 |
/images/archive/gallery/807/709.jpg מתוך ''בראיין כוכב עליון''
 |
|
|
|
|
|
|
| מה חושבת התורה על כל הגורואים והמוארים בשקל שמסתובבים פה? שצריך להרוג אותם. אור זוהר מנסה להבדיל בין נביאי אמת למופרעים עם כאריזמה בעזרת פרשת ראה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הנה סיפור ידוע אחד על גורואיזם. בחורצ'יק אחד, מוישה לוי, לא היה מפוקס לגמרי על החיים שלו. היה קצת במזרח, חזר, נסע לפה, נסע לשם. הסתובב קצת בארץ, גר בכל מיני מקומות, עבד בכמה עבודות, לא התמיד בשום דבר, לא הלך ללמוד, העביר את הזמן ובסוף חזר לגור אצל ההורים. יום אחד ישב מוישה וחיכה לאוטובוס והנה תפסו עיניו פתק דהוי שהיה תלוי על תחנת האוטובוס: "שיעורי מדיטציה ומודעות".
אולי בגלל השיעמום, אולי בגלל החום, עלה במוחו של מוישה רעיון. הוא ירד לעיר, קנה שרוואל לבן וקצת קטורת. חזר הביתה, הוציא מהבוידם מחצלת ישנה, פרס אותה במחסן של ההורים בחצר, הדליק את הקטורת, והתיישב בתנוחת לוטוס. לאט לאט התפשטה בשכונה השמועה, שמשהו מתרחש במחסן של ההורים של מוישה,ואנשים התחילו להגיע. בהתחלה מעטים – האחים, השכנים, ואחר כך עוד ועוד, עד שהמחסן של מוישה היה מלא באנשים שבאו לראות את הגורו החדש מהשכונה. כאשר המחסן כבר היה קטן מדי, מישהו שכר למוישה סטודיו במרכז העיר שם היה יושב מוישה על כרית רכה ומוגבהת, וסביבו אנשים. לפעמים הם היו שותקים, לפעמים מוישה היה מדבר, לפעמים הם היו שרים ביחד.
 |
| הכל מן ג'ה |
תעבדו את ה', יהיה אחלה. תעבדו לאלהים אחרים, יהיה @#$%
|
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
אחרי תקופה, מוישה לוי התחיל להשתעמם. נכון, היה לו די נחמד עכשיו, אבל בעצם הוא לא היה הטיפוס שיודע להתמיד במשהו. ויום אחד, עכשיו כבר באולם המרכזי שבמרכז הדו קומתי שמאמין אמיד תרם למוישה, אסף מוישה את שלל חסידיו ותלמידיו ואמר להם: עיזבו. אני פייק, אני לא אמיתי. אני סתם מוישה לוי מהשכונה, בחור משועמם שלא מבין מהחיים שלו.
החסידים התבוננו במאמינים, ואלו הסתכלו משתאים על פניהם ההמומות של התלמידים. כמה מהתלמידים הבולטים שבחבורה הסבירו, שהמורה משה חד להם חידת זן, שלא ניתנת לפיתרון באמצעות המיינד. אחרים, הפילוסופים שבחבורה, הצביעו על גאוניות החשיבה הפרדוקסאלית של המדריך הדגול ואילו אחרים הדגישו דווקא את צניעותו של המואר שכמו קרישנמורטי והבודהיסטוות הגדולים דוחה את עצם הקונספט של ההארה העצמית של עצמו. מסרבים להאמין, קמו כמה מתלמידיו הוותיקים שליוו אותו עוד מימי המחסן הקטנצ'יק בשכונה. אחד מהם אמר: אבל גורו, תראה מה לימדת אותי לעשות! ובאומרו כך הוא ריחף חצי מטר מעל האדמה בעודו יושב בתנוחת לוטוס מושלמת. תלמידה אחרת אמרה: אבל גורוג'י, תראה מה אתה לימדת אותי לעשות! ובאומרה כך פתחה את כף ידה וממנה צמחה, כאילו משום מקום, וורד אדומה מפיצה ניחוח נעים. ואילו תלמיד אחר, זה שתרם את האשראם המהודר אמר: אבל גורו, תסתכל מסביב! את כל עושרי השגתי בזכות מילות החוכמה שלך והשקט שהענקת לי!
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
ובערת הרע מקרבך
|
|
|
 |
|
|
|
הסיפור הידוע הזה משקף את הרגשות המעורבים שיש לרבים מאיתנו כלפי הקונספט של מורה או מדריך רוחני. מצד אחד – אנחנו, למודי ניסיון, יודעי אכזבות ולגמרי לא תמימים, לא מוכנים שיסבנו אותנו עם כל מיני שטויות של כל מיני מוארים ומוארים למחצה. מצד שני – אנחנו, למודי ניסיון ויודעי חן, יודעים להוקיר תודה למורים, למדריכים ולאנשים בכלל שעזרו לנו לזהות את מי שאנחנו באמת ולהגשים את הפוטנציאל החבוי בנו.
בפרשת ראה יש התיחסות לתופעה הידועה של ביצבוצו של גורו מקומי שמנסה ללמד את החבר'ה שמסביבו דבר או שניים. התופעה, כמה שאנחנו חושבים שהיא מודרנית, היא כנראה עתיקה מאד ושורשיה עוד בימיה הארכאיים של התרבות האנושית:
"את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אתו תשמרו לעשות לא תסף עליו ולא תגרע ממנו: כי יקום בקרבך נביא או חלם חלום ונתן אליך אות או מופת: ובא האות והמופת אשר דבר אליך לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם ונעבדם: לא תשמע
אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום ההוא כי מנסה יהוה אלהיכם אתכם לדעת הישכם אהבים את יהוה אלהיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם: אחרי יהוה אלהיכם תלכו ואתו תיראו ואת מצותיו תשמרו ובקלו תשמעו ואתו תעבדו ובו תדבקון: והנביא ההוא או חלם החלום ההוא יומת כי דבר סרה על יהוה אלהיכם המוציא אתכם מארץ מצרים והפדך מבית עבדים להדיחך מן הדרך אשר צוך יהוה אלהיך ללכת בה ובערת הרע מקרבך:" (דברים יג' א'-ו').
כמו בסצינה המפורסמת מהסרט בראיין כוכב עליון, בעת העתיקה היה העולם מלא בנביאים, בחוזים, בהוזים ובחולמים, שכפי הנראה וכפי שעולה מתוך פסוקי המקרא כאן, ידעו אפילו לחולל אותות ומופתים, כלומר נסים, בעזרת העוצמות של חוויותיהם הפנימיות. עוד מסתבר, שבאותה התקופה נטו בני האדם להעריך את סוג המנהיגות הזה, ששואב את כוח עוצמתו מהכאריזמה ומתוך עולמו הפנימי העשיר של אדם כזה או אחר, ואף להאמין לאותו אדם וללכת אחריו ולא, נאמר, לאשפז אותו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| מתוך "בראיין כוכב עליון"
| /images/archive/gallery/807/710.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
הזהרו מבעלי הכריזמה
|
|
|
|
|
|
|
וכאן מגיע קולו של הטקסט המקראי, ובקולו העמוק והרדיופוני הוא מציב בפני שלומי אמוניו אזהרה חמורה: לא כל חלום שמישהו חולם הוא דבר נבואה, ולא כל חוויה פנימית עמוקה, אפילו היא מלווה ביכולת הפלאית לחולל אותות ומופתים היא סיבה למסיבה. המקרא מזהיר את קוראיו לא להתפתות אחרי דמויות קיקיוניות שבדבר הנבואה שלהם מבקשים לשנות סידרי עולם ולגרום להם לשנות את אופי הפולחן המקובל והלגיטימי.
עד כאן הכל כמובן טוב ויפה. הבה, ידידי, נשמור את חוקיו של האלהים, נלך אחר נביאי אמת הקוראים לנו ללכת בחוקיו ולשמור את מצוותיו, ונישמר לנו מאותם חולמים הזויים שקוראים לנו לעבוד אלהים אחרים. אבל, במחשבה שנייה, בעצם התמונה כאן לא כל כך פשוטה. שהרי, דרך האמונה תמיד נתונה לפרשנות ולא תמיד אנחנו יודעים אם מה שהנביא החדש והטרנדי שצץ בשכונה שלנו הוא דברי אלהים חיים או שמא, חלילה, הסתה פרועה לעבודה זרה. ובכלל – האם המורים והנביאים הגדולים של העבר, אלו שייסדו את דרכי האמונה הגדולות, הידועות והלגיטימיות, לא היו נראים בתחילת דרכם כמו הוזי הזיות סהרוריים? האם משה רבנו לא היה מהפכן? האם לא שמו את הנביא ירמיהו בסד כי חשבו שהיה נביא שקר? האם נביאים שמטיפים לשמרנות ולהליכה על פי הסדר הטוב והידוע אינם לפעמים מושחתים ושקריים בדיוק כמו אלו החדשנים והרדיקאליים? איך יודעים מי נביא אמת ומי נביא שקר? מי מדברת מתוכו רוח הקודש ומיהו חולם הזיות פרועות ומסוכנות?
דרך אחת שבה ניסו לפתור את הבעיה הזו במסורת היהודית הייתה לשלול את כל עניין הנבואה או הגורואיזם המקומי מכל וכל. החל מתקופתם של חז"ל היתה תנועה מרכזית ביהדות שביקשה לנטרל את כוחה של המנהיגות הרוחנית הכריזמטית ולהעביר את העוצמה הרוחנית לידיהם של חכמים שישלטו בכוחם של המסורת, של השכל ושל ההיגיון. הייתרון של השיטה הזו היה, ועודנו, שהוא מונע מכל מיני שרלטנים ומופרעים בעלי כריזמה ותאבי כוח לפגוע באנשים פשוטים ותמימים. החיסרון של השיטה הזו, היה ועודנו שהיהדות, שהתחילה בתור תנועה שצמחה מתוך החוויה הפנימית העמוקה של אנשים מיוחדים, וששאבה את כוחה ואת עוצמתה מעולמם הפנימי והעשיר של הנביאים, כרתה בסופו של דבר את הענף שעליה היא יושבת: תנועה דתית או רוחנית לא באמת יכולה לשלול את כוחה של הנבואה או של החוויה הפנימית כדבר בעל כוח והשפעה בעולם.
דרך אחרת שבה ניסו לפתור את הבעיה הזו במסורת היהודית, בעיה שממשיכה להוות בעיה גם בימינו שלנו, היא ליצור מערכת של איזונים ובלמים בין החוויה הפנימית ו/או הכאריזמה של היחיד ובין כוחות אחרים שיאזנו את הכוח הנבואי והסוחף שמידי פעם צץ בקירבו של מי מאיתנו. נראה, שגם הפסוקים מפרשת "ראה" שקראנו כאן מציעים משהו ברוח הזו. המקרא לא שולל את עצם קיומה של הנבואה הספונטאנית, אבל מציע לראות בכל דבר נבואה שמשחר לפתחנו ניסיון שהאל מנסה אותנו. כלומר – אם נתקלנו בנביא, או במורה כריזמטי או בגורו שדבריו או נוכחותו מעוררים אותנו ומאתגרים אותנו – אנחנו צריכים לבחון את הדבר לאור מה שכבר ידוע לנו על האלוהות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לא לשכוח: אלוהים נמצא בנו
|
|
|
|
|
|
|
עכשיו, את הדבר הזה אפשר לפרש לפחות בשני מובנים שונים. אפשרות אחת, היא להסתמך על המסורת של נביאי העבר: האם מה שאומר הנביא החדש הזה מתאים לחוקים ולמשפטים הידועים לנו מהמסורות הלגיטימיות שכבר קיימות? כמובן, שהמבחן הזה הוא בעייתי כי פעמים רבות מה שיאמר הנביא העכשווי ממילא יבוא על מנת להציע דרך הסתכלות חדשה, לחולל שינוי ולהפוך סידרי עולם, ולפעמים זה בדיוק מה שאנחנו מחפשים או זקוקים לו – הרי מהו כוחו של האל בעולם אם לא הכוח לחולל שינוי וטרנספורמציה?
דרך נוספת להבין את העניין הזה הוא לבחון את נוכחותו של המורה, הנביא או הגורו באמצעותם של פרמטרים פנימיים שמשווים את דבריו אותו הוגה או הוזה עם החוויה האלוהית הפרטית שלנו. כמובן שגם המבחן הזה הוא בעייתי, שהרי לא תמיד אנחנו מכירים את החוויה האלוהית הפנימית שלנו ודווקא ברגעים של חוסר ידיעה אנו נוטים לבקש את עזרתם של מורים ושל מדריכים. ויותר מזה – האם חלק מהותי מהעניין של הקשר בין מורה ובין תלמיד הוא סוג של ויתור שהתלמיד עושה, ולו לזמן מה, על הפרמטרים הפנימיים שלו כדי שיוכל להרשות למורה לעורר את הטרנספורמציה המתבקשת בתוכו?
נכון, לסוגיה הזו אין פתרונות אינסטנט פשוטים וקלים, והמורכבות של השאלה הסובבת את דרך ההתפתחות הרוחנית וההוראה הרוחנית ממשיכה ללוות את כל אלו ההולכים בדרך. אבל נדמה לי ששני המבחנים האלה – זה החיצוני שנשען על מסורת הדורות והידע החיצוני הנגיש לנו וזה הפנימי הנשען על החיבור לאלוהות שזמין לכל אחד ואחת מאיתנו בתוכו או בתוכה, יכולים להוות מערכת נאותה של בלמים ושל איזונים שיכולים לעזור לנו להימנע מליפול עם מורי שקר ולהתקדם מידי פעם בדרך אל מי שאנחנו באמת. בסופו של דבר, כל מפגש עם מורה, עם נביא או עם גורו, מטרתו להכיר לנו את מה שכולנו נוטים אולי מידי פעם לשכוח: שאלהים נמצא בנו, שקולו של מורה האמת נמצא בקולנו שלנו ושאת מה שצריך ללמוד ולדעת אנחנו בעצם כבר יודעים. שבת שלום.
אגב – תיקון טעות: בשבוע שעבר כתבתי שהברכה שמברכים על ענבים היא "בורא פרי הגפן" והרי כמובן זוהי הברכה שמברכים על היין בלבד.כאשר אוכלים ענבים לשובעה ברכתם היא, כמובן, בורא פרי העץ. סליחה עם הקוראים שטעות הסופרים שלי פגעה בהם או בלבלה אותם, ואני מבקש סליחה מחילה מכל מי שלקח את זה קשה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| אור זוהר
| /images/archive/gallery/490/628.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
קבלה מעשית: התרגיל השבועי
|
|
|
|
|
|
|
1. נזהה בתוך תודעתנו הסבוכה דמות, ישות, תורה או אמונה המהווים עבורינו סוג של נביא, גורו או מורה כריזמטי.
2. נבצע את המבחן הכפול: האם דבריו של המורה הזה מתיישבים עם מסורות רוחניות ידועות? האם דבריו של המורה הזה מתיישבות אצלנו במקום שתואם את הקומן סנס הרוחני הפנימי שלנו?
3. נסיק מסקנות אישיות וכלליות מהתרגיל ונמשיך הלאה בחיינו השוצפים.
בהצלחה.
כולם מוזמנים להצטרף אלינו לקבלת שבת בהודיה היום (יום שישי ה-10.8) בשעה שש וחצי. תביאו אתכם משהו לאכול או לשתות.
נפתחה ההרשמה ללימודי קבלה וספר הזוהר בהנחית אור זוהר במדרשת עיון בתל אביב לשנה הבאה. המעוניינים יכולים ליצור קשר במייל | | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | קבליסט בלונדיני, מוזיקאי ואיש משפחה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
