 |
/images/archive/gallery/765/908.jpg שי טובלי
 |
|
|
|
|
|
|
| התעוררות הקונדליני, ההתמודדות עם המשיכה המינית לגברים וההחלטה להינשא לתמר. אוטוביוגרפיה של מורה רוחני, הטור השלושה-עשר |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
במסורת היוגית ישנו מושג שלו מייחסים חשיבות רבה, בכל הנוגע לתהליכי הארה ושחרור: קונדליני. הקונדליני היא הכוח הקוסמי המסתורי אשר חונך את האדם להתעוררות הרוחנית – ה'הישאבות' הראשונית של התודעה אל תוך המציאות האלוהית – ולאחר מכן, היא הכוח אשר מניע את כל המעבר ההדרגתי מהתעוררות להארה; מהתעוררות לשחרור מלא. הקונדליני מתאמת את כל הגופים או השדות שיש לאדם עם מצב ההארה – השדות המנטליים, הרגשיים, הפיזיולוגיים-עצביים והאנרגטיים – עד שבסופו של דבר, האדם מתואם לחלוטין בכל חלקי הווייתו. או-אז הוא הופך ליחידה אחת שלמה, לא מפוצלת, של הרמוניה עם הקוסמוס וחוקיו. במלים אחרות, תפקידה של הקונדליני הוא לסחרר את האדם עוד ועוד בתוך הרדיוס של המגנט האלוהי רב-העוצמה, עד שהוא נשאב סופית אל תוך המציאות האחת, הבלתי ניתנת לתיאור או לתפישה.
 |
| השנתיים הקשות בחיי |
|
התהליך האנרגטי חסר הרחמים, הטרנסמוטציה של המוח, שטף זכרונות מגלגולים קודמים והנסיעה הבלתי נשכחת להודו עם 20 תלמידים קרובים |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
בגיל 25, זמן קצר לאחר שהחלו השנתיים הקשות של חיי, החלה הקונדליני למקד את תשומת לבה על ה'צלב' שנשאתי על גבי עוד מילדותי; הדבר האחד שלא ידעתי כיצד לפתור או אפילו עוד קודם, כיצד להתייחס אליו. "לכל אדם יש צלב שהוא חייב לשאת על גבו", שמעתי פעם את טיוהר אומר (ואולי הוא ציטט את אושו), "אפילו אנשים מוארים נושאים צלב כלשהו על גבם. אלוהים תמיד דואג להשאיר אותך רק כמעט מושלם, כדי שיישאר המתח הבריא של הבריאה ושל החיים".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
כמיהה שליוותה אותי עוד מילדות מוקדמת
|
|
|
 |
|
|
|
הצלב שלי, בלי ספק, היה משיכה מינית ורומנטית עזה שחוויתי כלפי נערים וגברים. היתה זו תשוקה או כמיהה שליוותה אותי עוד מילדות מוקדמת, ולכל אורך השנים היטלטלתי בין קטבים מנוגדים ביחסי אליה. היו פעמים שבהן הכרזתי שאני 'הומוסקסואל', וחשתי רווחה גדולה שנמשכה לפחות כמה ימים (סוף סוף ידעתי מה אני!), והיו פעמים שבהן נמשכתי למערכות יחסים עם נערות ולאחר מכן עם בחורות, וגם במערכות היחסים הללו גיליתי תשוקה וכוח משיכה. עולם הגברים היה מעין משיכה בעלת טבע 'אפל', משיכה אל הצללים, אל הפרי האסור. עולם הנשים היה משיכה 'ראויה' יותר, מקובלת חברתית, מקובלת על הוריי וכתוצאה מכך מקובלת יותר גם עליי. חיי היו רצופים בתנועות מנוגדות לחלוטין של משיכה, ולא הצלחתי למצוא את עצמי נינוח באף אחד משני
העולמות.
באופן כללי, הסביבה שבתוכה חייתי את חיי הבוגרים תמכה ביציאה מהארון ועודדה אותה במידה רבה. אילו רק רציתי בכך, היה לי קל מאוד 'לצאת מהארון'. לא היה בי צל צלו של פחד לעשות זאת. ויחד עם זאת, משהו היה חשוד ומטריד מדי בזהות הזאת, ואינטואיציה עמומה החזירה אותי שוב ושוב אל הקו התפר שבין שתי הזהויות. היה משהו במשיכה ההומוסקסואלית שהיה כרוך בכל כך הרבה כאב לא מוסבר, כמיהה בלתי ניתנת למימוש וסוג מסוים של אפלה לא מפוענחת. בספר הסיפורים שהוצאתי לאור בגיל 19, "שפת הגוף" – ספר שהיה התפרצות חסרת שליטה של התת-מודע אל המודע – היתה משיכה זו קשורה תמיד בתסביכים פסיכולוגיים כואבים. כך שהתקשיתי להפריד בין המשיכה לבין התסביכים, ולכן נותרתי קרוע ומיותם מזהות מינית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
זוגיות מוארת
|
|
|
|
|
|
|
בגיל 25, כאמור, הביאה הקונדליני את התעלומה הגדולה של חיי לשיא שהפעם חייב פתרון. שלא כמו במשברי הזהות העזים הקודמים שחוויתי בשנים עברו, הפעם מצבי היה אחר לחלוטין: הייתי ער, עיניי היו פקוחות לרווחה, והייתי מצויד בכלים של הקשבה, התבוננות וראייה חודרת – היכולת לראות דרך אשליית המחשבות.
הפעולה הראשונה שמצאתי את עצמי עושה, פעולה שנבעה מתוך היגיון אלוהי חסר כל היגיון, היתה שהצעתי נישואים לתמר.
לתמר ולי היה קשר נפלא של חברות אמיצה ואהבה עזה. אולם בשל חוסר הוודאות בכל הנוגע לזהותי המינית, קשר זה לא העמיק מעבר לכך. בפועל, כבר היינו זוג לכל דבר: גרנו ביחד, ישנו ביחד, ואהבנו מאוד. נשמת הקשר היתה יחסי מורה ותלמידה שהתפתחו באופן אורגני מאז תהליך ההתעוררות שלי.
בוקר אחד קמתי וקראתי ראיון במגזין האמריקאי "מהי הארה?". היה זה ראיון שקיים אנדרו כהן עם האב תומאס קיטינג בכנסיה הקתולית, נזיר שללא ספק היה אדם ער לחלוטין. בראיון שוחחו כהן וקיטינג על הגדולה והכוח שבחיי נזירות, על האופן האמיץ והמעמיק שבו נזירות אמיתית מתמודדת עם האנרגיה המינית, ועל הדרך שבה המיניות של הנזיר מותמרת עם הזמן לנדיבות אינסופית כלפי העולם כולו. הוא דיבר על ההתחייבות לחיי נזירות בצורה כה מרגשת עד שלא נותר לך אלא להידבק בהתרגשות זו ולהרים ידך לשבועת עולמים... אולם במובנים רבים ידעתי שנזירות כבר ניסיתי – בגלגולים קודמים – ושהפעם הזאת לא מדובר בפרישה מהחיים. בהמשך הראיון הזכיר כהן שבמידה רבה, המחויבות לנזירות דומה למחויבות בחיי נישואים, כאשר זו ממוקדת בהתמסרות לאלוהים.
באותו הרגע ידעתי שאני עומד בפני צומת, שבו פרושים רק שני נתיבים. ידעתי שעליי לבחור באחת משתי המחויבויות. כפי שכבר ציינתי, הכמיהה לחיי נזירות היתה חלשה יותר, מפני שמאז ומתמיד המשיכה לחיים גברה על המשיכות הנזיריות שלי בכל צומת חשוב. לכן, באותו הבוקר הבנתי שאני עומד להתחתן, ולא היה אדם אחר בכל העולם כולו שהיה טבעי והרמוני יותר להתחתן איתו מאשר תמר.
בלילה של אותו יום נשאלתי בסוף מפגש שנתתי בתל אביב אודות זוגיות מוארת. אמרתי שלתחושתי, זוגיות מוארת לא תהיה מצב שבו בני הזוג ישמשו מראה משקפת האחד לשני, אלא היא תהיה מצב שבו שני בני הזוג יביטו באותה המראה – מראת האמת הנצחית, המשחררת מבערות ומבורות. בתום אותה שיחה הסיעה אותי תמר חזרה לרמלה. באמצע הדרך היא העירה על היופי שבתשובה שנתתי. אמרתי לה שהייתי שמח להביט יחד איתה באותה המראה. זו היתה הצעת הנישואים שלי, ותמר אמרה ללא היסוס, גם אם מתוך הלם מוחלט, 'כן'.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אני יכול להיות חופשי מן המשיכה הזאת
|
|
|
|
|
|
|
אך הצעת הנישואים לא שחררה אותי מן התעלומה. להפך: היא העצימה אותה לחלוטין. למעשה, היא הפעילה לחץ אדיר על התת-מודע להיפתח ולחשוף את כל הצפון בתוכו. כעת נפתחה חקירה בלתי פוסקת, כנגד כל הסיכויים והמוסכמות, כדי לגלות את האמת אודות המשיכה הגופנית העזה שחוויתי כלפי גברים.
אף על פי שהייתי מאושר מהחלטתי להתחתן עם תמר, משיכה זו לא נתנה לי מנוח. בסופו של דבר, התחלתי להפנות לעברה תשומת לב ואנרגיה, תוך שאני מודע לחלוטין לעובדה שבמסע של מודעות דברים אינם כפי שהם נראים. הגישה השטחית שלפיה "אם זה מה שאתה מרגיש, אז זאת האמת שלך", היא אינה אלא עצלות במסווה. במציאות, מאחורי כל תשוקה אדירה שלנו חבויים כוחות לא-מודעים במידה בלתי נתפשת. איננו יודעים באמת מה מפעיל אותנו. במציאות, אנחנו בובות על חוטים המופעלות על ידי כוחות עבר בלתי נראים לעין, אשר הם המקור למחשבות ולרגשות המופיעים על פני השטח של הכרתנו.
לכן התחלתי להביט אל תוככי המשיכה הזאת, עד שלבסוף נפתחה לראשונה הדלת.
לילה אחד ישבתי לצפות בסרט סתמי בבית הוריי. למשך כמה רגעים ישבתי לבדי מול מסך הטלוויזיה, כשלפתע – ללא שום קשר לנסיבות או לתהליך מנטלי לינארי – זרחה בתוך תודעתי ההכרה הברורה שאני יכול להיות חופשי מן המשיכה הזאת, שאינני כבול אליה או כפוף לה, ושלמעשה כבר עכשיו, ברגע זה, אני חופשי.
הכרה זו, שהיתה אמורה לשמח אותי, הבעיתה אותי. היא היתה לא הגיונית בעליל, מפני שהמבנים המנטליים והרציונליים ביותר של תודעתי היו מבנים של העידן הנוכחי, שבו משיכה לגברים היא לגיטימית לחלוטין וזהות הומוסקסואלית היא תופעה מקובלת חברתית (לפחות בקרב שכבות העילית של החברה). לכן, בחוויה של אותו רגע היה זה כמו לקרוא תיגר על כוח אדיר בתוכי, כוח שהפעיל אותי עוד מילדות ושתמיד היה כרוך בכאב ובעצב בלתי מוסברים.
ישבתי שם, מול הטלוויזיה, נרעד והמום. האם אעז לעבור דרך הדלת שנפתחה זה עתה? מאחר שאמת היתה הדבר החשוב לי ביותר, אפילו יותר מחיי הפיזיים, התשובה היתה חד משמעית: כן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אוקיינוס של צער ודמעות
|
|
|
|
|
|
|
לא שיתפתי את תמר בתובנה המרעישה, כי היא היתה מעורבת רגשית בתהליכי החקירה שלי ולכן רציתי לשתף אותה רק כאשר התמונה תתבהר. ואכן, כבר למחרת אותו היום תת המודע החל נפתח בפניי כדי להראות לי מה חבוי בתוככי המשיכה הכפייתית וחסרת השליטה הזאת: אוקיינוס של צער ודמעות, שנדמה היה שאין לו קצה. כך הבנתי לראשונה מדוע מעולם לא הצלחתי לחוש נוחות עם משיכה זו ופשוט "לקבל" אותה. אפילו תמר אמרה לי שעליי לקבל אותה, ושהיא מקבלת אותי לחלוטין, יחד עם משיכה זו, ועדיין הקבלה הנפלאה והאוהבת כל כך של בת זוגי לא השקיטה כלל את לבי. כעת הבנתי שיהיה עליי לטבוע בתוך אוקיינוס הכאב, לצלול עמוק אל תוכו עד שאתחיל להרגיש את הקרקעית. לא ידעתי אם משמעות הדבר שהמשיכה לגברים היא 'טובה' או 'רעה'; רק ידעתי שעליי להסיר מעליה את כל שכבות הכאב ואז לבדוק אם נותרת ממנה תמצית זכה של משיכה שאותה ראוי יהיה לשמר.
מסע חדש ואמיץ של חקירה החל לקרות אז. את המסע ופירותיו אחשוף בפרק הבא, ואת השלכותיו עד עצם היום הזה אחשוף בפרק שלאחריו.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | שי טובלי, מורה רוחני מזה שמונה שנים, חווה בגיל 23 את מה שהוא מגדיר כ'היעלמות הזהות העצמית הנפרדת והיספגות האני באינסוף'. פרסם ארבעה ספרים. פיתח יחד עם תלמידו הבכיר ושותפו ליצירה, אילון לסטר, את 'דרך השמש' | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
