ראשי > ניו אייג' > זיו קיטארו
בארכיון האתר
בעל הסולם
זיו קיטארו חושף את סמלי מסדר הבונים החופשיים. הפעם: סולם יעקב, שעליו בני אדם ומלאכים בונים שני בתי מקדש
17/8/2006
בערב התקדשותי לתלמיד בונה, זמן קצר אחרי שהוחזרתי אל ההיכל, חליפתי לגופי וסינורי הלבן למותני, ישבתי בפינה הצפון מזרחית והאזנתי להתנהלות בלשכה. נפעם עדיין מהטקס, רוב הדברים שנאמרו בהיכל נשכחו ממני. אך דבר אחד אני זוכר בבהירות - בזמן שנשיאנו נשא את דבריו צפיתי בלוח הדרגה שלרגליו, ומבין כל הדמויות והסמלים צדה את עיני הסולם. הדימוי של הסולם, המוביל אל אוצרות רוחניים בראשו, התגלה כחוט השני העובר בתוך מסתרי הבנייה החופשית, פילוסופיות בכל  העולם ועד לספר הקדוש לכל שלושת הדתות הגדולות, ספר המונח פתוח בכל לשכה של בונים חופשיים.

דימוי הסולם, כמו סמלים אחרים, אינה ייחודית רק לבנייה החופשית, ובתרבויות שונות לאורך ההיסטוריה היא סמל
לימודי אלגורי וחלק מטקסי החניכה. מעל לכל ייצג סמל זה רעיון אחד בסיסי ופשוט להבנה – התקדמות והתעלות עבור האדם המחפש תשובה. הסולם המפורסם ביותר הוא כמובן סולם יעקב, הסולם שרואה ישראל בחלומו.

יעקב יוצא למסע, כמו רבים מאיתנו, וכשמגיעה שעת המנוחה והוא עוצר תחת כיפת השמיים, לוקח לו אבן ככרית ונרדם. לילה זה נבחר להיות ליל התגלות. יעקב צופה בחיזיון מופלא ורואה סולם העולה מהארץ, מהמקום בו הניח את ראשו למעשה, כשעל הסולם הזה עולים ויורדים מלאכיו הקדושים של בורא העולם, ובקצה הסולם עומד בורא העולם עצמו, המציג את עצמו בפני יעקב כאלוהי אבותיו ואלוהיו שלו. ועוד הוא מוסיף ומספר שאת הארץ הזו הוא מתכונן לתת ליעקב ולכל זרעו המבורך.
שימוש נכון באיזמל
עקב מתעורר מהחיזיון ואומר "אכן יש אלוהים במקום הזה ואנוכי לא ידעתי". יעקב מכיר את סיפורי סבו ויודע את שקרה לאביו, הידיעה שיש אלוהים אינה חדשה לו. יחד עם זאת הוא מופתע ואומר "אכן יש אלוהים במקום הזה". לב העניין מצוי בשימוש במילה "ידעתי". עד כה, הידיעה בדבר קיומו של האל הייתה ידיעה אינטלקטואלית בלבד, יעקב שמע מפי אביו וסבו שיש אלוהים ושמשפחה זו מקודשת לו. אלא שכאן, ביום הזה ובמקום הזה, כאשר הניח את ראשו על האבן, רואה יעקב את אלוהיו במו עיניו, ולראשונה הופכת הידיעה למלאה ועמוקה, היא הופכת לתובנה המגיעה מחוויה.

כמו יעקב, גם הבונים חופשיים מבקשים את השינוי הזה. אנחנו מודעים לכך שיש משהו טוב ויפה יותר בנפש האדם, אנחנו מכירים בכך שישנם חוקים אשר יכולים לשפר אותנו, שישנם רעיונות שיכולים להוביל אותנו לגדולה רוחנית ונפשית. אנחנו מודעים לכך שיש דרך ישרה בה ניתן ללכת אך את הידיעה האינטלקטואלית חייבת ללוות חוויה שתהפוך את הרעיונות הללו למוחשיים. עבור הבונים החופשיים מדובר בטקס החניכה אשר מוביל את החילוני במסע באפלה, כשעיניו מכוסות, כאשר בשיאו של הטקס עיניו מגולות והוא צופה באור, שבד בבד הופך מסמלי בלבד למוחשי.

בתום החוויה כזו -  או חוויה דומה לה -  מתחיל האדם ללמוד כיצד להגשים את ייעודו. בסיפור יעקב יש רעיון חשוב נוסף, המתקשר בצורה ישירה לאחד הרעיונות הקדומים של הבנייה החופשית. יעקב לוקח לו אבן פשוטה מהשדה כדי להניח את ראשו עליה. מתוך האבן הזו, חסרת הייחוד, הרגילה, שהייתה זרוקה לה סתם, יוצא הסולם הקדוש שמוביל את יעקב להבנה העמוקה בדבר ייעודו ובדבר קיומו של אל מבורך שיעזור לו ולזרעו לשגשג ולפרוח.

כל בונה ובונה שמתקבל ללשכה מקבל על עצמו את האחריות לעשות שימוש נכון באיזמל ולהפוך את אבן הגוויל הפשוטה לאבן הגזית שעליה יקים את מקדשו המפואר, בדיוק כפי שיעקב לוקח את האבן שלראשו ועם בוקר נוסך אותה בשמן, ומקדש אותה במקום שאותו הוא מכנה שער השמיים. לאחר שהוא מקדש אותה הוא קורא למקום בו ישן בית-אל. אבן זו הייתה לאבן פינה, שכן לא מדובר בבית-אל של היום, כי אם בהר המוריה, המכונה לעתים טבור הבריאה, אותו ההר שבו התרחשה עקידת יצחק, אותו ההר אשר לימים יבנה עליו שלמה המלך את בית המקדש.
בונים חופשיים, בסדר עולה
בית מקדש של מעלה
מדוע עושה זאת יעקב? מדוע הוא מניח אבן פינה ומכנה את המקום שער שמיים ובית אל? פרשני התנ"ך מציינים שיעקב רואה משהו נוסף בקצה הסולם. הוא רואה את הממלכות שאליהן צריכים בני האדם לשאוף.
על פי תורת הקבלה היקום מחולק לארבע עולמות: אצילות, בריאה, יצירה ועשייה.

בחזונו רואה יעקב את הדברים המתרחשים מעלה ומחליט לעשות מעשה. הוא מניח את האבן הראשונה בבית המקודש שישמש כמקור השראה לצאצאיו, בני ישראל. בית המקדש הוא שלב הביניים הקיים בשני מישורים: עולם העשייה, כלומר עולם החומר בו אנו חיים,  ועולם היצירה שבו מתחילה הקדושה וההתרוממות הרוחנית שכן שם חיה נשמתו של האדם.

המלאכים שעומדים על הסולם עושים את אותה הפעולה אך גבוה יותר. הם יוצרים משכן מקודש המחבר את עולם היצירה של הנשמה אל עולם הבריאה, שם חיים המלאכים. כך יכול האדם לעלות, בזכות הבנייה הכפולה של בית מקדש על הארץ והיכל קדוש בשמיים, לחצות גשר ולחבור לבורא העולם.

בית המקדש משמש אותנו כאן כזרז וכמצפן. בני האדם החיים במטרה לבנות אותו בלבם עושים כמעשה יעקב ויוצרים גשר אל עולמות העליונים. אלו עולמות של שפע אינסופי וניתן להגיע אליהן בשלושה צעדים – אמונה שמחזקת את האדם ומעניקה לו כוח להתקדם, תקווה אשר שומרת על רוחו של האדם גם בשעת מבחן, ונתינת צדקה, שמקרבת את האדם לקרוב לאלוהיו שכן הצדקה מקבילה לנתינה האינסופית והשופעת של האור האלוהי אשר זורם מעולם האצילות העליון ועד לעולם העשייה.

ישנם פרשנים שאומרים שהמלאכים העולים והיורדים מייצגים את מלאכי הארץ שליוו עד כה את יעקב בעולם וחוזרים לשמיים ואת מלאכי החוץ, שיורדים ללוותו מכאן והלאה בזמן שהוא נודד רחוק מהארץ המובטחת. אך פרשנים אחרים מציינים שהמלאכים העולים והיורדים הם מלאכים הרוגזים על האדם ועל יעקב ומה שעומד לבוא ומבקשים לסיים את חייו.
לבנות את המקדש בלבנו
מדוע שירצו לעשות זאת?

כמו האלוהים, גם המלאכים יכולים לראות את העתיד, אך רק דברים מסוימים. הידיעה שבני האדם יעזו לבנות מקדש על הארץ, חיקוי למשכן העליון, והידיעה שמקדש זה יטומא וייהרס, מעביר את המלאכים על דעתם. הם לא מאמינים באדם ולא מקבלים אותו. אך האל עוצר אותם מלפגוע בבני האדם כי הוא יודע שהם מה הכוח שנתן לנו.

האלוהים נתן לאדם את זכות הבחירה וזו מאפשרת לו לעשות את הבלתי יאמן.

הבונה העליון העניק לכל אחד ואחד מאתנו את הכוח להתעלות, לבנות העתק של ההיכל המקודש וליצור בלבנו, בגופנו, מקדש שיעמוד לתפארת ויעזור לנו להמשיך ולהתקדם ולהפוך לטובים יותר ובסופו של דבר לעשות את הדבר שמלאכים לעולם לא יוכלו לעשות והוא - לעבור אל עולם היצירה ולהתאחד מחדש עם בורא העולם.

סולם יעקב הוא סמל מלא השראה שקורא לכל אדם לפעול בצורה כנה עם עצמו, לעשות ככל שביכולתו בכדי להיות ראוי יותר ולהגשים את הייעוד שניתן לו. כדאי שנבחין שלרוב סולם נשען בזווית על קיר או חומה, סולם יעקב עולה מעלה ואינו נשען על דבר וטיפוס על סולם כזה הוא מפחיד אך הפרס למי שיגיע לראשו הוא מופלא.

הבנייה החופשית מלמדת אותנו שיש אור והיא אומרת לנו שהאור הזה נגיש לכל אחד מאתנו. הבנייה מלמדת אותנו מוסר ועוזרת לנו לעזור לאחר. היא מרוממת אותנו ומעלה אותנו והופכת אותנו לשלמים יותר. סולם יעקב נותן לנו את הדרך להצלחה – הוא מלמד אותנו להאמין, להיות מלאי תקווה ולא לשכוח לתת מעצמנו עד כמה שנוכל בכדי לעזור לעצמנו ולאחרים להידמות לאבינו למעלה.

לא מדובר בעניין דתי דוגמטי כי אם בעניין של אמונה ושל אנושיות. את הגאולה שעליה הנביאים שלנו רק האדם יכול להביא לעצמו, בכך שינהג כאדם במלוא מובן המילה, ולא בכך שימלא אחרי חוקים דתיים מבלי להבינם. בכך שיפרח ויזרח ויהיה הוא עצמו לאור גדול,  שלא ישכח מהיכן בא ולא יסיר את עיניו מהיעד אליו הוא שואף. השאיפה הזו תוביל אותו ואחרים לחיים מלאים יותר, נקיים יותר, טובים יותר ומלאי ברכה.
זיו קיטארו
סופר צעיר, איש הבנייה חופשית, עוסק במאגיה ומיסטיקה, טכנולוגיה ועתידנות. מטפל ברפואה טבעית עם התמחות בטיפול בילדים וחובב של אגדות ופולקלור מכל העולם

  מדד הגולשים
תשתחרר, בנאדם
                  40.86%
אני הוא זה
                  9.68%
האיש שפתח את הדלת
                  5.38%
עוד...

זיו קיטארו
איש המסתורין  
שער הדולר  
ריבוע קסם  
 

כותבים אחרונים
אבולוציה עכשיו
אביתר שולמן
ארז שמיר
בארי לונג
גבריאל רעם
ד''ר דבורה צביאלי
דוד מיכאלי
יונתן לוי
מיכל גזית
ערן גולדשטיין
סקר
לובש לבן?
בשבתות ופסטיבלים
לא בקטע
בהחלט משתדל