 |
/images/archive/gallery/449/080.jpg The Three Graces
ציור של Peter Paul Rubens  |
|
|
|
|
|
|
| אמתי מגד חושב שקשר בין שני אנשים אינו באמת אפשרי, אף פעם! למעשה אנחנו תמיד, אבל תמיד, חיים במשולשים. על העיוורון לכוח השלישי. חלק שני במאמר על חוק השלושה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
במאמר הקודם העליתי את השאלה האם ישנו חוק אחד או מספר חוקים שאם נבין אותם עד תומם נוכל מתוכם להבין כל התרחשות ביקום שלנו. המורה והמיסטיקן הארמני גורדג'ייף טען, בעקבות ידע קדום, שישנם שני חוקים כאלה, חוק השלוש וחוק השבע. הבנה מלאה של שני החוקים הללו ושל האופן שבו הם פועלים יחד מאפשרת לנו הבנה מעמיקה של הכול. אם נבין אותם לחלוטין, כך אמר, לא נזדקק יותר לספרים. לא נזדקק יותר למורים. דרך שני החוקים הללו נוכל להבין כל תופעה ותופעה.
במהלך השנים האחרונות ניסינו, אני וזוגתי בעזרת התלמידים שלנו, לחקור את הפסיכולוגיה התוך אישית והבין אישית דרך חוק השלושה. במאמר שלפניכם ננסה להביא בפניכם את מה שמצאנו בנוגע לפעולתו של חוק השלושה, כפי שאנו מבינים אותו, בתוך מערכות יחסים. נתייחס כאן לאופן פעולתו על רובנו, כלומר לאופן פעולתו המקרי, כשאנחנו עדיין עיוורים לחלוטין אליו ובוודאי עיוורים לחלוטין לאפשרות של הבאתו במכוון, במודע, ממקור גבוה יותר.
 |
| הקונפליקט האחרון |
|
כל תופעה בעולם נוצרת מתוך מפגש בין שלושה כוחות. תמצאו את זה בנצרות, בהינדואיזם וגם בקבלה היהודית. אמתי מגד מסביר איך חוק השלושה יכול לעזור בפתרון קונפליקטים |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
העיקרון שאנו מצביעים עליו כאן הוא שקשר בין שני אנשים אינו באמת אפשרי, אף פעם! שלמעשה אנחנו תמיד, אבל תמיד, חיים במשולשים. איננו יודעים כיצד לקיים קשר עם אדם אחד בלבד. אנחנו תמיד מתייחסים לאחר דרך היחסים שלנו עם אדם שלישי.
אני יודע שהטענה המובאת כאן היא פרובוקטיבית למדי. גם מקוממת. כן, מה שאנחנו טוענים כאן הוא שקשר אמיתי, שדיאלוג, בין שני אנשים בלבד עדיין אינו אפשרי עבור רובנו ככולנו. קשר אמיתי, דיאלוג, בין שני אנשים יכול להתאפשר רק כשהשניים, או לפחות אחד מהם, מסוגלים להביא אל תוך הסיטואציה כוח שלישי ממקור גבוה יותר, כוח מאחד, אנרגיה וידע מאחדים ומשלימים. והאפשרות הזאת היא עדיין מדע בדיוני עבור כמעט כולנו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
נעים במסלולים מכאניים שנקבעו מראש עבורנו
|
|
|
 |
|
|
|
מערכת של שני אנשים, כמו גם מערכת של שני קולות בתוך הראש, תמיד תיצור מתח, בסופו של דבר, כיוון שהיא בהכרח תקצין את העמדות של השניים (אנשים או קולות) שיחושו בכל רגע שהם חייבים לפצות ולהדגיש את עמדתם כדי לאזן את ההקצנה של האדם או הקול השני. כתמיד, גם כאן, מתבטא חוק טבע. ככל שאחד מהקולות או האנשים יבטא את עמדתו, רצונו או רגשותיו באופן מוקצן יותר, יאלץ השני להקצין גם את רצונו, עמדתו או רגשותיו שלו, כדי לאזן את התמונה. כלומר, משהו בתוכנו, או מחוץ לנו, מזמין אותנו כל העת לאזן את המשוואה. משהו בתוכנו ומחוץ לנו קורא לנו כל העת להחזיר את הצדק על כנו. כשאנחנו מאזנים כוח של משהו מולנו על ידי כך שאנחנו מקצינים עמדה מנוגדת, ניתן לומר שבאופן מסוים אנחנו נחלצים להגנתו של הטבע.
אנחנו תמיד נשלש אדם נוסף כדי לפתור מתח בין שניים. והשילוש הזה אף פעם לא באמת יפתור דבר. הוא רק יסיט את המתח באופן זמני, אבל כל שינוי מהותי לא יתרחש. הצמד המקורי לא ילמד דבר נוסף על פתרון בעיות, על פתרון מתחים באופן עמוק. המעגליות תשמר את עצמה. כל התפתחות אינה מתרחשת באופן הזה.
הורים מכניסים את ילדיהם למאבקי הכוח בינם כדי להקל על המתח שלהם. ילדים בוחרים להיכנס למשולש עם ההורים מכיוון שהם אינם רוצים להישאר עם עצמם. החמות תמיד תשמח להיכנס לקואליציה עם אחד מאיתנו. היא עושה זאת כיוון שהיא אינה מסוגלת לשאת את המתח בינה לבין בעלה, והתעניינות יתר בחתן ובכלה עוזרים לה לברוח מהמתח שהיא שרויה בו (כלומר, היא בעצם מנסה לפתור קונפליקט אחר
לגמרי). השכנה, גם היא שמחה תמיד לתת עצה טובה שהיא מעולם לא תנהג לפיה, רק כדי לשאוב קצת אנרגיה מאיתנו לריב הבא עם בעלה או להשלמה הבאה עם בעלה. והחברים של הבעל תמיד ישמחו לצאת ביחד, כל החבורה, להתחיל עם המלצריות, כדי להפיג במעט את המתח עם האישה. מה שכמובן רק מוסיף בסופו של דבר עוד מתח ליחסים עם האישה.
האם נהיה מוכנים להתבונן באפשרות הכלל לא נעימה שאין לנו כל בחירה בעניין. שלמעשה אנחנו רק כלים, חיילים, בשירות כוחות גדולים מאיתנו בהרבה, כוחות השואפים להתאזן? נדמה לנו שיש לנו בחירה. נדמה לנו שאנו נוקטים בצד כלשהו כיוון שהבנו לעומק את ההתרחשות ובחרנו בצד מסוים מתוך מחשבה, אך האמת היא שאין לנו כל ברירה, בכל אופן לא בשלב זה של ההתפתחות שלנו. אנחנו איננו בוחרים או מחליטים דבר. אנחנו רק נעים במסלולים מכאניים שנקבעו מראש עבורנו.
כך יוצא שבמערכות אנושיות יש לנו, כנראה, כשמונה אופציות קבועות מראש שבתוכן אנו נעים, ללא כל בחירה. בשלישייה של אנשים, ולהזכירנו, אנחנו תמיד בשלישייה, אנחנו תמיד נהייה או חלק מהצמד או חיצוניים לצמד. כחלק מהצמד יש לנו שלוש אופציות אפשריות. כחיצוניים לצמד יש לנו חמש אופציות נוספות. יתכן וישנן עוד כמה אופציות שעדיין לא הבחנו בהן בבירור. אך המספר אינו באמת משנה. מה שמשנה הוא העיקרון. והעיקרון הוא שאנחנו כבולים בתוך מספר מצומצם של אופציות התייחסות לאחרים. שהאופציות הללו הן מאוד מוגבלות. שלמען האמת אנחנו כמעט מחוסרי בחירה אמיתית ושהאופציות הללו הן תמיד, אבל תמיד, משולשות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שמונה אופציות קבועות מראש
|
|
|
|
|
|
|
1. אנחנו כחלק מהצמד: אנחנו נמצאים בקונפליקט עם אדם אחר, ויהיה זה קולגה, שכן, הורה, ילד או בן זוג. אנחנו חווים את עצמנו כחלשים יותר וכצודקים יותר מהשני (אם היינו חווים את עצמנו גם כצודקים וגם כחזקים מספיק כדי להשפיע, לא היינו חווים זאת אז כקונפליקט ולא היה לנו אז צורך לאזן דבר). אנחנו חווים חוסר צדק. מה שתמיד (תמיד כל עוד איננו מודעים לאפשרות של כוח שלישי מרמה גבוהה יותר) נעשה הוא לנסות ולצרף אלינו אדם (או ארגון, או כסף, או רעיון...) שיסייעו לנו במלחמתנו "הצודקת" עם האדם השני שנחווה בעינינו כחזק יותר. אנחנו תמיד נשדר לאדם שלישי את המצוקה שלנו ונזמין אותו להצטרף אלינו להוכיח את צדקתנו. מספר דוגמאות: ילד מרגיש שאחד ההורים שלו אינו הוגן כלפיו ומגייס את ההורה השני לעזור לו. בעל מרגיש שזוגתו אינה הוגנת כלפיו ומגייס את הבן לצידו. אישה חשה שבן זוגה אינו הוגן כלפיה ומגייסת את השכנה, את אחותה, את אימה או את חברתה הטובה כדי להצטרף ולחזק אותה. אנחנו, בעבודה, חשים שהבוס אינו הוגן איתנו ואנחנו מגייסים לשורותינו עובד נוסף כדי שיחזק אותנו. אנחנו עושים זאת על ידי כך שאנחנו מספרים לצד השלישי את גרסתנו המאוד סובייקטיבית לסיפור שמציגה אותנו כחלשים וכצודקים.
2. אנחנו כחלק מהצמד: אנחנו תופסים את עצמנו כחלשים. השני נתפס כחזק ומרוחק. אנחנו רוצים בקרבתו, אך הוא אינו מגיב. אנחנו בוחרים במישהו שלישי שלדעתנו חשוב, אולי אף יותר מאיתנו, לאדם החזק שאנו רוצים לקרב אלינו. אנחנו בוחרים בו ויוצרים איתו קונפליקט. בסתר ליבנו אנחנו מתפללים שהחזק הנחשק יתערב וינסה לפתור את המצב הבעייתי וכך נזכה שהוא יתקרב אלינו. דוגמא: אימא ובת זוג שחשה שבעלה מרוחק ממנה מתחילה לריב יותר ויותר עם בנם המשותף כדי לגרום לבעל להיות יותר מעורב.
3. אנחנו כחלק מהצמד: שנינו חווים הרמוניה. אנחנו מרגישים "ביחד". אנחנו בראש אחד. אין בנינו כרגע שום קונפליקט. אנחנו נשתמש באדם שלישי כזר, כחיצוני, כדי לשמר את ההרמוניה בנינו. אנחנו נעשה זאת על ידי כך שנהפוך אותו לאויב שלנו, כלומר לכוח מתנגד, או שנרחם עליו ונראה אותו כמסכן, כפחות מתקדם, כשונה מאיתנו. בכל מקרה, השונות של האדם השלישי תיתן דלק להרמוניה הזמנית שלנו כצמד. ושוב, כל עוד איננו מודעים לאפשרות של כוח שלישי ממקור גבוה, איננו יכולים שלא לשלש אדם שלישי כאויב או כשונה כדי לשמר את ההרמוניה בינינו. שני אנשים פשוט אינם מסוגלים לשמר הרמוניה ללא שותף שלישי, מתנגד או שונה. דוגמאות: זוג מאוהבים צעירים שחש שכל העולם נגדם. זוג מאוהבים שחברתם הטובה היא רווקה שאינה מצליחה ליצור זוגיות "הרמונית" ו"נפלאה" כל כך כמו של שניהם.
4. אנחנו חיצוניים לצמד: שני אנשים נמצאים בקונפליקט. אנחנו, כלומר האדם השלישי, מפרשים את התמונה באופן הבא: אנחנו מאמינים, מסיבה זו או אחרת, שאחד מהשניים צודק והשני טועה ואנחנו מאמינים שהצודק חלש מכדי להילחם בעוז על צדקתו. למעשה, איננו סומכים עליו. אנחנו מצטרפים אליו ומנסים לחזק את כוחו. אין לנו כל ברירה אחרת. אם אנחנו תופסים אחד כחלש וצודק, משהו בתוכנו יאלץ אותנו להצטרף אל החלש ולחזק אותו. דוגמאות: ילד שאחד ההורים שלו משדר לו מסכנות ומגייס אותו לצידו. אנחנו מייעצים לחברתנו הטובה כיצד לא לתת לבעלה לדרוך עליה. אנחנו מייעצים לחברינו הטוב כיצד לא לתת לחברתו הטובה לסרס או להפחיד אותו. אנחנו מייעצים לחבר טוב בעבודה כיצד לעמוד איתן מול הבוס.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
5. אנחנו כחיצוניים לצמד: שני אנשים נמצאים בקונפליקט. אנחנו, כלומר האדם השלישי, מפרשים את התמונה באופן הבא: אנחנו מאמינים, מסיבה זו או אחרת, שהשניים חזקים באופן שווה וגם צודקים באופן שווה. יחד עם זאת, המתח בין השניים גובר ואנחנו איננו יכולים עוד לסבול זאת. איננו סומכים על שניהם שיוכלו לפתור את הקונפליקט בכוחות עצמם. אנחנו מנסים להסיט את המתח. שתי אופציות לעשות זאת הן: א, לדבר על משהו אחר לגמרי, להסיט את הנושא, לספר בדיחה, להעלות נושא שכלל אינו קשור. ב, לקחת תפקיד של מפשר, מגשר או מטפל. כלומר לנסות להראות לשניים, למשל, את הצדק שבשני הצדדים, או להראות להם עד כמה מניעיהם אינם שונים באמת, או לחילופין, להציע סיפור חדש, פרשנות חדשה לאירוע או לקונפליקט, ש"תסדר" את העניין כך ששני היריבים "יצאו בסדר". דוגמאות: אנחנו הופכים למטפלים של הורינו. הם מתייעצים איתנו שעות בטלפון ואנחנו מנסים להיות הגונים ולהיות פעם לטובת אבא ופעם לטובת אימא. אנחנו נמצאים בחברותא עם מספר אנשים ואחד הזוגות פורץ בוויכוח. אנחנו מספרים איזו בדיחה כדי להפיג את המתח.
6. אנחנו מחוץ לצמד. הצמד נמצא בהרמוניה. רק לאחרונה היינו בצמד או בקואליציה עם אחד מחברי הצמד העכשווי. לאחרונה הוא נטש אותנו ויצר צמד עם האדם השלישי. אנחנו מרגישים בודדים ונטושים. אנחנו חווים בגידה. הדוגמאות לכך הן רבות מספור. כולנו חווים את המצב הזה פעמים רבות לאורך החיים. מכיוון ששלישיות הן תמיד דינאמיות ומשתנות, גם הצמד בתוכן תמיד משתנה ולכן מדי פעם אנחנו נמצא את עצמנו מחוץ לצמד. אנחנו תמיד נרגיש אז בגידה ונטישה. עבור חלק מאיתנו החוויה הזו של בגידה ונטישה, של קנאה בצמד החדש וההרמוני שנוצר, היא חוויית חיים בסיסית. התרגלנו למצוא את עצמנו בתפקיד המסוים הזה בשלשות ואנחנו מזהים את עצמנו דרך המיקום הספציפי והנורא הזה בתוך השלושה.
7. אנחנו מחוץ לצמד ואנחנו עושים הכל כדי ליצור קונפליקט בתוך הצמד, לשבור אותו ולהפוך שוב לחלק מצמד. האפשרות הזאת נובעת כמובן מתוך הקושי הרב בחוויית הבגידה. אנחנו נעשה הכל כדי לחזור אל החמימות של הצמד.
8. האופציה האחרונה מורכבת יותר. אנחנו מחוץ לצמד. אנחנו תופסים את התמונה באופן הבא: אחד מהצמד חלש ואחד חזק, אבל אנחנו בכל זאת בוחרים להצטרף לחזק. לכאורה, בחירה מוזרה. היא אינה מאזנת את התמונה, אלא להפך, היא מקצינה את המתח ומחזקת את החזק. מדוע אם כן נבחר בבחירה כזאת? נעשה זאת רק באותם מקרים שהבחירה בחזק תאזן משהו במשולש אחר שאנחנו שותפים לו. כלומר, במשולש אחר, או בקונסטלציה אחרת של המשולש הזה, אנחנו חווים את עצמנו ככל כך חלשים שהדרך היחידה עבורנו לאזן את המשולש ההוא היא לקבל כוח מהחזק אליו אנחנו בוחרים להצטרף. דוגמא קשה במיוחד לאפשרות הזאת אנו מוצאים לעתים במקרים של גילוי עריות. הילדה הנפגעת חווה את עצמה כנטושה ונבגדת על ידי גילוי העריות. היא חווה את עצמה כנבגדת גם על ידי אבא האונס אותה וגם על ידי אמא שאינה מגינה עליה. אך כשאבא נמצא בקונפליקט עם אמא, היא, הילדה, בוחרת להצטרף לקואליציה דווקא עם אבא. היא הופכת להיות הילדה המועדפת עליו, מועדפת גם על פני אמא. היא מקבלת פינוקים ויחס מועדף. היא חשה את עצמה כל כך חלשה בקונסטלציה הקודמת שהתחברות עם האבא החזק כמו מאזנת ונותנת לה כוח. דוגמא חביבה יותר אפשר למצוא כשאנו אוהדים את הקבוצה המוצלחת ביותר בליגת הכדורגל והשייכות הזאת נותנת לנו כוח.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מעמדו של האדם השלישי תמיד יורד כשהצמד נמצא בהרמוניה
|
|
|
|
|
|
|
שמונה האפשרויות הללו מתרחשות באופן מעגלי ותמידי בתוך משולשים. לעתים משולשים כאלה הופכים לכרוניים, כשהתפקידים הופכים למקובעים והאמונות והפרשנויות בדבר הצדק והכוח נשארות מקובעות. לעתים, במשפחות או במערכות בריאות יותר, התפקידים משתנים באופן תדיר יותר, הקונפליקט נע בין המשתתפים השונים וכל אחד יכול להיות לעתים בתוך הצמד ולעתים מחוץ לו.
חשוב לראות שכשצמד נמצא בקונפליקט, המעמד של האדם השלישי, החיצוני, עולה. הוא הופך להיות נחשק יותר. שני החברים בצמד ינסו אז למשוך אותו לצד שלהם, לצרף אותו לקואליציה, והוא, האדם השלישי, יחוש כבעל ערך רב. אף אחד מאיתנו לא יוותר בקלות על המעמד הזה. האדם השלישי יבחר להצטרף באופן קבוע לקואליציה עם אחד מהצמד באותם מקרים שבהם הוא יפרש, או שיספרו לו, שאותו אדם צודק יותר וחלש יותר. הוא יבחר להישאר בעמדה החיצונית ולסייע פעם לזה ופעם לזה, באותם מקרים שבהם הוא יפרש את התמונה כמאוזנת יחסית.
העמדה החיצונית הגמישה, בה אדם יכול "לסייע" פעם לצד זה ופעם לצד זה, "כאילו" באובייקטיביות, היא כמובן מוערכת יותר, על ידי כולם. דעתו של זה שמצליח להישאר בעמדה כזו היא תמיד נחשבת יותר. הוא תמיד יראה כיותר חכם. החברים בצמד יתווכחו על הזכות לייצג את דעתו של ה"חכם" החיצוני. הם יריבו על התוקף של הבנתם המדויקת יותר של דבריו. העצות של אדם שלישי כזה יחזיקו מעמד לאורך זמן רב יותר ויהיו נחשבות מועילות יותר.
לעומת זאת מעמדו של האדם השלישי תמיד יורד כשהצמד נמצא בהרמוניה. במצב זה הפוזיציה הזו היא הפחות נחשקת. תמיד, בעת שיש התחלפות תפקידים במשולש ואחד שהיה חבר בצמד הופך להיות חיצוני, ושניים אחרים מתחברים לצמד, האדם שנותר מחוץ לצמד חש נבגד. שימו לב לכך, זהו חוק. הבגידות הללו יכולות להיות קצרות מועד, במקרים בהם התפקידים במשולש מתחלפים יחסית במהירות, והן יכולות להיות ארוכות טווח ומכאיבות מאוד. במקרים בהם נשתמרה קואליציה רבת שנים בין שניים, וקואליציה זו נפרצת לפתע וצמד חדש נוצר, הבגידה תחווה אז כצורבת במיוחד. במקרים מסוימים, בתוך משפחות, הבגידה עלולה אף להביא לפריצתה של אלימות קשה או לתחילתה של מחלת נפש. לדוגמא, זוג הורים שמראה כלפי חוץ פסאדה של שותפות וקירבה אך למעשה יש ביניהם מאבק כוחות מתמשך ולא מדווח. אחד ההורים מצרף לקואליציית רבת שנים את אחד הילדים וזה מסייע לו ותומך בו רגשית אל מול ההורה "הרשע". שנים אחר כך, אולי בגיל ההתבגרות, התמיכה של הילד בהורה שנתפס בעיניו כקורבן הופכת למרד ממשי בהורה ה"רשע". המרד יוצא מכלל שליטה ושני ההורים מתחברים האחד לשני ומנסים לשים גבול למרד. הנער שתמיד חש מרוחק ונבגד על ידי ההורה ה"רשע" יחוש עכשיו נבגד גם על ידי ההורה ה"קורבן" שהפך פתאום לאויב. בגידה זו יכולה להביא לידי פריצתו של התקף פסיכוטי אצל הנער שחש שעולמו מתפרק עליו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נותרת בכם אנרגיה רבה מאוד כשאינכם מצטרפים באופן אוטומטי למשולשים
|
|
|
|
|
|
|
אך, כמובן, איננו חיים בתוך משולש קבוע אחד. אנחנו חיים במערכות מורכבות של משולשים. כלומר, כשהקונפליקט והמתח מתגברים, והאדם השלישי אינו מספק את הסחורה, אנחנו נוהגים לשלש עוד ועוד אנשים לתוך המערכות שלנו. משולשים נפגשים ומנהלים אינטראקציות אחד עם השני. משולשים הזקוקים לאיזונים נוספים מצטרפים למשולשים אחרים והמשחק נהיה מורכב יותר ויותר.
יתכן וכל עולם הרגשות שלנו מותנה לחלוטין במיקום הספציפי שלנו במשולשים העכשוויים בחיינו. אנחנו חווים שימחה, עצב, כעס, בדידות, נחיתות, עליונות, התלהבות, נטישה, ייאוש, תסכול, התרחבות וכדומה, כל אלו כתוצאה מהמיקום המסוים שלנו במשולשים השונים בחיינו. מעניין להתבונן ברגשות שלנו דרך הפרספקטיבה הזאת. מעניין לראות אותם לא רק כמשהו המתרחש בתוכנו, אלא כתוצאה של מערכות היחסים המשולשות שלנו עם אחרים.
ועוד דבר. כשאנו נסחפים במכניות לתוך היחסים המשולשים הללו אנחנו מנציחים בתוכנו את חוסר היכולת ליצור פרספקטיבה גבוהה יותר. קשה להביט ולראות את אופן הפעולה של המשולשים הללו. קשה במיוחד לראות אותם פועלים בתוך חיינו שלנו. למעשה זו כמעט משימה בלתי אפשרית. נדרשת מאיתנו יכולת אדירה לרכז תשומת לב בנושא, ולהפסיק לרגעים את ההיסחפות שלנו בתוך מערך המשולשים הבולעני הזה. כשאנו נתונים ומופעלים על ידי מערך המשולשים הזה יהיה זה ממש בלתי אפשרי להביט בו. אם נרצה באמת לראותו, נצטרך לצאת מעצמנו, אפשר לומר. נצטרך לאפשר למשהו מתוכנו להביט על כל הדינמיקה הזאת ללא הזדהות. אך המאמץ המוזר הזה, בתחילה, הוא כדאי אם אנחנו באמת רוצים להיחלץ מתוך הכלא של המכניות והאוטומטיות של חיינו.
נסו, אם כן, בשבועות הקרובים, להתבונן באובייקטיביות במשולשים בהם אתם נוטלים חלק. אל תצפו מעצמכם להיות מסוגלים לצאת מהם. ואם חשבתם לרגע שהצלחתם, הניחו שפשוט פספסתם את האופן החדש שבו השתלבתם שוב במערכת. ההצלחה, בשלב זה אינה בשינוי. שינוי אינו אפשרי עדיין. ההצלחה היא ביכולת לאסוף עוד ועוד תמונות וידע על המערכת ועל האופן שבו אנחנו שותפים לה. בדקו איך אתם נסחפים אל תוך משולשים. איך אתם מוזמנים להשתתף בהם. איך אתם מזמינים אחרים להשתתף בהם. בדקו מתי אתם מצטרפים לצד זה ומתי לצד אחר. בדקו את תשלובת המשולשים הגדולה ואת האופן שבו משולשים שונים מאזנים משולשים אחרים. בדקו את מערכת האמונות שלכם לגבי מי צודק ומי חלש או חזק בכל אירוע. בדקו כיצד הוזמנתם לתוך מערכת האמונות הזאת וכיצד היא מפעילה אתכם לבחור בצד כלשהו. נסו לא לעשות דבר. נסו לא לפעול ולא לשנות דבר. נסו לראות מה קורה כשאתם רק מתבוננים בכל המערך הזה בלי לנקוט בשום עמדה. מה קורה אז? אתם צפויים לגלות, אם תצליחו בכך ואפילו לרגעים קטנים, שנותרת בכם אנרגיה רבה מאוד כשאינכם מצטרפים באופן אוטומטי למשולשים. האנרגיה העצומה שהלכה להזדהות עם קואליציה זו או אחרת, משתחררת ומתחילה לעמוד לשירותכם.
אז מתחילות להיווצר אפשרויות חדשות עבורנו. אנחנו מתחילים להיות מסוגלים להזמין כוח שלישי מודע לתוך היחסים שלנו. על האפשרויות הללו נדבר במאמר הבא.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| אמתי מגד
| /images/archive/gallery/417/575.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מטפל משפחתי, מרצה, מנחה, מדריך ומחבר הספרים ''משפחה כן בוחרים'' ו''פיות ומלאכים''. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
