 |
 |
|
|
|
|
| ניסים אמון על המסע פנימה, הקשיים שבדרך וארגז התרופות הרוחני
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
ניסים אמון
6/7/2004 9:43 |
|
|
|
|
|
|
|
הצעידה בדרך הרוחנית במסע הפנימי מחייבת בראש ובראשונה להחליט להתחיל ללכת. זו היא מטרתה של הפרג'ניה, הלימוד העיוני, המבוסס על הבנה ומילים. הפרג'ניה משרטטת את היעד של המסע, עוזרת להרגיע את הספקות ולרתום את כוח הרצון של המחשבה.
אבל הפרג'ניה היא רק שלב מקדים, וההחלטה ללכת עדיין אינה הליכה. אם נתקעים יותר מדי זמן בשלב העיוני עלולים, מבלי משים, להפוך לשוחרי פילוסופיה רוחנית. אולם הבנה תיאורטית בלבד אינה מספיקה, בדיוק כמו שהבנה מעמיקה של תפריט מסעדה אינה ממש משביעה.
הבודהה אמר שהליכה נכונה נעשית במקביל בשלושה תחומים: סילה, סמדהי ופרג'ניה. במנזרים בודהיסטים בכל העולם מקפידים לשמור על ה"סילה", שהם חוקי ההתנהגות המקובלים באותו מנזר, אבל המקום שבו מתקדמים בפועל
הוא ה"סמדהי" - מדיטציה.
מעבר להבנה האינטלקטואלית, נמצאים שדות רחבים של מיסטיקה, מקומות צבעוניים ומרתקים השובים בקלות את הדמיון. אבל שיטות אזוטריות של פולחנים אקזוטיים לא נכללות בקטגוריה של "סמדהי", והמסע פנימה - אין משמעו תליית קריסטלים בפינות החדר ואמירת "אום" לארבעת הכיוונים, אלא עבודה יומיומית ומתמדת, בדיוק כמו שכושר גופני מצריך הליכה של מספר קילומטרים, כמה פעמים בשבוע. מאגיה וכישוף גם הם אינם מדיטציה. גם לא נומרולוגיה, אסטרולוגיה, תקשור עם רוחות, שחזור גלגולים, התייעצות במטוטלת, איזון הגוף האתרי וקריאה בקפה ללא סוכר. מדיטציה היא דבר שאנו עושים עם עצמנו ולא משהו שמישהו אחר עושה בשבילנו. הדרך היא אישית, וההליכה בה לא יכולה להיעשות על ידי איש מלבדנו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מדיטציה, פחדים ועורב המחשבות
|
|
|
 |
|
|
|
המונח מדיטציה הוא כללי ומקיף תחומים רבים ממקורות שונים. ניתן לחלק את כל המדיטציות לשש משפחות שונות ונבדלות, מעין שש תחנות במסע הרפתקאות: קתרזיס, טראנס, מדיטציה בתנועה, מדיטציה במהלך היום, טנטרה וטכניקות לישיבה בדממה.
ניתן להתייחס אל המדיטציות השונות כאל תרופות של בית מרקחת רוחני, כשתפקידו של המורה הוא להתאים אותן לאנשים שונים, בתקופות שונות ולצרכים שונים. חלק מהמדיטציות הן עתיקות מאוד, חלקן פותחו בשנים האחרונות, מקצתן שיפורים של מרשמים ישנים, וכמו תמיד, גם כאן לא צריך להאמין לכל מה שכתוב על האריזה. אם אין מורה, אפשר לבחור לבד בסוג של מדיטציה שנדמה שתתאים, אבל כדאי לזכור שבדומה לתרופות רגילות, גם כאן לפעמים יש תופעות לוואי. צריך להתאים את המרשם הנכון לתקופה הנכונה, להימנע מצריכה מוגזמת ומפיתוח תלות והתמכרות. לא לערבב ביחד עם יותר מדי טכניקות אחרות, ולא להפוך את המדיטציה עצמה לפולחן או לאמונה.
בתרגול כל אחת מהטכניקות שנבחר, תחל מלחמה בין שני קולות פנימיים - אחד סקרן ונמשך להעמיק, והשני ביקורתי, מתנשא, לא מוכן להיפתח ורוצה לחזור הביתה. כאן נחשף העולם הפנימי, ואם יש בו פחדים, הם יצופו מיד למעלה, כמו שמן על מים.
הפחד הוא לצאת מהמרחב המוגן של האינטלקט, ולתרגל דברים בפועל. הפחד מהסודות ה"נוראיים", שמסתתרים מאחורי קירות המגן שבנינו עבורם, סודות שאותם אנחנו עדיין לא מוכנים לגלות לעצמנו. העורב מנסה לשכנע אותנו שזה מהר מדי ומוקדם מדי, שזה בעצם לגמרי לא אנחנו, ושעדיף לחזור אל השגרה המוכרת והרגילה, גם אם אין בה מספיק אושר ושמחה. העורב השחור של המחשבות לא אוהב אף אחד מששת סוגי המדיטציה. עם הלימודים העיוניים הוא עוד הסתדר והצליח למצוא פה ושם מה לא בסדר, אבל תרגול ממשי מכניס אותו לפינה והוא לא מתכוון לוותר בלי מלחמה. ותדעו שהולכת להיות מלחמה קשה, כי כל הדברים רוצים לחיות, כולל הדברים שאנחנו רוצים להיפטר מהם.
זהו קרב באויב עתיק, תחבולן וחמקמק, אבל בסופו של דבר ניתן להתגבר עליו ואפילו לסלוח לו ולחבק אותו בחום, כי באופי שלו הוא בסך הכל רק פחדן, ובמהות שלו הוא אפילו לא קיים. אבל אין צורך להקדים את המאוחר ואם נלך לאט ורצוף, הסוף כבר מעצמו יגיע. צריך רק להתחיל וללכת, ומשם החיים יובילו והדברים כבר יקרו מעצמם, או כפי שכתב לאו טסה ב"ספר הטאו":
"השמים פתוחים,
הארץ גדולה
והדרך אינסופית".
ל-Taos, אתר הבית של ניסים אמון
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
