בני אדם מגיבים התנהגותית למילים אקראיות המושמעות בסביבת השיחה שלהם. כך למשל שילוב מילות עזרה הדדית בשיחה איתנו תגרום לנו לעזור לחבר הרבה יותר ברצון מאשר אחרי שיחה ללא מילים כאלה.
חוקרים מניו יורק ומבוסטון החליטו לבחון את מנגנון ההפעלה של השפעה כזאת על סטודנטים. במבחן, שנעשה כמובן כביכול למטרה אחרת, שולבו הנחיות לדרג את מעלותיו של סופרמן. קבוצת הביקורת נתבקשה לדרג באופן כללי תכונות של גיבורי על. ושוב, כאילו בלי קשר לשאלונים, נתבקשו המשתתפים להתנדב לפעילות קהילתית כלשהי. אלה שמילאו שאלון על סופרמן התנדבו פחות מאשר אלה שמילאו את השאלון הכללי על גיבורי העל. גם לפגישת המתנדבים הופיעו הרבה פחות אנשים מאלה שדירגו את סופרמן.
החוקרים מניחים שרעיון הסופרמן "הנמיך" את תחושת המשיבים לגבי יכולתם האישית, כלומר המחשבות על כישוריו המדהימים של סופרמן ובחינת היכולות האישיות של הסטודנטים גרמו להם להאמין שהם לא מסוגלים לתרום הרבה. לעומתם, לסטודנטים שדנו באופן תיאורטי בגיבורי על לא היתה דמות ספציפית להתמקד בה או להשוות את עצמם אליה וכך הם התנדבו כמידת טבעם.
