 |
/images/archive/gallery/222/620.jpg הגר ינאי.
צילום: אלי דסה  |
|
|
|
|
| הגר ינאי, סופרת ואשת ניו אייג', מספרת על אכזבתה מביצת הניו אייג' הישראלית, תשוקתה למדע ועל הדרך שבה הובילה לסגירת מנזר זן על רקע רומנטי |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אלי אשד
13/2/2005 11:54 |
|
|
|
|
|
|
|
חלק מהקוראים יכירו אותה מתוכנית
הריאליטי שבה השתתפה, "מישהו לאהוב", שתיארה את חיפושיהן הנואשים של כמה רווקות אחרי אהוב. כותב שורות אלו מצא את החיפושים ואת חיי האהבה של הדמויות בתוכנית משעממים עד מוות. עם זאת, שני הספרים שכתבה הגר ינאי, סופרת, אשת ניו אייג’ וסוג של סלבריטי, רחוקים מאוד מלהיות משעממים, בנאלים או נוסחתיים ויש בהם עניין רב לכל אלה השוחים בביצת הניו אייג'.
"מכונת הנצח של אלכס", ספרה החדש של ינאי, הוא ספר שמבטא, בין השאר, זווית הסתכלות אחרת, רציונלית, על העולם הרוחני וכל זאת בתוך סיפור מסגרת של חיפוש אחר תיאוריה מדעית ולמעשה - איך אפשר בלי - גם אחרי אהבה.
ברמה העלילתית מתאר "מכונת הנצח של אלכס" את ניסיונות ההתקרבות של דובה, נערה רגישה ופגיעה, אל מדען צעיר, מבריק ויפה תואר בשם אלכס. מלבד ניסיונותיו הבלתי פוסקים לבנות את ה"פרפטאום מובילה" - המכונה שתתקיים לנצח - אלכס המרוחק נחוש בדעתו למצוא את הפתרון למה שהעסיק בקדחתנות פיזיקאים בשנות השמונים - האפשרות לשלב בין שתי התיאוריות הדומיננטיות בפיזיקה המודרנית, שנראו על פניו כסותרות אחת את השנייה - תורת היחסות של איינשטין ותורת הקוונטים - ולהביא בכך לתיאוריה מאוחדת סופית שגם תסמן את קץ הפיזיקה כפי שהיא מוכרת לנו כיום. עניין שבהחלט הפך לאובססיה בקרב הפיזיקאים של התקופה ההיא, שלא לומר כמעט עניין מיסטי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אנדרואיד פראנואיד מחפש אהבה
|
|
|
 |
|
|
|
כאמור, הגיבורה דובה והמדען אלכס יוצאים לחפש את המפתח לאותה תיאוריה סופית. בדרך הם נכנסים לעולמה של מדענית אחרת, וכלל לא בדיונית, בשם מריה אגנסי, בת המאה ה-18 שלמרות הפוטנציאל הרב שלה העדיפה לנטוש את הבלי העולם הזה, ובכללם את המדע, ולהתבודד במנזר. לכך מצטרף סיפור לא ברור על התכתבות של אגנסי מתוך המנזר עם מדען צעיר - מה שמערער, משתי סיבות אפשריות, את האדיקות הנזירית שלקחה על עצמה. כמובן שבתוך הסבך העלילתי הזה הצמד אלכס ודובה אינו מוצא את הפתרון שאותו הוא מחפש, שהרי לחיפוש אמיתי לעולם לא יכול להיות סיום.
אגנסי ואלכס מזכירים את הדמויות הקרות, המרוחקת והמנותקת מרגשות אנושיים, מסדרת "מסע בין כוכבים" - שינאי מציינת בדף התודות בספר. אלו דמויות שעסוקות לכאורה (ותמיד רק לכאורה) בחיפוש אחר העובדות היבשות בלבד ונותנות לקורא תחושה שהן אנדרואידים (מה שבסדרה אכן נכון לגבי אחד מהם - "דטה", או בעברית - נתונים).
ואולי דווקא הקרירות הזאת היא שמושכת את הגיבורה לאלכס, כפי שהיא מושכת אלפי מעריצות נשיות של סדרת "מסע בין כוכבים” לדמויות אלה. רבות ממעריצות הסדרה נוהגות לכתוב סיפורי חובבים בפנזינים ובאתרי מעריצים ברשת שמתארים את נסיונותיה של אישה לפרוץ את הטכנוקרטיות והריחוק של דמויות בדיוניות אלה - ניסיונות שלרוב מסתיימים בהצלחה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מדיטציות אינסופיות, אטריות דלוחות והשכמה בשלוש לפנות בוקר
|
|
|
|
|
|
|
הגר ינאי עצמה היא אשת ניו אייג’ מוצהרת. הרומן שלה התחיל כבר בצעירותה כאשר נטשה את הקיבוץ שבו נולדה ושהתה כמה שנים בקהילה האנטרוטפוסופית בקיבוץ הרדוף, החיה על פי משנתו של הפילוסוף הגרמני רודולף שטיינר, שטען כי לכל האנשים יש יכולת ראייה מיסטית.
לאחר מכן נסעה ינאי ליפן וכמו ישראליות רבות אחרות עבדה שם כמארחת. במקביל היא הפכה לתלמידה של מאסטר של זן יפני ושהתה במנזר זן בודהיסטי בשם דאיקוג'י. היה זה מנזר נוקשה במיוחד, ששגרת היומיום שלו כללה מדיטציות אינסופיות, אטריות דלוחות והשכמה בשלוש לפנות בוקר.
על חוויות אלו סיפרה ינאי בספרה הראשון "אישה באור". הסיפור האמיתי שמתגולל בספר חושף גם את התאהבותה באחד הנזירים הראשיים במנזר. מיותר לציין שמדובר היה באדם קר ומרוחק שהיה עסוק אך ורק במדיטציה ובשינון מנטרות זן בודהיסטיות שלבסוף התאהב בינאי עד כלות. בין השניים התפתח רומן אסור שהוביל לבסוף ל"נפילתו" של הנזיר הראשי ולנטישתו את המסדר ובעקבות זאת לסגירת המנזר כולו.
מעניין לציין שהחיפוש האובססיבי של גיבורת "מכונת הנצח של אלכס" אחר רגשותיו של אלכס המרוחק, שמצידו מחפש באובססיביות אחרי הפיתרון לתיאוריה הסופית, מקביל באופן מדויק לחיפושיה של גיבורת "אישה באור" אחר האמת והאהבה במנזר. בנוסף, גם אלכס וגם הנזירה המדענית מריה אגנסי, יכולים להיקרא כמקבילות ספרותיות של הנזיר הבודהיסטי עימו ניהלה ינאי רומן.
ינאי חזרה מהמנזר הבודהיסטי כשרבות מאשליותיה על הבודהיזם התנפצו אך היא נשארה אשת ניו אייג’ נאמנה גם אם יוצאת דופן. במשך שנים היא היתה כתבת במגזין הניו אייג’ "חיים אחרים". לאחרונה היא התבלטה כעורכת קובץ בשם "שם יש שושנים" שמאגד סיפורי סופרות צעירות בנושא הפופולרי תמיד של אירוטיקה נשית. וזה כבר הופך גם את דמותה של ינאי עצמה לחידה שדורשת פתרון, או לפחות ראיון.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ראיתי בו גבר, לא נזיר
|
|
|
|
|
|
|
המנזר שבו שהתה ינאי משתייך לזרם הסוטו זן, שיטה מאוד קורקטית, קרה וקשה של מדיטציה מול הקיר.
איך את כסופרת לעתיד שמפעילה כל הזמן את הדמיון והחשיבה יכולת לעמוד בזה?
"השיטה הזאת מאוד קסמה לי בגלל היושר שלה, בגלל שהיא לא מפעילה מניפולציות על החושים ולא מנסה לפתות את הנפש עם הוקוס פוקוס יומרני. אבל נכון שצריך בשביל זה לוותר על הדמיון והיצירתיות ובסופו של דבר לא יכולתי לעמוד בזה".
את מספרת בספר איך פיתית את ראש המנזר והבאת כתוצאה מכך לסגירת המנזר. את לא מרגישה קצת אשמה על ש"גירשת אותו מגן העדן"?
"האיש שהיה אהובי, אקירו, לא יכול היה גם הוא לעמוד בזה. הוא היה אדם יוצא דופן, אינטיליגנטי מאוד וגם יפה תואר. כל השיטה הזאת פשוט דיכאה אותו. הוא לא היה מאושר שם - הם כלאו אותו; הם הפכו אותו לאדם רציונלי באופן מוחלט אבל גם קפוא וחסר רגשות, אדם שאינו מסוגל לחוות את ההנאות הקטנות של החיים וגם לא את ההנאות הגדולות - אדם שכל הזמן עוסק רק במדיטציות. אני לעומת זאת ראיתי בו בראש ובראשונה גבר. הוא לא היה אחד מהנזירים השדופים, הלא מיניים האלה, שיש שם בהמוניהם.
"חוץ מזה יש לי אינטואיציה מאוד מפותחת שאיפשרה לי לראות את הכאב שלו, לראות שיש בו צעקה פנימית, שהוא אכן לא מאושר שם. אני, האישה החלשה, הוצאתי אותו מזה, ואני שמחה ששחררתי אותו מידיהם ונתתי לו את האפשרות להתנסות בתחומים וברגשות אחרים מלבד אלו שנכפו עליו בידי התורה הצרה מאוד שהופעלה במנזר. הוא היה הרבה יותר מאושר כשהוא עזב איתי את המנזר. הוא עזב גם את יפן והיום הוא חי באוסטרליה. הוא עדיין בודהיסט אבל כבר לא חלק ממנזר. יותר מהכל היום הוא אדם חופשי".
ב"מכונת הנצח של אלכס" את עוסקת הרבה בתיאוריה הסופית של הפיזיקה, לא בדיוק נושא מקובל בספרות יפה מודרנית, איך הגעת לנושא הזה?
"הגעתי לזה באמצעות ספר בשם "חזון התיאוריה הסופית" של סטיבן ויינברג שעוסק בנושא ובעיני זה היה מרתק. אחר כך במשך עשר שנים עשיתי תחקיר על התיאוריה הסופית בעזרת הפיזיקאי והמיסטיקן יואב בן דב
. בעיני זה תחליף לחיפוש אחרי אלוהים, אפילו שנראה כאילו הנושא הזה איבד היום את הרלבנטיות שלו. במסגרת התחקיר והחיפושים באינטרנט נתקלתי גם בדמות המדהימה של המדענית הנזירה מהמאה ה-18, מריה אגנסי, והיא מיד השתלבה בסיפור ובנושא החיפוש.
"אני חושבת שבחיפוש אחרי התיאוריה הסופית יש משהו שמזכיר מאוד את הזן בודהיזם - הרצון למצוא את האמת הגדולה מאחורי הדברים מבלי להשתמש בקלישאות הגדולות של הדתות השונות, וזה מדבר אלי מאוד. אני אדם רציונלי אבל יש בי גם נטייה דתית עמוקה, התורות האלו מראות את האפשרות להשיג את הרוחני מבלי לוותר על הרציונליות.
"מכונת הנצח מושפע מאוד מהסופר היפני הרוקי מורקמי וגם מהאסתטיקה שלו - הוא כותב בצורה מאוד פשוטה, ויש בו שאיפה אל מה שמעבר, וההקשה שמאחורי הכל יש איזו אפלה. אני מדברת וחושבת על יופי במונחים האסתטיים של מקדש יפני ולא במונחים האסתטיים, שהם כמעט בזויים בעיני, המקובלים פה - יופי של דוגמניות כמו יעל בר זוהר. היופי בעיני הוא השילוב המושלם בין צורה ותוכן. היופי המושלם הוא הרגע הבלתי נתפס שבו כל הדברים הכי מופשטים מקבלים לרגע את הצורה שלהם.
"עבורי תהליך הכתיבה הוא תהליך רוחני עמוק מאוד שמחליף את המדיטציה. זהו תהליך שמזכיר מאוד את מדיטציות הדמיון המודרך שבו אתה יוצר עולם משלך ודמויות משלך".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הניו אייג’ בישראל הוא רק עוד אופצייה יאפית
|
|
|
|
|
|
|
כמי שעסקה רבות בסיקור של עולם הניו אייג' בישראל מה את חושבת על מצבו כיום?
"היום אני כבר לא כותבת על ניו אייג' גם בגלל שיש בי אכזבה עמוקה ממנו ומהדרכים שאליהם התנועה פנתה. בשנות התשעים חשתי שיש שינוי גדול באוויר, הרגשתי שיש סימנים ברורים לכך שהניו אייג’ יביא לשינוי בחשיבה בחברה הישראלית ויציע אופציה שונה לחיים מהאופציה החומרנית או הדתית אורתודוכסית ששולטת כאן.
"כשחווה רימון היתה העורכת של מגזין חיים אחרים, שהפך לכלי הדומיננטי של הפצת רעיונות הניו אייג’, היתה תחושה שאנחנו יוצרים אלטרנטיבה ושליחות, אבל לאט לאט זה הצטמצם. לדעתי אילי בר, העורך הנוכחי של חיים אחרים, עושה עבודה טובה אבל המגזין היום התקרקע; הוא מתאים את עצמו למציאות; הוא כבר לא מנסה לשנות. הוא הפך לעוד נישה שיש לה דרך יותר מעשית לשגשג. המגזין עובד היום יותר בקטן וזה מאכזב.
"היום אני מרגישה שהניו אייג’ לא מהווה חלופה אמיתית. האכזבה שלי נובעת לא רק מעודף השרלטנים בתחום אלא גם מהתחושה שלי שחלון ההזדמנויות נסגר מאחר שהחברה הישראלית הטמיעה את הניו אייג’ לתוכה אבל פירקה את ההצעה האלטרנטיבית למרכיבים והתאימה אותם לדרך החשיבה הישנה.
"הניו אייג’ זה היום עוד אופציה יאפית ותו לא, ולמעשה הוא מתאים בעיקר לאנשים עם רמת הכנסה גבוהה והרבה זמן פנוי. החברה לא נפתחה לרעיונות האמיתיים שמאחורי התפיסה הניו אייג’ית: שהמציאות היא לא מה שאנחנו חושבים, ושהדברים קשורים כולם זה לזה. לדעתי זאת אפשרות שהוחמצה וחבל. אותו הדבר קרה גם בארה"ב שם הרוחניות הפכה לנישה אחת מני רבות מבין מגוון האפשרויות שמוצעות לך".
נתקלת בהרבה נוכלים בתחום?
"לצערי פגשתי המון שרלטנים ונתקלתי גם במקרים רבים של ניצול כספי ומיני של מטופלים בתחומי רפואה אלטרנטיבית שונים.
"מלבד הניצול הכספי יש גם בעיה אתית חמורה לרפואה האלטרנטיבית - כל מיני טיפולים שלא עובדים. הבעיה המרכזית של התחום היא שאין שום דרך להעביר ביקורת באמצעי תבונה רציונליים ולכן לא צריך לתת קבלות. יש הרבה גדרות פרוצים; אין אתיקה מסודרת למטפלים אלטרנטיביים כמו לארגוני רופאים אחרים; ויש גם בעיות הכשרה - אין הכשרה קבועה בחוק".
ובכל זאת את חושבת שבסופו של דבר רעיונות הניו האייג' ישפיעו על החברה הישראלית?
"אם תהיה לבסוף הטמעה של רעיונות הניו אייג’ היא תהיה איטית ולא כמפץ גדול. כדי שמישהו יוכל להציע אופציה אלטרנטיבית אמיתית הוא חייב להיות חלק מהחברה, הוא לא יכול להיות מתבדל כי אחרת הוא יהפוך להיות מנהיג של נישה, ואם הוא יגיע למצב של כוח והשפעה הוא כבר לא יתפתח יותר - יש כאן סתירה פנימית, פרדוקס אם תרצה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
העיסוק הרוחני הוא בעייתי עבור אמנים
|
|
|
|
|
|
|
כסופרת האם את מרגישה שיש כיום יוצרים בעולם הניו אייג’ שיש להם כישרון ספרותי אמיתי?
"יש מחסור באנשים בעלי כישרון יצירה ספרותי אמיתי בעולם הזה, חוץ אולי מאגי משעול שנחשבת למשוררת הישראלית הבולטת ביותר כיום. אולי זה בגלל שכתיבה בתחום הזה מביאה בקלות רבה מדי לצעקנות מניפסטית וזה לא תואם את ההגדרות האסתטיות של ספרות טובה באמת.
"על מנת ליצור ספרות טובה צריך שהדברים יבואו מהמקום המתלבט ולא מהמקום של המניפסטיות או של האמונה. כדי להיות אמן אדם חייב להתלבט. למשל טולסטוי, שהיה אדם מתלבט, היתה בו אמונה אמיתית וכמיהה גדולה לאמונה, אבל הוא לא יכול היה להיות סופר גדול אם היתה בו רק כמיהה מיסטית. אמונה ונטייה למיסטיקה לעולם אינן מספיקות כדי ליצור יצירה אמנותית אמיתית, מלבדן צריכה להיות גם הבנה אמיתית בנפש האדם. אין ספק שהעיסוק הרוחני הוא בעייתי מאוד עבור העוסקים באמנות".
מה את מתכננת לעתיד?
"אני עובדת על מחזה שבו מככבת גברת בלבצקי, המייסדת של החברה התיאוסופית ושל עולם הניו אייג’ המודרני. עניין אותי לבדוק מצב שבו בלבצקי מגיעה לישראל של היום. יש הרבה נשים בישראל, חזקות ומתקשרות, שהן דומות לה ונוצר מצב של מאבק בממסד הפוליטי החברתי שאותו ואת השלכותיו אני בודקת במחזה.
"אני גם עובדת על ספר נוסף על חיי הקיבוץ שהוא בעיני דוגמה לקהילה מוחמצת, קהילה שנועדה לשפר את מצב האנושות אבל שהוקמה על עקרונות רציונליים טהורים. וזאת לדעתי היתה הטעות. האופציה הוחמצה מכיוון שהם לא הבינו שהאדם הוא לא רק רציונלי והוא זקוק גם למיסטיקה ולרוחניות בחייו, ואולי יש במצב הקיבוץ משל על חברה הישראלית כולה".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
