 |
 |
|
|
|
|
| מיה הוד בודקת אופציות מדבריות חדשות. והפעם: חאן שחרות |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
מיה הוד,
25/10/2004 10:14 |
|
|
|
|
|
|
|
חאן שחרות. פלטות גרגירים עצומות, בלי עצים להתחבא בתוכם, בלי מכוניות לטוס בהן, בלי פרסומות. סיני כבר לא ממש אופציה, אילת בינתיים מפוצצת. מה נשאר? חצי מדינה של מדבר מקסים. על כביש מצפה רמון-אילת, 50 דקות מגבול טאבה, עצרתי את האוטו, כיביתי פלאפון, הרמתי רגליים באוויר ולא זזתי שבוע. במרחבים האינסופיים האלה שוב הבנתי איך זה ששלושת הדתות הגדולות התהוו במדבר. אין מקום אידיאלי יותר ליצירה רוחנית.
כבר חודשים שגלעד מזמין אותי להתארח, אבל נסיעה כזאת ארוכה
תמיד דוחים לכל זמן אחר חוץ מעכשיו. לפני שבועיים קיבלתי ממנו מייל שאוטוטו הוא מסיים לעבוד שם וזו הזדמנות אחרונה. אז באתי. אני טובה בדד ליינים.
השחקנים הראשיים: אבוער (זקן השבט), ג'פאר (דוגמן הבית הלבן), שריף (המנהיג), פארוק (העָרס), שוגי (המשוגע מרפיח), ג'דיד (הקוסם הודיני הצעיר) ויארק (המתמיד). כולם זכרים מסורסים, אחרת אי אפשר היה לרכב עליהם, שנקנו מהשבט הבדואי אבו רביע שבאזור ערד. גמל רכיבה, סתם לידע כללי, עולה בישראל בין 2,000-4,000.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
חאן שחרות
|
|
|
 |
|
 |
|
אליפות העולם בגמלות
|
|
|
 |
|
|
|
פירוש המילה חאן הוא תחנת דרכים לרענון ומנוחה, בעבר היתה זו תחנת דרכים נבטית ששימשה את השיירות בנות מאות הגמלים שהובילו תבלינים בדרך הבשמים העתיקה. שחרות הוא ישוב שהוקם לפני 18 שנה, צופה על הרי אדום ובקעת הערבה. עינת וספי הנגבי, מקימי הישוב שחלמו לגור ברמת המדבר, הגו גם את חאן שחרות שממוקם בגבעה הסמוכה, מתחם אירוח הכולל מאהל מגורים, מטבח, שירותים ופינות זולה חביבות. וטיולי גמלים כמובן.
גמלים. איך שהחיה הזאת מתמרנת במדבר, אליפות עולם. שמעו כמה פטנטים: כדי לא להיות חשוף כולו לשמש, יושב הגמל ממש מולה, ואז רק הפרונט בשמש, וכל שאר הגוף מתחבא מאחור. לגמל יש רגל חמישית, באמצע הבטן, לכן כשהוא יושב, מונחת כל הבטן עליה, מה שמאפשר לאוויר לעבור מתחת ולצנן. והשוס הכי היסטרי: איבר המין של הגמל תקוע הפוך, וזאת על מנת שהוא יוכל להשתין על הרגלים האחוריות שלו ולקרר את גופו. המון חכמה בשביל חיה עם כל כך מעט שכל וכל מעט שעות שינה. עוד נחזור לזה.
את טיולי הגמלים עושים במצוק ההעתקים, ולמי שלא נשבר הגב אחרי שעת רכיבה, יש גם מסעות של כמה ימים להר ארגמן או להר כרכום, המכונה "הר האלוהים", בו מצויות אלפי כתובות סלע המעידות, על פי חלק מהחוקרים, שהוא הר סיני בו קיבל משה את התורה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קור מדברי יבש
|
|
|
|
|
|
|
בשבת קפצנו לרותי ואמיר חאז'י לג'חנון. כאמור, מעלה שחרות, 23 משפחות, לא ישוב קהילתי. אנשי מדבר לא מדברים יותר מדי. רבים מהם מתבודדים, בעלי מקצועות חופשיים. שתי נשים מהישוב עורכות סדנאות הוליסטיות של שיאצו, יוגה ומדיטציה. אמיר מארח קבוצות בחאן, על פי מיטב המסורת הבדואית: גמלים וקפה בליווי נגינה בעוד, ני (חליל פרסי ), שובבה (חליל בדואי) ודרבוקה.
כל אחד בנה בישוב את הבית שלו בעצמו. רבים בנו בבוץ. 25 מילימטר גשם בשנה, זה כל מה שיורד באזור, כך שאין חשש שגשם ימיס את הבתים. אמיר בנה את ביתו מאבן מקומית בשם חרסית וטיח לבן, על פי כל הכללים האקולוגיים, כך שגם בחום הלוהט של הצהריים הקירות המבודדים יוצרים קרירות יחסית. בחורף הימים נעימים והלילות קרים. "קור יבש", זה אחרת לגמרי מקור עם לחות. הוא חודר לעצמות", מסביר לי אמיר.
אם לא הינו זוכים לאכול את הג'חנון של רותי ואמיר, היינו יכולים להתפנק על ארוחת ניגובים קלאסית או "מגלובה", שזה הפוך בערבית. מאכל בדואי מסורתי המתבשל בסיר ענק ובו עוף וירקות שמעליהם מתבשל אורז. כשהכל מוכן, הופכים את כל הסיר על מגש גדול.
את השאריות מעבירים ישירות לגמלים. בעצם רק את הירקות. גמל מסתבר הוא חיה צמחונית. הכלבים אוכלים את כל השאר, בובה ומנצ'קין - כלבות הבית המנומסות שאף פעם לא עושות צרכים בתוך החאן.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
המטבח
|
|
|
|
|
|
|
בית אבות לגמלים מזדקנים
|
|
|
|
|
|
|
אבוער פחות ממושמע. הוא כל הזמן יוצא מהבית, ואני לא מפסיקה לצעוק על גלעד שקושר לו את הרגלים. בסופו של דבר גלעד מעדכן אותי שהגמל ארוך הרגליים הזה, שכל הזמן מתגנב החוצה, הוא בן 92 שנות אדם, כלומר 23 שנות גמל, ושהבדואים כבר מזמן היו שולחים אותו לאיזה משחטה בחברון, שם ממוקמת המשחטה הגדולה ביותר בארץ לגמלים. בחאן כבר לא משתמשים בו לטיולים כי הוא זקן וקשה לו. אז קושרים לו את הרגלים כי הוא כל הזמן יוצא מהמכלאה ומחסל לכל שאר הגמלים את האוכל. משאירים אותו למות פה בשקט. שיגיד תודה. אני מציעה לגלעד לייסד בית אבות לגמלים, שבשבת יהיו ביקורים של המשפחה, ובאמצע שבוע ישחקו ברידג' ויארגנו להם הרצאות על צמחונות וכל מיני. הוא מודה לי על הסטארט אפ ובודק אם לא קיבלתי מכת שמש.
ואגב שמש, השקיעה בחאן מדהימה, ואני לא הראשונה שחושבת ככה - היא כבר קוטלגה כאחד המקומות היפים בארץ לשקיעה. אפשר ללכת לטייל, להתביית על סלע או סתם לשוט בערסל. ברקע יתנגן חליל של אחד האורחים, בז יעבור ממעל, או שסתם יהיה שקט.
בערב פוגשים במאהל משפחות שיודעות לטייל עם הרגליים ולישון על מזרנים, שוחרי שבילים בתחילת או בסוף המסלול, מאוכזבי סיני וחברים מהסביבה (האשראם בשיטים, נאות סמדר) שקופצים לביקור.
אני נקלעת לשיחה על סופרמן. אדם שקיבל תפקיד בסרט, נשאר עם תפקיד לחיים, ועל שניהם הוא קיבל אוסקר.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מבט אל עבר מעלה שחרות
|
|
|
|
|
|
|
לשכב על הגב, להרים את הראש ולעוף
|
|
|
|
|
|
|
אחרי הארוחה מציתים מדורה בחוץ. באחד הלילות מעמידים על האש "פויקה", סיר מברזל יצוק שזורקים לתוכו ירקות ומשאירים על גחלים במשך שעות, עד שהוא הופך לגיבג' עיסתי ומבושל היטב.
בלילה אחר אנחנו יוצאים לדיונות, חולות קסוי. גבעות חול שאף פעם לא מוצאים אותן אותו הדבר כי הן נודדות. חול רך ונעים. מטפסים ובכל צעד שעולים - טובעים. כשכבר מצליחים להעפיל למעלה, יורדים בגלגול מתמשך למטה. הדממה מופתית ואי אפשר לפספס אף כוכב מהשטיח שפרוש למעלה. לשכב על הגב, להרים את הראש ולעוף.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
חאן שחרות
|
|
|
|
|
|
|
מכבים את הגנרטור והולכים לישון
|
|
|
|
|
|
|
גמל ישן 20 דקות בלילה. כששאלתי את גלעד איך לעזאזל זה יתכן, הוא סיפר לי שזו חיה שלא מוציאה אנרגיה, היא אוכלת 16 שעות ביום ובשאר הזמן מחפשת עוד אוכל. וחוץ מזה יש לה מעט מאוד שכל. בחזרה מהדיונות לחאן, אנחנו עוברים עם הג'יפ ליד המכלאה ואני לוחשת לגלעד שאולי ידומם מנוע, כי אם 20 דקות שינה - אז לפחות שיהיה רצוף.
בחצות מכבים את הגנרטור ואי אפשר להתבלבל - הולכים לישון. השמש עושה קשת במהלך היום ממזרח למערב, הירח בלילה, ואני במעקב. היה לי חדר אבל ישנתי בחוץ. להסתכל על הלילה. לפני הפניה לעולם השינה, ליד הר האלוהים, אני חושבת על זה שהכל עומד פה, כי במדבר אי אפשר להגיע לשום מקום. רק לעצור, להיזכר. איזה יופי. איזה שקט. רק מדבר.
המלצה אחרונה לסיום: אם אתם כבר בסביבה, אל תפספסו את חלב הנאקות, נקבת הגמל, הידוע בסגולותיו הרבות ובעובדת היותו קרוב בהרכבו לחלב אם. הוא מרפא מחלות קיבה, הרפס, דלקות פרקים, סרטן, סוכרת והבדואים מאמינים שהוא גם מסייע לכוח הגברא. לא ניתן לעשות ממנו גבינות בגלל הרכבו המיוחד, רק גלידות. הוא נמכר תחת המותג "חלב בראשית". במדבר אמנם תמצאו אותו ביתר קלות, אבל גם בחנויות טבע עירוניות אפשר לרכוש אותו.
לאתר של חאן שחרות
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
