 |
/images/archive/gallery/140/100.jpg מופע בכנס נשים עושות שלום
צילום: מיה הוד  |
|
|
|
|
|
מיה הוד ביקרה בכנס נשים עושות שלום עם הגוף וגילתה ששומן טוב גם לבריאות. רק חבל שמנחות הכנס חטובות למדי |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
מיה הוד
19/7/2004 9:47 |
|
|
|
|
|
|
|
בחברות שבטיות נשים שוהות יחד במחזור החודשי, בראשי חודש או בחגים. מסתודדות, רוקדות ושרות. אחר כך הן חוזרות לשבט וחולקות עם הגברים והילדים את הנשיות שלהן: החוכמה הרכות, הרגש. אצלנו נשים כבר לא נפגשות רק כדי להיות. הן נפגשות על קפה, או בעבודה או מקסימום עם עוד חברה או שתיים.
בכנס "נשים עושות שלום עם הגוף", היה משהו שהזכיר איזה געגוע לביחד הנשי השבטי הזה. להיפגש ולא לעסוק בבן הזוג, או להחליף מתכונים, טלפונים של מניקוריסטית מצוינת, או של מנתח פלסטי שלא טועה אף פעם.
במועדון על הירקון, ביוזמתה של שרה גלאון, מנחת קבוצות נשים, ובשיתוף מועצת הנשים של עריית תל אביב, מרכז ייעוץ לאישה ושדולת הנשים בישראל התקיים כנס שנושאו היה אחד: הגוף. רק הוא. הגוף כשק החבטות של נשים, שדרכו הן פותרות תסכולים וצרכים לא ממומשים.
נשים
בארצות עולם שלישי, במיוחד לאחר הריון, הן שמנות. כפלי הבטן מתנוססים מכל עבר, הזרועות גדולות ומידלדלות, ובכל שד תלוי לו ילד שיונק את נוזל החיים. והן כל כך נשים, בעיני הבעלים שלהן, בעיני עצמן.
אצלנו סקרים מצביעים על כך שבנותינו עומדות בראש פסגת הדיאטות העולמית, וכשאני אומרת בנות, אני מתכוונת לילדות בנות שמונה. הגיל בו אנחנו עומדות מול המראה ומרגישות לא מרוצות רק הולך וקטן.
טובי בראונינג, הוגת שיטת עצמת הרכות, דיברה על העובדה שהשוויון כלפי חוץ הוא הסוואה בלבד. הדיכוי החיצוני הפך פנימי, כי המלחמה הנשית עברה מהזירה החברתית אל תוך הגוף. טובי דיברה על הצד הטוב שבשומן, שלימדו אותנו לשנוא כל כך. השומן כריפוד נעים ורך, כמסייע למערכת החיסונית, כמאריך חיים, כסמל הרכות. פתחנו כפתור והתרווחנו על הכיסאות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לפתוח פה גדול
|
|
|
 |
|
|
|
לקראת סוף הערב, בהצגה "לפתוח פה גדול" של שרה גלאון ושרה מגן, אפשר היה לבכות אם ההצגה לא היתה גם מצחיקה. הן הניעו אותנו בקיצוניות בין מונולוגים עצובים להכעיס, מערכונים משעשעים ושירים מרגשים, ואני נזכרתי בהצגה שפעם ראיתי עם חבר דתי על חיזורים בחברה הדתית. רוב הזמן, מצאתי את עצמי משתוממת כשהקהל שלידי גאה בצחוק אדיר. "צריך להיות דתי כדי להבין את ההומור בהצגה הזאת", אמר לי החבר. וככה הרגשתי אתמול, שחייבים להיות אשה כדי להבין מה קורה בערב הזה. ראשית מבחינת ההומור, רק נשים מכירות מבפנים את הסוגיות כמו להישקל לפני או אחרי הכניסה לשירותים, להסתובב ערב שלם בשמלה שלא מאפשרת לך לנשום, או כמו בָהצגה, לבכות על זה שהכשרון שלך לא פורץ החוצה בזמן שאת מגישה לבעלך כנייר טואלט את דפי השירים שכתבת...
אפשר להאשים את התקשורת בכך שהיא מפיצה את האידיאלים האלה, אפשר להאשים את הגברים, שבולעים את כל אלה, ואחר כך רוצים שניראה ככה. ואפשר להפסיק לנקוט בשיטת הקורבן, ופשוט לקחת אחריות ולהבין שהגוף הנשי הוא סמל השפע והפוריות, היופי והרכות, וככזה, עלינו להזין אותו במזון נכון, עונג ואהבה, ואז לצאת אל השבט ולהפיץ את הנשיות כפי שנתן אותה הטבע.
שתי הצעות לשיפור: האחת, עם כל הרצון הטוב של הנשים הכישרוניות שהובילו את הערב, ויש רצון, לשמוע מנשים יפות ודי חטובות "תשלימו עם הגוף שלכן", זה חצי עובד. אולי אפשר לזמן לפעמים הבאות נשים מלאות ושמנות שיספרו על השלמה עם הגוף ממקום מלא יותר.
השניה, זיהיתי בקהל גברים בודדים, שנראו קצת בשוק, ועבורם זו בטח היתה חוויה אנתרופולוגית מעניינת ומלמדת. למרות שאנחנו מסתכנות באיבוד הכוח הנובע ממפגש שמכיל רק נשים, אפשר להזמין לדיון הזה גם גברים. הם חלק מהסיפור שלנו, כדאי שגם הם יהיו בעניינים.
כל המעוניינ/ת לקחת חלק בכנס הבאיכול לפנות במייל knashim@saragilon.com
המרכז לייעוץ לאשה
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
