 |
/images/archive/gallery/716/592.jpg חכמת הלב.
felipe venancio, cc=by  |
|
|
|
|
|
|
| מה הייחוד של הפנייה בלשון "אתה"? האם ניתן לפנות בה לעולם, לאלוהים, לעצמנו? אור זוהר על חכמת הלב שמאפשרת לנו להתחבר לעולם דרך רוח הקודש שבתוכנו. פרשת ואתה תצוה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אני ואתה נשנה את העולם. כך שר אריק איינשטיין, ובאמת אמרו את זה קודם לפניו. למשל מרטין בובר, שבספרו הידוע "אני ואתה" הציע תפישה קיומית דיאלוגית, לפיה אנחנו מתייחסים אל ההוויה באחד משני אופנים: "אני-אתה" או "אני-לז". על פי בובר החיים הינם שרשרת של מפגשים; כל רגע הוא מפגש וכל מפגש יכול להיות בגוף שני או בגוף שלישי. כלומר: ישיר, בלתי אמצעי, זורם, פתוח ובלתי מוגדר או ההפך – מוגדר, מתוכנן, מקובע, אינסטרומנטאלי, פורמאלי.
על פי בובר מצב התודעה "אני-לז" הוא המצב הרגיל שבו נמצאים רוב האנשים רוב הזמן ואילו מצב התודעה של "אני-אתה" הוא מצב תודעה מיוחד. "אני-אתה" היא חוויית מפגש אותנטית נדירה שבה שתי תודעות מצליחות לפגוש זו את זו כשהן משוחררות מכבלי הקונספציות העצמיות, מיסוכי המחשבה, ההגדרות המילוליות וההתניות הפסיכולוגיות והחברתיות.
 |
| יש תמורה בעד התרומה |
אלוהים מציע לנו עסקת חליפין: צרו עבורי מקום במציאות החומרית, ואני אכנס גם למרחבים הרוחניים שבתוככם
|
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
ספרו של בובר מהווה ביקורת נגד העולם המערבי המודרני שבו, לדבריו, משתלטת תודעת ה"אני-לז" על כל מערכות היחסים ועל כל הזיקות בין בני האדם ובין והסביבה ואפילו בין האדם ובין התרבות, הפילוסופיה והאומנות. בובר ראה את צמיחתו של עידן שבה כולנו הופכים להיות "ברגים קטנים במכונות גדולות" ומאבדים את היכולת לקשר אותנטי ובלתי אמצעי עם המרחבים השונים שמקיפים את התודעה שלנו.
כמו כן, בובר יצא בביקורת כנגד המיסטיקנים. בשלבים מוקדמים יותר בחייו היה בובר בעצמו מיסיטיקן והפנייה המיסטית כלפי פנים גרמה לו, כפי שהוא מעיד על עצמו, לפספס את האופציה של ההפתחות כלפי ההוויה. קריאתו של בובר לקוראיו הייתה לצאת מהמבוך האינסופי של העצמי ושל העיסוק בעצמי, ולחפש את רגעי המפגש האותנטי עם האחר ששם ורק שם, בין האני לאתה, ניתן לפי בובר לפגוש את האלוהות, שאותה הוא מכנה בביטוי "האתה הנצחי".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
למה חכמי לב?
|
|
|
 |
|
|
|
פרשת השבוע פותחת במילים "ואתה תצוה" והמקובלים שיצרו את ספר הזוהר שמו לב שצורת הציווי הייחודית הזו חוזרת על עצמה מספר פעמים בפרשת השבוע הנוכחית. "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד", "ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי", "ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי".
השימוש במילה "ואתה" עורר את מקובלי הזוהר לראות בפסוקים הללו רמזים למצב תודעה מיוחד, שאותו הם מתארים באמצעות מטאפורות הנובעות מתוך פסוקי הציווי הייחודיים שבפרשה שלנו. במיוחד התעניינו המקובלים בזוהר (למעוניינים: זוהר חלק ב' דף קפ ע"ב ואילך) בעובדה שמי שמצווים לעשרות את בגדי הכהן הם "חכמי הלב". לכאורה, בשביל לעשות בגדים צריך חייטים, צריך תופרים, צריך מעצבים, צריך אמנים, אבל למה חכמי לב?
על פי הכלל המקראי של "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" הבינו המקובלים את עשיית בגדי הכהן כמטאפורה למצב הקיומי האנושי, והם מסבירים: "ואתה תדבר אל כל חכמי לב – משום שכולם אינם באים לעשות מעשה עד שרוח הקדש אינה ממללת בתוכם ולוחשת להם בלחישה ואז עושים מעשה". דרך קבלית ידועה אחרת להביע את העקרון הזה היא האימרה "סוף מעשה במחשבה תחילה", כלומר, התובנה שכל מעשה חיצוני הוא תוצאה של מהלך פנימי שקודם לו. עשיית בגדי הכהן (ובגדים בכלל) מסמלת את
הרובד הקיומי של המפגש עם העולם החיצוני והשאלה היא תמיד מה היא המוטיבציה הפנימית שממנה נובעת העשייה שלנו.
המקובלים ידעו, כמובן, שלא כל מעשה חיצוני מקורו בחכמת הלב ולא כל בגד מעוצב על ידי לחישתה של רוח הקודש. למעשה, הם מתארים מצב של שבר קיומי שבו האדם חש נתק נורא בין הלב לבין הבגדים. בין מאוייו, רצונותיו, תקוותיו ותחושותיו, לבין מאורעותיו וקורותיו עלי אדמות. למצב הנתק התודעתי הזה (שאולי מוכר לאחדים מאתנו) קראו המקובלים "גלות השכינה" או "חורבן ירושלים" ואילו למצב המתוקן וההפוך הם קראו "זיווג השכינה" או "ירושלים הבנויה".
כדי להמחיש את העקרון הזה, השוו המקובלים בין שמותיהם של שני נביאים, ירמיהו נביא החורבן והזעם וישעיהו, נביא הגאולה והנחמה. על פי הזוהר שמותיהם של שני הנביאים הללו מרמזים על שני מצבי תודעה וקיום מנוגדים: שמו של ירמיהו, נביא החורבן מרמז על מצב של "ירם יהו", כלומר מצב שבו האלוהות מורמת ומנותקת מחווית המציאות, ואילו שמו של נביא הנחמה ישעיהו מרמז על מצב של "ישע יהו", כלומר, מצב שבו האלוהות נוכחת בחווית ההוויה ולפיכך מסוגלת להוות מקור לישועה. לכן, אמרו המקובלים, על מנת לעשות את בגדי הכהן דרושים חכמי לב, כלומר אנשים שיודעים לשמוע בליבם את לחישתה של רוח הקודש וליתר דיוק: כהן הוא אדם שעושה את בגדיו על פי חכמת הלב ומכלכל את מעשיו תוך האזנה קשובה ללחישתה של רוח הקודש.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מיסטיקה מזווגת
|
|
|
|
|
|
|
בניגוד לדעתו של בובר על המיסטיקה, פנייתם של מקובלי הזוהר פנימה אל העולמות ואל המשאבים הנסתרים שבמחוזות הלב לא אמורה להוביל לנתק בין האדם ובין חוויית המפגש עם ההוויה החיצונית אלא בדיוק להפך – לדעתם של המקובלים חכמת הלב היא תנאי הכרחי לעשיית בגדי הכהן והדרך היחידה להפוך לכהן, כלומר לאדם שכל פרט ופרט מ"בגדיו" החיצוניים מסמל עקרון אלוהי ושכל מעשיו מכוונים לעבודת הקודש. המיסטיקה של הזוהר היא אם כן מיסטיקה מזווגת ולא מיסטיקה מנתקת, מיסטיקה שאיננה שואפת לכנס את התודעה אל תוך עצמה אלא להזרים את החוויה הפנימית של המפגש האותנטי עם ה"אתה הנצחי" אל המפגש עם המציאות החיצונית.
כמו בובר, המקובלים רואים ביכולת לפגוש את הציווי ככהן שכל מעשיו מכוננים על יסוד חכמת הלב צורך שעה וציווי עליון. על פי תפישתם "ואתה תצווה" משמעותו הציווי להפוך כל רגע ורגע לרגע של "אתה" שבו האדם מצליח לזהות בליבו את "נר התמיד" ולפעול לאורו בעולם העשייה. "ואתה הקרב" משמעותו לחפש בכל רגע ורגע את הקרבה הבלתי אמצעית שבמפגש. "ואתה תדבר" משמעותו שכל דבר שנאמר תנבע מחוכמת הלב ושבכל מילה שנהגית תהדהד לחישתה של רוח הקודש. אבל בעוד שעבור בובר המפגש האותנטי של האתה מתרחש במרחב שבין האדם ובין העולם, עבור המקובלים הפנייה הישירה של "האתה" היא בראש ובראשונה מפגש המתרחש בליבו של האדם. על פי התפישה הזו כאשר אנחנו מצליחים לפנות לרוח הקודש שבלבנו בלשון אתה, גם כאשר נפנה החוצה אל העולם נעשה זאת באותו האופן בדיוק.
שבת שלום.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| אור זוהר.
| /images/archive/gallery/490/628.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
קבלה מעשית – התרגיל השבועי
|
|
|
|
|
|
|
השבוע של פרשת ואתה תצוה הוא שבוע מצויין לתרגל את מצב התודעה של הכהן כמצב תודעה שבו חכמת הלב מעצבת את ה"בגד" (כלומר את המעשה) החיצוני.
התרגיל:
1. בבוקר מוקדם, לפני שאנו ניגשים לארון הבגדים שלנו, נערוך סקירה שקטה במרחבי הלב הנסתרים שלנו. נאפשר לכל המחשבות, הרגשות, התחושות והנימות לעלות בתוכנו.
2. ננסה לברר לעצמנו האם מצב התודעה שלנו היום הוא מצב של "ירמיהו" כלומר מורם, מנותק ומפורד, מצב תודעה של "ישעיהו" כלומר מחובר ומזווג או שילוב מסויים ומיסתורי בין השניים.
3. בבואנו לארון לבחור את בגדינו נעשה זאת מתוך אינטואיציה ותובנה שבחירת הבגדים איננה אקראית אלא היא מסמלת משהו בעולמינו הפנימי (הקשר לא צריך להיות אחד על אחד אלא יותר תוצאה של אינטואיציה או תחושה פנימית).
4. במהלך היום בעודנו מתהלכים, פועלים ועושים, נתבונן מפעם לפעם בבגדינו וניזכר בבחירה שעשינו ליד הארון בבוקרו של יום.
בהצלחה
המעוניינים לחלוק עם אור זוהר ולהקתו "גורו גורו" את שמחת חג הפורים מוזמנים להצטרף אלינו במוצ"ש 03.03 בשעה 21:00 בהודיה. בואו מחופשים.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | קבליסט בלונדיני, מוזיקאי ואיש משפחה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
