 |
/images/archive/gallery/151/394.jpg תמר גלזרמן
ארכיון  |
|
|
|
|
|
|
| תמר גלזרמן התענגה על "מכונת הנצח של אלכס" של הגר ינאי שמציג את אחת הדמויות המרתקות שנראו פה לאחרונה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"היא לא רצתה שום דבר שימלא את הריקות הנרגשת בתוך בטנה. אבל היא לא רצתה גם לצער את אמה, שעמדה במשך שעה במטבח על רגליה הכואבות. הפרוסה השנייה והשלישית כבר באו
מעצמן. אביה הרים את עיניו מהנרות שלו והעיף מבט בדובה הלועסת בפה מלא. 'זי פרעסט ווי א פערד', מלמל. היא זוללת כמו סוס" ("מכונת הנצח של אלכס").
בציור "האהבה הגשמית והאהבה השמיימית" של טיציאן מופיעה דמות לבושה ודמות עירומה. אחת מהן היא האהבה השמיימית והשנייה הגשמית, רק שטרם הצליחו להחליט מי היא מה. מספר התיאוריות כמספר החוקרים. בסופו של יום, אף אחד לא מוכן להתחייב על זה שדווקא הוא יודע מה נעלה יותר - הבשר או הרוח, השלמות או הפגם, לחיות חיים יוצאים מגדר הרגיל או לדעת להסתדר עם אלו הפשוטים. אף אחד לא יודע. גם לא הגר ינאי.
לכן, "מכונת הנצח של אלכס" (כתר) של ינאי, למרות שהוא ספר מצוין, נופל למלכודת של יומרה, שגם מאריכה אותו יתר על המידה. "מכונת הנצח של אלכס" מנסה לשווק את עצמו בתור "פענוח המסתורין הטמון בבסיס הקונפליקט של האמן" (הכריכה האחורית). חלקי הספר שבאמת מנסים להציע פתרונות בנושא הזה, הם דווקא החלשים שבו. עם כל הכבוד לינאי, זה חתיכת קונפליקט לפענח.
"מכונת הנצח של אלכס" מספר את סיפורה של דובה, חיילת לא אטרקטיבית ולא קומוניקטיבית שנמצאת במשבר אישיות סוער ומתמשך. בצבא היא לא מסתדרת, עם הוריה המיושנים היא לא מתקשרת והדרישות החברתיות שלה בהחלט לא מתאימות לכל כיס.
בעולמה קיימים שני אנשים: אלכס, חבר נעורים גאוני ומשונה שנעלם מחייה, וגיא, דוגמה ומופת למליחות הארץ. בכך, יש להניח, אמור להתגלם הקונפליקט בין הנשגב לממשי. ובכן, עדיף להסתכל על העלילה כמקרה יחיד.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
הגר ינאי. צילום: אלי דסה
|
|
|
 |
|
 |
|
יומרה פילוסופית
|
|
|
 |
|
|
|
סוגיות ברומו של עולם בצד, "מכונת הנצח של אלכס" הוא ספר שתענוג לקרוא. הגר ינאי צוללת לתוך נשמתה של דובה עם אומץ – ויוצאת משם עם דמות חיה ונושמת. ינאי צועדת על חבל אולטרה דק, התיאורים הגדושים והרוויים שלה משיקים לא פעם להתפייטות, אבל היא מצליחה לשמור על עצמה ומנפיקה הישג שעושר השפה שבו מצליח לרתק ולרגש.
דובה כבדת המשקל והדחויה מצטיירת כאחת הדמויות המעניינות שצצו כאן לאחרונה. ינאי משרטטת אותה על קו התפר העדין שבין דחייה להזדהות, מה שיוצר גיבורה שמצליחה להעפיל בחן גמלוני גם על הקשיים שמערימה עליה העלילה, בואך המחצית השנייה של הספר. שם מתחיל המרקם העדין שבונה ינאי לצאת קצת מפרופורציה.
אם בתחילת הספר מדובר בדרמות פנימיות שבאות לידי ביטוי באדישות כובשת, הרי שבמחצית השנייה נכנסת הגיבורה לסיפור הרפתקאות של ממש, עם מכשולים, דמויות משנה ויעדים חמקמקים. דובה הסרקסטית ומעוררת ההזדהות הופכת למעין בת דמותו של הילד מרקו, באופן שמוביל למסקנה שפיקרסקיות היא לא הצד החזק של דובה וככל הנראה גם לא של ינאי.
אבל נחזור לעיקר, והעיקר כאן הן הדמויות - אלכס הקר כלקס, האמא המטורפת שלו, ההורים המנותקים של דובה – כולן דמויות מרתקות ומחמיצות לב לפרקים, שבונות יחד מארג עדין ואמין של קיום בשוליים. "מכונת הנצח של אלכס" הוא כל מה ש"במקום אחר ועיר זרה" (מאיה ערד) היה רוצה להיות – זכוכית מגדלת אינטליגנטית שמכוונת על נפשה של דמות מורכבת ומצליחה להעביר את בליל הטרגדיות והקומדיות הקטנות שמתרחשות בפנים, הרחק מכל רואה. עולמה הפנימי של דובה זוכה לייצוג כל כך עשיר, שהוא מצליח למזער את הנזק שגורמת היומרה הפילוסופית שמלווה אותו.
|
|
|
|
|
|
|  | | "מכונת הנצח של אלכס". צילום: עטיפת הספר | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
