 |
/images/archive/gallery/567/472.jpg נערת פרחים.
ציור של ג'וזפה ארכימבולדו.  |
|
|
|
|
|
|
| לחיות בהרמוניה זה להתנהג בהתאם לגיל שלך. לחיות בהרמוניה זה לדעת שהחיים הם תהליך. נגה ריטמן על ריפוי שמאני של הנשמה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
השמאן יש לו תפקיד אחד - לדאוג לכך שתיכון הרמוניה.
כדי להבין איך מכוננים הרמוניה צריך קודם כל להבין מה זו הרמוניה. בדרך השמאן מספרים שכל דבר ביקום הוא מושלם ושלם, הוויה של אהבה. כשהדברים מגיעים אל פניה של אמא אדמה, ומקבלים חיים במימד הפיזי, כל הוויה נחלקת לשניים, לשני ניגודים:
אור וצל
יום ולילה
אושר וכאב
גבר ואישה
חום וקור
אהבה ופחד
גדול וקטן
פיזי ואנרגטי
הרמוניה משמעה לחיות בעולם שלנו, עולם שמורכב מניגודים, ולחיות את שני החלקים של השלם.
השמאן מביט באמא אדמה ולומד ממנה על ההתנהלות ההרמונית.
למשל, אמא אדמה חיה בארבע עונות, אביב, קיץ, סתיו וחורף. להתנהל בהרמוניה זה לחיות עם העונות והחוכמה שיש בכל אחת: להתחיל באביב, לקטוף פירות בקיץ, "למות" - לסיים תהליכים בסתיו, ולנוח בחורף. אמא אדמה לא מייצרת כל הזמן, יש זמן לצאת החוצה ביוזמות ורעיונות ויש זמן להתכנס ולהשתבלל.
כך גם בחיינו, אנו מתחילים באביב כילדים ומסיימים בחורף כזקנים, בדרך אנו פורחים ומייצרים בבגרותנו, ולאחר מכן נחלשים בגוף, מישירים עלים, מייצרים פחות , ובחורף של חיינו, נהנים מהחוכמה והניסיון שצברנו שאותו מעניקים לצעירים, וכך הלאה במעגל בלתי נגמר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
תמיד על הגבול, בין האור לצל
|
|
|
 |
|
|
|
כל עץ מתחיל את חייו כזרע, נובט, גדל לאט - בהתחלה צעיר, מלא כוח ופגיע, אחר כך הופך לחזק ואיתן וזקן יותר; לחיות בהרמוניה זה להתנהג בהתאם לגיל שלנו, ליכולות שלנו, לכבד את הזקן והחכם מאיתנו, ולכבד את השלב בחיים שבו אנו נמצאים. אין עץ שגדל בן יום, אין עץ שנותן פירות אחרי שבוע, רק מעטים מאוד מהזרעים נובטים, ולוקח זמן ותהליך ארוך עד שהעץ נותן פרי.
לחיות בהרמוניה זה לדעת שהחיים הם תהליך, ומורכבים מהמון תהליכים, וכל דבר בחיים הוא תהליך ולוקח זמן, ולכן לצפות לתוצאות מהירות ומיידיות זה לחיות נגד ההרמוניה.
לחיות בהרמוניה זה להתנהג בהתאם לגיל שלי. אם אני אישה בת עשרים, להתנהג כמו אישה בת עשרים, אם אני גבר בן ארבעים להתנהג בהתאם, ואם אני אישה בת שישים לנהוג כך. להתנהג כמו אישה בת עשרים וחמש כאשר אני נערה בת שש עשרה, זה לא הרמוני בדיוק כמו אישה בת שישים המתנהגת כאילו היא בת שלושים.
אם אנו נוהגים בחוסר הרמוניה זה יוצר חוסר הרמוניה בתוכנו, וחוסר הרמוניה בתוכנו יוצרת מחלות פיזיות ונפשיות.
כך השמאן חי בין העולמות הפיזיים והאנרגטיים, תמיד על הגבול, בין האור לצל. והתפקיד שלו הוא להחזיר את ההרמוניה, לחיים של בני האדם, לחיי הקהילה, ולאמא אדמה.
הדרך לבני אדם לחיות בהרמוניה את חייהם היא לחיות את חיי הנשמה. הנשמה היא אינסופית, מושלמת, אוהבת ואהובה. כשהנשמה בוחרת בהורים ובגוף שאליו תיוולד, מצטרפים אליה עוד אי אלו קולות או שדים המכסים את זוהרה ומשתיקים את קולה.
כך חיים שלמים הנשמה מתאמצת להשמיע את קולה ורצונה. כשזה מצליח ויש מי שמקשיב לה דברים נפלאים קורים, חיים נחווים במלואם, והאושר קיים. עם זאת, חלק גדול מחיינו אנו מעבירים במאבק בין הקולות הרבים, מנסים למצוא מי הקול הנכון שיביא לנו אושר, הקולות הם קולות של החינוך שלנו, של התרבות שבה גדלנו, קולות של הסביבה, והרבה פעמים קולות של האגו שלנו.
כדי להגיע לקול הנשמה, צריך לעבור דרך קולות של שדים, של אגו, של פחדים, של דפוסי מחשבה. בתהליך הריפוי, אנו עובדים עם הכרוניקה של הכאב, הכאב תמיד מסמן לנו שבחיינו יש חוסר הרמוניה, מתוך הכאב, הפיזי או הנפשי, אנו עוברים דרך הרגשות, דפוסי המחשבה, עד שלבסוף אנו פוגשים את הנשמה.
מדובר בתהליך, לפעמים קצר ולפעמים ארוך יותר, שבו מקלפים את השכבות, בעדינות, בקצב הרמוני ובסופו רואים את זוהרה המדהים של הנשמה, מתחברים לרצון שלה, למהות, ומתחילים לחיות את הקול של הנשמה, במקום את כל הקולות האחרים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קשר עם העגבניה
|
|
|
|
|
|
|
כשהחלטתי לעזוב את העבודה שלי, בתחילת שיאה של קריירה, עם משכורת מאוד יפה והמון הטבות חומריות ו"מעמדיות", היה זה קול מבפנים שקרא לי לעשות זאת, זה לקח הרבה זמן עד שיכולתי לשמוע אותו, אולם הייתי נחושה, כי ידעתי שהחיים שאני חיה אינם חיי הנשמה שלי, גם אם לא ידעתי לקרוא להם כך, ולא הרפיתי עד שמצאתי תשובה.
שנה לאחר מכן, לאחר מסע בים, וחוויות רבות, חייתי על אי יפהפה ביוון, על צלע ההר, ללא חשמל, עם ברז מים אחד, בבית עשוי מדיקטים ואסופה של חלונות, וגבר שבקושי הכרתי. בבקרים הייתי מבלה בגינת הירקות שיצרנו יחד, זה היה החלום שלי, יצרתי קשר עם כל שיח של עגבניה, ומלפפון, למדתי שיטות הדברה מקומיות בלתי רעילות, ביליתי המון זמן בחוץ, נהייתי מאוד קשובה למקצב של היום, לשעות הזריחה והשקיעה של השמש ושל הלבנה, לימים של לבנה מלאה וחסרה.
חייתי מאוד קרוב לטבע, הרבה יותר מאי פעם בחיי (תמיד חייתי בעיר), למדתי שצריך מעט מאוד עושר חומרי בשביל אושר, וגם למדתי להעריך את השפע שקיים על אמא אדמה בכל מקום. היה מצוין, היה נפלא אך לאחר חצי שנה, משהו היה חסר לי, החיים של הריחוק והבידוד מבני אדם לא התאימו לי, קול שהכרתי שב ועלה בי, קול שקרא לי לשנות ולבחור בדרך חדשה.
ההבנה שהתעוררה בי היתה שאני רוצה לעבוד עם אנשים, אני רוצה לטפל, אני רוצה להיות בשירות לבני אדם. לא הספיק לי לחיות חיים שסובבים רק אותי, ואת מי שהיה איתי, רציתי יותר מזה.
וכך אחרי אי אילו גלגולים ומשברים, ארזתי את חפציי ושבתי לארץ.
התפקיד של השאמאן ושל המרפא, הוא לשמוע את קול הנשמה, ולכוון את המטופל לעבר אותה קריאה, לחבר את המטופל לקול הזה, ובתהליך, צעד צעד להתחיל ללכת בדרך שתוביל אותו לשיר את שיר הנשמה שלו, כי כאשר בני האדם מקשיבים לקול הנשמה שלהם, אז קורה הקסם, אז נולדת מציאות חדשה, אז שיר של הרמוניה מתנגן.
אחד הדברים המשמעותיים ביותר שקרו לי מאז שהתחלתי לעסוק בריפוי, הוא שאיני חסרת אונים יותר מול כאב ומצוקה, היום אני יוזמת, היום אני יכולה לקחת את הכאב מאנשים ואם הם רוצים להוביל אותם לחיי נשמה.
בשבילי זה כוח אדיר, כי המשפט "אין מה לעשות" או "זה לא בידינו" כבר לא מרפה את ידיי. נכון, יש דברים גדולים מאיתנו, ממתי זה עצר אנשים שהחליטו לעשות שינויים גדולים, זה לא עצר את איינשטיין, זה לא עצר את פלורנס נייטינגל, זה לא עצר את מרטין לותר קינג ולא את מארי קירי, אלו הם אנשים שחיו את קול הנשמה שלהם, ואילו חיים מרהיבים הם חיו!
אמא אדמה אוהבת גם אותך.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| נגה ריטמן
| /images/archive/gallery/531/985.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | שאמן, מרפאה ומורה לריפוי שאמני וכשפנות שאמנית, אחראית על תחום קורי אור ב''רוח הגדולה - מרכז לשאמניזם ותרבות אינדיאנית''. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
