תגובות עד כה: 71 תגובות, ב- 31 דיונים. לקריאת כל התגובות ברצף סגור את כל התגובות הוסף תגובה 31.  חזרתי משבוע בסיני     אמתי מגד,    18/08/07 11:30 עם שלושת הילדים שלי. היה נפלא. הספקתי גם לקרוא חצי מספרו המדהים, הארוך והמורכב ביותר של אלמאס, שנקרא, ''the point of existence'' שמדבר כולו על נרקיסיזם. אני בטוח הולך להשתמש בתובנותיו במאמרים הבאים שלי למרות שזיווה הייתה רוצה שאני אהיה יותר מקורי. אני רוצה להתיחס לשתי נקודות שהועלו כאן: הראשונה נוגעת לשאלה, האם תינוקות וילדים הם אגואיסטים. יש המון הגדרות לאגואיזם. אחת מהן היא ''להיות עסוק רק בעצמך''. לפי ההגדרה הזאת תינוקות הם במובנים רבים אכן אגואיסטים. לפחות הם אגואיסטים בגלוי. אבל לא להגדרה הזו אני מתכוון כשאני מדבר על אגו ואישיות. אגו, בהגדרה כאן הוא המבנה המורכב מדימויים ויצוגים שאנו מזוהים איתו ומכנים אותו ''אני''. אגו זה סך כל הסלילים או אוביקטים או אניים קפואים שהתגבשו לכדי תבנית מקובעת שאנו מזהים אותה כ''אני'' שלנו. זאת בניגוד לחוויה של לחיות מתוך מהות, שהיא חופשית מהגדרות, שהיא לחלוטין נוכחת בכאן ובעכשיו. במובן הזה תינוקות הם לחלוטין לא אגואיסטים. אין להם אגו. אין להם עדיין מבנה כזה. הם מגיבים לחלוטין לרגע הזה ומתוך הרגע הזה. ואם הם דואגים לעצמם ברגע מסוים, או נלחמים על מקומם, אין זה בגלל שהם צריכים לגונן על המבנה המנטלי שהם בנו לעצמם, כיוון שאין להם מבנה כזה, אלא מתוך נביעה אוטנטית של רגשות ותחושות. הנביעה הזאת, אני בהחלט מסכים, אינה בוגרת והיא תצטרך לעבור עוד שינויים רבים לפני שתוכל לצאת לאוויר העולם כמהות בוגרת ואחראית. אך עדיין, זו בהחלט מהות. התינוק מחובר למהותו הרבה יותר מרובנו. ועם זאת אין לי שום רצון או צורך לחזור להיות תינוק. אין לי שום פנטזיה לגבי ''ילדות מאושרת''. אני מעריך, לעומת זאת, אנשים מבוגרים שמצליחים להיות מחוברים, באופן בוגר ואחראי, אל אותו זרם אוטנטי, אמיתי, עמוק, אלוהי ויצירתי שבתוכם. ולגבי השאלה הנוגעת לדרכים מהירות וקצרות להגעה לאי הזדהות עם האישיות. הדרך שאני צועד בה היא ללא ספק הדרך הארוכה. ארוכה מאוד. לאט לאט אני מזהה עוד שכבה אישיותית ויוצר מולה חוסר הזדהות. כל היפרדות כזאת מאפשרת הגחה של עוד פינה מהותית בתוכי. כל צעד קטן כזה יוצר יותר ויותר חופש בתוכי. אני יודע ומכיר באפשרות של חוויה טוטאלית של אי הזדהות. חוויה של הארה שבה האדם, לעיתים באופן פרמננטי, נפרד לחלוטין מכל הזדהות עם כל המבנה האישיותי כולו. לעיתים אני מקנא באנשים שהדבר הזה התאפשר עבורם. אצלי זה כנראה כבר לא יקרה... אבל ישנה סכנה רצינית בדרך הקצרה הזאת. הסכנה הזאת נוגעת עבור כל אותם אנשים בלתי מאוזנים שיש להם שקים של נושאים לא מעובדים מהילדות שהם לא נגעו בהם. לעיתים אנשים כאלה יכולים לחוות הארה חד פעמית ומדהימה כזאת. הם אכן יהפכו בלתי מזוהים עם האישיות שלהם ויהיו מחוברים למהותם. אבל עם זאת, בנושאים מסוימים, הם יהיו כל-כך כן מזוהים שזה יהיה פשוט אסון. בנושאים מסוימים הם יפעלו לחלוטין מתוך ההזדהות שלהם, ורוב הסיכויים שהם כלל לא ישימו לב לכך. הם לא יהיו ערים למקומות שהם נופלים בהם. החוויה הכללית של אי הזדהות עם האגו תעוור אותם מלהבחין באותם מקומות שבהם הם חשוכים לגמרי. הארה חד פעמית כזאת מתאימה ביותר, עם כן, לאנשים שמראש היו כבר מאוזנים ובריאים ביותר בנפשם. עבורי, ועבור רובנו, אני חושב, הדרך האיטית מתאימה יותר. זו דרך שאינה משאירה אף אבן בלתי הפוכה. אט אט נעשית חקירה של עוד ועוד פנים באישיות, אט אט נלמדת האפשרות של אי הזדהות עימם ואט אט מגיחה מתוכנו המהות השלמה. תודה על השאלות והתגובות הגב לתגובה זו 30.  חזרתי משבוע בסיני     אמתי מגד,    18/08/07 11:29 עם שלושת הילדים שלי. היה נפלא. הספקתי גם לקרוא חצי מספרו המדהים, הארוך והמורכב ביותר של אלמאס, שנקרא, ''the point of existence'' שמדבר כולו על נרקיסיזם. אני בטוח הולך להשתמש בתובנותיו במאמרים הבאים שלי למרות שזיווה הייתה רוצה שאני אהיה יותר מקורי. אני רוצה להתיחס לשתי נקודות שהועלו כאן: הראשונה נוגעת לשאלה, האם תינוקות וילדים הם אגואיסטים. יש המון הגדרות לאגואיזם. אחת מהן היא ''להיות עסוק רק בעצמך''. לפי ההגדרה הזאת תינוקות הם במובנים רבים אכן אגואיסטים. לפחות הם אגואיסטים בגלוי. אבל לא להגדרה הזו אני מתכוון כשאני מדבר על אגו ואישיות. אגו, בהגדרה כאן הוא המבנה המורכב מדימויים ויצוגים שאנו מזוהים איתו ומכנים אותו ''אני''. אגו זה סך כל הסלילים או אוביקטים או אניים קפואים שהתגבשו לכדי תבנית מקובעת שאנו מזהים אותה כ''אני'' שלנו. זאת בניגוד לחוויה של לחיות מתוך מהות, שהיא חופשית מהגדרות, שהיא לחלוטין נוכחת בכאן ובעכשיו. במובן הזה תינוקות הם לחלוטין לא אגואיסטים. אין להם אגו. אין להם עדיין מבנה כזה. הם מגיבים לחלוטין לרגע הזה ומתוך הרגע הזה. ואם הם דואגים לעצמם ברגע מסוים, או נלחמים על מקומם, אין זה בגלל שהם צריכים לגונן על המבנה המנטלי שהם בנו לעצמם, כיוון שאין להם מבנה כזה, אלא מתוך נביעה אוטנטית של רגשות ותחושות. הנביעה הזאת, אני בהחלט מסכים, אינה בוגרת והיא תצטרך לעבור עוד שינויים רבים לפני שתוכל לצאת לאוויר העולם כמהות בוגרת ואחראית. אך עדיין, זו בהחלט מהות. התינוק מחובר למהותו הרבה יותר מרובנו. ועם זאת אין לי שום רצון או צורך לחזור להיות תינוק. אין לי שום פנטזיה לגבי ''ילדות מאושרת''. אני מעריך, לעומת זאת, אנשים מבוגרים שמצליחים להיות מחוברים, באופן בוגר ואחראי, אל אותו זרם אוטנטי, אמיתי, עמוק, אלוהי ויצירתי שבתוכם. ולגבי השאלה הנוגעת לדרכים מהירות וקצרות להגעה לאי הזדהות עם האישיות. הדרך שאני צועד בה היא ללא ספק הדרך הארוכה. ארוכה מאוד. לאט לאט אני מזהה עוד שכבה אישיותית ויוצר מולה חוסר הזדהות. כל היפרדות כזאת מאפשרת הגחה של עוד פינה מהותית בתוכי. כל צעד קטן כזה יוצר יותר ויותר חופש בתוכי. אני יודע ומכיר באפשרות של חוויה טוטאלית של אי הזדהות. חוויה של הארה שבה האדם, לעיתים באופן פרמננטי, נפרד לחלוטין מכל הזדהות עם כל המבנה האישיותי כולו. לעיתים אני מקנא באנשים שהדבר הזה התאפשר עבורם. אצלי זה כנראה כבר לא יקרה... אבל ישנה סכנה רצינית בדרך הקצרה הזאת. הסכנה הזאת נוגעת עבור כל אותם אנשים בלתי מאוזנים שיש להם שקים של נושאים לא מעובדים מהילדות שהם לא נגעו בהם. לעיתים אנשים כאלה יכולים לחוות הארה חד פעמית ומדהימה כזאת. הם אכן יהפכו בלתי מזוהים עם האישיות שלהם ויהיו מחוברים למהותם. אבל עם זאת, בנושאים מסוימים, הם יהיו כל-כך כן מזוהים שזה יהיה פשוט אסון. בנושאים מסוימים הם יפעלו לחלוטין מתוך ההזדהות שלהם, ורוב הסיכויים שהם כלל לא ישימו לב לכך. הם לא יהיו ערים למקומות שהם נופלים בהם. החוויה הכללית של אי הזדהות עם האגו תעוור אותם מלהבחין באותם מקומות שבהם הם חשוכים לגמרי. הארה חד פעמית כזאת מתאימה ביותר, עם כן, לאנשים שמראש היו כבר מאוזנים ובריאים ביותר בנפשם. עבורי, ועבור רובנו, אני חושב, הדרך האיטית מתאימה יותר. זו דרך שאינה משאירה אף אבן בלתי הפוכה. אט אט נעשית חקירה של עוד ועוד פנים באישיות, אט אט נלמדת האפשרות של אי הזדהות עימם ואט אט מגיחה מתוכנו המהות השלמה. תודה על השאלות והתגובות הגב לתגובה זו 29.  אמתי, מאמר מצוין  ל"ת      דוד,    17/08/07 09:38 הגב לתגובה זו 28.  אמתי לא מכיר אותך אבל כתבתך מדהימה     A,  LA,    17/08/07 08:04 זה בסדר מי שלא הבין כנראה שלא אמור עדיין להבין הגב לתגובה זו 27.  ממש פשוט     אני,    17/08/07 03:33 נולדנו. יש לנו זמן מוגבל לחיות, בעולם הזה. בד''כ ובממוצע, 70 שנה. (באופטימיות) אז במקום להינות ולחיות בפשטות כולם מסבכים את העניינים. יאללה קומו, פיקחו עיניים, תגידו תודה ותחיו. פשוט לא? הגב לתגובה זו 26.  קראו טוב את זה     יוני,    17/08/07 02:46 תחת שם הפרק זאת חשיבה?קראו את פסקה 3 זה ממש נכון . הגב לתגובה זו 25.  למה לא לשאול את התינוק?     יוסף.ש.,  צפון,    16/08/07 12:40 מה שמצחיק בכתבה ובתגובות שכולם יודעים מה התינוק חושב, מה הוא מרגיש, איזה אגו יש לו וכדומה. לי זה לא ברור כי אני יכול רק לראות מה הוא עושה ומה זה עושה לי. אני לא זוכר איך הרגשתי כתינוק אבל היום שאחזתי בתינוק, הרגשתי אושר שלא יתואר. למזלי, לא ניסיתי לנתח מה מקור האושר? מה הרגיש התינוק מהצד שלו, האם זה היה אגו וכדומה. כנראה שבזכור הויתור שלי על המיינד באותו רגע זכיתי לרגע האושר שאין לו תאור במילים. מומלץ בחום להחזיק תינוק :) הגב לתגובה זו          איכס         :-),    16/08/07 13:30 פדופיל הגב לתגובה זו          באמת מומלץ להחזיק תינוק         מושון,    16/08/07 12:57 אחרת הוא נופל... ולרגע ברצינות, התיאוריה לגבי חוסר ההפרדה של התינוק היא תיאוריה פסיכולוגית (כלומר היא מבוססת על ביטויי תודעה). אף אחד לא יודע מה אף אחד אחר מרגיש! אבל לטעון שאנחנו מנסים לחזור להיות תינוקות ולצייר את השלב ההתפתחותי הזה כמהות הטהורה שאנחנו מכסים בשכבות היא גישה מוזרה לחלוטין בעיניי! יום טוב הגב לתגובה זו 24.  איזה צחוקים     שנטי בלגן,    16/08/07 12:04 קל להגיד שהתינוק הוא יצור אוהב ללא תנאי כשהוא שוקל ארבע קילו. אם הגובה שלו היה מטר שמונים והוא היה שוקל תשעים קילו, חמש עשרה שניות של כעס נטול אישיות מרסנת היו מספיקות למהות שלו להרוג את ההורים שלו... לתנין למשל אין אישיות. רק מהות שזורמת לה בחופשיות. לו הייתי עז, בשמחה הייתי מוותרת על אהבתו הבלתי מותנית... הגב לתגובה זו 23.  Nature surpasses nurture     Jaqueline 20,  Arad,    16/08/07 10:01 לפני 2600 שנה חי ביוון פבוליסט , הגדול מכולם ושמו : איסופ באחת הפבולות הכי אהובה עלי :''הצב והארנב'' , איסופ טוען שהטבע עולה על הסביבה : Nature versus nurture In its original greek text : η φύση υπερβαίνει παγιοποιεί הגב לתגובה זו          What is innate,exceeds what is acquired         Irini,  Thessaloniky,    16/08/07 13:42 That is the precept of that luminary fabulist : Aesop . בתקןפה ההיא , לצערי , כשענקי מחשבה יוונים באו עם אידאות מבריקות , מייד היהודים צעקו לעברם : ''אפיקורוסים'' How nice to see foreigners quoting Greek thinkers !! i הגב לתגובה זו 22.  ואני חושבת - בדיוק הפוך! לתינוק יש רק אגו     צפונית,  צפון,    16/08/07 08:34 התינוק והילד הפעוט (עד גיל 7 בערך) רואים עצמם כמרכז העולם והיקום. רואים עצמם כמניעים של היקום. (''הירח זז בשמיים כי הוא מלווה אותי'' - זוהי חשיבה של ילד). התינוק והילד מרוכזים אך ורק במילוי רצונותיהם האגואיסטים ולשם כך מפתחים טכניקות (חלק מהטכניקות הן מולדות, כמובן, כמו בכי). אני חושבת שאדם בוגר, צריך לצאת מהאגו הקטן שלו, ולראות עצמו כחלק אינטגרלי מהיקום, כחלק הנותן ומקבל. ככל שנגדל יותר, ברמה הרוחנית והרגשית, כך נוכל לעקוף את האגו, לקבל כדי לתת, לראות את הסביבה שלנו, שבתוכה אנו חיים, וכו'. בברכה, צפונית הגב לתגובה זו          את מבלבלת בין אגו לנרקיסיזם         ר,    16/08/07 14:25 (נרקיסיזם= ההתאהבות באגו, בבואה) הגב לתגובה זו              אנוכי אדוני אלוהיך             גולן,  ניו יורק,    16/08/07 23:59 יפה אמרת, נרקיסיסם זו מילה יותר הולמת. אין כל בושה להיות אנוכי, האומללות מתחילה כאשר מצפים מאיתנו לרצות אחרים ועל זה נכתב, לא תעבוד אלוהים אחרים. אין שום דבר גרוע בלרצות אחרים, זה אף רצוי אבל לא עשיתי שום דבר מועיל אם ריציתי מישהו אחר על חשבון האושר שלי. הדלאי לאמה אמר פעם שאם אנחנו עוסקים בפעילות התנדבותית מסויימת אז זה חייב להיות משהו שאנחנו אוהבים. אם אנחנו עושים משהו ואנחנו לא נהנים ממנו אז עדיף לא לעשות אותו בכלל כי התוצאות יהיו בהתאם. נרקסיסם או אגו תמיד מחפשים את האהבה בחוץ ואנוכיות זו האהבה עצמה, המהות שלנו. בכל אופן, ככל שנאהב יותר דברים, כך האנרגיה שלנו תזרום טבעיות ואחד הדברים היפים בחיים הור שהם תמיד שולחים לנו אתגרים לאהוב ולהתמודד איתם. גולן הגב לתגובה זו          מסכים  ל"ת          מושון,    16/08/07 12:52 הגב לתגובה זו 21.  אמתי, כתבה ברורה, יצירתית ומומלצת לכל קורא במדור     גולן,  ניו יורק,    16/08/07 05:45 אם כי הייתי ממליץ לך להתייחס בכתבתך הבאה לתגובה מספר 4 של מושון. אני לא יודע אם באמת התכוונת למה שהוא אומר, לרצון העז הזה להשתחרר מהאישיות, אבל הוא העלה נקודה די חשובה שלעניות דעתי היא הגורם לאגו הרוחני הנפוץ בימינו. אני חושב שחשוב להיות מודעים למודל הסלילים ולהיות ערים לאיפה הם משחקים תפקיד בחיים שלנו. לפעמים התרת סליל אחד תסיר לנו מכשולים בהרבה מקומות אחרים אבל סלילים שבאים לידי ביטוי במקום אחד לא יהיו רלוונטים למקום אחר. ועל כן הרצון העז הזה להתעלות על הסלילים פשוט יחתום על עוד עסקים בלתי גמורים. מנסיוני האישי אני יכול להגיד שלפעמים התרה של סליל דורשת התנסות מסויימת שגורמת לנו לשאול שאלות שגורמות לנו לזהות את הסליל כך שהשלה של האישיות היא לא דבר שקורה בין לילה, אלה תהליך שכרוך בהתנסות.(?) כאמור, זה נסיוני האישי, מדיטציה בהחלט יכולה להוסיף אבל האם אתה סבור שהשתחררות מאישיות שלמה הוא דבר שיכול לקרות בין לילה? אני לא חושב שיש צורך למהר, החיים ישלחו לנו כל התנסות שנצטרך אבל צריך לזכור שכנות עם עצמינו צריכה ללוות אותנו בכל אשר נעשה. אחרי הכל תהליך ההשתחררות הזאת מכבלי הגוף, התהליך של האיחוד מחדש הוא חלק מההנאה במסע הרוחני. יישר כוח גולן הגב לתגובה זו 20.  פ נ ט ס ט י     נירית,  חולון,    16/08/07 01:22 פשוט נהדר. כתבה מעין זו מראה על הבנה עמוקה של מהות האדם. ואכן כך. בימים אלו אני מצליחה לראות את ההבדל בין ''משחק החיים'' לבין הוויתור עליו. זה יציאה מחושך לאור. מעבדות לחרות. גם אם עכשיו לא בדיוק מתקרב חג הפסח. מומלץ בחום לנסות, כל אחד והדרך שלו, להתגבר על הפחד העצום הכרוך בצורך לפגוש את האני האמיתי הזה מול המראה. הגב לתגובה זו 19.  מקסים!  ל"ת      איילת,    15/08/07 21:30 הגב לתגובה זו          לא         מוקסם,    16/08/07 06:47 את המקסימה. הגב לתגובה זו 18.  מקסים!  ל"ת      איילת,    15/08/07 21:30 הגב לתגובה זו 17.  מקסים!  ל"ת      איילת,    15/08/07 21:30 הגב לתגובה זו 16.  מקסים!  ל"ת      איילת,    15/08/07 21:30 הגב לתגובה זו 15.  מקסים!  ל"ת      איילת,    15/08/07 21:30 הגב לתגובה זו 14.  מקסים!  ל"ת      איילת,    15/08/07 21:30 הגב לתגובה זו 13.  סלילים     בועז.פ,    15/08/07 21:03 אחד ה''סלילים'' התבניתיים החזקים ביותר הוא ''הסליל הרוחני'': זה שרוצה להיות ''מחוייב לשחרור ופועל למענו''. הוא מדבר על כל מיני ''אניים מפוצלים'', רוצה ''להפסיק להיות מזוהה עם האישיות'' וכן הלאה וכן הלאה.... לך תשאל תינוק איך זה שהוא משוחרר כל כך ואיך הוא הגיע לזה. אתה רואה את האירוניה ? הגב לתגובה זו          למה אתה רוצה שנראה את האירונייה?  ל"ת          תינוק משוחרר,    16/08/07 06:53 הגב לתגובה זו          תמשיך ככה, זאת הבחירה שלך. האם זה מקדם אותך?  ל"ת          א.,  מ.,    15/08/07 22:36 הגב לתגובה זו              לאן אתה רוצה שאתקדם ?  ל"ת              בועז.פ,    16/08/07 00:05 הגב לתגובה זו                  לך אין צורך להתקדם, אתה כבר די מקודם..                 מ.א.,    16/08/07 06:42 חי את העכשיו, נטול אשליות, ללא אני, ובעל תודעה חובקת כל... מגיב על מנת ללמד, ועושה זאת בחן של רקדנית בלאט, שמנמונת אבל זריזה..וקסת גמישה... הגב לתגובה זו                      עוד כמה סלילים רוחניים לאוסף                     בועז.פ,    16/08/07 09:34 ואני חייב לציין שהוא מרשים, אפשר לצרוב כמה ? ''חי את העכשיו'', ''נטול אשליות'', ''ללא אני'', ''בעל תודעה חובקת כל''. רק אני לא בטוח מאיזה תקליט זה, גורדייף הסימפוניה הרביעית ? או, בודהה - חי בקיסריה ? הגב לתגובה זו                  בוע מה קורה? יש לי שאלה אליך, כנס                 גולן,  ניו יורק,    16/08/07 05:57 תגיד לי, טוב לך בחיים? אבל תענה לי בכנות. ועוד אחת קטנה מה יש לתינוק שזה עתה נולד? אישיות בטח שאין לו. בכל אופן, למה שיש לו אנחנו מנסים לחזור או במילים אחרות, לגלות מחדש מה שיש לנו כי מעולם לא איבדנו את זה, זה רק נקבר תחת ערימת הסלילים. הגב לתגובה זו                      אהלן גולן                     בועז.פ,    16/08/07 09:44 לפעמים טוב לי , לפעמים לא טוב לי , ואם לא טוב לי בחיים ? זה אומר שמשהו לא בסדר ? שצריך לתקן משהו ? ותענה לי בכנות אתה - האם אתה חושב ש''טוב בחיים'' זה יותר טוב מ''לא טוב בחיים'' ? כמה זמן אתה מנסה לתקן את מה שנראה לך לא טוב ? כמה פסיכולוגים, גורואים, סמים, ספרים, מדיטציות שהבטיחו ''שלבים בתהליך השחרור והכללים לצעידה בו'' כבר ניסית והאם הצלחת ? הגב לתגובה זו                          אתה צודק, אם אתה מרגיש רע זה לא אומר שמשהו לא בסדר                         גולן,  ניו יורק,    16/08/07 16:24 לפעמים תיקון של משהו חיצוני אכן יגרום לנו להרגיש טוב אבל אז זה הופך את ההרגשה הטובה למותנית. התיקון הוא אצלינו, כאשר אנחנו מבינים את זה אז ההרגשה הרעה לא משתלטת עלינו ואנחנו לא מזדהים איתה. כאשר אתה חי באמצע, הכל טוב בחיים, יותר מזה או פחות מזה זה הכל שקר. שנים ארוכות ניסיתי לתקן מה שבחוץ עד שלמדתי שהתיקון הוא בפנים, קראתי ספרים, הקשבתי לגורואים, הלכתי לפסיכולוג, עשיתי מדיטציות ואני בטוח שכל אחד היתה לו את תרומתו שלו, הרי הכל הם תמיד מזכירים לך משהו אצל עצמך אבל בראש ובראשונה אני זוקף את זה לזכותי כי אני זה שעושה את העבודה, אף אחד לא יכול לעשות אותה בשבילי. אמתי אמר בכתבה שלתינוק לוקח 15 שניות להתאושש מהרגשה אז אני לא אשקר ואומר ש15 שניות זה מה שלוקח לי, לפעמים זה פחות מזה ולפעמים זה יותר מזה אבל אני לא נותן לעצמי להכנע לכאב, אני משתדל לקחת אחריות על כל מצב. הגב לתגובה זו                      גולן חם עכשיו בניו יורק? כמה???  ל"ת                      פרנהייט,    16/08/07 06:54 הגב לתגובה זו                          קריצה  ל"ת                          אינדי,    17/08/07 00:04 הגב לתגובה זו                      לתינק אין כלום מלבד תלות, וטיפשות, אבל                     אליחיו,    16/08/07 06:46 יש אסכולה שטוענת, שתינוקות מאושרים שמחים ויודעים. ורק אחר כך תוך כדי הגדילה והחיים רוכשים הגבלות פסיכלוגיות, שיוצרת את האומללות והטיפשות .. זה כל כך מצחיק.... הגב לתגובה זו 12.  מקסים ומעודכן     א.,  מ.,    15/08/07 20:18 היי אמתי, כפי ששמתי לב, אתה לוקח על עצמך, ובהלצחה מבחינתי, את הבאתו של גורדייף אל העולם המודרני, תוך שאתה מעדכן ומשפר עם הזווית היחודית שלך. חזק ואמץ. אמן והדרך שאתה מביא בסדרת המאמרים שלך, תביא עוד ועוד אנשים למחוזות הרצויים. הגב לתגובה זו 11.  קשקשת סמנטית בלי פואנטה.     תובל,    15/08/07 17:12 הכותב לוקח אוסף של מילים שלפעמים הן מילים נרדפות (תלוי במצב) ובונה עליהן תילי תילים של הגות שמושתת על אוויר סמנטי בלבד. מדוע נקודת המוצא של הכותב היא שאנחנו נולדים עם מהות בלבד ולא עם אישיות והאישיות היא דבר נרכש ? מי אמר שאין באישיות של כל אחד ואחד מאיתנו דברים מולדים או תורשתיים שאיתם הוא מגיע לעולם ? הכותב לוקח שתי מילים האחת - מהות השנייה - אישיות מטעין אותן במושגים ודימויים כיד הדמיון הטובה עליו ועכשיו מחליט שזו עובדה שרירה וקיימת ומתייחס אליהן כאל וודאות ממשית. וכל זה אין ואפס לעומת הגיגי העל על אנרגיה מינית. אנרגיה מינית קשורה להורמוני מין. הורמוני מין מתעוררים לחיים בגיל ההתבגרות ומשפיעים על כל מערכות הגוף. גם הפיזית, גם המנטלית וגם הנפשית. לתינוק אין התעוררות של אנרגיה מינית. זו השלכה סמנטית או מטאפורית של כותב הכתבה ולא עובדה ביולוגית. ולמי בדיוק מפנה כותב הכתבה הזו את הביטוי הלשוני הבא : ''רובנו כלל איננו מסוגלים לחשוב'' ? לאיינשטיין ? לבטהובן ? למוצארט ? לניוטון ? לגלילאו ? לממציאים ויוצרים והוגי דעות סופרים ומתמטיקאים טכנאים או כל אותם אנשים ייצרניים אחרים, שאת מיטב יצירותיהם לא ממש יצרו בעודם תינוקות רכים עטופים רק במהות וחלילה לא באישיות או באגו הנורא ההוא שהיווה את הטריגר לחתור למטרה לחקור ולא להרפות ולהצליח ? אז איך הם יצרו ? בלי אישיות ? רק עם מהות ? ואולי המהות מורכבת גם מהאישיות המבורכת וגם מהאגו המבורך שיוצרים כולם ביחד זרימה מבורכת ? למה החליט הכותב שרק תינוקות מאופיינים בזרימה בראשיתית ומהותית ? ואחר כך כולנו הופכים ל''אניים'' מכאניים נטולי מעוף ודמיון ומרוחקים מהליבה של עצמינו. כל התכונות האלו קשורות קשר הדוק האחת לשנייה והן גם תולדה האחת של השנייה. הן שזורות זו בנימי זו ולפעמים לא יכולות האחת בלי השנייה. והסדר הכרונולגי שקבע כותב הכתבה בדבר הופעתן בחיינו - הוא תמוה ביותר. לא ראיתי ממציא דגול או חוקר או איש רוח שהגיע לגדולות - בלי אגו, בלי אישיות, בלי זרימה ובלי מהות שלפעמים בכלל היא דווקא תולדה של האישיות ולא להיפך. מה שעצוב הוא שבכל הקשקשת הניו אייג'ית הזאת שמושתת על בניית מגדלים פורחים באוויר מישהו עוד מנסה לגודל הצחוק (הלא מצחיק כמובן) לגור. הגב לתגובה זו          תובל, אומרים שגאונות גובלת בטירוף         גולן,  ניו יורק,    16/08/07 07:12 בשביל להיות גאון אתה צריך להיות מטורף, הוזה, חולם או מפנטז אם תרצה ומי בכלל רוצה להיראות מטורף? האמת שבמהותינו (הבנתי שאתה לא אוהב את הביטוי הזה אבל בכל זאת) אנחנו מטורפים והאגו הוא מסיכה שבאה לכסות על הטירוף הזה ובלי הטירוף הזה לעולם לא נגיע לתוצאות מרחיקות לכת. מאוד קל להיות חכם מהצד אבל זה לא מביא אותך לשום מקום, תן לי לגלות לך סוד, כולם חכמים, כל פועל קשה יום מדבר על הריבית במשק, על הבורסה, על פוליטיקה ובכל זאת, עצוב.אז מה לגבי, אין שכל אין דאגות? נשמע לי יותר כיף. נראה אם האגו שלך היה בכלל מאפשר לך לחשוב על להלחין מוזיקה בהנחה שהיית חירש כמו בטהובן, היית מצטייר כאדיוט גמור בעיני אנשים אז אולי במקרה של בטהובן זה היה לטובתו כי הוא לא יכל להקשיב למה שאנשים אומרים עליו. אבל יש גם דוגמאות אחרות, איינשטיין עף מבית ספר, הוא היה אוטיסט, הוא היה מטורף ולמרות כל מה שאמרו עליו, תראה עם ההעזה שלו לאן הוא הגיע. מה לגבי לאנס ארמסטרונג? הרופאים אמרו לו שלעולם הוא לא יוכל לחזור להתחרות בטור דה פראנס אחרי שחלה בסרטן, מבחינתם הוא היה הזוי ותראה, הוא ניצח את הטור דה פראנס בפעם המי יודע כמה. מה עם דיסני? הוא פשט את הרגל 11 פעם לפני שהפך לאימפריה. תגיד, אתה מסוגל לפשוט את הרגל אפילו פעם אחת ולעמוד מחדש על הרגליים? ואם כן אז זה יהיה האגו שלך שידחף אותך באובססיה לנסות שוב אבל שום דבר לא תוכל לבצע כמו שצריך בגלל ההרגשת ייאוש וכישלון שתהיה לך. המציאות תטפח על פניך שוב ותראה לאגו שלך מאיפה משתין הדג, אולי זה טוב כי בדרך כלל אנשים מגלים את עצמם אחרי שהם פוגעים בקרקע מוצקה, אחרי שהמציאות טופחת על פניהם ומרסקת כל קמצוץ מהאגו. הזכרת תחרותיות, איפה בדיוק היא עוזרת לנו? למה זה חשוב לנו להיות הכי טובים? למה חשוב לסלקום להשתלט על השוק של פלאפון? בין כה זה לא הולך לשנות הרבה למנכלים עם עוד מליון בבנק או פחות מליון בבנק. תחרות אולי עוזרת לנו הצרכנים אבל מעבר לזה אין לה שום משמעות אמיתית, אתה יכול להשאר בביזנס אפילו אם אתה מקום שני או שלישי, יש מספיק לכולם, לא צריך להתנפל כאילו אנחנו לוקחים דברים איתנו לקבר. האגו או התחרותיות הן כמו רקטת האצה, זורקים אותנו על המסלול שלנו בחיים אבל גם מטוס בהאצה ההתחלתית שלו או בהמראה מתאמץ ושורף הרבה אנרגיה אז ככה אתה רוצה להמשיך את חייך? בהמראה מתמדת, בריצה? אתה לא חושב שצריך לחזור לקצב הליכה מתי שהוא? מטוס יכול להתקדם קדימה גם בגובה 20000 רגל, הוא לא צריך להגיע ל100000, נהפוכו, בגובה רב הוא יסבול משכרון גבהים, לא ישאר לו כוח. יש אנשים שהמזל שיחק להם פנים, הם מצליחים על הפעם הראשונה שהם מנסים משהו, ללא מאמץ אבל הם ריקים מתוכן, (דוגמא, ילדי שמנת), הם לא מודעים ליכולות שלהם כי הם יודעים שמה שיש להם זה בא ממזל יותר משכל ולכן הם ישאפו לעוד, עוד ועוד ואף פעם לא יהיו מאושרים ושלמים עם עצמם. סביר מאוד להניח שהם גם ימותו ככה. מצד שני, אם הם יתקלו במשבר בחיים הם לא ידעו איך לטפל בו. הכאב יסיט אותם מהמטרה ויגרום להם להביא על עצמם אסון כך שנותר לקוות שהאסון לא יגמר במוות. קל מאוד לעבור מעצב לשמחה אבל מאוד קשה לעבור משמחה לעצב כי שמחה ממכרת, בדיוק כמו סם, היא לא אמיתית, היא אשליה כך שאושר אמיתי הוא המקום הזה באמצע, המקום הזה שכולנו מפחדים להשאר בו אבל שם אנחנו לא צריכים תחרותיות, אנחנו לא צריכים תהילה, כסף או כוח, במקום הזה יש לנו את הכל ואם אתה לא יודע אז כנראה שלא בילית במקום הזה הרבה זמן. ברגע הזה אני נמצא במקום הזה, במקום הזה אני נהנה ומצליח לחבר תגובות נפלאות ולא ממש משנה לי מה תגיד או יגידו על זה, זו היצירה שלי בדיוק כמו שוואן גוך צייר את ציוריו, באהבה, אפילו שלא קיבל עליהם כלום מבחוץ, השכר בא מבפנים. הגב לתגובה זו              מצליח לחבר תגובות נפלאות             איילת,    16/08/07 10:39 ''המזל שיחק להם פנים?'' חחחחח אחלה יצירה :) יש המזל האיר להם פנים ויש המזל שיחק להם אבל העיקר שאתה נהנה :) הגב לתגובה זו                  תתבעי אותי איילת :)                 גולן,  ניו יורק,    16/08/07 23:44 אבל כן, זה יצא קצת אירוני ואני שמח שהצלחתי לשעשע אותך, לפחות עוד מישהו נהנה פה... הגב לתגובה זו                      אני שרופה על שיבושי לשון וערבובי פתגמים                     איילת,    17/08/07 07:03 מקריים ויצירתיים. אוספת אותם כמו תכשיטים. באמת נהניתי. תודה :) הגב לתגובה זו                          אהמממ... עכשיו כשהעלית את זה                         איילת,    18/08/07 04:59 בהחלט יכול להיות שאלון מזרחי מואר......... אבחנה יפה מצדך. :) הגב לתגובה זו                          חתיך ומסוקש                         גולן,  ניו יורק,    17/08/07 21:41 יש לי הרבה קשקשים ולגבי אלון מזרחי, את חושבת שהוא מואר? הגב לתגובה זו                          ברור, עם תמונה                         איילת,    17/08/07 13:25 בתנאי שאתה חתיך ומסוקס........ נעשה ספר כמו אמרות השפר של אלון מזרחי הגב לתגובה זו                          תשלחי לי את הספר השלם כשיצא לאור                         גולן,  ניו יורק,    17/08/07 08:15 כדאי לך מאוד לשים אותי בעמוד הראשון... הגב לתגובה זו          שלום לך מר איינשטיין         אניהו,    15/08/07 19:24 מתגובתך עולה כי אנשים איינשטיין, מוצארט, ושות' נכללים בקבוצת ''רובנו''. אז תרשה לי לבשר לך שלא :) אבל בכל זאת, קרא בספר ''כוחו של התת מודע'' לגבי תהליך היצירה של הממציאים הגדולים. הגב לתגובה זו              שלום וברכה.             תובל,    16/08/07 00:45 רק שלא ברור לי איך התת מודע קפץ לביקור... רוב היוצרים בעולם (ויצירות הן לא רק בתחום האומנות) קשורים דווקא טוב טוב למודע שלהם ופועלים גם מתוכו. בכל אופן הביצוע וההוצאה לפועל של הרעיונות שלהם מתבצע במודע. אולי במיקרה של בטהובן שהלחין את מיטב הסימפוניות שלו (ושאר יצירותיו) היה לו חיבור פנימי עמוק (ואולי גם לתת מודע) כי הוא היה חירש לחלוטין ולא יכל היה לשמוע דרך חושיו את מה שהלחין (אלא בראשו בלבד). ובהחלט בתחום האומנות יוצרים מחוברים לדמיון ואולי לפעמים גם מונעים מהתת מודע. אבל שאר היוצרים בעולם ושאר פורצי הדרכים ושאר הממציאים (ממציאים הם גם כמובן אנשים כמו: האחים רייט, או סרגיי ברין ולארי פייג', או תומס אדיסון או כל ממציא אחר שהמציא דברים בתחום הטכנולוגיה, המדע, הרפואה) בהחלט פעלו בהכרה מלאה ותוך התבססות על הסקת מסקנות מנסיונות ודעת של קודמים מהם או עמיתים למיקצוע. ומהרבה מאוד עבודה שחורה ומייגעת ולעתים מייאשת. ומתגובתי לא עולה שאיינשטיין ושות' הם רובינו. זו אינטרפטציה שלך לדבריי. מתגובתי עולה שלא יתכן להעלות על הדעת לבוא לכל אותם ממציאים ופורצי דרכים ולהגיד להם: אהלן, מה דעתכם לוותר על האישיות או האגו ? נו , אלו שהשתלטו עליכם ושתקעו אותכם במקום (המקום שבו המצאתם את כל ההמצאות שלכם כמובן)... מה דעתכם להתחבר רק למהות שלכם ? כן, זו הראשונית כמו שהיתה לכם שהייתם תינוקות ? עזבו אותכם מאישיות, זה משהו שנכפה עליכם מהתרבות בה גדלתם, זה משהו שאילף אותכם להיות כאלו שאפתנים ועם אגו גדול שדרש מכם לא לוותר ולהמשיך ולחתור ולחפור ולשאוף וללכת הלאה בכל מחיר. עזבו אותכם מהאני המכאני שלכם שבזכותו אתם חוזרים שוב ושוב על ניסויים ועבודה מפרכת וסיזיפית שבסופה תגיע יצירתכם לשלמות. טוב, יאללה, ביל גייטס, דארווין, אלכסנדר פלמינג (מגלה האנטיביוטיקה), פרנסיס קריק וד'יימס ווטסון (מגלי ה-DNA) פורד ...לכו לעשות קצת יוגה ומדיטציית ויפאסנה להתחבר למהות שלכם, לאוטנטיות. יאאללה קדימה. תשכחו מהאישויות שלכם והאגו הגדול שלכם שבסך הכל לא קידמו אותכם לשום מקום עד היום. הלאה לתחרותיות, בוז לחומרניות לטכנולוגיה ולמדע. יחי המהות טרם השתלטה עליה האישיות והאגו... יחי, יחי, יחי.... הגב לתגובה זו                  ועוד מי המלין על אישיות מכאנית?                 זיוה,    16/08/07 05:31 אמתי, שיצירתיותו שואפת לאפס (ראה סיפור ממלכת שונץ), וכל יכולתו היא להציג חומר שכבר קרא אצל אחרים ולהוסיף לו ''נופך אישי''. הגב לתגובה זו 10.  שאלה לאמתי     רקפת,    15/08/07 13:35 מסכימה איתך שהאגו הוא שקרי, דמיוני. אבל השאלה שאתה לא עונה עליה היא מה אנחנו באמת? מהי ה''מהות'' שעליה אתה מדבר? הגב לתגובה זו          ראי דיון מעניין בתגובות למאמר ''רישומים של אהבה''  ל"ת          שאלת השאלות,    15/08/07 14:51 הגב לתגובה זו 9.  קשר לאניאגרם     דנה,  תל אביב,    15/08/07 13:18 האניאגרם מציג באופן חד ומדויק את תכונות המהות של כל אחד מהטיפוסים תוך שעושה אבחנה בין הפן הרגשי של המהות לבין הפן השכלי המקבילים למרכז הרגשי והשכלי הגבוה על פי גורדגייף , האם אתה אמיתי עושה הפרדות אלה במבנה המהות ? הגב לתגובה זו 8.  קצת צניעות.....     יעקב,  ים,    15/08/07 12:32 הסיפור הרבה יותר מורכב. המכונה האנושית הרבה יותר מתוחכמת משניתן יהיה ב''ריסט'' לאפס את האישיות. בוא נתחיל עם זה שאנחנו שונים ולכן מה שטוב לך לא בהכרח טוב לי. כמות המשתנים אינסופית ודינמית. לדעתי מכיוון שאדם קרוב אצל עצמו יותר מכל אחד אחר, רק הוא יכול להשיא עצות לעצמו. כל השאר בגדר טיפים, כיווני חשיבה אבל חלילה לנו מלקבלם כהווייתם. הגב לתגובה זו          צודק!         תי,  י-ם,    16/08/07 09:35 אמת הגב לתגובה זו 7.  קצת צניעות.....     יעקב,  ים,    15/08/07 12:32 הסיפור הרבה יותר מורכב. המכונה האנושית הרבה יותר מתוחכמת משניתן יהיה ב''ריסט'' לאפס את האישיות. בוא נתחיל עם זה שאנחנו שונים ולכן מה שטוב לך לא בהכרח טוב לי. כמות המשתנים אינסופית ודינמית. לדעתי מכיוון שאדם קרוב אצל עצמו יותר מכל אחד אחר, רק הוא יכול להשיא עצות לעצמו. כל השאר בגדר טיפים, כיווני חשיבה אבל חלילה לנו מלקבלם כהווייתם. הגב לתגובה זו 6.  שאלות? לאמתי     זיוה, שאף פעם,  לא הכזיבה,    15/08/07 10:48 אם אתה מלמד איך להשתחרר מכבלי האישיות המכאנית, וגם טוען שתלמד שלבים איך לעשות את זה ולתרגל את זה, זה אומר שאתה השתחררת מכבלי המנגנונים המכאניים של האישיות? ואם השתחררת וחזרה לך החיות וחזר הברק, ועכשיו אתה אותנטי וחי את המהות, זה אומר שגם צריכה להשתחרר בך יצירתיות גדולה, רעננה ומקורית? ואם כן, זוכר את הסיפור שלך על ממלכת שינץ או שונץ או השם יודע מה? למה זה היה סיפור כל כך נדוש, חסר לחלוחית, שטאנצי חסר מעוף ולא יצירתי ומלא מררה והתנשאות על בני האדם? ובלי קשר לסיפור ההוא, המאמר הזה גדול ומעניין ומלא מלוכה. כל הכבוד :-) הגב לתגובה זו 5.  רוצים מוח חופשי בלב מאושר? קיראו את הספר     רינה,    15/08/07 10:48 הכל כך לא שיגרתי ''הכלב היהודי''. יעשה לכם משהו. הגב לתגובה זו          ספר גרוע. לא לבזבז עליו כסף  ל"ת          אורה,    15/08/07 11:42 הגב לתגובה זו              קשקוש. ספר ענק!!!!!  ל"ת              אלי,    15/08/07 13:51 הגב לתגובה זו                  ספר משעמם ורדוד, חבל על הכסף ועל הזמן  ל"ת                  יוסי,    15/08/07 14:24 הגב לתגובה זו                  גם אני סבור שזה ספר טוב וחינוכי ביותר                 רבניצקי,    15/08/07 14:10 חשוב ביותר שבני נוער יקראו אותו. הגב לתגובה זו                      בני נוער? פחחחחחחחחח  ל"ת                      ספר,  על הפנים,    15/08/07 14:57 הגב לתגובה זו 4.  ותגובה אחרונה     מושון,    15/08/07 10:02 לגבי השחרור...הבעיה היא כסא המלך עצמו ולא מי שיושב עליו! צריך להוריד מהכסא את האישיות ולהרוס את הכסא! אסור לרצות את תהליך השחרור מעל לכל, כי אז לא המהות ולא האישיות שולטים אלא הרצון להשתחרר, הרצון הזה לבדו ללא נקודת ייחוס מוביל גם למקומות נוראיים... יום טוב הגב לתגובה זו          אני על ילדים לא הולך להתווכח איתך         גולן,  ניו יורק,    16/08/07 07:16 כי כאמור אין לי, אני בטוח שלצפות בילדות שלך מעת היוולדן לימד אותך הרבה על עצמך, בעצם אני חושב שהזכרת את זה איפה שהוא אבל לא בטוח. כמה הערות לגבי מה שכתבת, אתה שוב משתמש במילה שטויות וחבל, זה בעיני שווה ערך לפסילה כי אם אתה אומר שטויות, אוטומטית סגרת דלת, תחשוב על זה, מה גם שזה עשוי לפגוע בכותב. וקצת יותר לעניין, אתה לא צריך לדעת לשלוט בידיים שלך בשביל שתחוש קשר גוף, לדוגמא, בהנחה ואתה ימני אתה לא מיומן לכתוב ביד שמאל אבל זה לא אומר שאתה לא מרגיש את יד שמאל. ההבדל ביננו לבין תינוק הוא שאנחנו כבר ויתרנו על יד שמאל, תינוק ישתמש בידיים, ברגליים, באף, בפה בלשון ובכל מה שהוא יכול, הוא חי, הוא מרגיש וכל זאת עד שהוא ננעל על תבנית מסויימת שנשארת איתו לכל מהלך חייו אם כי זה לא אומר שזה לא יכול להשתנות. לגבי כאב פיזי, נכון, אף אחד לא אוהב להרגיש כאב פיזי אבל חבל שאנשים לא תמיד סומכים על ילדיהם ותואר הרע שאנחנו מעניקים לכאב נובע הרבה בגלל ההפחדה של ההורים שלנו. אתה זה לא הגוף שלך ואם אתה נותן תשומת לב לכאב אז יכאב לך יותר. לא כל כך הבנתי למה תינוקות הם יצורים הכי אגואיסטים אבל יכול להיות שזה נובע מטרמינולוגיה שונה במונחים שלך ושלי, אם אני בכיוון הנכון אז האם אתה מתכוון לעובדה שתינוקות לא מהססים לבקש מה שהם רוצים? שאין לרצונות שלהם גבולות? חוצפנים? לא לתת להם את מה שהם רוצים זה דבר אחד, זה לא ריאלי והמציאות לא תמיד נותנת לנו כמבוגרים מה שאנחנו רוצים אבל לדכא להם את יצר הרצון ולגרום להם להרגיש שמשהו לא בסדר בעובדה שהם רוצים, זה הניצנים הראשונים של האגו, פה מתחילה תפיסת ההפרדה שהזכרת. תחשוב כמה דברים בחייך מושון רצית ופחדת לבקש או לעשות או אם בסוף העזת אז פשוט התייאשת מהר? כמו שאמתי כתב, תינוקות נותנים ללא תנאי, התנאים מגיעים לאחר מכן, מתי מגיעים התנאים? מתי שמתחילה להיווצר תפיסת ההפרדה וכך לגבי אסוציאציות שונות או אם תרצה, פוסט טראומה. אמרת דבר יפה, לכל חוסר סיפוק של הילד אין צורך להוסיף אשמה, זה כל כך נכון אבל גם מצד שני זה לא תמיד ריאלי משתי סיבות, אחת, אנחנו בעצמינו חשופים לטעויות וחוטאים למטרה לפעמים וככל שננסה לא לטעות ככה נטעה יותר ושתיים, ההורים זה לא כל מה שאחראי לעיצוב האישיות של הילד, יש גם סביבה, יש גם חברים, גן, בית ספר, מורים כך שילדים לעולם לא יגדלו מושלמים והאמת שאני לא מצטער על הרגע שנולדתי, על כל הקשיים שעברתי ואני עדיין עובר מפעם לפעם, אם הייתי גדל בלי קשיים החיים שלי היו משעממים. התפקיד לגדול ולהתפתח במסע הרוחני הוא על כתפי הילד וזו בדיוק הבעייה של הדור שלנו ושמעתי את זה לא פעם מהורים, הם מתלוננים שהם אכלו חרא כל חייהם והם לא רוצים שהילדים שלהם יסבלו כמוהם אז לא פלא שיש ילדים שגדלים ריקים ללא תוכן. ואם להזכיר את הדיון הקודם שלנו, אולי תופתע לדעת שאני דווקא כן חושב שילדים שגדלים מתחת לקו העוני רואים דברים שילדי עשירים לא רואים ואולי לעולם לא יראו הגב לתגובה זו              תגובות             מושון,    16/08/07 09:31 1-מצטער על ה-''שטויות'', אני אנסה לשים לב. 2-לגבי כאב-רק צריך להבין את המטרה של הכאב - הוא לגרום לנו לשים לב לסכנה, לפגיעה ולנטרל אותה ככל שאנחנו יכולים, לא כל כאב הוא פגיעה שמצריכה ברירה, אך מוח לא יכול בשלביו הראשונים להבחין בין כאב טוב לרע...התעלמות מכאב לא מובילה לפחות כאב (קח דוגמא בה אתה מניח את ידך בטעות על מחבט לוהט...), כאב צריך גם ללמד! כן! גם מכאב צריך ללמוד! 3-לגבי תינוקות אגואיסטים, שים את התינוק שלך בפעוטון ותבין, או תצפה על תאומים ברחם...כל אחד דואג לעצמו! ותאמין או לא תאומים נולדים עם תחושת פירוד בינם לבין אחיהם/אחיותיהם...זה מתחיל עוד בבטן... 4-מסכים לגבי דיכוי - זה הקצה השני שהבאתי (זה פסיכולוגיה קלאסית אגב, לא משהו חדש...) 5-תינוקות לא נותנים כלום - גם בזה האגואיזם שלהם (אלא אם כן זה שהם חמודים וממלאים אותך באושר זה נתינה...), התנאים אכן מגיעים עם ההפרדה, גם קנאה וחמלה ואמפטיה וכיו''ב, לכל רגש חברתי אין ערך עד שנוצרת הפרדה, אבל הם לא נוצרים בגלל ההפרדה, שום דבר לא התקלקל! תפיסת ההפרדה מתחילה הרבה לפני שהם לומדים לדבר והיא דווקא מתחילה עם הגוף בגיל שלושה חודשים ואין לה שום קשר למה שאמרת, היא מתחילה כשהמוח מתחיל להבין את גבולות הגוף (ואז גם מתחילה שליטה יותר טובה בגוף), ההפרדה נוצרת כחלק ממערך ההשרדות! בלתי ניתן לשרוד ללא יצירת הפרדה! אי אפשר להיות הורה מושלם, אין דבר כזה, אם אתה מבין מאיפה באת - שזה אומר לסגור מעגל! לסלוח ולהבין מה היה טוב ומה לא היה טוב לא בצורה של שפיטה ואז לבחור מה אתה בוחר להעביר הלאה לילדים...אם כל דור יעשה זאת, העולם אשכרא הלכה למעשה ישתפר! - זו האחריות שלנו (כהורים) ובגלל הסיבה הזאת אני אומר שהתא המשפחתי כל כך חשוב! כולנו מחילים משם וכל אלטרנטיבה שתביא לי תהיה רעה יותר (לדוגמא הלאמת הילודה), הורות כושלת מתחילה לפעמים גם מנסיון לתקן טעויות של ההורים בלי נסיון להמשיך את הטוב - זו בדיוק שיפוטיות הפוכה...מרוב הנסיון לתקן הורים אלו מקלקלים משהו אחר, צריך לא לצבוע הכל בשחור או לבן, אלא לתקן נקודתית...ליעל, לשפר... טעויות תמיד יהיו, בלתי ניתן להתחסן מפניהם! ניתן רק ללמוד מהם!, ההורים הם הכי חשובים להתפתחות הילד ואני אסביר - אם אתה יוצר במשפחה שלך תא חמים נטול שיפוטיות שמאפשר לילד אי פרטי של שפיות ורוגע הוא יוכל לנתב את עצמו אל מול הגורמים המשפיעים, אם אתה מתחיל ''לחנך'' (או ''לחנוך'' מלשון הבודהא מאוריון) אתה שם אותם בעולם ללא כלים להתמודד מול זרמים חזקים מדי...צריך מקום בו ניתן ליפול אחרי טעויות, מקום בו אתה מי שאתה ומקבלים אותך ככזה! זה הדבר שמאפשר להתפתח רוחנית... מה שעושים בדור הזה הוא לקחת את האחריות של הילד מהילד אל ההורה - זה מוביל לא למקום בטוח, אלא לעולם בו הם לא נאלצים להתמודד איתו-לגבי התוצאות אני מסכים לחלוטין. יום טוב הגב לתגובה זו 3.  תגובה 2     מושון,    15/08/07 09:47 הרבה משאר התיאורים הם נכונים והם מזהירים בצורה יפה בדיוק איך לא להיות הורה...מתוך המאמר הזה דווקא ניתן להוציא משהו מאוד חשוב - את התפקיד שלנו בתור הורים...החברה (החל מהגןף ביה''ס, הצבא, מקום העבודה חברים ושאר המוסדות החברתיים) יודעים טוב מאוד ''לחנך'' (יש בזה מעט ציניות, כיוון שהם לא עושים את זה טוב, הם עושים את זה חזק)...התפקיד של ההורים הוא בראש ובראשונה לאפשר מקום נקי משיפוטיות, מלא בחום ואהבה, מלא בשקט וקבלה ללא שום התנייה, מתוך מקום כזה יכול הילד לתת למהות לפתח אישיות ולא להיפך...זה לא אומר שהורה צריך לספק כל רצון של הילד, זה אומר שלחוסר סיפוק כל רצון של הילד אין צורך להוסיף אשמה, כעס, התניית אהבה וכיו''ב...התהליך הראשוני של ההבנה כי לא כל רצון הולך להיות ממומש הוא מפחיד אצל הילד, הוא מתסכל! התפקיד של ההורה הוא לכוון להמשך הזרימה (רוב ההורים אכן נופלים בשלב הזה) - לשלב הזה קוראים בפסיכולוגיה השלב הנרקסיסטי (זה לא מה שזה נשמע), העניין הוא לא השאלה אם לספק כל רצון של הילד או לאו, השאלה תמיד היא איך!, התקפלות יתרה מותירה את הילד עם תחושת כוח חזקה מדי על הוריו שמתפרשת כחולשה הורית ששמה אותו בעמדת סכנה (אין הגנה אצל הורה חלש) - ילד כזה מפתח מנגנון לזיהוי רגשות של אחרים ונזהר שלא לבטא את עצמו יותר מדי בגלל כוחו...הקיצון השני מוביל לביטול עצמי לחסימה כמו שמתוארת לרוב במאמר הנ''ל...יש מקום באמצע, מקום בו לכל מעשה יש תוצאה, בו ניתן לבטא רגשות, בו ההורה מכוון את התנועה אבל הילד רשאי להגיב להעיר לחלוק לצרוח לבכות להסכים ולנוע ביחס למציאות. בפועל זה כמובן מסובך ממה שזה נשמע, אבל זו בדיוק האחריות ההורית שעליה אני מדבר ומדוע אני יוצא כנגד כל אותם ''חכמים'' שמדברים על ''חונכות'' במקום הורות...אגב, אנחנו כרגע עוברים בדיוק את השלב הזה עם הגדולה...קשה! אבל האתר הזה עוזר לראות את המציאות דרך הרבה נקודות מבט - תודה על העזרה! - למדתי המון! יום טוב הגב לתגובה זו 2.  תגובה 1     מושון,    15/08/07 09:47 נתחיל עם תיקון הטעויות לגבי תינוקות/ילדים לפני התפתחות האישיות: 1-לגבי האחדות - מדויק! 2-לגבי הופעת הרצון, אם כוללים רצונות פיזיים הם מגיעים מהרגע שהתינוק נולד ובצורה חריפה!...הרצון הראשוני נולד מהאינסטינקטים הביולוגיים - השרדות - שכוללת, הגנה, חום, אוכל...אלו הראשונים שמתחילים לייצר את אבחנת הטוב והרע עליה תתבסס עם הזמן תפיסת הטוב והרע הבוגרת. 3-לגבי קשר גוף-שטויות, תינוק אינו מסוגל לשלוט אפילו בידיו, בימיו הראשונים המוח לומד את האיברים, לימוד פיזי זה ייצור עם הזמן את ההפרדה מאותה תחושת אחדות, ויבדיל בעיני המוח בין הגוף הזה ושאר העולם... 4-מובן שאין שום בושה! אבל יש כבר אבחנה (בגילאים מעט גדולים יותר) בין טוב ורע לא במובן החברתי, אלא במובן האישי, כלומר שטוב זה רצון ממולא ורע זה רצון לא ממולא - זה נקרא בפי רוחניים אגו...מה לעשות, אבל תינוקות הם היצורים הכי אגואיסטים בעולם מרגע שנוצרת תפיסת הפרדה... 5-לגבי מחשבות נרשם כי: ''מוח כזה יהיה פשוט בהקשבה. הוא יקלוט המון. לא יהיה שם סינון או צנזורה'', זה לא נכון, בשלבים הראשונים יש כבר תגובות ביחס לאינסטינקטים שציינתי והם המיון/סינון ראשוני של כל החוויות, מהשלב הראשון יש כבר מיון של ''טוב'' ו-''רע'' והמוח מתחיל ליצור הקשרים, אסוציאציות, וללמוד את העולם, את המציאות...מה שאחר כך הבודהיזם יאמר לנו שכל מה שנבנה הוא פרטי לחלוטין ושהמציאות ''האמיתית'' היא ריקה מהתמונה שנוצרה... לסיכום ומיקוד: כל הפעולה של מוח הילוד מכוון למטרות הבסיסיות הביולוגיות (שרידה בשלב הזה...), המוח בונה תבניות ויחסים בין תבניות לכל קלט, חושי ורגשי...יש הרבה יותר קשר לגוף, אולם גם הרבה פחות שליטה בו, יש סינון ומיון ואבחנה ראשונית בין טוב ורע אלא שמדובר בדבר ראשוני לחלוטין לעומת המושגים הללו אצל אדם בוגר... נאמר כי בשלב של בניית האישיות יתחילו דפוסים קפואים ובלתי פתורים מהעבר לנהל את הבחירות ואת ההחלטות שלנו - זה נקרא למידה, זה כלי עזר הישרדותי של נסיון להשליך תבנית נלמדת על ההווה ולנחש את שיקרה בעתיד...הבעיה מתחילה כשהתבנית נהיית קבועה ובלתי משתנה... הגב לתגובה זו 1.  וואו...זאת הולכת להיות תגובה ארוכה...     מושון,    15/08/07 09:46 נתחיל עם תיקון הטעויות לגבי תינוקות/ילדים לפני התפתחות האישיות: 1-לגבי האחדות - מדויק! 2-לגבי הופעת הרצון, אם כוללים רצונות פיזיים הם מגיעים מהרגע שהתינוק נולד ובצורה חריפה!...הרצון הראשוני נולד מהאינסטינקטים הביולוגיים - השרדות - שכוללת, הגנה, חום, אוכל...אלו הראשונים שמתחילים לייצר את אבחנת הטוב והרע עליה תתבסס עם הזמן תפיסת הטוב והרע הבוגרת. 3-לגבי קשר גוף-שטויות, תינוק אינו מסוגל לשלוט אפילו בידיו, בימיו הראשונים המוח לומד את האיברים, לימוד פיזי זה ייצור עם הזמן את ההפרדה מאותה תחושת אחדות, ויבדיל בעיני המוח בין הגוף הזה ושאר העולם... 4-מובן שאין שום בושה! אבל יש כבר אבחנה (בגילאים מעט גדולים יותר) בין טוב ורע לא במובן החברתי, אלא במובן האישי, כלומר שטוב זה רצון ממולא ורע זה רצון לא ממולא - זה נקרא בפי רוחניים אגו...מה לעשות, אבל תינוקות הם היצורים הכי אגואיסטים בעולם מרגע שנוצרת תפיסת הפרדה... 5-לגבי מחשבות נרשם כי: ''מוח כזה יהיה פשוט בהקשבה. הוא יקלוט המון. לא יהיה שם סינון או צנזורה'', זה לא נכון, בשלבים הראשונים יש כבר תגובות ביחס לאינסטינקטים שציינתי והם המיון/סינון ראשוני של כל החוויות, מהשלב הראשון יש כבר מיון של ''טוב'' ו-''רע'' והמוח מתחיל ליצור הקשרים, אסוציאציות, וללמוד את העולם, את המציאות...מה שאחר כך הבודהיזם יאמר לנו שכל מה שנבנה הוא פרטי לחלוטין ושהמציאות ''האמיתית'' היא ריקה מהתמונה שנוצרה... לסיכום ומיקוד: כל הפעולה של מוח הילוד מכוון למטרות הבסיסיות הביולוגיות (שרידה בשלב הזה...), המוח בונה תבניות ויחסים בין תבניות לכל קלט, חושי ורגשי...יש הרבה יותר קשר לגוף, אולם גם הרבה פחות שליטה בו, יש סינון ומיון ואבחנה ראשונית בין טוב ורע אלא שמדובר בדבר ראשוני לחלוטין לעומת המושגים הללו אצל אדם בוגר... נ הגב לתגובה זו          על ילדים אני בטח לא הולך להתווכח איתך         גולן,  ניו יורק,    16/08/07 04:35 כי כאמור אין לי, אני בטוח שלצפות בילדות שלך מעת היוולדן לימד אותך הרבה על עצמך, בעצם אני חושב שהזכרת את זה איפה שהוא אבל לא בטוח. כמה הערות לגבי מה שכתבת, אתה שוב משתמש במילה שטויות וחבל, זה בעיני שווה ערך לפסילה כי אם אתה אומר שטויות, אוטומטית סגרת דלת, תחשוב על זה, מה גם שזה עשוי לפגוע בכותב. וקצת יותר לעניין, אתה לא צריך לדעת לשלוט בידיים שלך בשביל שתחוש קשר גוף, לדוגמא, בהנחה ואתה ימני אתה לא מיומן לכתוב ביד שמאל אבל זה לא אומר שאתה לא מרגיש את יד שמאל. ההבדל ביננו לבין תינוק הוא שאנחנו כבר ויתרנו על יד שמאל, תינוק ישתמש בידיים, ברגליים, באף, בפה בלשון ובכל מה שהוא יכול, הוא חי, הוא מרגיש וכל זאת עד שהוא ננעל על תבנית מסויימת שנשארת איתו לכל מהלך חייו אם כי זה לא אומר שזה לא יכול להשתנות. לגבי כאב פיזי, נכון, אף אחד לא אוהב להרגיש כאב פיזי אבל חבל שאנשים לא תמיד סומכים על ילדיהם ותואר הרע שאנחנו מעניקים לכאב נובע הרבה בגלל ההפחדה של ההורים שלנו. אתה זה לא הגוף שלך ואם אתה נותן תשומת לב לכאב אז יכאב לך יותר. לא כל כך הבנתי למה תינוקות הם יצורים הכי אגואיסטים אבל יכול להיות שזה נובע מטרמינולוגיה שונה במונחים שלך ושלי, אם אני בכיוון הנכון אז האם אתה מתכוון לעובדה שתינוקות לא מהססים לבקש מה שהם רוצים? שאין לרצונות שלהם גבולות? חוצפנים? לא לתת להם את מה שהם רוצים זה דבר אחד, זה לא ריאלי והמציאות לא תמיד נותנת לנו כמבוגרים מה שאנחנו רוצים אבל לדכא להם את יצר הרצון ולגרום להם להרגיש שמשהו לא בסדר בעובדה שהם רוצים, זה הניצנים הראשונים של האגו, פה מתחילה תפיסת ההפרדה שהזכרת. תחשוב כמה דברים בחייך מושון רצית ופחדת לבקש או לעשות או אם בסוף העזת אז פשוט התייאשת מהר? כמו שאמתי כתב, תינוקות נותנים ללא תנאי, התנאים מגיעים לאחר מכן, מתי מגיעים התנאים? מתי שמתחילה להיווצר תפיסת ההפרדה וכך לגבי אסוציאציות שונות או אם תרצה, פוסט טראומה. אמרת דבר יפה, לכל חוסר סיפוק של הילד אין צורך להוסיף אשמה, זה כל כך נכון אבל גם מצד שני זה לא תמיד ריאלי משתי סיבות, אחת, אנחנו בעצמינו חשופים לטעויות וחוטאים למטרה לפעמים וככל שננסה לא לטעות ככה נטעה יותר ושתיים, ההורים זה לא כל מה שאחראי לעיצוב האישיות של הילד, יש גם סביבה, יש גם חברים, גן, בית ספר, מורים כך שילדים לעולם לא יגדלו מושלמים והאמת שאני לא מצטער על הרגע שנולדתי, על כל הקשיים שעברתי ואני עדיין עובר מפעם לפעם, אם הייתי גדל בלי קשיים החיים שלי היו משעממים. התפקיד לגדול ולהתפתח במסע הרוחני הוא על כתפי הילד וזו בדיוק הבעייה של הדור שלנו ושמעתי את זה לא פעם מהורים, הם מתלוננים שהם אכלו חרא כל חייהם והם לא רוצים שהילדים שלהם יסבלו כמוהם אז לא פלא שיש ילדים שגדלים ריקים ללא תוכן. ואם להזכיר את הדיון הקודם שלנו, אולי תופתע לדעת שאני דווקא כן חושב שילדים שגדלים מתחת לקו העוני רואים דברים שילדי עשירים לא רואים ואולי לעולם לא יראו. הגב לתגובה זו              אולי עכשיו סוף סוף לא יתיחסו לאישיות כמו איזה משהו מופלא             ו,  תל.א,    21/08/07 12:44 וילכו לכל מיני אסטרולוגים וכ'ו שיגידו מי אתה ומה האישיות שלך. כי האישיות זה בעצם דבר שנבנה כתוצאה מהשלכות שרובן סביבתיות, ע''י כך שבנאדם מנסה להתאים את עצמו לסביבה. כל מי שלא אוהב את האישיות שלו וכל הזמן מתעקשים להגיד עליו דברים שהוא לא מחובר אליהם והדברים האלה גורמים לו לרצות אפילו למות, כי אם כזאת היא האישיות שלו אז מה שווים חיוו כשהוא לא רוצה להיות כזה, כן יש תקווה בסופו של דבר, המהות היא הדבר הטהור שבנו ולא האישיות. הגב לתגובה זו