 |
 |
|
|
|
|
| גבריאל רעם משרטט קווים לדמותם של הטיפוס הפסיכולוגי והטיפוס התודעתי |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
גבריאל רעם
20/1/2005 10:18 |
|
|
|
|
|
|
|
גורדג'ייף אמר פעם כי מבחינת רמת התודעה ההבדלים בין בני אדם לבין עצמם עשויים להיות גדולים יותר מאשר ההבדלים הקיימים ביניהם ובין כלל בעלי החיים. אין ספק, ישנם אנשים מודעים או בעלי תודעה מפותחת או רחבה יותר מאשר אחרים. אך ישנו גם רוביקון מסוים שעובר בין רמות התודעה הגבוהות ורמות התודעה הנמוכות יותר. מצד אחד (מן הצד הפחות תודעתי) מצויה הפסיכולוגיה ובצד שני (היותר תודעתי) מצויה התודעה. זוהי חלוקה גסה ביותר והיא טוענת כי כאשר האדם שרוי בתוך הפסיכולוגיה ומציית לחוקיה, אין הוא יכול להיות טיפוס בעל תודעה (לפחות לא תודעה מפותחת), וכאשר יש לו תודעה, הוא כבר לא מציית לחוקים פסיכולוגיים. כלומר אפשר להגיד שמנקודת מבט זו קיימים שני סוגי טיפוסים; טיפוס פסיכולוגי וטיפוס תודעתי. כולנו נולדים טיפוסים פסיכולוגיים, חלקנו צומח מתוך זה להיות טיפוס תודעתי, וחלקנו נותר בחלק הפסיכולוגי. וכאמור, כשאדם מגיע לתודעה אין לו יותר פסיכולוגיה, וכשהוא בפסיכולוגיה, אין לו עדיין תודעה. אין גם זה וגם זה. או שאתה בגנון או שאתה בבית ספר יסודי, ואם אתה ביסודי, משמע שבגרת את הגנון.
האדם התודעתי חי בתודעתו, לא בפסיכולוגיה שלו.
הוא חי במה שהוא מבין ויודע, לא בחולשות ובחוסרים הרגשיים שלו. לחיות בתודעה אומר שיש לאדם פסיכולוגיה בוגרת. לחיות בפסיכולוגיה משמעו שאין לו תודעה.
הטיפוס הפסיכולוגי משועבד לרגשותיו (בין אם הוא מסתיר אותם תחת מסכה חברתית או לא), לצרכיו הפסיכולוגיים, להנאותיו ולסיפוקיו הרגשיים. לשון אחר: לאגו. מה שהוא צריך כדי להרגיש טוב מושל בו. הטיפוס הפסיכולוגי מכור לפילוסופיה של האושר. ברמה הפסיכולוגית האדם חי בתוך עיסה ביצתית של רגשות לא מעובדים בעלי עוצמה רבה, כאשר לכל גוש בוצי יש את כוח המשיכה וההשפעה שלו. ברמה זו אין לאדם אישיות, או מרכז גרביטציה משל עצמו, אלא כאמור עולם רגשותיו וצרכיו הנפשיים שולט בו. העולם הפסיכולוגי, ברמה זו, עדיין אינו מעוצב ואינו מגובש. יש אמנם מבנה נפשי ואישיותי ברור, אך גבולות העצמי לא מעוצבים ולבטח שלא מוגדרים. זה מה שקורה לאדם השרוי במה שנקרא כאן השלב או המצב הפסיכולוגי, ואדם השרוי במצב זה, נקרא הטיפוס הפסיכולוגי.
כשמשהו באדם לא מעוצב או מוגדר בו - הוא מושל בו. כדי שמשהו יהיה בר שליטה וניתוב והכוונה הוא צריך להיות מוגדר ובשל וגבולותיו צריכים להיות שלמים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
.
|
|
|
 |
|
|
|
האדם התודעתי כבר חי מחוץ לפסיכולוגיה שלו, שגבולותיה מוגדרים ומהווים בסיס לתודעתו הצומחת והמתעצבת. הוא לא חי ברגש (וגם לא בשכל) אלא בתודעה, בניסיון לתפוס את המציאות והחיים בראייה הרחבה, השלמה והעמוקה ביותר. זה מה שמפעם בו; לדעת, להבין, לכוון, להגיע למטרה. אדם התודעתי הוא טיפוס של מטרות ויעדים. הוא חי כדי להגשים.
אלה המצויים ברמה הפסיכולוגית, הם רוב בני האדם אולם הם מחפים על כך ומסתירים זאת על ידי הקונספירציה החברתית. המארג החברתי מאפשר להם מראית עין של טיפוסים בוגרים ובעלי פסיכולוגיה בשלה. התפקיד שלהם בחברה מאפשר להם להסתיר תחתיו את חוסר הבגרות הרגשית שלהם (חוסר איזון פסיכולוגי). אלה שבמרכז החברה, בעלי הכסף וההשכלה בדרך כלל, מתפקדים (לכאורה) בצורה שקולה ושפויה ורק אלה שבשוליים החברתיים אין באפשרותם להסתיר את חוסר הבשלות הפסיכולוגית שלהם מאחורי תואר כלשהו ונידונים על כך לסטיגמות. אך כולם, ברמה הפסיכולוגית, לא בשלים או בוגרים רגשית. עם זאת, דווקא אלה שמצויים בשוליים הם בעלי הסיכויים הרבים יותר לעשות את ההתמרה ולהגיע לרמת התודעה. כי מי שמניח שרמת הפסיכולוגיה הוא השיא, לא יטרח לברוח ממנה אל רמה אחרת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
.
|
|
|
|
|
|
|
אחת הבעיות הבסיסיות של הטיפוס התודעתי היא התקשורת הבינאישית. לא תהיה לו בעיה לתקשר עם טיפוס תודעתי - אך הבעיה שאין הרבה כאלה, ואדם תודעתי יכול לעבור חיים שלמים מבלי לפגוש אחד כזה - אך תהיה גם תהיה לו בעיה לתקשר עם הטיפוס הפסיכולוגי.
והבעיה היא הדדית. כי גם לטיפוס הפסיכולוגי קשה באותה המידה לתקשר עם טיפוס התודעה, כי בסופו של דבר הוא לא מקבל כלום. הטיפוס הפסיכולוגי לא מקבל את התגמול שהוא יכול לקבל מן הקשר באופן פסיכולוגי. הוא כשלעצמו לא מדווח לעצמו שיש לו כאן עסק עם אדם שחי בתודעתו והמצוי מעבר לרמה הפסיכולוגית, הוא פשוט מרגיש שלא נוצר פה קליק, שאין כימיה. אך האמת היא שטיפוס התודעה לא מסוגל ליצור תקשורת עם אדם לא ערני תודעתית מכיוון שהוא פשוט לא מסוגל לתקשר ברמה פסיכולוגית. מבחינה זו הוא אינווליד, כי הוא לא מסוגל לשחק ולשדר מסרים סמויים של שליטה, הנאה וכן הלאה. התקשורת שלו כבר עוסקת ברמה הפוסט פסיכולוגית. מבחינתו לאנשים אין פסיכולוגיה, יש להם קיום. הם נמצאים בעולם, יש להם ממשות ובתור שכאלה, מה שחשוב זה מה קורה איתם, איזה חותם הם מטביעים בעולם. כמו אדם ער שלא חשוב לו מה הוא חלם בלילה אלא איפה היה, מה עשה ועם מי נפגש.
האדם הפסיכולוגי לא מתעניין במה שקורה בעולם הריאלי. כל עניינו הוא שילחצו לו על מתגים פסיכולוגיים מסוימים ושיספקו לו את היכולת לחיות עם עצמו ולקבל את עצמו. למעשה, טיפוס פסיכולוגי תמיד קבור בפסיכולוגיה של עצמו, קורבן של כל מה שלא תקין בה, ועל כן חייב את התקשורת כדי לקבל השלמה פסיכולוגית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
.
|
|
|
|
|
|
|
ידידות ברמה הפסיכולוגית היא סוג של "קליקה" שבינה ובין המציאות אין כלום. למעשה הקליקה נועדה לאפשר לשני אנשים לפגוש את המציאות כמה שפחות, וכדי לעשות זאת הם יוצרים מעין ברית שמאפשרת להם להתכנס עוד יותר לתוך הפסיכולוגיה שלהם ולמצוא בה מקלט מן המציאות כמות שהיא. וככל שלאדם יש יותר ידידים וידידויות יותר עמוקות, כך הוא יותר מוגן; הוא נמצא בתוך מקלט שמאפשר לו לא לפגוש את העולם. אותם ידידים בוראים לעצמם עולם על ידי שפה מסוימת ומערכת התייחסויות מסוימות. וכמו שהחברה יצרה בעזרת מזגנים, טלוויזיות סרטים ומכוניות מציאות חיצונית בדויה שבתוכה האדם מוצא מקלט מאיתני הטבע מצד אחד, ומן האבסורד הקיומי מצד שני, כך האדם יצר בעזרת קשרי האנוש שלו מציאות פסיכולוגית בדויה שיוצרת עבורו עולם שהוא יכול לחיות איתו. שהרי אוי לידיד שיעיז להגיד לידידו את האמת אודות חייו, באותו הרגע הוא יפסיק להיות ידיד.
ידידות נעשית בעיקר דרך התחברות הדדית של חולשות, כשהחולשות של כל אחד מקבלות תגמולים, חיפוי והגנה מצד הידיד. למעשה הידידויות והקשרים, ברמה הפסיכולוגית, עוזרות לבני אדם להישאר מעוגנים בבעיות הפסיכולוגיות שלהם, עם הנכויות הפסיכולוגיות שלהם, מכיוון שהם יודעים שתמיד יוכלו לחזור לידידים ושם להרגיש כאילו הכל בסדר.
המנגנון הזה כמובן לא עובד אצל הטיפוס התודעתי. הוא מתקשר לא מתוך חוסר איזון אלא מתוך איזון. הוא לא מתקשר על מנת לחפות. הוא מרגיש שהדבר הטוב יותר שהוא יכול לעשות לידידיו הוא לחשוף, להוריד צעיפים, לעזור להם לפגוש את המציאות בצורה הגלויה, החופשייה והחריפה ביותר שאפשר. כי לאדם התודעתי חשוב לחוות את חוויית החריפות של המפגש עם המציאות. כמו התשוקה לחבק מישהו אהוב ללא בגדים, כך האדם התודעתי רוצה להגיע למציאות ללא צעיפים, ואצלו ידידות משמעה סיוע בהרגשת המציאות ביתר חריפות. גם בעניין זה יש לו כמובן בעיה עצומה עם הטיפוס הפסיכולוגי, שכל מושג הידידות אצלו קשור להתעטפות בצעיפים ובהגנה על הזולת מפני מפגש בין המציאות ובין הפסיכולוגיה האישית שלו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קישורים נוספים
|
|
|
|
|
|
|
גבריאל רעם כותב מסות ודברי הגות אקזיסטנציאלית-רוחנית, חבר באגודת היועצים הפילוסופים בישראל ומורה למודעות. כתביו נסמכים בין היתר על כתבי גורדג'ייף-אוספנקי, קרישנמורטי, ריצ'רד רוז, קן וילבר, קרלוס קאסטנדה ועוד.
לאתר הבית של גבריאל רעם, הגות במבט קוואנטי
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
