 |
|
|
|
|
כשהתלמיד מוכן המורה מגיע? |
|
|
|
|
שבעה דברים שכדאי לדעת לפני שבוחרים מורה רוחני. המדריך למחפש, חלק א'
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הפיתויים הרוחניים היום מגוונים ורבים מאי פעם. בכל מקום, מהאינטרנט ועד ללוח המודעות השכונתי, מורים רוחניים מסוגים שונים מציעים את מרכולתם. הם יודעים את הדרך אל האמת וכל מה שהם רוצים זה לחלוק אותה איתנו. האומנם?
ההיצע הגדול אמנם מבורך אבל גם מביא איתו בלבול רב. הליכה בדרך רוחנית היא, בין השאר, נבירה פנימית שכוללת התמודדות עם חבלות רגשיות כואבות וניתוחים במרקם המנטלי שלנו. כשאנחנו מוכנים לחשוף את הדבר היקר ביותר שיש לנו, את עצמנו, אנחנו רוצים להיות בטוחים שאנחנו בידיים טובות.
בשבועות האחרונים ערוץ הניו אייג' הזה היה כר פורה לדיונים מאוד רגשיים בנושא המורה הרוחני הקונטרוברסלי, אושו. דיונים שהעלו שאלות מהותיות כמו כיצד צריכה להיראות דרך רוחנית, איך אמור להתנהג מורה רוחני? והאם ניתן להפריד תורה רוחנית מהאיש שמעביר אותה. על מנת לשפוך מעט אור על הנושא אספנו כמה עצות שימושיות למחפש. הדברים מבוססים על הסתכלות כוללת וחשוב לזכור שתמיד יש יוצאי דופן. בכל מקרה, הרעיון הוא לעשות סדר בבלגן, ולא להוסיף לבלבול. תזכרו את תמרורי האזהרה, בעיקר כי הם מבוססים על נסיונם של הרבה מאוד אנשים, אבל תמיד תמיד תלכו עם הלב. הוא אף פעם לא טועה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
כסף
|
|
 |
|
|
נתחיל בנושא רגיש במיוחד. רוחניות אמורה להיות ההפך מחומרנות, וידע אמיתי אינו יכול להימדד בכסף. עם זאת, מלבד מתי מעט (למשל קורס הוויפאסאנה, וגם שם ישמחו לקבל תרומה) כמעט כל פעילות רוחנית בה תרצו להשתתף עולה היום משהו בין סכום סמלי לסכום אסטרונומי. עבור הרבה אנשים הסתירה הזאת עומדת כמו עצם בגרון, והיא עילה לטענות רבות נגד הניו אייג' לסוגיו. מולם עומדים אחרים שעבורם עניין הכסף חשוב הרבה פחות. הם יטענו ש"כסף הוא מחסום" שצריך להתגבר עליו, או שמדובר כאן בסוג של העברת אנרגיה, או שהיום הכל עולה כסף, אז למה שגם ידע רוחני לא יעלה כסף? צודקים עד כמה שיהיו, או לא, עדיין יש איזושהי מידה של טוהר בדרך רוחנית שכסף הוא עניין שולי בה.
החוקרת מריאנה קפלן כותבת בספרה Halfway Up the Mountain: "הארה אמיתית אינה למכירה בחנות שבפינה, היא אינה מכילה חומרים משמרים, והיא לא עטופה בפלסטיק". מה הפתרון? ובכן, למצוא מורה או דרך רוחנית שאינם דורש כסף כלל, זו משימה קשה, אבל בין המורים הרוחניים והדרכים הרוחניות קל להבדיל ולראות שני מחנות. יש את אלו שהכסף הוא דרישה בסיסית אצלם, וללא תשלום של סכומים די נכבדים, בדרך כלל, לא תזוכו אפילו במבט. לעומתם יש את אלו שהכסף הוא מעין "טרדה" בשבילם, וכל שהם מבקשים הוא סכומי כסף מינימליים, לכיסוי ההוצאות פחות או יותר, או במקרים מסוימים אף מסתפקים בבקשה כללית של תרומה. אותם מורים וארגונים הם גם מן הסתם הרבה יותר גמישים בעניין הכסף ובדרך כלל גם מציעים עזרה מסוגים שונים (כמו מלגות) לאלו שמעוניינים להשתתף אך ידם אינה משגת. מן הסתם, הסוג השני, אם נחוץ לפרט, הוא המומלץ בין השניים. אין שום סיבה להוציא סכומים אסטרונומיים על ידע רוחני. התעוררות רוחנית אינה יכולה להיקנות או להימכר. הכסף שהמורה או הדרך הרוחנית מבקשים ממכם צריך לאפשר את התנאים להעברת הידע, ולא יותר מכך. אין שום סיבה שמורה רוחני לא יתקיים בכבוד. עם זאת, אין גם צורך לממן חיי מותרות של אף אחד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סודיות
|
|
|
|
|
ארגונים רוחניים שונים (כמו גם מורים רוחניים) דורשים מההולכים בדרכם לשמור על סודיות, ואף שומרים "כתבים סודיים" שהגישה אליהם מתאפשרת רק עם ההתקדמות בהיררכיה של הארגון. ארגונים אחרים מלמדים טכניקות אימון ש"שייכות" להם, ולהם בלבד. במקרים מסוימים אולי יש כאן ניסיון להגן על הארגון מחוסר הבנה של זרים, או להגן על אנשים לא מיומנים שיכולים להינזק אם ינסו טכניקות מתקדמות, אך המקרים הללו מעטים יחסית. במקרים אחרים סודיות שכזו פשוט לא מריחה טוב. בארגונים מן הסוג הזה נדמה שהסודיות משמשת ככלי על מנת להגביר את כוחם של האנשים שבמעלה ההיררכיה של הארגון, ולא בהכרח לטובת התלמיד. השורה התחתונה היא שהאמת אינה יכולה ואינה צריכה להישמר בסוד. היא צריכה להיות פתוחה לכל. רוב המורים הרוחניים המוערכים מסבירים שהארה היא הכרה של האדם בטבעו האמיתי. הטבע האמיתי של האדם אינו יכול להיות סוד. למזלנו, ישנם לא מעט מורים טובים שמלמדים מבלי להטיל שום מגבלות שכאלו על תלמידיהם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אנחנו והם
|
|
|
|
|
כהמשך ישיר לנושא הסודיות, לא חסרים מורים וארגונים רוחניים המנסים לבדל את עצמם ואת תלמידיהם מהשאר. הם עושים זאת על ידי קודי לבוש, מעטה סודיות ואינספור דרכים אחרות. בדרך כלל המסר שאמצעי היבדלות שכאלה מעבירים לשאר החברה הוא "אנחנו שונים" ואף "אנחנו יותר טובים". האמת האולטימטיבית היא אחת, וחלק בלתי ניתן להפרדה ממנה הוא האחדות הממשית של הכל ושל כולם. מורה או ארגון המטיף להיבדלות תלמידיו משאר החברה, לעליונות של דת, גזע, מין או נטייה רוחנית מסוימת על האחרות, או לכך שהאמת שמורה לנבחרים, חוטא בכך לאמת. מוריס פרידמן, תלמידם של רמאנה מהארישי וניסרגדטה מהראג', אמר על תורתם: "אין בכך שום סודיות ושום תלותיות. אין צורך בהכנה או חניכה. כל מי שמביע פליאה לגבי קיומו שלו כיצור בעל מודעות ובאמת רוצה למצוא את המקור יכול לתרגל אותה". בהערת אגב, גם כאשר אין הטפה להפרדה, עדיין קורה שבצורה אנושית מאוד, מתוך הקהילה הקרובה למורה (או לדרגים הגבוהים של הארגון) נוצר מעין "מעגל פנימי" של מקורבים. הרבה פעמים מעגל שכזה נוצר ללא כוונה מצד המורה או הארגון. מעגל פנימי שכזה, במידה והוא סגור בפני זרים וטוען למיוחסות כלפי האחרים, הוא תמרור אזהרה מצוין שממלכת דנמרק מעלה עובש.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מיסיונריות
|
|
|
|
|
לכל מורה ולכל ארגון רוחני יש גישה משלו למציאת תלמידים חדשים. בצד אחד של הסקאלה יש את מורי הזן, שנהנים לתת את הרושם שהם עושים לך טובה כשהם מסכימים ללמד אותך, ושבכלל הם היו מעדיפים ללכת לדוג ובדרך לעצור בפאב הקרוב. בצד השני של הסקאלה נמצאים ארגונים שגם אם יישאר אדם אחד בעולם שלא ירצה להצטרף אליהם הם לא יפסיקו לדפוק על דלתו ולשים לו פליירים בתיבת הדואר. הטפת היתר, כמו גם החיפוש הבלתי נלאה אחר "מומרים", הם מתכונים בדוקים ליצירת אנטגוניזם, היבדלות ומחנות, שהם ההפך הגמור מהרצון להפצת האמת. קן ווילבר ניסח זאת כך: "כל קבוצה שיוצאת 'להציל את העולם' היא בעייתית בפוטנציה... מניע אובססיבי שכזה הוא תמיד פתח לצרות, וצרה לא קטנה היא שאם אתה 'יודע את הדרך', אזי המטרה תקדש את כל האמצעים, עד וכולל מלחמת קודש". למזלנו, ישנם הרבה מורים שלא צריכים מחוות כמו כריתת יד שתסמל את הרצון האמיתי שלנו ללמוד (כמו במקרה בודהידהרמה, נזיר הזן הראשון), וגם לא מרגישים צורך לדבר אלינו כשאנחנו לא מעוניינים. לא חסרים מורים שנמצאים היכן שהוא במרכז הסקאלה: לא תוקפים אותנו חזיתית, אבל דואגים להיות בסביבה ברגע שבו נאבד בדרכנו. מורה אמיתי מונע על ידי חמלה והרצון האמיתי לעזור לנו להשתחרר. כל מורה, או לפחות רוב המורים, מפרסמים את עצמם בצורה כלשהי (כתיבת ספר היא דוגמה לגיטימית לכך). אך המורים האמיתיים יודעים שאין צורך, ואין אפשרות, לנסות ולהשיג תלמידים בכוח. אם הוא בכל זאת חפץ, המורה האמיתי ידאג שהמסר שלו יהיה זמין לכל המעונין בכך, אבל לא יכריח אף אחד להקשיב. הוא יפיץ את דברו בצורת הרצאות, כתבים ודרכים יצירתיות נוספות. מי שירגיש את האמת שבהם כבר יגיע אליו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מוסריות
|
|
|
|
|
| התנהגות מוסרית ורוחניות הם שני מושגים שפעם היו קשורים האחד לשני בקשר עבותות. היום, לכאורה נדמה שהקשר התרופף קמעה, ובמקרים אחרים פשוט התנתק. יש כמה סיבות למראית העין הזאת. אחת מהן היא העובדה שמוסר הוא דבר סובייקטיבי, ולפיכך המוסר של מורה שמגיע מהודו (למשל) לאו דווקא תואם את אמות המוסר של מישהו שנולד בישראל, או אפריקה, וכן הלאה. סיבה שנייה היא שמורים רבים מצביעים על האמת האבסולוטית, זו שמעבר לעולם הגשמי בו אנו חיים, ומוסריות, מה לעשות, שייכת לעולם הגשמי ולכן אינה מעניינם. סיבה נוספת יכולה להיות שמוסריות היא פשוט לא מה שהיא היתה פעם. בכל אופן, ולמרות כל זאת, הרבה מורים רוחניים אכן מעדיפים שתלמידיהם ישמרו על קוד מוסרי כלשהו, וחוקי מוסר בסיסיים נמצאים עמוק בתוך כל התורות הרוחניות. ומעבר לשאלה האם המורה מקפיד על מוסריות תלמידיו, נשאלת השאלה האם המורה מקפיד על אמות מידה מוסריות בהתנהלותו הוא. בשנים האחרונות המוסריות של מורים רוחניים נמדדת בעיקר בשני תחומים עיקריים: ההתנהלות המינית של המורה, והשימוש שלו בכסף. בנושא הכסף כבר דנו. בעניין המין, כבר קרה לא פעם ולא פעמיים שהתעוררו סקנדלים לגבי מורים ששכבו עם תלמידיהם/תלמידותיהם או ניצלו אותם מינית. ניצול מיני הוא פסול, אין כל שאלה בדבר. האם מורה ששוכב, בהסכמה, עם תלמידות (או להפך) מתנהג בחוסר מוסריות? שאלה טובה. לרוב התנהגות כזאת מתקבלת על ידי הקהל הרחב כשלילית, אך מכיוון שכאמור מוסריות היא סובייקטיבית, השאלה הזאת הרבה יותר פתוחה מכפי שנדמה. כל אחד מוזמן להפעיל את האינטואיציה שלו ולראות כיצד הוא מרגיש. |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
השפעה אישית
|
|
|
|
|
ואם כבר באינטואיציה עסקינן, מומלץ לכל אחד לבחון מה גורמת לו ברמה הפיזית והנפשית השהייה בנוכחות המורה שלו, וכיצד שהייה זו תורמת להתפתחותו הרוחנית. הדרך הרוחנית אינה קלה, וההתקדמות בה יכולה להיות מלווה בקשיים לא מעטים בכל הרמות הללו. אך בסופו של דבר, ההליכה בדרך היא הליכה לכיוון האמת האבסולוטית, לכיוון האני האמיתי, אלוהים, או כל שם שתרצו לכנות את זה. גם אם יש קשיים לפעמים, השהייה בנוכחות המורה הרוחני וההיחשפות לתורה רוחנית הן חוויות שאמורות להיות חיוביות באופיין. כששאל תלמיד את רמאנה מהארישי איך אפשר לדעת שמישהו יכול להיות מורה רוחני, ענה זה "על ידי שלוות הנפש שתמצא בנוכחותו ועל ידי הכבוד שאתה מרגיש אליו". שרי ניסרגדטה מהראג' היה אף יותר בוטה: "אל תסמוך על אף אחד עד שאתה משוכנע. המורה הרוחני האמיתי לעולם לא ישפיל אותך ולא יגרום לך לניכור מעצמך. הוא יחזיר אותך שוב ושוב לעובדה שאתה מושלם מטבעך ויעודד אותך לחפש בתוך עצמך. הוא יודע שאינך צריך דבר, אף לא אותו, והוא לעולם לא יתעייף מלהזכיר לך זאת...".
מאמר זה נעזר במקורות שונים, כדוגמת כתביו השונים הוונדרלינג והקורס האינטרנטי המצויין Course In Conciousness ואחרים.
קישורים נוספים:
שיחה של הדלאי למה על מורים רוחניים
אוסף מאמרים על רוחניות וכסף
"לקראת אתיקה רוחנית חדשה": מאמר של קייט ווילר
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
