 |
/images/archive/gallery/177/132.jpg אשה וירח
ארכיון  |
|
|
|
|
|
|
| אישה בזמן הדם שלה היא אישה בשיא עוצמתה. היא מחוברת לכוחות ולאנרגיות עצמתיות, לחזיונות ולחלומות משמעותיים. נגה ריטמן על נשיות בתרבות השמאנית |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
העולם שלנו הוא עולם של ניגודים. עולם של תנועה מתמדת. בתוך הניגודים מתאפשרת תנועה: מלמטה למעלה, מהאור לחושך, מהחיים למוות, מהפלוס למינוס. לתנועה הבלתי נגמרת בין הניגודים, בין הדחייה למשיכה, לתנועה הבלתי נגמרת הזו, קוראים חיים.
אחד הניגודים הדומיננטיים ביותר שיוצרים בו גם את החיים באופן פיזי, הוא הניגוד בין נשיות וגבריות. לפי עקרונות השאמניזם אין מדובר אך ורק בנשים וגברים בדמות אדם, כי אם על האופן שבו הבריאה כולה מתקיימת בין שני הניגודים הללו.
 |
| לא בת שש עשרה |
לחיות בהרמוניה זה להתנהג בהתאם לגיל שלך. על ריפוי שמאני של הנשמה
|
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
מבחינת האלמנטים, האש והאוויר נחשבים ליסודות הגבריים, והאדמה והמים לנשיים. השמש מייצג את ההתגלמות והסמל של הגבריות, לעומת הלבנה המייצגת את כל מה שהוא נשי.
בתפיסה השאמנית, הבנה והכרה של האיכויות הבסיסיות הללו בטבע מבטיחה הבנה עמוקה של החיים על אמא אדמה, וחיים הרמוניים לכל אחד ואחת, גבר או אישה. האיכויות הגבריות והנשיות, כפי שהן באמת, רחוקות מאד ממה שאנו רגילים לראות ולכנות נשיות וגבריות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
המקום המקודש ביותר הוא הרחם
|
|
|
 |
|
|
|
בעבורי, בתחילת דרכי בתוך העולם השאמני, הרבה רגשות ותחושות שהיו לי בקשר למשמעות הנשיות, ולחיים כאישה, קיבלו תוקף וחיזוק כשלמדתי להכיר את תפיסת העולם השאמנית.
נשים, לפי התפיסה השאמנית, הן הנציגות של אמא אדמה. הן מחזיקות בכל האיכויות הנשיות שיש לאמא אדמה, ובכלל זה ביכולת המופלאה ביותר: ליצור חיים, לברוא גוף, ולייצר אוכל מתוך גופן.
המקום המקודש ביותר בגופה של אישה הוא הרחם. זהו המקום שבו נוצרים חיים, המקוםש בו נבראת מציאות חדשה אל תוך העולם. אין כוח גדול יותר , עוצמתי יותר, ומדהים יותר מהכוח ליצור חיים חדשים.
משחר הימים נשים כובדו בזכות היכולת המופלאה שלהן ליצור חיים ולהזין את התינוק מגופן. כמו אמא אדמה שכל הזמן יולדת חיים חדשים, עצים, וצמחים, נהרות וימים, הרי געש ועמקים, רוחות וסערות - כך גם כל אישה מחוברת בגופה למחזור של המוות והלידה.
בכל חודש נשים חוות ביחד עם מחזור הלבנה מחזור של חיים ומוות בתוך גופן. פעם בחודש הן מדממות ומתות, רק כדי להיוולד שוב בלבנה הבאה. כמו הלבנה שנולדת, מתמלאת ומתה בכל חודש, כך נשים בגיל הפוריות נעות
בדיוק באותה מחזוריות המותאמות באורח טבעי בגופן למחזורים על-פני אמא אדמה.
בזמנים קדומים, כאשר בני האדם חיו בשבטים ובקהילות, נשים היו חוות את זמן הדם ביחד. הן היו פורשות בזמן הזה משאר השבט עם הילדים הקטנים למרחב או אזור מיוחד שאליו לא התקרבו הגברים. הזמן הזה היה מקודש.
אישה בזמן הדם שלה נחשבת לאישה בשיא עוצמתה. היא מחוברת לכוחות ולאנרגיות עוצמתיות, ויש לה היכולת לקבל חזיונות ולחלום חלומות בעלי משמעות לקהילה כולה. לכן, בזמן הדם, נשים היו מקבלות יחס מיוחד. הן היו פטורות מכל העבודות הרגילות והיו נחות ומבלות את מרבית הזמן יחד עם הנשים האחרות. בזמן הזה הן היו מספרות סיפורים על עצמן ועל השושלת שלהן, הן היו מתייעצות ולומדות אחת מהשנייה סודות של בישולים, של הליכות עם גברים, של חיי המין ועוד נושאים רבים ומגוונים, כפי שנשים תמיד עשו ועושות – משתפות. וכך הצעירות למדו מן המבוגרות, והילדות ספגו את החוכמה והידע על הדברים החשובים באמת בחיים כבר מגיל צעיר. היום, בטקסים שאנו עורכים במסגרת "הרוח הגדולה" , אנו מקפידים ליצור מרחב אדום לנשים בזמן הדם שלהן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שלושת טקסי הירח
|
|
|
|
|
|
|
המחזוריות של הלבנה באה לידי ביטוי בפנים נוספות של הנשיות, הלבנה משתנה כל הזמן. בכל יום היא אחרת. תחילה היא גדלה ומתמלאת, עד שהיא זורחת במלוא אורה והדרה. אחר כך היא מתחסרת ומתרוקנת ונעלמת, עד הלילה בו היא מסתירה את פניה לחלוטין. וחוזר חלילה. חיי האישה נעים במחזוריות מקבילה. הלבנה המתמלאת – זמן הילדות, הזמן מינקות לנערות עד קבלת הדם. הלבנה המלאה – זמן הפריון מקבלת הדם ועד להפסקת הדם. הלבנה המתחסרת – זמן הזקנה מהפסקת הדם ועד בכלל.
כל מעבר כזה בחיי אישה, מצוין בטקס: טקס ראשון כשהתינוקת בת שנה - טקס הלבנה המתמלאת - נשים הקרובות אל התינוקת, בראשן סבתא או שאמנית, מבקשות עבורה ברכה, הגנה והדרכה. כל אחת מהנשים מברכת את התינוקת בעזרת מי חיים ופרחים. טקס התבגרות לנערה המקבלת בפעם הראשונה את הדם – טקס הלבנה המלאה – הנערה הופכת מילדה לאישה ונפרדת, בעזרת ארבע נשים המייצגות את ארבעת הכיוונים, ממה שלא תוכל יותר להרשות לעצמה. היא מקבלת מהן את ברכות ארבעת הכיוונים ואת העוצמות של כל אחד מן היסודות. הטקס נגמר בחגיגה גדולה של שפע אוכל ושימחה. לבסוף, טקס זקנה לאישה שהפסיקה לקבל את הדם – טקס הלבנה המתחסרת – האישה הופכת להיות למורה, והטקס מסמן את המעבר לזמן של חוכמה וחזיונות. הזקנה הופכת להיות מדריכה של הצעירים והצעירות וניסיון החיים שלה הוא נכס מאוד חשוב ויקר לקהילה. במקרים מאוד מיוחדים, עוברת זקנה טקס נוסף ההופך אותה ל"זקנה מכובדה", כזו אשר נבחרה על ידי השאמן, או הזקנות המכובדות האחרות, לשירות ומקום ייחודי בקהילה. אישה כזו, מרגע הטקס, אינה חייה עוד בשביל עצמה, והיא מקדישה את חייה לשירות השבט. כל רצונה ניתן לה, וכל בקשה שלה מתבצעת.
כל טקס נערך על ידי השאמן בהשתתפות אנשי הקהילה, וכל טקס הוא טקס חניכה, לקראתו מתכוננת האישה זמן רב. בטקס עצמו היא נפרדת ממה שהיתה עד כה, והיא נולדת לתוך מהות חדשה. כל הקהילה חוגגת איתה את המעבר במתנות, בשמחה וכמובן עם המון אוכל.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לקדש את השינויים בגוף
|
|
|
|
|
|
|
היה לי העונג להשתתף במספר טקסי מעבר של נשים, וההתרגשות והחוויה זכורות לי היטב. אי-אפשר לתאר את ההבדל בין נערה שחוגגת את הפיכתה לאישה, לבין נערות שמתביישות במחזור שלהן. אי-אפשר לתאר את ההבדל בין אישה שחוגגת את הפיכתה לזקנה, אישה שכעת היא כבר אחת עם פעימותיה של אמא אדמה, אישה שיש לה מקום של כבוד בקהילתה בזכות הניסיון וחכמת החיים שלה, לבין נשים שמפחדות להזדקן ורוצות להישאר צעירות לנצח.
האשמה כמובן אינה בנשים חלילה, אלא בתרבות שלנו שמקדשת את זמן הנעורים, שהפכה את זמן הדם לכואב ומלוכלך ואת הזקנה לחוסר תוחלת ושיממון. הטקס מהווה הזדמנות לחגוג את מה השינוי שמתרחש בין כה וכה בגוף, ומהווה בחירה להביט במחזוריות של החיים שלנו כנשים, ובמקום להתעלם ממנה , להכיר בה ולחיות אותה. הרי את הדם נשים מקבלות כל חודש בכל מקרה. אפשר לבחור ולחגוג את הזמן המיוחד הזה ולהפוך אותו לזמן של עוצמה, ואפשר שלא. הדבר דומה גם בתהליך ההזדקנות. כולם מזדקנים. זהו המהלך הטבעי של החיים. אפשר להתכונן לקראת התקופה החדשה שתביא עימה פחות עבודה פיזית ויותר חוכמה וסבלנות וזמן, ואפשר לפחד ממנה ולנסות להימלט ממנה בצורות מלאכותיות וחיצוניות שונות ומשונות.
מרכיב נוסף בנשיות שהלבנה מלמדת אותנו הוא השתנות. כמו שהלבנה משנה את עצמה כל יום , כך גם נשים משתנות כל הזמן. יש להן היכולות להיות המון דברים: אימא, בת-זוג, מנהלת, חברה, ויש להן היכולת לעבור מדבר לדבר במהירות, ולהסתגל למקומות ואנשים.
נשים משתנות כמו מים, מרגע לרגע, מבכי לשמחה, מעצבנות לרוגע, מכעס לרוך. כמו המים בנהר שלעיתים גועשים לעיתים שקטים, כך גם נשים. היכולת להשתנות ולהפתיע היא מקור לעוצמה ולא לחולשה או חוסר יציבות. עוצמה הנובעת מהיכולת להתאים את עצמה לכל מקום ומצב ולהגיב בהתאם, עוצמה המגיעה מן הביטחון וההכרה של איך החיים כאן עובדים. עוצמה אין משמעותה להיות חזקה פיזית, להוכיח לכולם שאת צודקת, או לנסות לעשות מה שגברים עושים. עוצמה של נשים טמונה ביכולת להקשיב לאינטואיציה ולידיעה הפנימית הקיימת בהן בזכות החיבור לאמא אדמה ופעול על-פיה גם אם זה אומר לפעול בכל פעם לגמרי אחרת.
בכפרים ובשבטים, מועצת הזקנות היתה מנהיגה את השבט. לנשים ישנה יכולת מולדת להנהיג ולנהל, וכל מי שראה אישה עם חמישה ילדים, שדואגת לכולם, מקשיבה לכולם בו זמנית, וגם מבשלת, מכבסת, מנקה מסדרת, ויוצאת לעבודה - יודע במה מדובר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נשים הן מנהיגות
|
|
|
|
|
|
|
לפי התפיסה השאמנית, נשים הן מנהיגות, כי הן אלה שמכירות את החוקים של אמא אדמה בגופן. הן אלה שבנויות לפי המודל של האדמה, אלה שחיות את המחזוריות והמקצבים בגופן, ואלה שיש להן את היכולת לברוא חיים וליצור יצירות חדשות לעולם. לכן, ככאלה שמכירות "את השטח" הן יכולות להדריך את האחרים לחיים הרמוניים הפועלים ביחד עם המקצבים של אמא אדמה.
מאז שאני גיליתי את דרך החיים והתפיסה השאמנית, הרבה דברים שנראו לי תמיד כלא נשיים הפכו פתאום ללגיטימיים, מותר לי לצעוק ולהתעצבן ולהיות במצבי רוח, זה בסדר לרצות להיות לבד ובשקט בתקופת המחזור, אני לא חייבת להיות נחמדה כל הזמן, יציבות לא שווה לנשיות, ובאמת גברים הם אחרים לגמרי מנשים. אנחנו לא אותו דבר! אני חשה שכאישה אני חיה את העוצמות שלי היום בצורה הרבה יותר ברורה ולא מתנצלת.
אני מודעת לכוח המדהים שיש לי, שנובע מן העובדה הפשוטה שיש לי רחם, אני משתמשת באינטואיציה וביכולות והידיעות הלא רציונליות שיש לי ומשתדלת לא להתנער ולהתעלם מהן. אני מקבלת את העובדה שאני משתנה כל הזמן, ומבטאת את זה. לכן גם אם בא לי לצרוח, לבכות או לרקוד זה ממש בסדר, וזה לא הופך אותי לפחות נשית. להיפך.
הבנתי שלהיות אישה זה להיות כמו מים. המים מפלסים את הדרך בין אבנים וסלעים, עוקפים מכשולים, ולא מסתערים חזיתית קדימה, עד שהם מגיעים למחוז חפצם. וכך במקום לצאת למלחמה עם כל העולם ובמיוחד עם גברים, גיליתי שיש דרך אחרת, דרך עוקפת , שמשתנה ויודעת לעבוד ולהחליק את המכשולים ולא מנסה להרים כל סלע בדרך.
אני מבלה עם נשים בסדנאות, במעגלי נשים ופעם בחודשיים בסופ"ש נשים בו קבוצת נשים עוזבות את הבית והבעלים למשך סופ"ש שלם, ופשוט מבלות ביחד. השהייה עם נשים נותנת לי כוח ונחמה שאין לי מילים לתאר. קבוצה של נשים מעניקה חום, קבלה ואהבה במצבים הכי קשים, ושימחה וחיזוקים במצבים הטובים. אני ממליצה בחום לכל אישה למצוא לה מעגל נשים. לכל גבר שאכפת לו מהאישה שאיתו או מהנשים שסביבו, אני ממליצה לשלוח אותן למפגש כזה. מהניסיון שלי, הגברים מאוד אוהבים את מה שקורה לנשים שאיתם כשהן מתחילות להיזכר ביכולות שלהן.
בפעם הבאה נדבר על החצי השני – הגברים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| נגה ריטמן
| /images/archive/gallery/531/985.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | שאמן, מרפאה ומורה לריפוי שאמני וכשפנות שאמנית, אחראית על תחום קורי אור ב''רוח הגדולה - מרכז לשאמניזם ותרבות אינדיאנית''. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
