 |
/images/archive/gallery/238/722.jpg
 |
|
|
מני ברזילאי על הדרך שבה תפיסת העתיד שלנו משכתבת מחדש את העבר |
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
מני ברזילאי 11/1/2005 10:33 |
|
|
|
|
 |
לא מעט מדענים בעולם עדיין חולמים על היום שבו יתגלה הצופן הגנטי שמפעיל את הנפש האנושית. מדענים אלה שייכים לאסכולה המטריאליסטית, המניחה שהאדם אינו יותר ממכונה משוכללת; שכמו שפענחנו חלקים נכבדים מהצופן הגנטי של גוף האדם, כך גם נוכל ביום מן הימים לאתר את מפת הגנים המלאה שאחראית לכל מה שאנו מכנים נפש. הזרם המטריאליסטי כה שבוי בתפיסתו המעגלית כי האדם אינו יותר מחומר, עד כדי לטעון, ברצינות גמורה, שבשום מעבדה בעולם טרם גילו עד כה חומר שנקרא נפש או רוח. המעגליות והאבסורדיות של הטענה המטריאליסטית נובעת מהתעלמות מההגדרה הבסיסית של מושגי רוח או נפש כמהות שאינה חומרית. ואם היא אינה כזו איך ניתן לגלותה בכלים חומריים? גם אם ישנם היבטים גנטיים מוכחים
ללא מעט מההתנהגויות שניתן, לכאורה, לפרש כנובעות מאישיותו של האדם, עדיין אין למדע מודל מטריאליסטי משכנע שיוכל להסביר אישיות במונחים חומריים בלבד. אישיות האדם, בעיקר עבור מי שמאמין בבחירה חופשית, היתה ונותרה ברובה חידה בלתי פתורה, למרות המגוון העצום של תיאוריות תודעתיות ופסיכולוגיות שמנסות להתמודד עם חידה זו. במאמר זה תוצע תרומה צנועה לניסיון להבין היבטים מסוימים של אישיות האדם. אציע מודל המכונה בשיטת מיכא"ל "מודל הנרטיב של האישיות המשתנה", שנועד להמחיש עובדה שרובנו חווים בכל רגע אך מתקשים להגדירה ולהודות בה – והיא שהאישיות של כל אדם משתנה כל הזמן, ולשינוי זה יכולות להיות משמעויות מעשיות שרובנו איננו מודעים להן, ובוודאי איננו עושים איתן דבר.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
.
|
 |
|
 |
 |
 |
|
גם אם נוח ומפרגן להניח שאנו משתנים כל הזמן, מורכב וכמעט בלתי אפשרי להניח שהזולת משתנה כל הזמן, בעיקר אם הזולת הוא יריב או אויב. שהרי שאם היריב משתנה כל הזמן, אולי כל מה שאני חושב עליו מופרך, או אינו נכון? מודל הנרטיב של האישיות המשתנה טוען שאישיותו של האדם היא מעין תמונה תלת-מימדית הנוצרת על ידי שלושה מקורות אור: אור המוקרן מהעבר, אור המוקרן מההווה ואור המוקרן מהעתיד. כל אחד ממקורות אלו מכיל תמונות וקטעים של ידע קולקטיבי וביוגרפי שנמצא שם, בין אם אנחנו מודעים לו או לא. הנחות היסוד של המודל הן שאישיות יציבה מחייבת יצירת תמונה תלת מימדית שכזאת. אדם שאחד ממקורות האור באישיותו מעביר אור חלש, או שאינו מעביר כלל, מאובחן ברמה החברתית, אם לא הקלינית, כסובל ממחלה כלשהי. אדם שהעבר שלו אינו מקרין אור לאישיותו סובל ממחלות שונות, שהמשותף לכולן הוא בעיות בזיכרון, בין אם בסיסן נוירולוגי ובין אם בסיסן פסיכולוגי; אדם שההווה אינו מקרין לאישיותו סובל ממחלות נפשיות שבסיסן אדישות לסביבה; אדם שהעתיד אינו מקרין לאישיותו סובל ממחלות שבסיסן דיכאון, ייאוש היעדר תקווה וכו'.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
.
|
 |
|
 |
 |
 |
|
כדי להתקדם בהבנת המודל נדרש להניח הנחות, שישמעו אולי אבסורדיות, ביחס להווה, לעבר ולעתיד. אם הגיוני להניח שהעבר הוא קבוע וסגור, ושההווה והעתיד הם פתוחים, הרי שהמודל מניח טענות כמעט הפוכות בתכלית. דווקא העתיד הוא סגור, מניח המודל, ואילו העבר הוא זה שפתוח. העתיד, או נכון יותר, תמונת העתיד שבדמיוננו, היא הקבועה והסגורה והיא שמכתיבה לעבר אילו תמונות יש לשלוף מהביוגרפיה שלנו, כדי שיתאימו לתמונת העתיד. תמונת העתיד מזוהה במודל זה במידה רבה עם מושג החלום האישי. לנער שחולם להיות מתאגרף, תמונת העתיד סגורה ומאלצת את העבר לשלוף ולהקרין אל ההווה תמונות שיתאימו לחלומו - להיות מתאגרף. הקרנת תמונות מהעבר שיתמכו בסיפור החלום חיונית כדי לבסס את תמונת העתיד, להזרים לה אנרגיה ולטעת באדם מוטיבציה כדי להגשים את החלום. היכן ההווה במודל זה? ההווה, אם תרצו, הוא וודי אלן בסרט "זליג", פלסטלינה המעצבת את צורתה ומתאימה עצמה לתמונה שהעתיד והעבר מקרינים.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
זליג. וודי אלן
|
|
 |
 |
 |
 |
|
.
|
 |
|
 |
 |
 |
|
אצל רוב בני האדם מקור האור של תמונת העתיד דומיננטי יותר בילדות בפרט ובגיל צעיר בכלל. עם השנים מתהפכת התמונה ותמונת העבר נעשית לדומיננטית יותר. תמונת העתיד של הילד ברוב המקרים אינה מודעת לו, ותמונת העתיד של המבוגר נמצאת בדרך כלל בחלק המודע של זיכרוננו. לכן בגיל צעיר אישיותנו מכוונת עתיד, ועם התבגרותנו, אישיותנו מכוונת עבר. כדי לשנות את תמונת העתיד, נדרשת החלשה או השתקה זמנית של מקורות האור מהעבר וההווה, ויצירת מקורות אור חליפיים עד להמרצת העבר, כדי שישלוף תמונות המתאימות לתמונת העתיד החדשה. אפשר ללמוד הרבה יותר על אדם כשמתעניינים בתמונת העתיד שלו מאשר בעיסוקים הקודמים שלו. העבר, כשלעצמו, אינו יותר מאוסף מצבות, שעל כל אחת כתוב תיאור פעולה שחלפה, מתה ואיננה עוד. את תמונת העתיד של האדם קשה יותר לשנות מאשר את תמונת העבר; לכל אדם קל להיזכר בחוויה מיוחדת מהעבר, אבל קשה לאין ערוך לראות עצמו בתמונת עתיד מוגדרת בעוד 15 שנה, למשל. למרות הקושי לשנות את תמונת העתיד, כשהיא אכן משתנה, משתנים עמה בו זמנית גם תמונת העבר וגם תמונת ההווה. כאמור, ילד אינו מודע לתמונת העתיד שלו, למרות שהיא דומיננטית. לכן היא מטושטשת יחסית לתמונת העתיד של מבוגר. ככל שהאדם מתבגר, כך תמונת העתיד נעשית יצוקה וקשה לשינוי - משפחה, בית וילדים, ונדמה כי מה שהיה הוא שיהיה.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
.
|
 |
|
 |
 |
 |
|
כדי ליצור שינוי, צריך לאתר מקור אנרגיה זמין. כשהאנרגיה מגיעה מהעבר, קוראים לזה נוסטלגיה. כשהיא מגיעה מההווה, מדובר בדרך כלל בהתמכרות לסיפוק מיידי של צרכים. מהיכן תגיע האנרגיה כדי לשנות את תמונת העתיד? רק ממנה עצמה. לתמונת העתיד אין מקור אחר. ואיך תשתנה תמונת העתיד? רק אם נגדיר את התמונה מחדש לפי החלום הפרטי שלנו, נדמיין אותה ונדבר עליה עם היקרים לנו. בתהליך הדיבור נמצא עצמנו מספרים סיפור שלא יעסוק רק בעתיד אלא גם בעבר שלנו. לעתים קרובות הסיפור שנספר על עצמנו יישמע לנו חדש ומעניין. אבל אם מדובר בעבר שלנו, כיצד יכול הוא להיות חדש עבורנו?
התשובה היא בכך שהעבר הוא מושג ערטילאי, המכיל חומרים שיכולים לשמש לסיפורים שונים ומשונים; מחסן של זיכרונות, שיכול להתאים למספר רב של דמויות שנחליט לאמץ. העבר מעמיד לרשותנו את ארכיון החוויות והתובנות, המודעות והלא מודעות שצברנו בחיינו, ומתפקד מול תמונת העתיד כפקיד ארכיון ממושמע השולף את פרטי המידע המתאימים לתמונת העתיד. בכל פעם שנמצא עצמנו מספרים את סיפור חיינו, נוכל להבחין שהסיפור משתנה, גם אם בניואנסים קטנים, ולא רק בזכות האיש שלו אנו מספרים את הסיפור.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
.
|
 |
|
 |
 |
 |
|
"מודל הנרטיב של האישיות המשתנה" טוען שהנרטיב, סיפור החיים שהאדם מספר על עצמו, תורם יותר מכל דבר אחר לעיצוב תמונת העתיד שלו. במקום להיות כלי המספר על העבר, סיפור החיים מתייחס אל העתיד. ככל שהאדם ישתנה יותר, כך ישתנה סיפור חייו; וככל שסיפור חייו של האדם נשאר ללא שינוי, כך הדבר מבטא העדר שינוי בחיי האדם. במודל זה אין כמעט משמעות לשינויים שקורים לאדם ושאינם בשליטתו. אין זאת התעלמות מקרית - כל דבר שהאדם פוגש בחייו חשוב בעיקר בזכות העמדה שהוא קובע ביחס אליו, יותר מאשר הדבר עצמו. מה שתורם יותר מכל לשינוי תמונת העתיד, וכתוצאה מכך לשינויו של העתיד, הוא הסיפור שאנו מספרים, וקודם כל לעצמנו: מי אנחנו, מאין באנו ולאן אנחנו הולכים. ככל שנשכיל לספר לעצמנו סיפורים יותר אופטימיים, יותר מעצימים, יותר מלאי תקווה, כך תתעצב תמונת העתיד לכיוון חיובי יותר. תמונת הדמיון שיש לאדם על עתידו היא ציור, אם תרצו, שצבעיו מורכבים מהסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על מה שעבר עלינו, על הדרך שבה אנחנו מבינים היום את מה שעבר עלינו ועל איך שכל זה קשור למה שאנו עושים היום.
הקביעות החדות של המודל נועדו לצורכי המחשה בלבד. אישיות האדם היא מהות אינטגרטיבית המשלבת בדרכים עדינות יותר את השפעות העתיד, העבר וההווה על מעשינו. קביעות אלה הן חשובות למדי ומהוות גם מטאפורה להבנת חשיבות תמונת הדמיון של העתיד וכן להבנת תפקידו המיוחד של סיפור החיים במכניזם ההשתנות של אישיות האדם.
|  |  |  |  | |
|
|
|
|
|
|
|
|