 |
/images/archive/gallery/257/763.jpg קורט קוביין, סולן להקת נירוונה.
 |
|
|
|
|
| ראיון מטלטל בתיקשור עם קורט קוביין, שלא יודע בדיוק באיזה טריפ הוא נמצא כרגע, אבל מתכנן לחזור ולהביא מתנות |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
NRG מעריב
10/2/2005 12:48 |
|
|
|
|
|
|
|
הערה חשובה: המדור עוסק בקשר שבין דמיון ומציאות. הראיון התבצע באמצעות אדם בעל ערוצי תקשורת פתוחים שאינם תלויים בזמן ובמרחב. הקורא יבחר האם להאמין בקיומו של הראיון ובאמיתות הנאמר בו.
כבר יותר מעשר שנים רצות שמועות וקונספירציות בנוגע למותך, ולאופן שבו אשתך, קורטני לאב, קשורה אליו. האם תוכל לפזר את הערפל?
"מה זה השיגעון הזה, מאיפה באת אליי? השאלות שלך בכלל לא מעניינות
אותי. תן לי רק לחזור, אני לא קולט מה קורה כאן בכלל".
תסתכל סביב, תגיד לי מה אתה רואה.
"אני לא רואה. אני יודע שיש לי גוף, אבל אני לא מרגיש אותו. הכל קר, חלול. הכל חשוך כמו טריפ שלא נגמר, לפעמים יש עננים לבנים כאלו שבאים מאיפשהו, אבל אני לא רואה".
בוא ננסה לשחזר איך הגעת למצב שאתה מתאר. תאר לי דברים ברורים שקיימים אצלך בתודעה.
"בילינו אני ואחותי, היה טוב כמו תמיד. היה מגניב. היתה לי הרגשה טובה בגוף, הרגשתי שאני מגיע למקום גבוה. הרגשתי שאני מלך, שאני יודע הכל, שלא יכולים ללמד אותי כלום. תפסתי לה את היד. אני אוהב אותה. תפסתי לה את היד. הרגשתי שם אורגזמה, הרגשתי את כל העולם ביד הזאת. הגעתי גבוה. אני מעוניין להתעורר, לשטוף את הפנים, לשיר".
יש לך מושג איפה אתה?
"אני בטריפ. אני לא מבין מה אתה עושה פה. יש טריק שבן אדם יכול לבוא לטריפ שלי? אני מתחיל לראות משהו. זה כמו כוכבים רחוקים, כמו נצנוצים. זה מדהים. אני לא רואה את עצמי, לא את הידיים, לא את הרגליים. אני לא מבין איך אני רואה בכלל".
אתה רואה אותי?
"אני לא רואה, אבל אני כמו שומע. אני מבין אותך. אתה אומר שאני לא חוזר, אני מתחיל להבין".
אפשר ליצור מוזיקה במקום שבו אתה נמצא, אפשר ליצור צליל?
"אין מצב. קר, אין אקו, אין תדר. מה שלא תעשה, אין מצב למוזיקה פה".
יש לי כמה שאלות אלייך, אתה מסכים שנדבר?
"אולי זה חלום, למה לא".
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
.
|
|
|
 |
|
|
|
האם אתה יכול להסביר את הנסיבות שהובילו אותך לנסות ולבסוף להצליח להתאבד?
"בן אדם, אני לא יודע על מה אתה מדבר. אני מלך, אני יכול להיות גם על הבמה וגם בשמים. אני טייס חלל, אני טס וחוזר. אני מביא כל מיני אוצרות מעולמות אחרים ומחלק לילדים. שייהנו, שיהיה טוב בן אדם. אם אני לא אדאג לילדים אז לא יהיה שמח. מי שחושב שאני לא חוזר טועה, יש לי פה חומרים מגניבים, דברים שאף פעם לא שמעו עליהם. זה יהיה גדול. גם האנשים הכי מרובעים עומדים להשתחרר מזה".
המעריצים שלך קיבלו את הבשורה על מותך באכזבה ענקית. האם יש לך משהו לומר למיליוני המאוכזבים?
"אל תאמינו להם, אני פה אני אתכם. המלך הלך להביא לכם מתנות. אני לא עוזב".
איך אתה מרגיש בנוגע לפרסומם של יומניך האישיים?
"יש שם קונספציות. לפעמים כשאני נוחת אני חושב. זאת טעות, אבל צריך להבין את הילדים. צריך להבין את המחשבות של הילדים. צריך להבין כדי להביא להם חומרים טובים, כדי שלא יחשבו כל כך, שיהיו שמחים. אחותי יכולה לעשות מה שבא לה, היא המלכה. אבל תגיד להם שזה לא מי שאני באמת. אלו רק תרגילים כדי להבין מה שהם חושבים".
מה דעתך בנוגע להתפתחויות המוזיקליות של השנים האחרונות? אתה מתעדכן?
"זה לא מעניין, זה לא מעניין. מה שחשוב זה אם המוזיקאי הוא גם איש חלל. אם הוא יודע לטוס רחוק ולהביא חומרים מבחוץ. בפנים אין הרבה: אחד אוכל, השני לועס - ואחרי שהוא מקיא מישהו אחר אוכל. לילדים שלי אני מביא את הכי טוב. מעולמות אחרים, ממקומות רחוקים".
לאורך רוב הדרך הקצרה שלך באור הזרקורים, ניכר היה שאתה לא ממש שמח להוות נציג של דור ושאתה מתוסכל מהאופן שבו התקשורת הכתירה אותך, ובעקבותיה המעריצים, לסוג של "משיח". במחשבה שאחרי, מה דעתך על אותו המעמד?
"אני המלך, אני יודע מה טוב לילדים. יש כמה בודדים שהבינו את זה לעומק, אבל זה לא ממש אכפת לי. עושה לי טוב בנשמה לעשות שמח. לגרום לכל הילדים להבין מה באמת חשוב. תעזבו את המחשבות, את החובות. תהיו שמחים, קחו חומרים טובים שהמלך מביא לכם מהמקומות הכי מגניבים".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
.
|
|
|
|
|
|
|
ההצלחה של נירוונה היתה למעשה הפעם האחרונה שבה יצירה אגרסיבית-כועסת כמו שלך התמסחרה והתקבעה במיינסטרים בצורה כה קיצונית. האם אתה רואה מצב בעתיד שבו אמנות מהסוג הזה תוכל שוב להדהד בסדרי גודל כאלה?
"אין דרך אחרת. כמה זבל הבן אדם יכול לאכול? גם לזבל יש תפקיד, וכל אחד ילמד על עצמו כמה זבל הוא מסוגל לאכול".
כנציג בעל כורחו של ה-X (שהספיק כבר להתבגר): מה דעתך על דור הצעירים והנוער שצומח עכשיו, שנולד עם רינגטונים ומאות ערוצים כבר בתוך החבילה הבסיסית?
"יש פה מלחמה, בן אדם, יש פה מלחמה. אתה מביא תרופה, ובום - מגיעה מחלה חדשה. מחלה מתוחכמת יותר וטריקית הרבה יותר. אתה מביא תרופה למחשבות, לפגיעות שאתה חוטף מהדרך של ההורים. אתה שם איקס על מה שחשוב לכולם. אתה מקבל דור שמתחיל להגיב כמו חומצה עם לכלוך. דור שמתחיל לגלות דברים בשמים, בעננים. ואז בום - הם לא מתביישים, הם לא מוותרים. הם רוצים את הילדים. הם הופכים את האיקס לשיטה, לכיף.
"להיות קול זה כבר מתכון. זה לא לשים איקס באמת. הם עושים ילדים חנונים קולים. הם מלמדים את הילדים איך כאילו שמים איקס. אבל הבאתי לכם חומרים. חומרים טובים לילדים שלא ישכחו לא לוותר, לא להסכים, לאלו שרוצים אותם. הבאתי להם חומרים משחררים, חומרים של איקס אמיתי, של מחשבה חופשית, של לב חופשי".
האם, לטעמך, יש עתיד לנעורים, או שכל צעירות סופה להזדקן ולהתברגן ולשכוח?
"כולם ילדים, זאת רק אשליה, כולם ילדים. יש לך את כל החיים להיות ילד ששם איקס, ילד אמיתי".
עזבת אותנו לפני שהתחילה מהפכת שיתוף הקבצים ברשת. מה דעתך על העובדה שאנשים כבר פחות משלמים על מוזיקה ויותר משיגים אותה בחינם - ובאופן לא חוקי - מהאינטרנט?
"זה גדול. מה זה חוק, יש חוק שיכול למנוע מהילדים להגיע לעננים? זה לא חינם, כי יש שם הרבה זבל חינם. יש שם חומרים סוגרים, יש שם חומרים שהם כמו משקולות ברגליים של הטייסים. אל תקנו חינם, זה עולה ביוקר".
אני שונא את עצמי ואני רוצה למות", קראת בסרקאזם לאחד משירך. מה אתה חושב על התאבדויות?
"העיקר שתבחר. זה לא משנה, העיקר שתבחר. אם מה שנשאר לך זה לבחור האם לחיות או למות, אז תבחר. אני חוזר".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
