 |
/images/archive/gallery/395/531.jpg בעל הסולם, הרב יהודה אשלג.
 |
|
|
|
|
|
|
| הזמן הרוחני אינו ליניארי: המצב הסופי קיים מראש ומתקיים במקביל לכל המצבים האחרים. סדרה חדשה שמבוססת על מאמריו של בעל הסולם |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עקב פניות ובקשות רבות, החלטנו לפתוח בשבועות הקרובים סדרת כתבות המבוססות על מאמריו הנבחרים של הרב יהודה אשלג (בעל הסולם).
בשנת 1933 בירושלים פרסם בעל הסולם מספר קונטרסים. הוא תכנן לפרסם 50 גיליונות ובהם להעביר את עיקרי חוכמת הקבלה, דבר שראה כהכרח להתפתחותה של האומה הישראלית ההולכת ומתהווה. "נשמות טובות" שכבר אז התאמצו למנוע את הפצת חוכמת הקבלה, וקטרגו על בעל הסולם בכל דרך אפשרית, דאגו לעצור את היוזמה. לימים קובצו המאמרים לספר שנקרא "מתן
תורה" ובעמודו הראשון כתב בעל הסולם: "מוקדש להפצת ידיעות מקוריות של נשמת היהדות, הדת וחוכמת הקבלה בין שדרות העם".
במהלך השבועות הקרובים נעסוק במאמרים הלקוחים מתוך ספר מופלא זה, וננסה להביא את עיקרי חוכמת הקבלה. החומר לפרקים אינו "קליל" ועשוי לדרוש מאמץ עיוני ורגשי. כמו כן נלווה את הכתבות בציטוטים נבחרים מכתבי המקור, על מנת שיוכלו הקוראים להתחיל ללמוד ולקרוא טקסט קבלי אותנטי. מומלץ לעיין בכתבות קודמות במידת הצורך להשלמת התמונה המלאה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לראות את כל התמונה
|
|
|
 |
|
|
|
70 שנות חיינו משולים לסצנה בת מספר שניות בלבד מתוך הסרט השלם. חוכמת הקבלה מזמינה אותנו להיות שותפים בהקרנת הבכורה של סצנת הסיום (קטעי המקור לקוחים ממאמר בשם "מהות הדת ומטרתה").
"זה מובן לנו מכל מערכות הטבע המוצגים לעינינו, אשר כל בריה קטנה איזו שהיא מד' הסוגים: דומם, צומח, חי, ומדבר, הן בכללם והן בפרטם, אנו מוצאים בהם השגחה מטרתית, כלומר, גידול אטי והדרגתי בדרך התפתחות של "קודם ונמשך", כמו הפרי על האילן, אשר מושגח במטרה טובה לסופו שיהיה פרי נאה ומתוק לחיך." (בעל הסולם)
היכן הייתי לפני שהגעתי לעולם? להיכן אלך לאחר מותי? האם יש משמעות ותכלית לקיומי כאן על פני האדמה? האדם אינו מסוגל לענות על שאלות אלה. התשובה, כך נדמה, נסתרת מאיתנו. הייתכן שנולדנו כך סתם לעולם חסר תכלית?
בכל פרט בעולמנו: דומם, צומח, חי או מדבר, אף במעשי ידינו, ניתן להבחין בתופעה דומה: תהליך ברור המגדיר את התפתחותו של כל אחד מפרט הבריאה, מתחילתו ועד לסופו. כל התפתחות נובעת ממחשבה קודמת ומתחילה ב"כוח", בדמיון. לא ניתן להקיש על סוף התהליך מתחילתו. "המחשבה שבכוח" הולכת ומתממשת לעינינו המשתאות עד ליישומה בפועל, אולם גם במהלך תהליך ההתפתחות אין ביכולתנו להצביע על התוצאה הסופית. ההפך הוא הנכון, אם נביט בתהליך ההתפתחות של צורות ביולוגיות בטבע, או להבדיל, אי הסדר השורר באתרי בנייה, תתגלה לעינינו תמונה מוזרה בה נראה שלא ניתן להקיש מתוך התהליך על התוצאה הסופית.
"וצא נא ושאל לבוטניקאי, כמה מצבים עוברים על הפרי הזה מעת שנראה לעינים עד ביאתו לתכליתו, שהוא גמר בישולו. אשר כל המצבים הקודמים לתכליתו לא די שאינם מראים לנו שום דוגמא מותאמת לתכליתו המתוק והיפה, אלא עוד כמו להכעיס, מראים לנו את ההפכי לצורה התכליתית". (בעל הסולם)
מדוע הפרי בתחילת התפתחותו אינו מתוק ואדום, למה תהליך ההתפתחות אינו הולך ומשביח את הפרי ממתוק למתוק יותר, מאדום לאדום יותר? על כך הטעמנו בתחילת הדברים. הבריאה והתפתחותה אינם "מתחשבים" בתהליך עצמו. מטרת מחשבת הבריאה היא "להיטיב לנבראיו" - להביא את הנבראים לגמר התיקון. המצב המכונה "גמר התיקון" מצוי במחשבת הבריאה מתחילה, והוא המפעיל את המערכת במטרה להביא את הנברא למצבו הסופי והשלם, גם אם דרך תהליך מורכב. במילים אחרות, "גמר התיקון" הוא הקודם לכל התהליך. "התמונה האחרונה" היא למעשה נקודת המוצא או "התמונה הראשונה", וממנה נולדת הפעולה הראשונה והיא המכתיבה את כיוונה. גם בעולם שלנו האדם מתאר את התוצאה ובהתאם לתוצאה פועל. אלא שבעולם שלנו האדם מתאר רק את המצב הסופי, ברוחניות המצב הסופי קיים מראש ומתקיים במקביל לכל המצבים האחרים.
מציאות זו וקיומה נעלמים מחושינו. המצב העליון והשלם נסתר מחושי האדם, על מנת שיתקן את חושיו בעצמו, ירגיש היכן הוא נמצא וירכוש כלים שיאפשרו לו עצמאות. אולם לאמיתו של דבר האדם שרוי במצב המתוקן הנקרא "עולם אין סוף". זהו המצב היחידי שקיים ומלבדו לא קיים מצב אחר. זהו מקורו של המשפט המפורסם "סוף מעשה במחשבה תחילה". הבורא ברא מצב אחד בלבד, על חושינו פועלת הסתרה ומשום כך איננו מרגישים זאת, והמציאות נעלמת מאיתנו דרך חמש דרגות העלמה שנקראות: חמישה עולמות. עלינו מוטל, לחזור בכוחות עצמנו להכרה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רק האדם טועה
|
|
|
|
|
|
|
הבהמה לעולם אינה טועה, הטבע אם איננו מתערבים במהלכיו, אינו טועה. לא בדרגת הדומם, לא בדרגת הצומח וגם לא בדרגת החי. היחיד שטועה הוא האדם. ככל שהוא מפותח יותר - הוא טועה יותר. לאדם יש בחירה חופשית, רק לו קיימת זכות נפלאה זו ולכן... הוא טועה. תהליך התפתחות האדם שונה מהשחקנים האחרים בבריאה. נדמה כי לעולם לא יצא דבר טוב מהאדם. אם נסקור בעיניים קרות את התפתחותנו לאורך השנים, נבחין כי במשך עשרות אלפי שנים אנו מתפתחים להיות יותר ויותר אגואיסטיים. האגו הולך וגדל, האדם שמשתמש באגו ללא יכולת ריסון, נעשה "רע" יותר ויותר. תהליך התפתחות האדם חושף את הטבע שלנו במערומיו. יחד עם זאת, המצב הסופי ידוע מראש והנבראים כבר מצויים בו. הטבע מושתת על עיקרון זה.
חוכמת הקבלה חולקת על התיאוריה הדרוויניסטית באמרה שהמצב הבא לעולם אינו ידוע, וכי הטבע כולו נמצא בתהליך חיפוש אחר המצב הבא. הטבע אינו מחפש אחר המצב הטוב הבא. אמנם כך אולי נראה לאדם מתוך חקירתו, אלא שהסיבה לכך היא חוסר הבנתו את התמונה השלמה. לאדם נדמה כי ע"י השוואתו בין כמה כוחות הוא בוחר במצב הטוב, וממנו חופשי התהליך להמשיך למצב הבא. אולם זוהי טעות. כאמור, המצב הטוב הבא כבר קיים, הוא נובע מהמצב הראשון. החישוב המטרתי ביחס למצב הסופי חייב לעמוד בבסיסו של כל תהליך. ההתפתחות בטבע אינה מתקדמת מתוך חיפוש.
לסיכום דברינו עד כה - האדם מתפתח בהדרגה וטעות תהיה לשפוט את סוף הדרך במהלכה. כתוב "אל תראה דבר לשוטה באמצע מלאכתו".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מותר האדם מן הבהמה
|
|
|
|
|
|
|
"דהיינו, ככל שהפרי יותר מתוק בסופו, הוא נמצא יותר מר ויותר מגונה במצבים הקודמים של סדר התפתחותו. וכן במין החי והמדבר, כי הבהמה אשר דעתה מועטת בסוף גידולה איננה לקויה כל כך בדרך התפתחותה, בניגוד לאדם שדעתו מרובה בגמר גידולו, ולקוי ביותר בדרך התפתחותו, כי עגל בן יומו קרי שור, כלומר שיש לו כח לעמוד על רגליו וללכת ושכל להשמר מפגע רע הנמצא על דרכו, מה שאם כן אדם בן יומו שהוא מוטל כמו נטול חושים. ואם יצוייר לנו מי שאינו מורגל בהויות עולם הזה, שהיה מסתכל בשתי ולדות אלו, ודאי היה אומר על ילוד האדם שגם בתכליתו לא יצלח למאומה, ועל ילוד הבהמה היה אומר שכאן נולד גבור גדול, דהיינו אם היה דן על פי שיעור חכמתו של העגל לעומת יליד האדם הטפש והנטול מכל החושים.
"הרי בולט לעיניך, שהשגחתו על המציאות שברא אינה אלא בדמות של "השגחה מטרתית", מבלי לקחת כלל בחשבון את סדר השלבים של ההתפתחות, כי אדרבה דרכם לרמות אותנו ולהעתיק עינינו מלהבין את תכליתם בהיותם תמיד במצב הפכי אל גמר מלאכתם, ועל דברים כאלה אנו אומרים אין חכם כבעל הניסיון, כי רק בעל הניסיון שיש לו הזדמנות לראות את הבריה בכל מצבי התפתחותה עד ביאתה לשלמותה הוא יכול להרגיע את הרוחות, שלא לפחד כלל מכל אותן התמונות המקולקלות שהבריה אוחזת בהן במצבי ההתפתחות, רק להאמין בגמר בישולה היפה והברה
". (בעל הסולם)
הפער בין המצבים במהלך שלבי ההתפתחות ועד למצב הסופי, בולט עוד יותר באדם. החיות נולדות מוכנות יותר מהאדם לחיים. העגל למשל, מודע לצרכיו כבר ביומו הראשון, הוא יודע מה עליו לאכול ומאיזו סכנה להתרחק. לעומת זאת, התינוק האנושי המצוי אינו מודע לדבר, והסכנות האורבות לו הן רבות. יתר על כן יכולתו מוגבלת, והוא זקוק לתמיכה ועזרה. הדיוט שאינו מכיר את דרכי התפתחות האדם ומין החי יטעה לחשוב כי צאצאי השור יתפתחו ליצורים מוצלחים יותר מתינוקות האדם. לאמיתו של דבר, הכול יודעים כי לאחר כמה עשרות שנים ירכב האדם על הבהמה וינצל אותה לצרכיו. למדים אנו כי לא ניתן לשפוט דבר במהלך התפתחותו, אלא רק בסופו.
האדם יכול לקבוע יחס רק מתוך ניסיון, כאמור "אין חכם כבעל ניסיון". בעל ניסיון הוא אדם שרכש את המצב הסופי ומתאר מתוך הבנה זו את סדרת המצבים הקודמים לו. עד שלא רכש האדם את שלב התפתחותו האחרון שומה עליו להימצא בבלבול ומבוכה ולא יהיה ביכולתו להצדיק את המצב.
המקובלים אומרים שבאופן דומה מסודרת הבריאה כולה. על האדם להשיג את העולם העליון ואת יחס הבורא לנבראים כטוב המוחלט, צריך האדם להרגיש את כל פעולות הבורא עליו. כל עוד אין באפשרותו להרגיש זאת, לא יוכל להצדיק את פעולות הבורא כלפיו, ולא ירגיש שהבריאה מיטיבה לו. מוטל על האדם להגיע למצב בו המציאות כולה נפתחת לפניו ומורגשת בו כטוב ללא שום פגם רע.
לסיכום נאמר כי פעולת הכוחות העליונים על האדם מכוונת על ידי מטרה ברורה ומוצהרת, והאדם עצמו עובר מצבים הנתפסים בהרגשתו כ"רעים" במטרה להגיע אל המצב השלם. נשאלת השאלה האם נגזר עלינו לחכות ולסבול עד שנגיע אל המצב הסופי הטוב והשלם?
עתה, לאחר שנודע לנו דבר מה על תהליך ההתפתחות, האם יש באפשרותנו להיטיב את מצבנו ולשנותו לטוב?
המקובלים אומרים כי ניתן לצאת מההרגשה הנקראת "העולם הזה" שכולו רע, להרגשה נחשקת הנקראת "העולם הרוחני". בעולם הרוחני אנו מקבלים את הטוב. חוכמת הקבלה מוליכה את האדם על משעול נכסף זה. היא מלמדת את האדם איך לקבל ולהתמודד עם ההשגחה האמיתית בצורה ישירה ללא אמונות מיותרות. ההבנה שקיימת מטרה "לסבל" אינה מצדיקה אותו אולם פותחת בפני האדם תקווה לשינוי אמיתי ונצחי. דרך צלחה.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | בני ברוך, האקדמיה לקבלה היא מוסד חינוכי ללא כוונת רווח שהוקם ע"י הרב מיכאל לייטמן, מדען וד"ר לפילוסופיה. האקדמיה מציעה גישה ייחודית בהוראת הקבלה, המבוססת על מקורות אותנטיים של כתבי מקובלים ועל טכניקה מדעית מודרנית. גישה זו מעניקה לאדם כלים רגשיים לחקירת העצמי והמציאות. לאתר בני ברוך www.kabbalah.info | | | | |
|
|
|
|
|
| סקר |
|
|  | |
|
|
|
