 |
/images/archive/gallery/201/108.jpg בודהה.
 |
|
|
| "רק לאלוהים מותר לקרוא לעצמו אלוהים" |
|
| עוד שבעה דברים שכדאי לדעת כשמחפשים מורה רוחני. מדריך למחפש, חלק ב' |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
עומר יריב
11/11/2004 9:35 |
|
|
|
|
|
|
|
למצוא מורה רוחני זה הרבה יותר מסובך מלקנות לחם במכולת. זהו תהליך מורכב שכולל, בין השאר, אלמנטים של ניסוי וטעייה וכמובן גם מרכיב אינטואיטיבי-רגשי שיושב הרבה מעבר למיינד. בשבוע שעבר ניסיתי לגעת בשבעה נושאים עיקריים בדרך למציאת מורה/דרך רוחנית. אבל אלוהים, כפי
שנאמר, נמצא בפרטים הקטנים. מה שתקראו בהמשך עשוי להישמע לכם אולי הרבה פחות שנוי במחלוקת או ברור מאליו, אך עדיין חשוב מספיק על מנת לקחת אותו בחשבון.
ברוח זו, ולפני שניגש לעניין, עצת חינם אחת, מתוך דבריו של מאסטר הזן באסוי (Bassui, בעיבוד חופשי מתוך "Meditation, Mantras and Mentors"): "כשאתה יוצא לראשונה למסע הרוחני, בדרך הזן או בדרכים אחרות, אתה כמו תינוק הבוטח בכל. מילות שכנוע, הבטחות ואיומים מוסווים משטים בך בקלות. פשוט אין לך את הניסיון או התובנה הנחוצים על מנת לזהות מורה אותנטי". או בקיצור: זה בסדר לטעות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
צניעות רוחנית
|
|
|
 |
|
|
|
מפתיע לגלות (או שאולי לא), שהרבה מהמורים הרוחניים המוערכים ביותר שהתהלכו על פני האדמה היו צנועים ביותר לגבי יכולתם הרוחנית. מורים רוחניים מוערכים אינם נוהגים להתרברב בהתקדמות רוחנית, הארה, כוחות מיוחדים וכן הלאה. מרבים מהם צריך ממש "להוציא בכוח" הודאה בכך שהם חוו התעוררות רוחנית. לעומת זאת, אלו שמפרסמים ברבים את כוחם הרוחני משאירים טעם חמצמץ של אגו ויהירות. בדפי ההיסטוריה נשכחו לא מעט אנשים שהתרברבו בכוחם הרוחני ונעלמו כלעומת שבאו. כפי שכתב ג'וליאן פ. ג'והנסון עוד ב-1939: "אם טוען אדם כלשהו שהגיע לרמה הגבוהה ביותר של התפתחות רוחנית, טענה זו עצמה יכולה להיחשב כהוכחה סופית לכך שהוא לא הגיע לרמה גבוהה כל כך".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
היסטוריה רוחנית
|
|
|
|
|
|
|
עבר החיפוש הרוחני של המורה, הדרכים הרוחניות בהן הלך, המורים בהם נפגש וסיפור ההארה שלו עצמו, את כל אלו ניתן להכליל תחת ההגדרה "ההיסטוריה הרוחנית" של המורה. אף פעם לא מזיק לשמוע את פרטי ההיסטוריה הרוחנית של מורה. מעבר לכך שבדרך כלל מדובר בסיפורים מרתקים, יש שיידלו מסיפורים אלו מידע נוסף על המורה ואף השראה להמשך הדרך. מסורת הזן למשל (כמו גם מסורות אחרות) היא מסורת המועברת באופן ישיר ממורה לתלמיד. על כן כל מאסטר זן מצויד בשושלת ענפה המתחילה בלא פחות מבודהה עצמו דרך בודהידהרמה, שהביא את הזן לסין, ושושלת "אבות הזן" ועד למאסטר הישיר שאישר את העובדה שתלמידו אכן חווה הארה וכשיר ללמד כמאסטר. אמנם גם בשיטה זו יש פגמים המובילים לכך ששושלות שלמות הן למעשה "רקובות", אך עם זאת מאסטר זן שאינו תוצר של שושלת בכלל וכל שכן שושלת "תקינה" יתקשה להתקבל לקהיליית הזן.
כמו כן יש שיסיקו מעברו הרוחני של המורה על יכולתו ועל תורתו, שכן אנו מניחים שרוב המורים מלמדים את מה שעבד בשבילם. מכאן ניתן להניח שמורה שמעולם לא עשה תרגול רוחני כלשהו לא יוכל להציע תרגול רוחני שיעזור לתלמידיו, ללא קשר לכך שההארה שלו היא אמיתית ומלאה. עם זאת, יש לזכור שחלק מגדולי המורים היו יוצאי דופן בתחום זה. רמאנה מהארישי, לדוגמה, מעולם לא עשה בעצמו תרגול רוחני, ועם זאת הציע לעולם תרגול רוחני שמסייע למאות ואלפים, חקירת העצמי הידועה בשם "Who an I". ג'יידו קרישנמורטי, לעומתו, עסק בתרגילים רוחניים שונים מאז היותו נער ועם זאת מעולם לא הציע תרגול רוחני לאחרים. היסטוריה רוחנית, אם כן, אמנם יכולה ללמד אותנו רבות, אך לאו דווקא ניתן להסיק ממנה על יכולתו של המורה. מומלץ להקשיב להיסטוריה הרוחנית של המורה. אם היא ממלאת אתכם השראה, מלהיבה אתכם ומושכת אתכם, ייתכן וכדאי לתת לאותו המורה צ'אנס.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יישום
|
|
|
|
|
|
|
האם המורה שלך מיישם את מה שהוא מלמד? זו שאלה פשוטה, אבל התשובה עליה לא תמיד ברורה כל כך. מעל לכל, התשובה תלויה במה שהמורה מלמד. אנסה לפרט: יש מורים שמציעים דרך רוחנית, משנה רוחנית, חוקים לחיים בריאים יותר ודרכים להתקדמות רוחנית. לעומתם יש מורים המצביעים על האמת ואינם מציעים דרך ספציפית אליה. אם להשתמש בדימוי הידוע של ההצבעה אל הירח, הרי שלשאלתנו "איפה הירח?" מציע הסוג הראשון של המורים דרכים שונות להגעה לירח, בעוד הסוג השני של המורים מצביע על הירח ותו לא. בעיני הסוג השני של המורים, אין כל דרך שניתן להראות אותה כדרך בטוחה אל המטרה. ובכלל, עצם הדיבור על "מטרה" הוא פסול בעיניהם. עתה, אם נחזור לעניין ה"יישום", הרי ששאלת היישום הרבה יותר רלוונטית לגבי מורים מהסוג הראשון. מורה כדוגמת גבריאל קאזנס, שביקר בארץ לא מזמן, המטיף לתזונה צמחונית ואכילת מזון חי יאבד את כל האמינות שלו אם הוא אי פעם ייתפס אוכל במקדונלדס (ואני די בטוח שבמקרה של קאזנס זה לעולם לא יקרה).
לעומת זאת, כאשר מדובר במורים שמצביעים על האמת ולא מציעים לתלמידיהם דרך אליה, כדוגמת קרישנמורטי, עניין היישום הופך להיות חמקמק הרבה יותר. אמנם ישנם מקרים שבהם העניין ברור, כמו מורה המדבר על חיים "ללא אגו" אך מפגין התנהגות מלאת אגו, שקל להבין שאינה תורמת לתלמידיו. אך לא תמיד האבחנה ברורה כל כך. נחזור רגע לקרישנמורטי כדוגמה למורה מהסוג השני.
בתגובות של אחת הכתבות מסדרת אושו באתר הוזכר מקרה שבו קרישנמורטי התנהג, לכאורה, שלא על פי חוקי המוסר המקובלים. מוסרית, ייתכן והתנהגות זו מפריעה לאנשים מסוימים, אך האם יש בכך כדי לומר שקרישנמורטי לא יישם את מה שלימד? לא ממש, מכיוון שקרישנמורטי מעולם לא התעסק עם חוקי מוסר ברמה זו ולא דרש מאף אחד לקיים חוקים שכאלו. אצל מורים מהסוג השני קשה הרבה יותר לראות את יישום האמת בפעולות היומיומיות שלהם. אך מי שיעקוב אחרי מעשיהם ימצא את האמת האבסולוטית עליה הם מצביעים כקיימת באפן קבוע, כחוט שני הנמצא ברקע של כל פעולותיהם.
כדי שלא נטבע בנושא סבוך זה ניתן לסכם ולומר שדיסוננס בין תוכנה של הדרך שמציע המורה לבין הדרך שבה הוא חי את חייו הוא סיבה לדאגה, ודיסוננס שכזה הרבה יותר קל למצוא אצל מורים האמונים על דרך מסוימת שאותה הם מלמדים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קהל
|
|
|
|
|
|
|
סביב רוב המורים הרוחניים ישנו קהל קבוע, במידה זו או אחרת, החל ממספר אנשים ועד לאלפים ועשרות אלפים של אנשים. חלק מהמורים מנסים ללקט סביבם קהל גדול, לאו דווקא ממניעים שליליים, אלא מתוך רצון לאפשר למסר שלהם להגיע לכמה שיותר אנשים. עם זאת, ככל שהמורה מנסה לפנות לקהל רחב יותר, כך הוא (בדרך כלל) מנמיך ומפשט את המסר שלו, בניסיונו להפוך אותו למובן לאנשים רבים ככל האפשר. מכאן ניתן להסיק מסקנה שיש להתייחס אליה במשנה זהירות, על פיה התורה הטהורה ביותר מגיעה ברוב המקרים ממורים שאינם נתמכים ומוקפים על ידי ארגונים וחסידים. מדוע משנה זהירות? מכיוון ש"נתמכים" ו"מוקפים" הן שתי הגדרות בעייתיות, ומכיוון שגם בעניין זה ישנם כמה וכמה יוצאי דופן.
רמאנה מהארישי
למשל חי באשראם שנבנה סביבו ובמשך שנים רבות היה מוקף תלמידים רבים. עם זאת, רמאנה פעל בדרכו במשך שנים וסיפק תמיד את האמת הטהורה ביותר. חסידיו הם שהחליטו, על דעת עצמם, לבנות סביבו אשראם סביבו. כך למעשה הוקם סביבו מפעל שלם שהאכיל והלין מאות אנשים, כאשר רמאנה עצמו נמצא בעין הסערה, בלב כל ההתרחשות אך מנותק ממנה. האם הוא היה "מוקף" חסידים? אין ספק. האם הוא "נתמך" על ידיהם? ובכן, את מעט האוכל שניזון ממנו הוא קיבל מהם, אך הוא הסתדר בכוחות עצמו גם לפני שהם הגיעו ומן הסתם היה יכול להמשיך לעשות זאת גם בלעדיהם. האם הוא ויתר על האמת האבסולוטית, הטהורה? לעולם לא. עד יומו האחרון נתן רמאנה לכל שואל קודם כל את האמת המזוככת. רק כאשר מישהו לא הבין את התשובה והמשיך להפציר, פישט רמאנה לאט לאט את דבריו, עד שהצליח השואל להבינו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
רמאנה מהארישי. רק האמת המזוככת
|
|
|
|
|
|
|
שהייה בנוכחות המורה
|
|
|
|
|
|
|
יש מורים שמדגישים את החשיבות של שהייה פיזית בנוכחות המורה כזרז רציני להתקדמות רוחנית. יש ביניהם שידברו על העברת האנרגיה הישירה שנעשית במפגש עם המורה, על שקטיפאט (חניכה להתעוררות אנרגיית הקונדליני, האנרגיה הרוחנית), וכן הלאה. מורים אחרים יבטלו את העניין מכל וכל. הקיצוניים מביניהם יטענו שממילא הזמן והמרחב הם אשליה (ומי שרוצה להתעמק בכך מוזמן לפנות ל-"A Course In Consciousness" המצוין), ועל כן לא משנה היכן נמצא התלמיד והיכן המורה, או לחילופין שאין בידי המורה כל אפשרות לעזור לתלמידו, גם אם ירצה בכך (ראו מקרה קרישנמורטי, ראמש בלסקאר ואחרים). מעניין לציין שגם אצל אותם מורים שלא עודדו שהייה בנוכחותם, ניתן למצוא סיפורים של תלמידיהם על הזכות והתוצאות החיוביות שנבעו כתוצאה מקרבתם למורה.
לשהות או לא לשהות? יהיה מי שירגיש צורך בלתי מוסבר לשהות בנוכחות המורה שלו, ואף ירגיש ששהייה זו מקדמת אותו בדרכו הרוחנית. מי שלא מרגיש כך, מן הסתם פשוט לא צריך את זה. ההיסטוריה זוכרת מקרים של מורים רוחניים שהתעוררו בנוכחות המורה שלהם, לצד מקרים של מחפשים רוחניים שהתעוררו ללא קרבה פיזית לאף מורה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אינטואיציה
|
|
|
|
|
|
|
כל אדם ההולך בדרך הרוחנית מוצא עצמו נמשך למורים מסוימים יותר מאשר לאחרים. המשיכה האינטואיטיבית הזאת היא הרמז הטוב ביותר לכך שאכן כדאי לנסות ולשמוע את מה שאותם מורים אומרים. הנטיות של כל אדם יבחרו באופן טבעי את המורה המתאים לו. כמגוון סוגי האנשים כך גם מגוון המורים. אם יש מורה שמצליח לרגש אתכם ולגעת בכם, לכו על זה. אם ההתלהבות ממנו תשכך במהרה, גם זה בסדר גמור. במסורות מסוימות עדיין מסתכלים בעין עקומה על חוסר החלטיות שכזה, ורואים בו מאפיין של רדידות רוחנית, אך לרוב מקובל היום שהבחירה במורה או בדרך מסוימת אינה בהכרח לכל החיים. אמנם ישנם אלו שההתמקדות במורה אחד ותורה אחת עוזרים להם לתעל את מאמציהם הרוחניים, אך במקביל חשוב לדאוג שההתמקדות הזאת תיעשה במורה המתאים. כפי שראמש בלסקאר אמר "זה בסדר גמור לעשות גורו-הופינג". תנו לאינטואיציה להוביל אתכם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עצה אחרונה לסיום
|
|
|
|
|
|
|
כל הנאמר בכתבה זו, על שני חלקיה, נועד על מנת לסייע במציאת מורה רוחני טוב ואמיתי, כזה שיוכל לעזור לנו להתקדם בדרך הרוחנית, לכוון אותנו לכיוון הנכון. עם זאת, כפי שהודגש לא פעם ולא פעמיים, אינטואיציה היא גורם מכריע בעניין סובייקטיבי שכזה. והאינטואיציה הזאת לא תמיד ברורה מאליה. כפי שהוזכר בתחילת הכתבה, זה רק טבעי שנעשה טעויות בהתחלה, עד שנפתח את הכלים להבחין באינטואיציה העדינה שתעזור לנו. לשלב הזה, של הגישושים הראשונים לפני שהאינטואיציה הנחוצה הופכת לברורה, משיא לנו באסוי עצה נוספת: "כמבחן ראשוני למורה המיועד, עליך בתחילה לבחון עד כמה הגישה בה הוא נוקט מקובלת. לאחר מכן, עליך לבחון את תלמידיו של המורה, ולראות אם הדרכתו של המורה הועילה להם. מורה טוב אמיתי אינו הורס את התובנה של אנשים, אלא מכוון ישירות למיינד שלהם ומראה להם את טבעם האמיתי".
קישורים נוספים:
כשהתלמיד מוכן המורה מגיע, חלק א'
עצות נוספות של מחפש רוחני בלתי נלאה
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
