 |
/images/archive/gallery/647/116.jpg
M.Guajardo.Mavroski, Flickr  |
|
|
|
|
|
|
| כל טענה שיש לנו כלפי אחרים היא למעשה ביטוי לקונפליקט פנימי שקיים אצלנו. נעמי מוהר משוחחת עם איברי גופה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המציאות, כמו סרט מצויר, נעה בתמונות, ברצף של רגעים, הדמויות מאופיינות בכמה הבעות שבקושי משתנות. אני, הדמות הראשית בסרט של עצמי, עוברת מסצנה לסצנה. אני מנסה למחוק דמות אחת, לשנות את הבעת הפה, נוזפת בה אך היא חוזרת. אני מנסה לשנות את התנהגותי אך כמו שאר הדמויות גם אני מצוירת עם תסריט קבוע מראש.
 |
| גם אני אלוהים |
|
אמא, בבקשה אל תקראי את הטור הזה. באמת, אני מתכוונת לזה, אל תקראי. כי אם תקראי הרי לא תביני, ותחשבי שצריך לאשפז אותי |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
איך הופכים להיות הבמאי? איך מזהים את ה"שקף"? אני מוצאת אותו בגוף על ידי זה שאני מדברת עם האיברים השונים: השיחה עם אברי הגוף היא היכרות עם התבניות שיוצרות את חיינו ואת מערכות היחסים שאנו מנהלים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מה הגב התחתון מרגיש כלפי העורף
|
|
|
 |
|
|
|
ביקשתי שתתאר מה היא מרגישה כלפיו. שושה התקשתה להוציא את המילים מהפה. לאחר שתמכתי בכך שתחסוך מהקבוצה את ה"מילים היפות", אמרה: "אני חשה תסכול רב, חולשה וחוסר אונים. אני מרגישה כאילו אני תיכף נשברת, אני לא יודעת מי אני ומה אני כשאני לצידו. אני נבלעת בניסיון לרצות אותו".
מה הוא גורם לך להיות, שאלתי. "חלשה, כפופה, שבירה, לא אני, לא עומדת על שלי, מכווצת ורכרוכית ואולי אפילו נחותה", היא "ירתה" את המילים בקצב.
ביקשתי שתתאר את התכונות המאפיינות את בנה. "הוא חכם, מעורר כבוד, מאופק, דעתן, שתלטן, מרוסן מאוד ומרסן אחרים".
עכשיו התפנינו לחפש אילו איברי גוף משתקפים בקשר זה. חיפשנו שני איברים, האחד למעלה והשני למטה, האחד ממשיך את האחר ונסמך עליו, אבל גם מגביל אותו.
לשושה היה ברור כי זהו איבר הקשור ליציבה וליכולת "להיות היא". מאין נובעת האסרטיביות בגוף? שאלתי אותה. "מהגב" היא השיבה.
מיקדנו את ההקשרים לגב התחתון. לגבי הבן, חיפשנו איבר עליון שיש בו מן ההגבלה והשליטה - והתמקדנו בעורף, אשר נסמך על הגב התחתון, ומכוון, ואף יכול לעצור את כל תנועת הראש והגב.
לאחר שהגענו לשני איברים אלו אמרה שושה שהיא סובלת מכאבים בגב התחתון ומחוליות בעייתיות באזור הצוואר. התחלנו בדיאלוג:
מה התחושות שהגב התחתון מרגיש כלפי העורף, שאלתי. "רד ממני, תפסיק לאיים בכך שתכאיב או תתפוס את הצוואר, אתה מעמיס עליי ולא מתחשב. אתה לא פועל איתי בהרמוניה ויש לך דרישות גבוהות. אתה כל
הזמן מנסה לשלוט".
שאלתי מה תשובתו של העורף. על כך ענתה שושה שהוא אינו עונה. שאלתי למה. שושה אמרה שהעורף עצור ומרוסן ואינו נותן למילים לצאת. עזרתי לה בהנחיה: "אם היתה לו אפשרות להגיד הכול, מה הוא היה עונה לגב התחתון. התשובה שהתקבלה הייתה: "אתה הרי לא יכול בלעדי, אלמלא השליטה שלי מזמן היית מתפרק, מה אתה חושב? שאפשר להיות חופשי לגמרי? אני מחזיק אותך למעשה. אתה תלוי עליי ונמאס לי שאתה כל הזמן מתלונן... כל הזמן חלש... כל הזמן מושך למטה...".
שאלתי מה מזכיר לה הדיאלוג הזה, והיא נזכרה בשיחות דומות שהיו לה בעבר עם בעלה, שנפטר עשר שנים קודם לכן. אולם באותן שיחות הייתה זו היא שהתלוננה: על שהוא חלש ודכאוני ועל כך שהיא זו שצריכה להישאר בשליטה כל הזמן. שושה הוסיפה וסיפרה שבעלה היה תלוי בה והיא חיכתה לרגע שיעמוד על רגליו, אולם ללא הועיל - רגע זה לא הגיע. שאלתי אם בעלה ניסה לרצות אותה והיא אמרה שכן, אך לא בדברים מהם ציפתה ממנו. הוא מעולם לא לקח יוזמה בנוגע ליחסים עם אחרים ואף פעם לא עמד על שלו מול מנהל העבודה.
לאחר שסיימה לדבר ניגבה את דמעותיה ושאלה כיצד יכולים הסיפור או ראיית הדברים בגוף, לעזור לפתרון הבעיה אותה העלתה בתחילה. ביקשתי לדעת מה היא מרגישה עכשיו. שושה השיבה שהיא חשה הקלה גדולה ומעין תחושה של התרגשות וגילוי, אבל גם ספקנות כלפי תחושות אלה מכיוון שהיא אינה מאמינה באמת שמשהו יכול להשתנות. אמרתי לה כי כאן המקום להניח לדברים ולראות מה קורה ללא התערבות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הכל שיקופים
|
|
|
|
|
|
|
התיאוריה העומדת בבסיס השיטה מושתת על ההנחה כי גופנו אוצר בתוכו מערכות יחסים - כל איבר מרגיש ואף חושב כלפי איברים אחרים. לכל מחשבה, לכל רגש ולכל מפגש עם האחר יש ביטוי בגוף. כך גם למסרים שהפנמנו מילדות, לחוויות שונות, לאמונות ולתפיסות שגויות, כולם נמצאים בתודעת הגוף. מציאות חיינו היא שיקוף של כלל מערכות היחסים בין האיברים בגופנו. לעתים המציאות קשה לתפיסה בהיגיון, אך כאשר אנו פונים אל הגוף ומנסים לאתר ולהתחקות אחר היווצרותה, אנחנו יכולים למצוא שם הסברים למה שנוצר ולהבין גם מדוע הוא נוצר. את המציאות עצמה קשה לשנות ו"לתקן", אך כאשר מאתרים את הסיבות ניתן לקבל, ואף לרפא, את מערכות היחסים שבאות לידי ביטוי במציאות.
במודעות דרך הגוף ניתן לבחור ולזהות את הדברים בכמה מישורים, חלקם אנרגטיים תודעתיים, חלקם רגשיים או כאלו הקשורים לתפיסות מחשבתיות. דיבור עם האיברים מאפשר לבטא את הרגשות והמחשבות שאצורים בתאים ואף יותר מכך. בקשר עם אדם אחר אנחנו מייחסים לו את אותן התכונות שאנחנו מייחסים לאותו איבר. זיהוי הדמויות מאפשר להבין כי הטענות והמענות שיש לנו כלפי אחרים הנמצאים בחיינו הם למעשה ביטוי לקונפליקטים פנימיים, מה שמאפשר להסיט את התהליך מה"אחר" ולהתמקד בתהליך הפנימי. פעמים רבות, עצם הזיהוי של הדמויות הפנימיות מאפשר את התפוגגות המטענים כלפי הדמות החיצונית, ושינוי במערך היחסים איתה.
בבסיס השיטה נמצאת ההנחה כי המציאות הינה אשליה המורכבת משיקופים שונים. השיחה בין הדמויות הפנימיות מבטאת לא רק את אופיים ומורכבותם של האנשים בסביבתנו, אלא גם נותנת ביטוי לרגשות כלפיהם. לשלב זה יש משמעויות רבות - בנוגע לשיקוף החיצוני, כמו בהסבר הקודם, מתאפשר זיהוי של הרגשות בינינו לבין ה"אחרים" בחיינו. בנוסף לכך, ביטוי הרגשות גורם להם פעמים רבות להתפוגג ולפנות מקום לרגשות אחרים, בריאים יותר. האפשרות לזהות את הרגשות כמשהו פנימי, מאפשרת ליצור רגש של חמלה ואהבה כלפיהם וכלפי הדמויות שעולות מתוכם.
תחושות של חמלה ואהבה כלפי החלקים השונים המרכיבים את האני הן קריטיות. הן מאפשרות לחוש חמלה רבה יותר, ואף אהבה, הן משחררות מטענים רגשיים עמוקים מהילדות המוקדמת, ומאפשרות 'התכה' בין החלקים השונים של האני.
למעשה, מטרת התהליך כולו היא ליצור "אני" רחב יותר המסוגל להכיל את עצמו, לתמוך בעצמו ולהיות בעל תגובות רגשיות מגוונות, מדויקות וענייניות. כל אלה מושגים מתוך היכולת לאהוב את כל החלקים שעולים.
לאורך זמן, מתגלה פן נוסף - זהו אותו חלק ב"אני" שמתבונן על ה"תרגיל" ומזהה את הדמויות. הפן המתבונן על התהליך מאפשר:
א. לראות את הקשר בין העבודה הפנימית לחיצונית.
ב. להכיל את הדמויות השונות המרכיבות את ה"אני" השלם.
ג. לנווט את התהליך.
ד. להבריא את הדמויות על ידי עצם ההיכרות איתן ועל ידי פינוי מקום עבורן.
במפגש האחרון של הקורס (חודשיים לאחר אותו שיעור) שושה סיפרה כי דברים השתנו ביחסיה עם בנה, ומשום מה גם בתחומים אחרים בחייה. הוא ממעיט בדרישותיו ממנה, ואף מגיע לבקרה בימים שנוחים לה יותר ולא מחייבים אותה לשנות את לוח הזמנים שלה. גם מול המעסיק שלה היא רואה שינוי ואף קיבלה אישור לכך בהעלאה בשכרה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מנחת קבוצות מודעות, מחברת הספר ''מחשבות על יד החיים - כירולוגיה''. מנחת המדיטציות במארז ה''אנרגיה החדשה - התנסות חוויתית''. ממקימי אתר מרחב | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
