 |
/images/archive/gallery/741/672.jpg גבר גבר
Toni_V, cc-by  |
|
|
|
|
|
|
| "לילות פרא" הוא שמונים אחוז קליפות, ורובנו לא מצויים ברמה הרוחנית לברור את הניצוצות מבלי ליפול לאורגיית דחפים מבעסת. כרמל וייסמן שומרת מרחק |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עלילת הספר "לילות פרא" מגוללת מפגשים של המחבר עם מיקונוס, אדם שנוי במחלוקת, שעסוק רק בסקס ונשים אבל ניגש לעניין ממקום של עומק רוחני: מעודד את כל הסובבים אותו להרפות מפחדים ומלבושים, תרתי משמע, ולהתחבר דרך המיניות לאל או האלה שהם. הספר עוקב אחרי חייו של המחבר וקומץ מחבריו בתקופה ההיא, שמתערבבים במפגשים דמויי אורגיה ומתנסים בחוויות הפנימיות הללו של טשטושי גבולות. חלק יוצאים מזה מחוזקים, לחלק נדפקים החיים.
 |
| כולם מחפשים זיון |
|
דיוויד דיידה, מורה טנטרה ידוע, כתב את ''לילות פרא'': ספר פורנו רוחני יוצא דופן על אהבה, סקס, מוות, אלוהים, סקס, מוות ואלוהים |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
המחבר, דייויד דיידה, מעביר בעצמו כיום סדנאות עבודה עם אנרגיה מינית ומהמעט שאליו נחשפתי התרשמתי לטובה (ממליצה לצפות בווידיאו מתוך סדנא ישנה שלו). לכן רבה הייתה הפתעתי כשקראתי את הספר והבנתי מאיפה דיידה הגיע לעולם הזה. ה"מורה" שפתח את דיידה לנושא אינו עובד עם האנרגיות הללו בצורה עדינה, בלשון המעטה. אושו נדמה כאפיפיור לידו. הספר גס ובוטה ומעודד אדם לסוג של היפערות-אינסטנט שמצריכה חוסן נפשי ומוסרי גבוה מאד כדי להצליח להתפתח באמצעותה. לדיידה כנראה היה את זה אך סוג התרגול המוצע בספר מסוכן בעיני לאדם הסביר. התפתחות אכן כרוכה בהיפתחות, אך מדובר בתהליך הדרגתי ורגיש מאד.
"השאלה היא האם אתה נפתח לאלוהות שבך או לדחפים שלך" אומר מיקונוס בספר, ואכן נראה שהאדם הסביר אינו מבדיל תמיד בין השניים. גם ביהדות הקבלית יודעים שבקצה הדחף שלך מחכה האל, אך יודעים גם להזהיר שזוהי דרך רוחנית מסוכנת רווית מהמורות, שרבים כבר נפלו בה. יש אמת עמוקה בכך שהמיניות שלנו היא שער לחיבור עוצמתי, שהתנזרות אינה בהכרח הדרך להארה ושהאל הוא המציאות והאדם. מיקונוס שב ומסביר בספר שהאמנות היא להימצא "בתוך החדר ומחוץ לחדר בו זמנית", להחזיק בשתי הפרספקטיבות: העצמי הנהנה בגבולות האדם והעולם הזה והתודעה כולה שמרגישה את עצמה באמצעות זאת. אך לטעמי, לא קל להחזיק במקום הפנימי הזה ללא תרגול והדרכה רגישה והפוטנציאל ליפול לתוך "החדר" למעמקי העונג של הדחפים ולקרוא לזה הארה, הוא מפתה מאד.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
את מרגישה את אלוהים בתוך הכוס שלך?
|
|
|
 |
|
|
|
מתרגם הספר, אוהד אזרחי, כתב בהקדמה שעבורו זהו ספר חסידות. לאחר הקריאה תמהתי על ההצהרה הזו, שכן צורת העבודה עם האנרגיה המינית המוצעת בספר היא צורת עבודה אלילית מובהקת והייתי רוצה להצביע על אלטרנטיבה קרובה שהיא יותר ברוח היהדות כפי שאני מבינה אותה. אני מרגישה שאני מפרגנת יותר מדי לספר כשאני מייחסת לו שיטתיות כלשהי, שכן ה"דרך" הרוחנית של מיקונוס היא פשוט להתפשט ולהתענג מבלי להתבייש. בתוך כך, ישנו ניסיון להנחות אותנו לחוש את האלוהות שזורמת בתוכנו באנרגיה הזו, לראות את האלוהות המגולמת בפרטנר שלנו, באשר הוא, גם כשהוא מתחלף פתאום... כך התנהלו פולחנים אליליים ולא הייתה שם חשיבות לממשק האדם המגלם את האל.
ליהדות יש פטנט אחר. במסגרת הקידושין, אדם מקדש לעצמו בת זוג אחת ומתחבר דרכה לאלוהות, אוהב דרכה את כל הנשים. כל אחד מוזמן למצוא את המקום שלו על הציר הזה בצורה שבטוח לו לעבוד איתה. לרובנו יש כמה וכמה בני זוג במהלך חיינו אבל בכל זאת, חיים ללא רמה כלשהי של קידוש המיניות, שוחקים אותה ואותנו עד מאד. לטעמי, הדרך של מיקונוס לא עוזרת לנו להרוויח חזרה את העומק הזה ואם נאזין לו ונחייה ככה כל יום כל היום, זה עשוי להפוך לעוד גוון שטחי של גירוי לדחף, "הנה עוד אלה כוסית,
וואלה, שוב אלוהים זז בתוכי". יש משהו בחזרתיות התכופה, בדלגנות לרוחב, שכמעט מונע את העומק, משהו מוחק ומשטח, משהו שיהפוך מהר מאד את כל העניין לפארסה.
ובפארסה הזו יש עוד כמה עניינים נפיצים. בואו נתעכב לרגע על סיטואציה טיפוסית בספר, כשמיקונוס מציע לאישה שהוא הכיר לראשונה הערב לגעת בעצמה מול כולם ושואל אותה "את מרגישה את אלוהים בתוך הכוס שלך?" – מה החוויה שלכם כשאתם קוראים את התיאור הזה? ההבדל בין הטרדה מינית לחניכה מינית הוא הבדל שקיים אך ורק בחוויה הסובייקטיבית שלנו ואנו עצמנו עשויים לנוע בין המסגורים השונים לאחר זמן מה ובעקבות תנודות בפרספקטיבה שלנו. מיקונוס רואה בכל אישה אלה ומכנה אותה "קדשה" ויש בזה את אותה הבעייתיות של לקרוא לכל אישה זונה. גם אם יש אמת עמוקה בכך שכולנו יצורים מיניים שרוצים לחוות את החיים לעומק, יש בכך איזה שהוא חוסר כבוד למציאות העולם הזה, לתפקידים השונים וללבושים שלקחנו על עצמנו לשם התפתחות. אם אני עכשיו המלצרית שלך במסעדה, אל תשאל אותי מה קורה לי בכוס או בלב, גם אם זה "יפתח" אותי לדעתך. אם המטרה הייתה להיות תודעה טהורה ללא גבולות, לא היינו טורחים להיוולד. אז כבוד להקשרי העולם הזה הוא בעיני נקודת מוצא בסיסית לדרך רוחנית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לאהוב את כל הנשים דרך אישה אחת
|
|
|
|
|
|
|
בתור ספר שמנסה לדבר ממקום רוחני נון דואליסטי, הספר מקדם תפיסת עולם מאד דואליסטית: יש רק פחד או אהבה, וכל מי שלא מתפשט בקלות בהדרכת מיקונוס או מרגיש התכווצות בלב כשבת זוגו האהובה מוצצת לאחר, הוא כנראה שרוי בפחד. יש בזה שקר ואי הבנה עצומה בעיני. ישנם סוגים שונים של פחדים או תחושות ש"סוגרות" את הגבולות שלנו. חלק מהפחדים הללו ראויים ונחוצים לאדם כדי לשמר את הגבול שלו בתפקוד במציאות. ללא גבולות אין עומק, אין קידושין, אין התפתחות ואין תנועה. לשחק עם גבול בגמישות זוהי אמנות רוחנית אך צריך תרגול קפדני ורגיש כדי לא להיכשל במקום עוצמתי כל כך. לא כל התרבות שיצר האדם מבוססת על פחד, רבות מהנורמות והכללים שלנו מושרשים במבני עומק שמאפשרים לנו התפתחות, בונים את ה"כלי" שלנו ומאפשרים לנו להתמודד בעתיד עם האנרגיות הללו ממקום אחר. לא כל מערכת זוגית מבוססת על פחד, ונראה שמיקונוס ודיידה לוקחים באופן מילולי מדי את הלימוד הרוחני הפנימי של אי היאחזות.
כפי שאני מבינה את הדרך היהודית, אי ההיאחזות היא תרגול פנימי ואנו הופכים להיות אמנים של הזרמת האנרגיה שלנו אך מכבדים את גבולות המציאות הזו ואת מלבושי האדם. מספרים על רבי עקיבא ועל חכמים אחרים שראו נשים נכריות יפות, שהיו מרשים לעצמם לחוש את התשוקה ולהתבשם ממנה, להזרים את התשוקה הזו בתוכם ולחוות זאת, להבין שהיופי הזה הוא מניצוץ אלוהי באישה, אך לא לגעת בה. לכבד את המרחב שלה, לכבד את הגבולות והתפקידים השונים שתודעות לובשות בעולם הזה לצורך ההתפתחות שלהן. זו המשמעות האמיתית בעיני של להיות בתוך החדר ומחוץ לחדר בו זמנית. להרשות לעצמך לחוות את כל הלימוד המופלא הזה, את האנרגיה המינית שמתעוררת כתוצאה מגירויים חיצוניים, אך לקדש את הפעולה החיצונית. אלוהים זורם בך בחוויה הפנימית אך מהמקום הזה אתה אדם בחוויה החיצונית. כל התנהגות אחרת היא עיוות מבחינתי. התרגול המדהים של לראות את האלה בכל אישה אינו מחייב משכב עם כל אישה. ויש ערך רב יותר בשכבות העומק שנוצרות עם אישה אחת, ביכולת לאהוב דרכה את כל הנשים, הנשיות, האלוהות. פוטנציאל ההתפתחות בדרך היהודית הוא פשוט יותר נגיש לאדם הסביר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מותר ואסור
|
|
|
|
|
|
|
המטרה של לימודי החסידות והקבלה היא לשדרג את ה"כלי" שלנו, להגיע למצב שאנו מסוגלים לחוקק לעצמנו, להבחין בין מה שמתאים לנו לבין מה שלא, לעשות עם כל דבר "תוכו אכלת קליפתו זרקת". אבל עד שאנחנו מגיעים למצב הזה, אנחנו בולעים המון קליפות ויכולים ליפול לתוכן. בשביל זה נוצרת מערכת הלכתית שמלווה אותנו ב"הליכה" אל היעד הזה. יש נושאים שיותר קל לעבוד איתם, שיש בהם פחות קליפות, ולכן הם בבחינת מותרים. יש נושאים שעבודת הבירור שלהם דורשת יותר מיומנות ולכן הם אסורים. שימו לב למשמעות של המילים אסור ומותר: הן מתארות דרגות של שחרור של איכות מסוימת, משהו שהוא יותר פשוט ורופף לעומת משהו שהוא יותר קשור וסבוך. איסור הוא בסך הכול איתות לכך שמדובר בנושא "למתקדמים". בתרבויות רבות קיימים איסורים חמורים שמסדירים את נושא המיניות ולא בכדי, מדובר באנרגיה עוצמתית מאד שהמשחק עימה הוא "למתקדמים".
הספר "לילות פרא" הוא בעיני שמונים אחוז קליפות ורובנו לא מצויים ברמה הרוחנית המספקת כדי לברור את אותם ניצוצות מבלי ליפול לאורגיית דחפים שטחית מבעסת. אבל אם אתם בכל זאת רוצים לנסות, אני מאד ממליצה לעבוד באופן פנימי סובייקטיבי עם האנרגיות שדיידה כותב עליהן, להכיר את המקום הזה ולחוות אותו בתוכנו, יש בזה מתנות פנימיות מדהימות. אך בניגוד לרוח הספר, חשבו פעמיים ואפילו שלוש לפני שאתם מתנסים עם פרטנרים ועשו זאת לעיתים נדירות, על מנת לעכל ולשמר את ההישגים ולהקטין את פוטנציאל ההתפזרות והאובדן האנרגטי. מבפנים היו אלים אך במציאות נהגו כבני אדם. הקשיבו לפחדים שלכם ונסו להבחין ביניהם, בין גבולות שהצבתם לעצמכם מתוך פחד לבין גבולות בריאים שאתם זקוקים להם כרגע. זכרו את המרכז שלכם, יש לכם את עצמכם לחזור אליו, את קרקע המציאות. לא חייבים להתעסק עם זה בכלל. סתם ספר. באמת.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| כרמל וייסמן
| /images/archive/gallery/161/757.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | חוקרת תרבות וטכנולוגיה ומרצה לתקשורת | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
