 |
 |
|
|
|
|
|
|
| האם הומוסקסואל יכול להגיע לתודעת-אלוהים או שמא מדובר בעיוות שהוא פרי של קארמה מפותלת המחייבת תיקון? שי טובלי על אהבת גברים ואהבת אלוהים. אוטוביוגרפיה של מורה רוחני, פרק 14 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
במשך שנתיים תמימות חקרתי את נושא המשיכה שלי לגברים. לא מפני שהחזקתי בדעות קדומות ביחס למשיכה הזאת ובטח שלא מפני שנשלטתי על ידי פחד חברתי וסביבתי. אחרי הכל, הבחירות שעשיתי לאורך כל שנות חיי היו מאז ומעולם בחירות שנויות במחלוקת, כך שמעולם לא התחשבתי ב"מה יגידו". הסיבה לחקירה המאומצת היתה שגיליתי שמשיכה זו חדורת כאב וצער, ולכן הייתי חייב לקלף את כל שכבות הכאב והצער כדי לבחון האם בסוף התהליך כולו יישאר שם ניצוץ של אמת; ניצוץ של זהות עמוקה יותר.
 |
| הצלב שעל גבי |
|
התעוררות הקונדליני, ההתמודדות עם המשיכה המינית לגברים וההחלטה להינשא לתמר |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
לא יכולתי להאמין לאף אחד, מפני שהתפישות הרוחניות והפסיכולוגיות ביחס למשיכה ההומוסקסואלית היו מאוד קוטביות. כאשר חקרתי את התפישות בקרב המורים הרוחניים – אנשים שמאז תחילת החיפוש שלי הפכו לסמכות העליונה מבחינתי בכל הנוגע לסודות החיים והמוות – נוכחתי לגלות שלא מעט מורים שוללים את המשיכה הזאת. במהלך החקירה שלי נפגשתי, למשל, עם המורה הרוחני הישראלי שלמה קאלו. הגעתי אליו בעקבות פסקה שמצאתי באחד מספריו, המתייחסת להומוסקסואליות וללסביות כאל "מחלה קשה", עיוות מסוכן שהוא פרי של קארמה מפותלת. באופן שלא השאיר מקום לספקות, הוא כתב שבדרך הרוחנית הומוסקסואליות מחייבת "תיקון" ושהומוסקסואל לעולם לא יוכל להגיע לתודעת-אלוהים. בפגישה איתי הוא חזר פחות או יותר על אותם דברים, ויעץ לי ש"אחזיק חזק" בחסד זה של שחרור שבו זכיתי. מורה רוחנית ישראלית אחרת ששאלתי באופן ישיר על הנושא, אמרה לי שאדם יכול להשתחרר מהומוסקסואליות אם רק ירצה בכך, ושהמקור לתופעה הוא גלגולי נשמות: ההומוסקסואל הוא מי שהתגלגל פעמים רבות כאישה ואז, כאשר הוא התגלם בגוף של גבר, הוא "מבולבל" מפני שהוא עדיין חווה את עצמו, את פנימיותו, כאישה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| שלמה קאלו. הומוסקסואליות מחייבת תיקון
| /images/archive/gallery/342/036.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
|
האיחוד בין שני גברים יוצר חוסר איזון ומחולל כעס
|
|
|
 |
|
|
|
מורה רוחנית ידועה החיה בגרמניה,
ששמה 'האם מירה' (MOTHER MEERA), הורתה לתלמידה הקרוב, שהיה הומוסקסואל, להתחתן ולהביא ילדים ולהפיץ ברבים ש'האם מירה' שיחררה אותו מהומוסקסואליות. הדלאי למה שלל את התופעה כ'לא מקובלת' מנקודת מבטו של הבודהיזם. כמעט כל מורי הטנטרה המינית מקדישים את מלוא תשומת לבם לאיחוד שבין גבר לאישה, ומתייחסים לאיחוד זה כאל השלמות היחידה האפשרית מבחינה רוחנית. מנטאק צ'יאה, המומחה הידוע לטנטרה טאואיסטית, כתב באחד מספריו שהאיחוד בין שני גברים יוצר חוסר איזון ומחולל כעס, ולכן שזוג גברים יצטרך ליצור איזון טנטרי באמצעות אנרגיה שהם ימשכו מתוך האדמה. מתקשרים שונים טענו שמדובר בחוסר איזון אנרגטי בתודעה הקולקטיבית בכדור הארץ, אם כי לא מעט מתקשרים כמו קריון דיברו בבהירות נגד הרדיפה של הומוסקסואליות בכדור הארץ.
בעולם הפסיכולוגי מקובל כיום לראות במשיכה לגברים נטייה לגיטימית לחלוטין של הנפש, שאין לחקור את מקורותיה. הקונצנזוס הנוכחי הוא כזה שאם גבר חש אומללות סביב משיכה זו והוא פונה לפסיכולוג, סביר להניח שהפסיכולוג ינחה אותו ליציאה מהארון. יחד עם זאת, אני עצמי פגשתי מספר פסיכולוגים ומטפלים אשר תמכו בהשערת הכאב שלי, ולא פסלו את האפשרות שמדובר בתופעה שיש להשתחרר ממנה.
זמן קצר לאחר ההיווכחות המבהילה שאני יכול להיות חופשי ממשיכה זו, התחלתי לחקור את הספרות המקצועית בעניין זה בארצות הברית. לאחר שניפיתי בקפידה את כל הספרות הפסבדו-פסיכולוגית, אשר מקורה במיסיונרים נוצריים, גיליתי מספר ספרים שהממו אותי בחדות ובאותנטיות שלהם. כל ספר כזה נפתח בתיאור הפרופיל הפסיכולוגי של אדם שנמשך לגברים, ונדהמתי לגלות שמבלי להכיר אותי הם מספרים את סיפורי, מילדות ועד בחרות. פסיכולוג הולנדי בשם ד"ר ואן דר אנדווג כתב ספר חד, צולף ומכאיב, שלטענתו הוא פרי של עבודה עם מאות הומוסקסואלים. בספר זה, המשבח את השיבה ל"נורמליות", הוא מתאר את הפרופיל של ההומוסקסואל כילד לכוד אשר מסרב להתבגר, אשר מנותק מתחושת הגבריות הבריאה ועסוק באופן כפייתי בהתבוננות באחרים שחיים תחושה זו באופן הטבעי ביותר. למרבה הצער וההלם, תיאור זה הלם באופן מושלם את תצפיותיי הישירות על המשיכה שלי. ספר מקסים אחר נכתב על ידי יהודי אמריקאי שהפך לתראפיסט של גברים המעוניינים "להחלים" ממשיכה זו. הוא עצמו חווה שחרור שנשמע היה דומה מאוד לחוויית השחרור שלי. טענתו היא שהמקור למשיכה הוא ליקוי בקשר עם דמות האב, שמביא לפגימה בתחושת הגבריות. האופן שבו הוא תיאר ליקוי זה היה שוב, באופן המבהיל והמשחרר ביותר, הסיפור האישי שלי – הסיפור שלא ידעתי לספר אפילו לעצמי.
בהשראת הידע הפסיכולוגי הזה מארצות הברית ומאירופה, הוקם בירושלים ארגון יהודי בשם "עצת נפש". ארגון זה מיועד לסייע לנערים ולצעירים דתיים וחרדים "להשתקם" מהמשיכה לגברים. נפגשתי מספר פעמים עם המייסד של ארגון זה, והיה ברור שהוא מתמצא בכל תפישות-הנגד ביחס להומוסקסואליות. היו לי שיחות מעניינות איתו, אולם בשלב מסוים הקשר התנתק, מפני שגיליתי שהראייה של ארגון זה מסולפת על ידי דעות קדומות דתיות ולכן לא מאפשרת חקירה חסרת פחד של התופעה. בשלב הזה לא רציתי לאמץ עוד תפישה דתית, עוד רעיון – רציתי את האמת, ואותה בלבד, והאמת הסתתרה רק בתוך חווייתי הישירה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| מאדר מירה. משחררת מהומוסקסואליות
| /images/archive/gallery/712/991.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
לא באמת נמשכתי אליהם – נמשכתי להיות הם
|
|
|
|
|
|
|
כדי לגלות מהי חווייתי האותנטית, היה עליי לסלק כל מניע לחקירה או כל הנחה נסתרת, מעודנת שבמעודנות, לגבי תוצאות החקירה. הייתי חייב להיות בהקשבה מלאה.
ואכן, אט אט האמת הכואבת החלה להיחשף: גיליתי שכאשר אני מביט בנער או בבחור ש"משכו" אותי", מתלווה לכך כאב רגשי עמוק בבטני. כאב זה היה בדיוק אותו ילד שצפה מהצד בחבריו מתבגרים, חשים בנוח ובטבעיות עם תחושת הגבריות המתעוררת שלהם, חשים בנוח ובטבעיות עם גופם, ולמעשה אפילו אינם מודעים לכך שהם צומחים להיות גברים. כל התפתחותם קרתה בדרך הטבע. אולם עבור אותו ילד, שהיה אני, לא היתה התפתחות זו טבעית כלל וכלל. התחושה העמוקה ביותר שליוותה אותי מילדותי היתה ש'אני לא יכול להיות כמוהם; אני לא יכול להיות גבר', וכך כל מה שנותר לי היה לצפות מהצד, להתבונן, לברוח אל המקום שבו אני חזק מהם – בייחוד, חכם ומתוחכם יותר. אולם דבר לא שינה את הכאב היסודי של האחד שצופה בחבריו וחש שלעולם לא יוכל להיות אחד מהם.
מה שגיליתי הוא שכאשר אני מביט בנער או בבחור "מושכים", מקור המשיכה הוא בזיהוי של מה שיש להם ומה שלאמונתי, אין לי. למעשה, לא באמת נמשכתי אליהם – נמשכתי להיות הם. כל האיכויות הספונטניות שהם ביטאו – גופם, הביטחון שלהם, הנעריות שלהם וכן הלאה – היו איכויות שחשתי שנעדרות ממני באופן צורב. כך התגלה שה"משיכה" היתה כאב – בכל פעם שראיתי נער או בחור כאלה, נזכרתי במי שאני לא יכול להיות. תחושת חסר עמוקה זו גרמה לי לראות בהם את ה"חצי המשלים" שלי, כאשר במציאות חסר זה היה נרקיסיסטי לחלוטין. הוא נבע מהתשוקה לקחת מהם את מה שלא יכולתי לתת לעצמי.
המשיכות המיניות שלנו הן תופעה מורכבת ביותר. מאחר שהאנרגיה המינית היא כה רבת עוצמה – זוהי אנרגיית הבריאה, היצירה והחיים, החבויה בתוך כל אחד ואחת מאיתנו – היא גם זו שנגזלת ונשדדת יותר מכל על ידי מכאובים נפשיים שלנו. מסיבה זו, פעמים רבות כל כך מאחורי המשיכות המיניות שלנו מסתתרים כאבים גדולים, שאינם קשורים כלל למשיכה של ממש.
במקרה שלי הרצון לשכב עם אותם נערים ובחורים היה הרצון להתמזג איתם באופן כזה שאוכל "לשלוט" בהם ולקחת מהם את אותן איכויות טבעיות שבהן הם מחזיקים. האקט המיני, שהוא אירוע אנרגטי כביר של התמזגות וערבוב בין הגופים המעודנים של צמד האוהבים, היה הדרך שבה יכולתי להתמזג איתם רגעית, לשכוח את עצמי בתוכם וכך להשיב לי את עצמי האבוד, שהיה לכוד לכאורה בתוך גופיהם. במלים אחרות ואכזריות, המשיכה הזאת היתה היתה גזילה אנרגטית ותו-לא.
כאשר פגשתי את המייסד של ארגון "עצת נפש", הוא הראה לי מאמר בביטאון הומוסקסואלי ישראלי, שבו כותב בחור משהו כמו: "חברים, על מי אנחנו עובדים? הרי הדוגמן שאנחנו נמשכים אליו וסוגדים לגופו הוא, בעצם, מי שהיינו רוצים להיות. אנחנו לא רוצים אותו. אנחנו רוצים להיות הוא". נדהמתי למצוא את "מלותיי" נכתבות כך על ידי מישהו אחר.
כאשר המשכתי והעמקתי אל תוך תחושת הנתק מעצמי, מגבריותי ומהביטחון היסודי ביותר שלי, הגעתי אל טראומת הנטישה שחוויתי כעובר וכילד על ידי אבי ואמי הביולוגיים – אירוע שגרם לי להזדהות עם אמי ולהתנתק לנצח מקשר עם עולם הגברים ה"בוגדני". כאשר העמקתי אף יותר, מצאתי את עצמי בתוך ים של גלגולים קודמים, שהוכיחו מעל לכל צל של ספק שמאחורי המשיכה הכפייתית הזאת הסתתרה כמיהה למשהו אחר לגמרי. כמיהה זו לא כוונה כלל אל העולם החיצוני אלא לעצמי – הגבר שאותו רציתי יותר מכל היה אני עצמי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לא אידיאולוגיה אנטי-הומוסקסואלית
|
|
|
|
|
|
|
בכל פעם שהצלחתי לפרוץ דרך אשליית המשיכה, להינתק מהכאב ולגלות את עצמי, זו היתה אקסטזה שלא תיאמן. בכיתי מאושר, מבריאות, מחיוניות. השתחררתי מעול כה כבד של קארמה, והתגמול היה כל כך מוחשי. מתוך רגעים כאלה של בהירות למדתי שוב ושוב את האמת על עצמי. אחרי הכל, כאשר מופיעה אמת, תמיד מתלווים אליה אושר אינסופי וניחוח של חירות עמוקה.
לאורך כל אותו תהליך העברתי את עצמי איזונים אנרגטיים, פסיכולוגיים ורוחניים. נעזרתי בשחזורי גלגולים, בטנטרה טאואיסטית, בספרות תרפויטית, ומעל לכל – בפרספקטיבה המוחצת של השחרור הרוחני. ככל שהתקלפתי מן ה"משיכה" הזאת, מצאתי את עצמי נמשך יותר ויותר אל אשתי תמר, חווה ביטחון הולך וגובר בגבריותי ובגופי, וכתוצאה מהשחרור מעול הכאב, חי במצב של אקסטזה מתמדת. לא היתה זו פילוסופיה חדשה, אידיאולוגיה אנטי-הומוסקסואלית; זו היתה פשוט האקסטזה שגיליתי בסופה של הדרך ושאותה התחלתי לחיות מרגע לרגע.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | שי טובלי, מורה רוחני מזה שמונה שנים, חווה בגיל 23 את מה שהוא מגדיר כ'היעלמות הזהות העצמית הנפרדת והיספגות האני באינסוף'. פרסם ארבעה ספרים. פיתח יחד עם תלמידו הבכיר ושותפו ליצירה, אילון לסטר, את 'דרך השמש' | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
