 |
/images/archive/gallery/651/617.jpg ה', עשית לי את היום!
Extranoise, Flickr  |
|
|
|
|
|
|
| שמחה שאינה תלויה בדבר, שמחה מעצם החיים, היא תנאי לקבלת פני השכינה. הרב יעקב נגן מזכיר לעצמו איך לצאת מן העצבות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תפילת ראש חודש. תוך כדי "הלל" הגעתי לפסוק "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" (תהילים קיח כד) . חשבתי, על איזה יום מדובר? ידעתי כי יש המשתמשים בפסוק זה כדי להתייחס לימים בהם חלים תאריכים היסטוריים חשובים, כמו יום העצמאות ויום ירושלים. אבל התמלאתי באושר כאשר הבנתי שהפסוק "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" יכול להיות מוסב על כל יום ויום, אפילו אם לא חל בו כל מאורע. מאז אני אומר בכל יום: 'ה', עשית לי את היום!' ואני מבין את המשך הפסוק "נגילה ונשמחה בו" כהמשך הטבעי לכך. פרשנות זו לפסוק משקפת תפיסה כי עצם החיים, ולאו דווקא המתרחש בתוכם, הוא הבסיס לשמחה. לעומת זאת, הרדיפה אחרי 'סיבות' לשמוח משכיחה מן האדם את האפשרות להתייחס כך לחייו ולחוש את השמחה שמצויה ממש תחת ידו. או כפי שהעיר לי אחד מחבריי, כשם שאהבה אמיתית היא "אהבה שאיננה תלויה בדבר" כך גם שמחה אמיתית איננה תלויה בדבר. כשילדי חוזרים מהפעוטון הם תמיד נראים לי שמחים, אם אני שואל אותם "מה עשיתם היום?" אני כמעט תמיד מקבל את אותה התשובה: "כלום!".
 |
| כל יום הוא יום הולדת |
|
בהינדואיזם הנשמה חוזרת אל הבורא בסוף גלגולי חיים. ביהדות היא חוזרת אליו מדי לילה. מה שאומר שבכל יום ניתן לטהר אותה עוד ועוד. הרב יעקב נגן על הנשמה ההינדואיסטית והנשמה היהודית |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
בסרט 'באמריקה' מתוארת משפחה המתמודדת עם אובדן בנם. יום אחד פוגש אבי המשפחה את שכנו, איש שחור וגדול, האומר לו "הלוואי שהייתי במקומך". האבא מזדעק: "אתה מאוהב באשתי?!" והשכן עונה לו: "אני מאוהב בך, באישה שלך, בילדות שלך, אני מאוהב בכעס שלך".
אה, מבין האב: "אתה עומד למות". ההכרה בייחודם של החיים, ביקַרַם של מכלול הרגשות והחוויות של החיים היא תובנה המתחדדת אל מול פני המוות, אז מתגלה ערכו האמיתי של כל פרט ופרט. אולם הקשר בין השמחה לחיים הוא דו-כיווני - החיים הם הבסיס לשמחה, והזמן שהאדם מרגיש בו הכי "חי", הוא כאשר הוא שמח.
כאשר אדם מתוסכל הוא מוציא המון אנרגיה בהתעסקות עם עצמו. מעשיו מיועדים לתת מענה לתסכולים או לצרכים שלו. לעומת זאת, כאשר הוא מוצא את האושר בעצם חייו, קיומו אינו תלוי בשום גורם אחר, והוא פנוי לעשות את הדברים שהוא מאמין בהם. משום שהוא לא רואה באותם הדברים אמצעים להגיע לאושר האישי שלו, עשייתם באה ממקום מאוד אמיתי, "לשמה".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לגעת בחיים משמע - לגעת בקדושה
|
|
|
 |
|
|
|
הקישור בין החיים והשמחה שב ועולה בתפילה של רבי נתן מברסלב: "...ואזכה להיות בשמחה תמיד. ועל ידי זה יהיה נמשך עלי רוח חיים דקדושה...ואתחזק בשמחה גדולה בכל עת... כדי לבוא לשמחה שהיא עקר הקדושה ועקר חיות האדם" (לקוטי תפילות, ח"ב סימן כא').
רבי נתן מצביע על צלע נוספת בחיבור שבין השמחה לחיים, הקדושה. דבריו מבוססים על התלמוד הרואה את השמחה כתנאי הכרחי לקבלת פני שכינה: שאין רוח הקודש שורה אלא על לב שמח, מה טעמא 'והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים'. (תלמוד ירושלמי סוכה פרק ה', הלכה א').
השמחה מחברת את האדם עם החיות שלו, עם הכוחות המעניקים לו את היכולת לחיות ולפעול, והחיבור של האדם
אל חיותו שלו מחבר אותו אל מקור החיים, אל הקדושה. כפי שהגדיר זאת הרב אברהם יצחק קוק: "זיו אור א-להים הממלא את כל העולמים כולם, מחיים ומרוה אותם מדשן נועם עליון של מקור החיים, הרי הוא נותן חיל בנשמות, במלאכים, ובל יצור, לחוש את פנימיות תחושת החיים..." (שמונה קבצים, קובץ ב' פיסקה סב).
ובמקום אחר הוא מחדד את התובנה כי "לגעת בחיים" משמע - לגעת בקדושה:
"מדת הקדושה היא למעלה מכל מגמה, שאין צורך לומר שאוכל כדי שיכול ללמוד ולהתפלל ולעסוק במצוות וכיוצא בזה, שזו היא מדה בינונית,אלא שעצם האכילה, והוא הדין הדיבור, וכל התנועות ורגשות החיים, קודש ואור הם מלאים" (שם, פסקה סה).
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
זה היום
|
|
|
|
|
|
|
קללת האדם היא ב"זיעת אפך תאכל לחם" (בראשית ג יט). אבל מאבקו של האדם עם המציאות, מאבק הקיומי ויומיומי, יכול גם להוות חיבור לעוצמת החיים ולטעמם. בהקשר אחר מציין רבי נחמן ש"זיעה" היא ראשי תיבות לפסוק "זה היום עשה ה'" (לקוטי מהר"ן תנינא ו). נראה לי שהיות "בזיעת אפך..." קללה נעוץ בכך שהאדם מחשיב זאת לקללה. זוהי התוצאה הישירה של האכילה מעץ הדעת טוב ורע - כל אירוע נשפט כחיובי או שלילי. לעומת זאת, החיבור לעץ החיים היה חושף את יסוד החיים שבכל דבר, ומגלה ש"בזיעת אפך תאכל לחם" היא ברכה. זאת אומרת, החטא הקדמון, אכילה מעץ הדעת, היה שינוי במודעות האנושית. לכן גם העונש אינו השתנותה של המציאות אלא העובדה שאדם שינה את יחסו אליה.
כאשר אני מרגיש עצוב או מתוסכל, אני מזכיר לעצמי כי "זה היום..." והתחושה הכבדה סרה מעלי. את התורה הזו אני מלמד מחדש כל יום לתלמידי - סיום שיעור האמונה היומי הוא תמיד בתפילה ובכוונה "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו".
|
|
|
|
|
|
|  | | הרב יעקב נגן
| /images/archive/gallery/458/150.jpg  | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | אב לחמישה, מכהן כרב מחנך בישיבת הסדר עתניאל, ד"ר למחשבת ישראל מהאוניברסיטה העברית, עוסק בחיפוש רוחני, קבלה ותלמוד. בימים אלה כותב ספר על יחסה של היהדות לדתות המזרח. מתפלל לעולם בלי ניכור | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
