 |
/images/archive/gallery/400/859.jpg
 |
|
|
|
|
|
|
| נדמה לאדם כי העולם משתנה. אתמול היה רע ואילו היום טוב, אולם לאמיתו של דבר - רק האדם משתנה. פרק נוסף בסדרה העוסקת בכתביו של בעל הסולם |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האם מונחת בידי האדם היכולת להחליט האם הוא עתיד לסבול מ"ייסורים" או ליהנות מ"מתנות"?
יש אנשים מאושרים ולעומתם רבים שהם אומללים, יש עשירים ולצידם עניים, יש רבים שהם חכמים ויש גם חכמים פחות. חלקנו יפים ואחרים מכוערים. מה מכתיב את גורלו של האדם, האם הכל נקבע כבר מראש? ואם כן אז ...?
במסגרת הכתבה השנייה בסדרה העוסקת בכתביו של בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, נתרכז השבוע בקטעים ממאמר ששמו "מהות הדת ומטרתה".
 |
| בעל הסולם \ |
הסרט השלם |
|
הזמן הרוחני אינו ליניארי: המצב הסופי קיים מראש ומתקיים במקביל לכל המצבים האחרים |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
המקובלים ובעל הסולם בפרט מתארים את מטרת הבריאה ואת הבורא כטוב ומטיב ומרעיף רק שפע ועונג. אולם לנגד עינינו אנו חוזים ברוע, אכזריות, סבל ועוני, ודומה כי ככל שאנו מתקדמים רק מחריף המשבר וגובר הסבל. הכיצד? האם המקובלים מתעלמים מהמציאות?
בעל הסולם ממשיל על כך משל.
"הדבר דומה למלך גדול שנולד לו בן לעת זקנותו והיה חביב עליו מאד, ולכן מיום היוולדו חשב טובות בעדו והלך וקיבץ כל הספרים היקרים, והחכמים המצוינים שבמדינה, והכין בעדו בית מדרש לחכמה, ושלח אחרי הבנאים המפורסמים ובנה לו היכלי עונג, וקיבץ כל בעלי הניגון והזמרה והכין לו בתי זמרה, וקרא המבשלים והאופים היותר מצוינים שימציאו לו מכל מעדני עולם. והנה גדל הבן ובא בשנים, והוא סָכל ואין לו חפץ במושכלות, והוא סומא אינו רואה ואינו מרגיש ביופי הבניינים, והוא חרש לא ישמע בקול משוררים וכלי זמר, והוא חולה ואינו רשאי לאכול אלא פת קיבר בלבד, וכדי בזיון וקצף".
(בעל הסולם מתוך המאמר "מהות הדת ומטרתה")
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
כדי לשנות את היחס, צריך האדם לבקש כוח מבפנים
|
|
|
 |
|
|
|
צרות שכאלה יכולות לפקוד כל משפחה מודרנית וכנראה שגם בתי מלוכה. אם הילד אינו מסוגל לקבל את הטוב שהוכן עבורו, המשפחה במצוקה. אך נחזור לנמשל, אם הבורא הוא שקובע את כל מצבי ההתפתחות, הייתכן שכל ילדי הבורא מקולקלים? אם
כך תמוה הדבר; הבורא הכין לנברא כל טוב, אולם כלי הנברא מקולקלים. הנברא הפוך בתכונותיו מהבורא ומשום כך אינו מסוגל לקבל דבר מהבורא. אולם גם אם יש קלקול, הבורא בוודאי אחראי לכך, הלוא הכוח האחד והוא המקור לכול.
"אולם עובדה כזאת יכולה שתארע למלך בשר ודם, מה שלא יתכן לומר כלפי ה' אשר עניין אונאה אינה נוהגת בו כמובן, אשר על כן הכין לנו ב' דרכים של התפתחות: האחד הוא דרך ייסורים, שהוא סדר התפתחות של הבריאה מתוך עצמה אשר מוכרחת מטבעה ללכת ולקבל בדרך עילה ועלול במצבים שונים זה אחר זה, אשר אנו מתפתחים על ידיהם לאט לאט עד בואנו לכלל הכרה לבחור בטוב ולמאוס ברע ולהגיע להכשר התכליתי הרצוי לו, ודרך זה הוא אמנם ארוך בזמן ומלא ייסורים ומכאובים, ועל כן הכין לנו כלפי זה דרך נעים וטוב..." (בעל הסולם מתוך המאמר "מהות הדת ומטרתה")
ל השגחה יש מטרה - לבריאה יש מטרה, והיא ברורה, מובהקת וחדה. מהתכלית נגזר כל השאר.
תכלית ההשגחה היא להטיב לנברא אותו בראה. את זה ניתן לעשות רק לאחר שישתווה האדם לבורא. אדם המשתווה אל הבורא מרגיש טוב ומיטיב כמו הבורא. יחד עם זאת, האדם מגיע אל הרגשת הטוב והמיטיב ממצבו המקולקל, ההפוך מהבורא. מצבנו ההתחלתי דומה אפוא למצבו של אותו בן מלך ונראה כי אין בידנו ברירה אלא לעבור בעצמנו את כל התיקונים.
את התיקונים הללו ניתן לעבור בשתי צורות, בטוב או ברע. הדרך החיובית להתקדמות היא באמצעות השפעת האור העליון הנקרא "אור מקיף". "האור המקיף" פועל על האדם ומשנה אותו. הוא מקרב אותו לבורא, מתקן אותו, ומוליך אותו ממצבו למצב טוב עוד יותר. בהשפעת האור מקיף "מטפס" האדם "125 מדרגות" - 125 דרגות של השוואת תכונותיו אל הבורא. כך הוא מתקדם ומשווה את צורתו לבורא יותר ויותר. אדם שמתנגד להשפעת האור המקיף, סובל. המאור פועל עליו בכל זאת על אף שאינו חפץ בתיקון עצמו. במקום לצפות לאור ולקבל אותו כטוב, הוא חש את השפעת האור עליו כרע.
אדם הצועד בדרך הייסורים דומה לילד עקשן שאינו רוצה ללמוד. מעין סרבן שכזה, שאינו מוצא עניין במטרת הלימוד. שיעורי הבית הם עונש עבורו ונדמה לו כי תכלית העניין היא למרר את חייו. אם יתייחס לשיעורי הבית כאמצעי להתקדמות, יבין את מטרת הלימוד, ויהפוך אותה לחשובה עבורו, הלוא ייגש בשמחה להכנת השיעורים. בדומה לדברים אחרים בחיינו, הכל תלוי בחשיבות המטרה. אם מגדיל האדם את חשיבות המטרה והופך אותה לבעלת ערך עבורו, אזי גם האמצעי הופך להיות רצוי ואף נחשק.
למען חידוד הנושא, נאמר כי אין שתי דרכים - אלא הכל תלוי בנו. השינויים מתרחשים בתוכנו. הדבר היחיד שקובע האם אנו חשים סבל או תענוג הוא היחס שלנו. כך גם כלפי האמצעים להתקדמות. חיי צער וייסורים יכולים להשתנות על ידי שינוי היחס או באמצעות כוח המחשבה, שהוא הכוח החזק הפעיל במציאות.
שינוי היחס למציאות משנה את המציאות - ואז החיים מורגשים כתענוג ולא כייסורים. בפועל לא משתנה דבר מחוצה לנו, מה גם שאין טעם לחכות לאור או למכות מלמעלה. השינוי ביחס של האדם הוא שמשנה את מצבו לייסורים או לתענוג. היחס הקבוע של הבורא לאדם הוא טוב ומיטיב, גם אם אין זה מורגש כך על ידנו עתה. הבורא מוביל את האדם ממצב למצב עד המצב השלם המכונה "גמר התיקון". נמצא אפוא כי השינוי הראשון שנדרש הוא שינוי פסיכולוגי ולא יותר, שינוי פנימי באדם וביחסו לחיים. על ידי שינוי היחס, האדם משנה את עולמו. כדי לשנות את היחס, צריך האדם לבקש כוח מבפנים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מלמעלה לא יורדות מכות וגם לא מחלקים ברכות
|
|
|
|
|
|
|
נהוג לומר כי "האור המקיף" מגיע מחוץ לאדם, "מלמעלה", אולם למעשה דבר אינו מגיע מבחוץ. עקרון זה הוא עקרון יסוד בתפיסת המציאות, ועל אף שאינו נתפס כך על ידינו כעת, עלינו לשאוף להגיע לכך, והשאיפה עצמה יחד עם לימוד בכתבי המקובלים מקרבת את המצב הנכסף להיות מורגש על ידינו. האדם תופס את המציאות באמצעות חמשת חושיו ובעזרת המוח. במצב הזה נראה לנו כי אנו קולטים רשמים ממציאות חיצונית המשתנה ללא הפסק, אולם למעשה דבר אינו משתנה מחוצה לנו. מחוץ לאדם "האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת". השינויים מתרחשים רק בתוכנו, וכתוצאה משינוי פנימי שלנו - משתנה המציאות אותה אנו קולטים. נדמה לאדם כי העולם משתנה. אתמול היה רע ואילו היום טוב, אולם לאמיתו של דבר - רק האדם משתנה.
המצבים המתחלפים באדם קרויים בקבלה "רשימות". בעת שמתעוררות רשימות חדשות הוא זוכה ליחס אחר מבני האדם, בבית, בעבודה או בכל מקום אחר. למען האמת האדם הוא שהשתנה ותופס את עצמו בצורה כזאת. כך הוא מרגיש עתה את היחס הקבוע של האור העליון בכליו. האדם הוא הקובע האם דרכו תהיה "סוגה בשושנים" ומלווה בתענוג או להבדיל דרך ייסורים. מצד החוק הכללי של המציאות - אין שתי דרכים. לא יעלה על הדעת כי הבורא - החוק הכללי של המציאות, בוחר להעניש אדם מסוים ולתמוך באחר. הבורא אינו מעניש וגם אינו תומך, הוא טוב ומיטיב ומוחלט. הוא דוחף את האדם ללא הפסק כלפי מטרת הבריאה, משום כך ברא אותו. לכן יחס האדם להשגחה תלוי בפנימיותו בלבד. מלמעלה לא יורדות מכות וגם לא מחלקים ברכות.
לסיכום:
א. כדי לשלוט בגורל עלי למצוא דרך להתעלות מעל עצמי ולשנות את היחס הטבעי שלי למציאות.
ב. יחס האדם למציאות הוא הקובע אם יהיה מאושר או אומלל.
ג. אין ייסורים המגיעים מצדו של הכוח העליון. מקור הרגשת הסבל הוא בהופכיות כלי הקליטה של האדם ובחוסר יכולתו לקלוט את השפע ששולח לו הבורא.
ד. ה"מפתח" הוא שינוי פנימי והתאמת תכונות האדם לתכונות הבורא.
"היוצא מזה, אשר המטרה הסופית שלנו היא הכשרתנו לדבקותו שישכון בתוכנו, והמטרה הזאת היא חיובית מבלי למצוא שום נקודת מוצא לנטות הימנה" (בעל הסולם מתוך המאמר "מהות הדת ומטרתה")
ואז יהיה רק טוב. בהצלחה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | בני ברוך, האקדמיה לקבלה היא מוסד חינוכי ללא כוונת רווח שהוקם ע"י הרב מיכאל לייטמן, מדען וד"ר לפילוסופיה. האקדמיה מציעה גישה ייחודית בהוראת הקבלה, המבוססת על מקורות אותנטיים של כתבי מקובלים ועל טכניקה מדעית מודרנית. גישה זו מעניקה לאדם כלים רגשיים לחקירת העצמי והמציאות. לאתר בני ברוך www.kabbalah.info | | | | |
|
|
|
|
|
| סקר |
|
|  | |
|
|
|
