 |
 |
|
|
|
|
|
|
| איתי נאור מתפעל מהקופסה של נירוונה אבל תוהה האם היא רלוונטית לילדים של היום
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נירוונה, "With the Lights Out", הליקון
לא מצליח להימלט מנירוונה בימים האחרונים. הקופסה החדשה שלהם הכניסה אותי ללופ. שלושה דיסקים, די.וי.די אחד, 81 טראקים. לכל מקום שאני הולך יש לי שיר של נירוונה בראש. לא קשה הרי ללחוץ על בלוטות האובסס שנוגעות ללהקה הזאת. רק תנו משהו חדש, לא מוכר – המדבקה מספרת שבקופסה הזאת יש 67 טראקים שאף פעם לא שוחררו (למרות שחלק רצו כבוטלגים) – והרעש הזה נתקע.
זה הקטע עם הלהקה הזאת, היא משתלטת, לוקחת עליך פיקוד. בגלל זה היא הצליחה כל כך עם ילדים לפני 15 שנים. בגלל זה היא אחת הלהקות הכי חשובות בכל הזמנים. בגלל זה הנהייה לכיוון הקופסה החדשה היא משהו באווירה המליינית, למרות שנראה שרק בני 20 פלוס משחקים פה את תפקיד הילדים המסוממים. 100 אלף אנשים קנו את הקופסה בשבוע הראשון, ושברו בענק את השיא הקופסתי הקודם של ברוס ספרינגסטין, שעמד על 46 אלף.
כרגע זה מרגיש לי כמו כוח קנייה מבורגן. כרגע זה מריח כמו רוח של אפס טינאייג'רים.
ולמה שילדים יבואו, בעצם, אם הקופסה עולה 50 דולר והלהקה לא ממש רלוונטית. חשובה, מעניינת והכל, אבל עכשיו לא יותר רלוונטית מאליס אין צ'יינס או זקני צפת או ג'נסיס. אין ספק שאם תיקחו איזה דרדס ותתקעו לו את "נוורמיינד" באוזניים, יש סיכוי טוב שזה יעבוד. אבל נדמה שהוא לא יגיע לזה לבד כחלק מזרימה. לא כתנועה.
המעמד הכבר-הנשכח של נירוונה, רק עשר וקצת שנים אחרי הסוף, מהווה במידה מסוימת את מה שקוביין תמיד רצה להיות. משהו שמתאמצים כדי להגיע אליו, שלא קורץ לך מכל מעמד דיסקים, תחנת רדיו או טלוויזיה פתוחה. הוא לעולם כבר לא יגיע להיות ג'יזס ליזארד, או המלווינס, או המיט פאפטס, או הוואזלינס. אבל אין ספק שב-2005, נירוונה היא הרבה יותר אינדי מאי פעם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
נירוונה, בלי דייב גרוהל
|
|
|
 |
|
 |
|
תלוו את הקופסה ממישהו
|
|
|
 |
|
|
|
נחזור לכוח הקנייה של דור ה-X, כמו שקראו לו פעם. הקופסה הזאת היא חוויה די חד פעמית. חד במובן הזה שקשה לי לראות אתכם חוזרים אליה שוב ושוב אחרי שצלחתם אותה בפעם הראשונה. זה אוסף מרתק, מעשיר ומרגש, שבהחלט פונה למגזרים מסוימים ושמכיל רגעים שקוראים לך לחזור, לחזור אליהם. אבל זו חוויה חד פעמית.
שלושה דיסקים של אודיו, מסודרים כרונולוגית ומקבילים בערך לשלושת אלבומי האולפן של נירוונה. הקלטות מהופעות חיות בתוליות, מחזרות מרוטשות, מהופעות רדיו. הקלטות ביתיות של קוביין עם עצמו. זה הולך מ-1987 עד 1994, עם חוברת די מדהימה (שכוללת גם טקסט טוב של תרסטון מור מסוניק יות), עם די.וי.די שנותן מבט על חזרה בבית של אמא של כריס בשנת 1988, קוביין בגבו ללהקה ולכולם, צורח עם הפנים לכיוון המיקרופון שתקוע בקיר. עם וידאו של הביצוע הראשון בהופעה חיה ל"סמלס לייק טין ספיריט", ועם אודיו של אותו השיר באחת מהפעמים הראשונות שבהן נוגן, בחזרה מחורעת למדי, זמן קצר אחרי שדייב גרוהל הצטרף ללהקה (וזה אחד מהרגעים האלה שבהם שוב מהבהבת החשיבות ההיסטורית והמהדקת של גרוהל להרכב).
וזה מאוד מתיש. ושווה. אבל בעיקר לכאלה שבאמת אנושים על נירוונה, או לחובבי פופולוגיה מדופלמים. זה מספק את התאווה התחקירנית-ארכיונית, וגם את הצורך המציצני בביסים בסיסיים מהמגירות הנעולות של המיתוס. עוד מנה נירוונה, מחשמלת ומשתלטת. אבל הגודל, היופי, ההשקעה והבומבסטיות הופכים את זה בעיקר לקופסה שצורכים בשביל לצרוך. לצרוך ולשים לצד הערימה של ספרי שולחן הקפה.
קחו את זה בחשבון לפני שאתם מוציאים את הג'ובות ויוצאים להתמודדות, וקחו גם את האפשרות הסבירה שנבירה באוסף הזה בכל זאת תשאיר אתכם עם כמה מטענים חמורים וכמה רגעים שלא יעזבו. אני בימים האחרונים חוזר אובססיבית להקלטה ביתית של קורט, איפשהו מסוף האייטיז, שיר שקוראים לו "Clean Up Before She Comes". זה יופי שקשה לתאר. אולי כדאי שתלוו את הקופסה הזאת ממישהו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
עטיפת הקופסה
|
|
|
|
|
|
|
פרל ג'אם, "Rearviewmirror", אן.אם.סי
|
|
|
|
|
|
|
וכמה שהקופסה של נירוונה היא הכרחית לשרופים רציניים של נירוונה, ככה האוסף החדש של פרל ג'אם אסור למעריצים של פרל ג'אם (למרות שמי שממש כבד על פרל ג'אם עוד עשוי להתלבט בעקבות הכמות הנאה של התמונות ששזורות במארז). מדובר באוסף "הלהיטים הגדולים", באווירת מאספת ג'ובות אחרונה לחברת סוני, שאיתה סיימה הלהקה את החוזה כבר לפני שנתיים.
אולי לא כדאי שניכנס לסוגיית ה"אוספי להיטים זה חרא ראש", אבל בתור מעריץ כבד של פרל ג'אם אין לי מושג מה יש למישהו לחפש באוסף הזה, שכולל יותר מדי שירים מהתקופה המוקדמת והטחונה ושמציג את ההתפתחות הפנטסטית של הלהקה הזו בצורה נטולת הקשר ועוקץ. אני מניח שבתור מבקר מהצד, אפשר להבין שיש באוסף הזה כוח מסוים עבור הציבור הרחב, אבל לא בטוח שאני רוצה. היי, לפני פחות משנה יצא אלבום חמוד בהופעה אקוסטית, ולפני זה אוסף בי-סיידים ונדירים כפול, ודי.וי.די של סיבוב ההופעות האחרון (שמתוכו אפשר היה לקנות את הבוטלגים הרשמיים של כל התאריכים), ולפני שנתיים יצא אלבום אולפן מעולה. למי אכפת מהציבור הרחב, היי, כשאני מקבל כל מה שאני יכול לבקש.
אז אני מבקש להפסיק לדבר על האוסף הזה, ושתקחו אותו ממני.
|
|
|
|
|
|
|  | | פרל ג'אם | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | צמחוני, 24. לשעבר: עורך תרבות בנענע, מבקר ועורך בוואלה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
