 |
/images/archive/gallery/405/527.jpg הרב''ש, ברוך אשלג, בנו של בעל הסולם
 |
|
|
|
|
|
|
| לאיזו דרגה צריך האדם להגיע כדי לא להתגלגל שוב? הרב"ש, בנו של בעל הסולם, מגיש תשובה מנומקת |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
במסגרת סדרת המאמרים המבוססת על מאמרי בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, ננסה לברר השבוע מה קורה עם נשמת האדם לאחר פטירת הגוף? באמצעות מאמר של הרב ברוך אשלג (הרב"ש, בנו הבכור של בעל הסולם) שעונה על השאלה: לאיזה דרגה צריך האדם להגיע כדי לא להתגלגל פעם נוספת?
במאמרים הקודמים למדנו כי המציאות כולה מורכבת מיחס בין האור לכלי המרגיש אותו. האור הוא השפע, והרצון לקבל את האור וליהנות ממנו הוא הכלי - שורש כל הנבראים.
כותב על כך בעל הסולם "ועל כן נבחן שהרצון לקבל הזה האמור, הוא החומר של הבריאה מראשה ועד סופה". ("פתיחה לחכמת הקבלה", בעל הסולם)
הנברא מתפתח מזמן יציאתו "יש מאין" ועד לנקודה מסוימת הנקראת סוף הבריאה. אך התפתחותו אינה מסתיימת בכך, בהמשך התהליך עולה הנברא חזרה ומטפס "מהסוף להתחלה". על שלבי ההתפתחות של הנברא נרחיב בהמשך הדברים.
 |
| אבירם שדה \ |
מתנות או יסורי |
|
נדמה לאדם כי העולם משתנה. אתמול היה רע ואילו היום טוב, אולם לאמיתו של דבר - רק האדם משתנה |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
תוך כדי התפתחותו מתחלק הנברא לחלקים רבים הנפרדים זה מזה. האור - טבעו להשפיע מאה אחוז של נתינה, ואין בו מחשבה, רצון או כוונה אחרת מלבד להשפיע. הנברא, על כל חלקיו, מתקלקל ומרגיש את עצמו כרוצה לקבל. הקבלה הפוכה מההשפעה.
ברוחניות אין מקום. המונחים "למעלה" ו"למטה" נאמדים ביחס לסולם ערכים הנמדד לפי מאה אחוז השפעה של האור. בעת שהנברא מגיע להכרה העצמית הסופית, העמוקה והאמיתית, הוא מרגיש את עצמו כמקבל בכל הווייתו. הוא חש את הטבע שלו לעומת טבעו של הבורא. אולם עלינו לדעת שהנברא אינו יכול להרגיש ולהבין את עצמו מיד לאחר בריאתו על ידי האור, עליו להגיע לכך בהדרגה. האור משפיע על הנברא ומידת הפכיות תכונות הנברא מתכונות האור הולכת ומתבררת. הוא הולך ומכיר בהפכיות תכונותיו מתכונות האור.
קני המידה הרוחניים שונים מאלו הקיימים בעולם שלנו. ברוחניות אין מרחק או זמן, הנברא חש מי הוא לעומת האור ובהתאם לכך קובע את מצבו כקרוב או רחוק ממנו.
"העולם הרוחני" הוא עולמו הפנימי של האדם, ובעיקר הוא מצב בו האדם יכול למדוד את עצמו כלפי הנותן. יכולתנו לשפוט את עצמנו ביתר דיוק כלפי האור מגדירה מי אנחנו. האדם הוא הקובע את מיקומו כלפי האור העליון בהתאם לתכונותיו, כל אדם שופט לעצמו.
כותב בעל הסולם: "נבחן שהרצון לקבל האמור, הוא כל חומר של הבריאה, מראשה ועד סופה. עד שכל מיני הבריאות המרובות ומקריהן שאין להן שיעור, ודרכי הנהגתן, שכבר נתגלו והעתידים להתגלות, אינם רק שיעורים ושינוי ערכים של רצון לקבל" ("פתיחה לחכמת הקבלה", בעל הסולם)
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
בכל רגע האדם נולד מחדש
|
|
|
 |
|
|
|
לאחר הירידה לעולם הזה, ולאחר התפתחות הנברא במשך אלפי שנים ואינספור גלגולים, מעפיל האדם "חזרה" מהעולם הזה אל מצבו המתוקן. התעלות האדם למצב המתוקן נעשית מתוך בחירה חופשית. את תהליך ההתעלות לרוחניות אנו מתחילים מנקודת האפס, ההפוכה מהמצב המתוקן. בתקופתנו, יותר מבכל תקופה אחרת, מורגש דחף עז לפרוץ מתוך הרגשת הריקנות שפשתה בכל אל מצב אחר, מצב נעלה ביחס למצבנו.
אדם המתקן את עצמו מרגיש את חיותו בכלי המתוקן שהתפתח בו מאפס. הרגשת החיות בכלי המתוקן נוספת להרגשת הגוף הפיזי. והנה, משום שהכלי המתוקן נעלה מהגוף, האדם מזדהה איתו ולא עם הגוף. גם אם ייפרד מגופו, והגוף יחדל להתקיים האדם לא ירגיש בכך. אדם המזדהה עם הכלי המתוקן שלו מתקיים בנשמתו. התהליכים שעוברים עליו בדרגה הנמוכה, הגופנית, אינם מעוררים בו צער או עצב. אדם כזה נמצא בהכרת העולם העליון - אותו חלק שהאדם מרגיש דרך הכלי החדש שפיתח ונקרא: נשמה. כך ללא הפסק מרחיב האדם את הכלי ואת האור שבתוכו ומעפיל במעלה המדרגות הרוחניות מדרגת העלמה אחת לשנייה עד שמתגלה לפניו המציאות השלמה.
בהקשר זה נשאלת תכופות השאלה: מה קורה לאחר פטירתו של האדם? המקובלים מסבירים כי האדם אינו נפטר, אלא גופו הוא שנפטר. חמשת חושי האדם מפסיקים לעבוד, אינם מעבירים התרשמויות והשכל הגשמי חדל מלמסור לנו את הרשמים של חמשת החושים. חמשת חושי האדם מתחברים כולם במוח הגשמי. בצמוד אל המוח נמצאים הזיכרון וההרגלים שנקנו מהסביבה ומגלגולים קודמים. המוח הגשמי הוא שמציג בפנינו את תמונת העולם. תמונת העולם מוקרנת בחלקו האחורי של המוח והאדם חושב שהיא נמצאת לפניו.
אם התעוררה באדם "הנקודה שבלב" - רצון האדם להשגת המציאות השלמה (נשמה), אזי הוא מתחיל לפתח בתוכו מערכת נוספת, נבדלת לגמרי ממערכת של חמשת החושים.
במערכת הגופנית מתגלה לאדם תמונת העולם בצורה טבעית.
הוא אינו נדרש לפעולות אלא הגוף עובד בצורה עצמאית. האדם רק מרחיב את הזיכרון, ויכולתו של המוח לעבד מידע הולכת ונעשית יותר ויותר עדינה. יכולתו לפענח קשרים מורכבים הולכת ומשתכללת, ותמונת העולם מתבהרת. ההבדל בין תפיסת העולם של תינוק לבין זו של אדם בוגר גלוי וידוע לכל.
המערכת הרוחנית פועלת בצורה שונה. תפיסת העולם באמצעות המערכת הרוחנית אינה תלויה בניסיון שנרכש עם השנים, אלא בחוש מיוחד שמפתח האדם. למעשה, האדם הוא שקובע את הקשר בין הכלים שלו לאור העליון. יחד עם זאת, גם התמונה הרוחנית היא תמונה פנימית. הכול נמצא בתוכנו. מחוץ לאדם, גם במציאות הרוחנית וגם במציאות הגשמית, נמצא אור עליון (הבורא).
ומה קורה עם המערכת הגשמית לאחר שפסקה מלפעול ומתה? האם האדם סובל מכך? התשובה היא קצרה וחדה, כן. לאחר מותה של המערכת הגשמית מורגש חסרונה. האדם אינו יכול להימצא כבעל בחירה אם אינו נמצא בגוף. לא תיתכן בחירה אלא בתנאי שהאדם נתון בגופו בכל הבחנה והבחנה והרוחניות היא תחושה חדשה שנרכשת. גם אם האדם כבר נמצא בהשגה רוחנית בדרגה מסוימת, הדרגה שמעליה נסתרת ממנו. אם אדם תיקן את כלי הקליטה הרוחניים שלו בארבעים אחוז, אזי ברמה של 41 אחוז הוא עדיין נמצא נבוך. הדרגה הקודמת חייבת להיעלם, שאם לא כן האדם לא יוכל לרכוש את מדרגתו הבאה.
משום כך האדם נשאר בגופו. מציאות האדם בגופו, דווקא היא, מסייעת לאדם לבחור בחירה חופשית ביחס להבחנות הרוחניות. יוצא אפוא כי בכל רגע האדם נולד מחדש, כמו תינוק הוא מגלה את הרוחניות החדשה. הבחירה והבירורים אותם עובר האדם יכולים להיות רק בזמן מציאותו בגוף. משום כך התגלגלנו פעמים רבות כל כך כדי להגיע לגילוי "הנקודה שבלב". לכן ניאלץ להמשיך ולהתגלגל מספר רב של פעמים עד למימוש הבחירה ברמתה השלמה, להגיע מ"הנקודה שבלב" ועד למצב השלם המכונה "גמר התיקון".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כמות הנשמות הולכת ומצטמצמת
|
|
|
|
|
|
|
את עניין הגלגולים מסביר הרב ברוך שלום אשלג - הרב"ש (1907 – 1991), בנו הבכור וממשיך דרכו של בעל הסולם במאמרו "לאיזה דרגה אדם צריך להגיע".
והוא שואל: לאיזה דרגה צריך האדם להגיע שלא יצטרך להתגלגל פעם שנייה?"
"הנה בשער הגלגולים (לאר"י הקדוש) כתוב שם, "שכל בני ישראל מוכרחים להתגלגל עד שיושלמו בכל הנפש, רוח, נשמה, חיה , יחידה... משמע מכאן שבכל אחד צריך לתקן רק חלקו ושורש נשמתו, ולא יותר. ובזה נשלם בחינתו מה שהוא צריך לתקן" (מתוך המאמר "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע", הרב"ש)
הנושא מעניין וקשור אלינו ישירות. כל אדם מתקן את עצמו. בדרך התיקון עלינו להיכלל עם יתר הנשמות, להגיע לאהבת הזולת ולפעולות חיבור בינינו. אלא שבסופו של דבר, כל הפעולות האלה, מטרתן לעזור לאדם בתיקון עצמו.
"והעניין הוא, כי צריכים לדעת, שכל הנשמות נמשכות מנשמת אדם הראשון, כי לאחר שחטא בחטא עץ הדעת, נתחלקה נשמתו לשישים ריבוא נשמות, זאת אומרת, מה שהיה לאדם הראשון אור אחד... היא מתפשטת לחלקים רבים...
על דרך משל, במלך שרוצה לשלוח סך גדול דינרי זהב לבנו למדינת הים. והנה כל בני מדינתו גנבים ורמאים, ואין לו שליח נאמן. מה עשה, הלך ופרט את הדינרים לפרוטות ושילחם על ידי שליחים רבים, באופן שלא יהיה כדאי להם הנאת החמס שיפגמו בשבילה בכבוד מלכות". (מתוך המאמר "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע", הרב"ש)
כל עוד האדם לא סיים את עלייתו מתוך בחירה חופשית בכל 125 המדרגות - מהעולם שלנו ועד עולם אין סוף - נגזר עליו להמשיך ולהתגלגל. לכך מכוון הרב"ש בדבריו. הדרגות נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה אותן הוא מזכיר בדבריו הן חמש דרגות בתוך נשמת האדם בהן הוא זוכה האדם ונשמתו מתמלאת בחמישה אורות, עד שמגיע למצב שבו אין גבול למילוי, והמצב הזה נקרא "אין סוף".
כדי שנוכל להשוות בין האור והכלי ממצבנו התחתון, מתחלק הכלי לחלקים מרובים, ומתפזר בנפשות רבות ואורות קטנים. יוצא אפוא, שהכלי מחבר לעצמו בכל פעם עוד ועוד חלקים הפזורים בעולם שלנו. בעולם שלנו, נדמה לנו כי בני האדם נפרדים זה מזה, לכאורה נראה כי אין ביניהם שום קשר. סך כל 600,000 הנשמות מתחלקות עוד ועוד בהתאם לכמות האנשים שבכל דור. משום כך נראה לנו כי אנו מנותקים זה מזה.
ככל שהאדם מעפיל במעלה המדרגות הרוחניות, הוא מבחין כי כמות הנשמות הולכת ומצטמצמת. בדומה לטיפות מים המצטרפות זו לזו, מתחברות הנשמות יחדיו והכלי גדל. כתוצאה מכך גם האור הממלא את הכלי הולך וגדל. זהו הסוד המופלא הטמון בעלית המדרגות.
ככל שהאדם מתעלה לרוחניות, גוברת הרגשתו כקרוב ליתר הנשמות, פירוש הדבר שעלה מדרגה. עלייה ממדרגה למדרגה פירושה יותר חיבור עם שאר הנשמות. תוספת בחיבור עם הנשמות מגדילה את הכלי של האדם, ובהתאמה גדל גם האור הממלא אותו. כאמור, ברוחניות אין מרחק. בעת שהאדם זז ממקומו הוא משתנה וחלה גם תזוזה ברוחניות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כמו פיסת ברזל למגנט
|
|
|
|
|
|
|
הדוגמה על פיסת הברזל והמטען החשמלי ממחישה היטב את המתרחש במציאות הרוחנית. העולם הרוחני הוא עולם של כוחות המופשטים מלבושים גשמיים. אם אדם שינה את מיקומו ועבר ממצב למצב, פירוש הדבר שהוא עצמו השתנה. האדם יכול לעלות בדרגה כתוצאה משינוי פנימי בלבד, רק אם מצא איזון במקום קרוב יותר לאין סוף.
"היוצא מזה, שכל אחד שנולד, נולד רק עם חלק קטן מחלקו של נשמת אדם הראשון, וכשמתקן חלקו כבר לא צריך עוד הפעם להתגלגל. לכן אין אדם יכול לתקן רק מה ששייך לחלקו, ועל זה כתוב בספר "עץ החיים" להאר"י ז"ל, "אין יום דומה לחברו ואין רגע דומה לחברתה, ואין אדם דומה לחברו... אלא כל אחד צריך לתקן מה ששייך לחלקו". (מתוך המאמר "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע", הרב"ש)
אדם הראשון הוא הכלי הגדול שנחלק ל-600,000 חלקים. ברצוננו ובהכרתנו אנו מחברים אותם יחד. כתוצאה מהתחברות החלקים נמשך אליהם אור גדול יותר, וממלא אותם. מצב קרוב יותר ל"אין סוף" פירושו התחברות החלקים יחד, הגדלת הכלי ומילואו באור גדול יותר. כשכל הנשמות יתחברו באדם הראשון ויתמלאו בכל האורות הראויים להן, יהיה זה "גמר התיקון".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עד שפרוטה לפרוטה מצטרפות לחשבון גדול
|
|
|
|
|
|
|
הזדמנויות חדשות נקרות בפני כל אחד מאתנו בכל רגע. זאת הסיבה להימצאותנו במציאות של זמן, מרחק ותנועה. העולם משתנה ופותח בפני כל אחד מאתנו הזדמנויות חדשות. בכל רגע בחיינו, בשעה שאנו נתונים בגופנו, נקרית בפנינו בחירה בדרגת אפס.
אין לאדם על מה להלין. לכל אחד ניתנת הזדמנות, אבל איננו מבחינים בכך. האדם אינו שם לב כי כל מקרי המציאות תכליתן אחת - לעורר אותו להרגיש את הנשמה ולהתענג בתוכה, להתעלות במדרגות של העולמות הרוחניים, ולהרגיש את כל העולמות הרוחניים בנשמתו.
ההזדמנויות מגיעות בהתמדה. הרב"ש כותב: "אין רגע דומה לחברתה" - בכל רגע מזדמנים לאדם מצבים חדשים הקוראים לו להיתקן, עד ש"פרוטה לפרוטה מצטרפות לחשבון גדול". הכול תלוי בתשומת ליבו של האדם".
מצדו של הבורא אין הפקר. האדם הוא שנותן לחיים לחלוף ולזמן לעבור מתוך גישה של "נחייה ונראה" או "אכול ושתה כי מחר נמות". אולם ההזדמנויות נקרות בפני האדם בכל רגע. אם ירצה להתקדם, ישתמש באמצעים העומדים לרשותו בשפע. בעזרת הספרים והלימוד הוא מפתח רגישות לתפוס את הרגע ולממש אותו נכון, ולצרף אותו להילוך הרוחני.
"אבל צריכים לדעת, שכל אדם שנולד יש לו עבודה של בחירה, כי אין אדם נולד צדיק, כמו שאמרו חז"ל וזה לשונם... אותו מלאך הממונה על הריון, לילה שמו, נוטל טפה ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו, ריבונו של עולם, טפה זו מה תהא עליה, גיבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני, ואילו רשע או צדיק לא אמר". אם כן משמע מכאן, שאין אדם נולד צדיק, משום שצדיק ורשע לא אמר, אלא זה ניתן לבחירת האדם, כל אחד כפי יגיעתו... כן הוא זוכה לזכך את ליבו ולתקן את בחינתו מה שמוטל עליו מצד שורש נשמתו, ואז הוא נשלם". (מתוך המאמר "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע", הרב"ש)
האדם נולד עם נתונים מסוימים, אחד חכם, שני טיפש, שלישי זריז או ערמומי. על כל פנים, כל התכונות הטבעיות, יהיו אשר יהיו, אינן שייכות להתפתחותו הרוחנית של האדם. כל שניתן לאדם מלמעלה, ניתן בצורה מחושבת. יהיו אלו תכונותיו המולדות, הסביבה שבה יתחנך, הוריו, או הניסיון שנצבר במהלך גלגוליו הקודמים.
אם ניקח בחשבון את כל הנתונים נמצא כי במצב של בחירה חופשית, עניין אחד בלבד עומד על הפרק, הבחירה בין "צדיק" ו"רשע". בעל הסולם כותב על כך במאמר ה"חירות" וב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות". משמעות המושג "להיות צדיק" פירושו לחפש דרכים להצדיק את השגחת הבורא. להצדיק את המצב הנוכחי ולהרגיש את עצמנו כנמצאים כבר עכשיו במצב השלם. בצורה כזאת אנו מתקדמים לכיוון הנכון. איך אפשר לעשות זאת? על ידי המאור המחזיר למוטב. האור העליון המחזיר למוטב מאפשר לאדם לתקן את מצבו, לעבור למצב גבוה יותר, קרוב יותר אל האור.
לכן כתוב "רשע וצדיק לא אמר". רק בין שני אלו האדם יכול לבחור. לא משנה עד כמה המצב נראה רע, לאדם תמיד יש בחירה להצדיק את מצבו כאילו הוא נמצא במצב השלם. הרי מנקודת המבט של הבורא אנו כבר נמצאים במצב זה. אנו בני האדם הם אלו שאיבדו את ההרגשה הזו, אולם האור העליון כבר מצוי בנו כמו במצב המתוקן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תיקון הלב
|
|
|
|
|
|
|
תיקון הלב הוא חיבור יתר הנשמות לכלי אחד בלתי מוגבל, עד אין סוף. כאשר 600,000 הנשמות מתחברות יחד כאחד מקוימת המצווה "ואהבת לרעך כמוך", בכך אנו מתחברים שוב לאותה הנשמה הנקראת "אדם הראשון". הכול נגרם על ידי האור העליון. בתיקון כל רצונות הנשמה, מגיע האדם לגמר התיקון. כאשר האדם מגיע לגמר התיקון, הוא מפסיק להתגלגל. עד אז נמשכים הגלגולים. שוב ושוב האדם חוזר לגופו, מפני שרק מתוך הגוף ניתן להתחיל בתהליך הרוחני ולסיים אותו. הגוף שלנו הוא מעין נקודת זינוק. המרוץ עוד לא התחיל אבל בקרוב תישמע יריית הפתיחה. הגוף הוא היסוד והבסיס. גם אם האדם בדרכו לעבור ממדרגה רוחנית מסוימת לזו שמעליה, חייב הוא לעמוד בעולם הזה עם שתי רגליו על הקרקע. האדם חייב להימצא במצב של בחירה תמידית. משום כך הוא מנותק מרוחניות, כדי שיוכל להסתכל על המצב הרוחני מבחוץ. האדם צריך להחליט ולבחור האם הוא רוצה במצב. הכרח הוא להבחין את המצב הרוחני בצורה בלתי תלותית. דווקא הגוף ומציאות האדם בעולם הזה מאפשרים זאת.
את התיקון הזה אין אנו מסוגלים לבצע בבת אחת. הכרח הוא לחלק את הכלי הנקרא "אדם הראשון" לחלקים רבים. כל אחד מהחלקים חייב לעבור דרך אין ספור מצבים עד שיתרקם בלבו רצון להתחבר חזרה לכל יתר הנשמות. "ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול משום שכל האור עוד עתיד להתפשט ולמלא את כל הנשמות יחדיו.
נכון להיום עומדת האנושות בפתחו של התיקון. יהיה עליה לבצע אותו בטוב או ברע. אם אנו - עם ישראל נדע להציג בפני האנושות את חכמת הקבלה, דרך התיקון תנעם לה, אם לא נצליח תהיה הדרך קשה ורצופת ייסורים. כך או אחרת, למצב הסופי מחויבים אנו להגיע. שנצליח.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שיעור מצולם עם הרב לייטמן
|
|
|
|
|
|
|
שיעור מצולם עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן
לאתר בני ברוך
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | בני ברוך, האקדמיה לקבלה היא מוסד חינוכי ללא כוונת רווח שהוקם ע"י הרב מיכאל לייטמן, מדען וד"ר לפילוסופיה. האקדמיה מציעה גישה ייחודית בהוראת הקבלה, המבוססת על מקורות אותנטיים של כתבי מקובלים ועל טכניקה מדעית מודרנית. גישה זו מעניקה לאדם כלים רגשיים לחקירת העצמי והמציאות. לאתר בני ברוך www.kabbalah.info | | | | |
|
|
|
|
|
| סקר |
|
|  | |
|
|
|
