 |
/images/archive/gallery/133/559.jpg
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| אריאל צ'בל על תודעה, סבל ורגש של חיות ממינים אחרים |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אריאל צ'בל
6/7/2004 9:35 |
|
|
|
|
|
|
|
אם יצא לכם פעם להתווכח או להיות נוכחים בוויכוח בענייני זכויות בעלי חיים, ודאי שמעתם לא פעם את הטענה: "מאיפה אתה יודע שכואב לתרנגולות? הן אמרו לך"?
סביר להניח שלא התייחסתם לכך ברצינות. בדרך כלל ברור שמדובר בסתם הקנטה. אבל יש ספקנים בעלי נימוסים משובחים יותר: "כאב? אולי. אבל לטעון שרע להן, פשוט כי כולאים אותן, או כי נשללים מהן תנאים שהן לא מכירות ממילא - זו כבר האנשה"!
מטענה כזו כבר קשה יותר
להתעלם. ויש המוסיפים, במבט מנצח: "הן לא יכולות לתקשר איתנו באמצעות שפה ולכן הסבל והצרכים שלהן הם ספקולציות; תצפית בהתנהגות לא מספיקה כדי שנוכל להסיק מה עובר להן בראש".
וטענה זו היא, כביכול, כבר כמעט נכונה! לכן כדאי להסתכל באופן מעמיק יותר - במגבלותיה של כתבה קצרה - באילו תנאים נוכל לומר דברים בעלי משמעות על "מה שעובר להן בראש". לשם כך יש לפתוח בשאלות כלליות למדי, ואז נשוב לתרנגולות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
ידידי הרובוט
|
|
|
 |
|
|
|
כשאני בא להעריך "מה עובר בראש" של אדם אחר - אני בהכרח מנחש. אני חושב את מחשבותי, והוא - את מחשבותיו שלו. איש מאיתנו לא יכול לראות את מחשבות זולתו, לשמוע או למשש אותן. נוכל רק לראות, למשל, שאישוניו מתרחבים ושידו מתנופפת. נוכל גם למדוד את רמת האדרנלין שבדמו. אם נסיק מכך שהוא כועס - עדיין מדובר רק בניחוש. אולי טעינו בפירוש הסימנים, והוא מרגיש משהו אחר בכלל? ואולי הוא בעצם רובוט חסר תודעה, המתוכנת להרחבת אישונים, להנפת זרועות, להפרשת אדרנלין - ולכל סימן אחר, שאנו נוהגים לפרש כסימן למחשבות?
שפה? לא כזה ביג דיל. כמובן, כדי לדעת מה חושב ידידי, בדרך כלל אני פשוט אשאל אותו. אך גם תשובותיו לא מוכיחות מה הוא חושב, או שהוא חושב בכלל. הרי עדיין לא נפטרנו מבעיית הרובוט - אולי הוא מתוכנת לדבר? ואם הוא אדם רגיל, אך מדבר בשפה שאיני מבין, מה יועילו הדיבורים? ואולי הוא סתם משקר? במקרים כאלה, נסיק את מסקנותינו על "מה שעובר לו בראש" על בסיס התבוננות בהתנהגותו ובתנאי הסביבה שבה הוא נתון - באופן דומה לדרך שבה נתבונן בחיות, שלהן אין שפה.
אם כך, איננו יודעים בוודאות "מה עובר בראש" של אדם אחר, ובכל זאת אנו מתנהגים כאילו ידוע לנו בוודאות שאנשים אחרים חושבים - וחושבים הרבה - כי לכולנו יש ידע נסיבתי עצום ורב על המחשבות של זולתנו. כעת, אין כל סיבה שלא להסתמך על עדויות נסיבתיות דומות גם לצורך הערכת מחשבותיהן ורגשותיהן של חיות ממינים אחרים. אמנם, הידע שיש בידינו לגביהן הוא מצומצם מאוד בהשוואה למה שידוע לנו על בני אדם בוגרים ונורמליים - אך עדיין מדובר בידע רב, המאפשר להניח כמה וכמה הנחות "ודאיות" לא פחות מהנחותינו לגבי תודעתם של בני אדם. הידע יספיק, רק אם נשתמש בכל הכללים הבאים (ולא רק באחד או בשניים מהם. הנה הם לפניכם.
כלל ראשון: מבנה הגוף. מצוי בידינו כיום ידע עצום על המבנה והתפקוד של מערכת העצבים של חיות שונות. למינים רבים, בעיקר מבין בעלי-החוליות (שאנו ביניהם) - יש מערכת עצבים הדומה ביותר לזו שלנו - מתאי החישה שבקצות האיברים וכלה במוח. מערכות העצבים שלהן מגיבות לסביבה באופן הדומה מאוד לתגובתם של בני אדם, ברמת הפעילות של כימיקלים מסוימים בגוף, של תאים או של רקמות שלמות. סביר להניח שאם קיים דמיון בהתרחשויות מסוימות בתוך מערכות העצבים שלנו ושל מינים אחרים, נלווה לכך גם דמיון במצבי הנפש הקשורים במצבים אלה. (זו לא הזמנה לערוך ניסויים בבעלי חיים! זה אבסורד לערוך ניסויים בחיות כדי להוכיח, בסופו של דבר, שעריכת ניסויים בהן היא פסולה!)
כלל שני: התנהגות. כשם שהתנהגותנו מעידה על מצבנו הנפשי ועל מחשבותינו, כך סביר להניח כי התנהגויות מסוימות של חיות אחרות מעידות על רגשות ומחשבות. לכאב, לפחד, לחרדה וכן להנאה יש ביטויים התנהגותיים (בריחה, רעידות והתנשמות, קריאות מצוקה, טיפול באיבר פגוע ועוד ועוד - הרשימה אינסופית). ניתן ללמוד מן ההתנהגות גם על העדפות מורכבות (למשל, כאשר פתוחות בפני החיה מספר אפשרויות, והיא בוחרת באופן עקבי באחת מהן). כאשר מדובר בחיות חברתיות ומורכבות, הסימנים שהן מחליפות ביניהן תורמים נדבך נוסף של עדויות על "מה שעובר להן בראש".
כלל שלישי: אבולוציה. הדמיון הרב שיש בינינו לבין מינים אחרים אינו מקרי. אנו מניחים, שהתפתחנו מהורים קדמונים משותפים, ולכן תפקודה של מערכת העצבים שלנו אינו יכול להיות שונה באופן שרירותי מתפקודן של מערכות העצבים של חיות אחרות. המסגרת האבולוציונית דורשת אף יותר מכך: כל תכונה שאנו מזהים בחיה כלשהי התפתחה בתהליך של ברירה טבעית, כלומר, צריך להיות לה יתרון הישרדותי. למשל, מורכבות נפשית היא יתרון עבור חיות המאריכות ימים והמתקיימות בחברה, אך לא עבור יצורים הבוקעים בצורת בוגרים לחיים של יום אחד
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
