 |
/images/archive/gallery/140/097.jpg אבי ברוכים.
צילום: רונן לידור  |
|
|
|
|
| כשנוסעים באחד הרחובות בפרדס חנה, נתקלים בשלט מפתיע: "אינסטלטור אלטרנטיבי". גימיק? דיסוננס קוגניטיבי? שיחה עם אבי ברוכים חושפת תפישת עולם שלמה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
רונית בר אילן
19/7/2004 9:38 |
|
|
|
|
|
|
|
תורות רבות מדברות על ביטול האגו כתנאי לצמיחה רוחנית. אבל כידוע, זה לא מפריע להרבה מהעוסקים במקצועות העידן החדש להחזיק באגו נפוח וביד חמדנית. הבחירה של אדם מודע מבחינה רוחנית להיות דווקא אינסטלטור, מקצוע הסובל מתדמית בעייתית,
היא שלכדה את תשומת ליבי. וסליחה על הדעות הקדומות. שיחה איתו מבהירה לי שוב שעם קצת מאמץ אפשר להכניס עולם פנימי, עשיר בתכנים, לכל מקצוע. העיקר ההתכוונות הפנימית. וזה מה שהופך אותו מסתם שרברב, לאיש מקצוע אלטרנטיבי.
מה עשית לפני שפצחת בקריירה של אינסטלטור?
"במקור אני בא מרקע של מחשבים, אלקטרוניקה ופיזיקה. אחרי הצבא התלבטתי מה לעשות, איכשהו נטיתי יותר לקטע של לא לשבת וללמוד עכשיו. אולי זו היתה טעות כי אני לא יודע איפה זה היה מעמיד אותי עכשיו, אבל בשורה התחתונה אני שלם עם זה – נסעתי למזרח, הייתי שם שבעה חודשים ועברתי חוויות דומות לשל הרבה אנשים שהיו שם. חזרתי ומצאתי עבודה. בשלב מסוים חבר הציע לי להיכנס איתו לשותפות בקטע של שיפוצים ואינסטלציה. לקח לי זמן להחליט שבעצם זה מה שאני רוצה, להיות עצמאי. וככה זה התחיל. בהתחלה על אופניים, אחר כך על טוסטוס ואחר כך עם רנו מצ'וקמקת. למדנו ביחד את המקצוע, ובהמשך עשיתי קורסים של חברות אינסטלציה ושיפוץ. סיימתי שלב ראשון ואני עומד לסיים את השלב השני, של לימודי ניהול ופיקוח בבנייה. כל הזמן אני לומד במקביל לעבודה. למדתי פסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה ומזרחנות באוניברסיטת בר אילן, אבל תמיד הנסיבות הכתיבו את הקצב של הלימודים או את הלימודים עצמם. צריך להתפרנס".
מזפזפ בין הרוח לחומר
"כן. כל הזמן. לקח לי זמן להבין שזה מה שקורה. גם בחומר אני מנסה להכניס כל הזמן את הרוח. זה נשמע קצת משונה, אבל כשאני בא לתקלות, אני כל הזמן מנסה לחשוב מה הבעיה, מאיפה זה נובע, להסתכל על הבית כמו רופא שבא לחולה. זו הדרך הכי טובה לפתור בעיות".
אתה מוצא קשר בין בעיות בבית ובין בעיות של אנשים שגרים בו?
"כן... הדבר הכי חשוב זה לשאול את השאלות הנכונות, והרבה פעמים לסנן חלק מהמידע שנותנים לך. המטרה היא לבוא מתוך איזשהו צורך לפתור את הבעיה בצורה הכי טובה, ולא ליצור מצב שבו אתה כאילו פותר חלק מהבעיה אבל התקלה יכולה לחזור. אני מנסה לתת לאנשים את כל המידע האפשרי ויחד איתם להגיע למסקנה איך לטפל בבעיה, למרות שהרבה פעמים לקוחות אומרים: "אנחנו סומכים עליך, תפתור". אני מסתכל על הבית כמו על פציינט. הבית זה יחידה שנושמת, חיה, משמיעה רעשים. אנשים שומעים קולות של צינורות, מריחים ריחות נעימים יותר או פחות, שלא לדבר על סתימות, פיצוצים. אם אתה מסתכל על זה כמו על גוף חי אז היחס שלך למקצוע משתנה".
והיחס של הלקוחות גם משתנה?
"צריך לקוות שהיחס של הלקוחות לבעלי המקצוע גם הוא ישתנה. זה שני צדדים של אותו מטבע.
ממש כמו רופא אלטרנטיבי, בניגוד לקונבנציונלי, שמתייחס לגוף כאל מכלול אחד שלם של סיבות ותוצאות ולא כמו למכונה שאפשר להחליף חלק ובזה מסתכם העניין.
"בדיוק. הגישה של חברות הביטוח למשל, דומה לגישה של הרפואה הקונבנציונלית. הן שולחות בעל מקצוע לתקן תקלה ספציפית, למשל דליפה, ולא מעניין אותם שהצינור רקוב ושאפשר לראות שבעוד חודש הוא יתפוצץ ושוב יהיה צורך לפתוח את כל הבלטות. זה לא מעניין אותם. העיקר לסתום את הדליפה.
"הגישה שלי היא כזאת שאני הרבה פעמים בא לתקלות אחרי שהלקוח מתאר לי בטלפון מה הבעיה, ואז אני מגיע ונכנס בלי הכלים. הלקוחות מופתעים: 'איפה הכלים? אתה לא רוצה להביא אותם מהאוטו?' אז אני אומר קודם כל נראה מה הבעיה. לוקח פסק זמן שמאפשר לי לבוא בלי הדחף של לעשות מבלי לחשוב קודם. וזה לפעמים נתפס לא טוב על ידי אנשים. זה חלק מהקטע האלטרנטיבי".
מה עוד אלטרנטיבי בעבודה שלך?
"אני משתמש בכלים קונבנציונליים, אבל לא בחומרים כימיים. זה משהו שמעולם לא עשיתי. כל החומרים האלה הם מאוד מסוכנים, ומזיקים גם לבן אדם וגם לסביבה".
איך אנשים מגיבים לטייטל?
"ברגע הראשון זה מצחיק אותם, שזה כבר טוב. אנשים צוחקים זה אחלה בעיני. לפעמים הם עונים עוד לפני שאני פותח את הפה, שואלים אם אני עושה שיאצו לצינורות, רייקי לברזים, שואלים: 'אתה מדבר לצינורות?' אז התשובה היא כן, אם זה עוזר לי לחשוב אז אני מדבר לצנרת. כולם עושים את זה, אבל אף אחד לא מודה בזה! מה, אנשים לא מדברים למחשב שלהם? לא שואלים 'מה אתה רוצה ממני' וכל זה".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
צינורות בראייה הוליסטית
|
|
|
 |
|
|
|
כחלק מהראייה ההוליסטית של בית כגוף שיש לשמור על בריאותו, מציע ברוכים ללקוחותיו מערכות לטיהור מים: "בגלל שהמים בארץ הם לא במצב מי יודע מה, אני ממליץ לאנשים להתקין מערכת לטיהור, כדי שלא תהיה אבנית במערכת ושלא ייכנס חול ולכלוך. בכל פעם שהמועצה או העירייה עושה איזשהו תיקון אז הסגירה והפתיחה משחררת לכלוך שמגיע לבתים. זו חשיבה שנוגדת באיזשהו מקום את הפרנסה שלי, כי אם יש מערכת שמגינה אז הצנרת תישאר בסדר, או אם אתה מחליף קטע שלם של צינור אז לא יקראו לך לפיצוץ עוד פעם".
צריך אוזן מוזיקלית כדי להיות אינסטלטור?
"כן, צריך את זה, כשרוצים לדעת אם יש דליפה, מאזינים עם מכשיר או באוזן חשופה כדי לשמוע מה מקור הדליפה. יש גם דפיקות מסוימות שאנשים חיים איתן, ולטענתם זה קורה רק באמצע הלילה. פעם לקוחה אמרה לי שיש לה חולדות בדוד. אבל האמת היא שהקולות האלה נשמעים כל הזמן. ביום אתה לא שומע את זה כי יש רדיו דולק, טלוויזיה, מוזיקה. בלילה, כשהכל שקט, פתאום זה מופיע".
השקט הוא נקודת פתיחה טובה לא רק לאיתור דליפות, אלא גם כאמצעי להשגת קשב פנימי והתבוננות. ברוכים, שאהבתו לידע מובילה אותו לאורך השנים ללימודים בנושאים מגוונים, ביניהם לימודים פרקטיים כמו קורס חובשים ונהגי אמבולנס, משקיע בשנים האחרונות זמן ואנרגיה גם בלימודי קודש. כחלק מהתחזוקה הפרטית של עצמו.
אתה דתי?
"אני חושב שאני רחוק מלהיקרא דתי. אבל בעיני כולם מחוברים לזה כך או אחרת, או שיתחברו בעתיד".
יתחברו למה?
"לאמונה. היתה תקופה שלמדתי לימודי קודש, דווקא בזרם של חב"ד יותר. היינו נפגשים כמה חבר'ה באיזה שדה באמצע הלילה, נכנסים למערה ולומדים עד הבוקר, לפעמים מביאים מרצים אורחים".
איזה טקסטים?
"גמרא יותר, אבל גם קבלה. אני הולך הרבה להרצאות בנושא, שמתקיימות פה באזור".
איך אתה רואה את העתיד המקצועי שלך בשנים הקרובות? תישאר שרברב או תעבור לפיקוח?
"אני אמשיך לעשות את מה שאני עושה עכשיו, מקסימום אשלב את הפיקוח. אני לא רוצה להיכנס לתחום שאני צריך להגיד לאנשים שהם לא בסדר. מפקח אומר תתקן, או תעשה ככה וככה. אני מעדיף את התקשורת יותר בגובה העיניים, לא להיות מעל אנשים. עם זאת, אני תמיד שואף להתקדם - גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה מקצועית".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
