ראשי » מדע ומחשבים » מדע » מדעי החיים והחברה

חרוצות: הנמלים יצילו אותנו ברעש האדמה הבא

מחקרים שנערכו במכון ויצמן העלו שהנמלים מחזיקות אצלן את הפתרון לחידות מתמטיות עתיקות, למגבלות של רשת האינטרנט ולבעיות מתחום הרובוטיקה. ורק שאלה אחת נותרה פתוחה: מדוע הן לא מסכימות להדגים את הגאונות שלהן בתנאי מעבדה?

אם הכול ילך כמתוכנן, בעוד עשרים שנה מהיום כבר ילכו על כוכב מאדים מתיישבים אנושיים – או ידלגו בקלילות, אם ניקח בחשבון כוח משיכה שעוצמתו כשליש מזה של כדור הארץ. הכרזתה של נאס"א בספטמבר שעבר על מציאת מים זורמים בכוכב הלכת השכן, חיזקה את ההנחה שהנה, בפני בני האדם תוצב בטווח הנראה לעין עוד אופציית מגורים לא רעה בכלל - אם נשאיר רגע בצד תנאים כמו אטמוספרה דלילה, פני שטח מדבריים וקפואים, וטמפרטורה ממוצעת של 55 מעלות צלזיוס מתחת לאפס.

עוד כותרות ב-nrg:
- ברלנד לא ישתחרר למעצר בית: 'חשש להימלטות'
- קרוב לשנה אחרי הפיגוע: הפצוע הקשה התחתן
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

צפו: "הנמלים המשוגעות" בפעולה (צילום: אהוד פוניו)
 

אחת ההצעות שהועלו לא פעם לצורת התיישבות אפשרית על הכוכב האדום, היא מחיה במערות. פתחי מערות נצפו כנראה בתצלומים ששיגר רכב החלל האמריקאי "מארס אודיסיי" ב-2007, ובתמונות אחרות שצולמו במהלך עשרות שנות מחקר. ההיגיון מאחורי הרעיון פשוט: לעולים החדשים שמרחוק באו יוכלו המערות לספק תנאים לייצור אוויר, וכן להעניק הגנה מפני קור, קרינה, נפילת מטאוריטים ושאר פגעי טבע שפוקדים את הכוכב.

רק שכאן צריכות להישאל השאלות: מי בדיוק יכין את הקרקע, ומי יחפור את המחסה התת-קרקעי למען האסטרונאוטים האמיצים שיישלחו למאדים עם כרטיס טיסה בכיוון אחד? שיגור בולדוזר מסיבי בודד שיעשה את העבודה הוא בהחלט אפשרי, אבל די בתקלה אחת כדי להוציא אותו מכלל פעולה, ולך תחפש טכנאי בכוכב לכת שכן.

הפתרון שהוצע הוא להסתייע ברובוטים קטנטנים שיידעו להתאים את עצמם לעבודה בתנאי שטח שונים. כל אחד ואחד מהם יוכל לפנות אבנים קטנות, לחבור לאחיו כדי להרים סלע גדול, לאטום חללים ולעשות כל מה שצריך כדי לאפשר לחלוצים לנשום אוויר עם קצת פחות פחמן דו-חמצני. כעת נותר רק הפרט הטכני הקטן של לתכנת את הרובוטים לכל המשימות האלה, וכדי לעשות את זה נראה שצריך לעמוד, כמו ד"ר אהוד פוניו, בחצר מבנה ברחובות תחת השמש הקופחת, ובמשך ארבע שעות לצלם נמלים מעבירות טבעת אחת של צ'יריוס מצד לצד.

ברוכים הבאים לשיכון לצעירים בסניף איל"ן ברחובות. כאן גרות בכיף מיליוני נמלים שהשתלטו על כל חלל קיים בשטח המבנה - פתחי ביוב, כוכים בקירות, שקעים בגג או סדקים בגזע העץ שבחצר. מפעם לפעם יכולים עוברי אורח בעלי עין חדה לחזות בנמלים הצועדות בשבילים כשהן נושאות עמן גלמים, זחלים וביצים, אבל אל תתנו למחזה הדינמי הזה לבלבל אתכם. רוב הזמן הן בעיקר רובצות בקן, מנפצות באכזריות את סטריאוטיפ הנמלה החרוצה.
 
הנמלה שנמצאת תחתינו נקראת "נמלה משוגעת", או בשמה המדעי החביב גם הוא - אצנית ארוכת מחוש. מחוץ לקן היא נמלה תזזיתית, מהירה, וממבט מיקרוסקופי גם עטורת פלומה, ובקיצור: שעירה חסרת מנוח. תחת עדשת המצלמה של פוניו, שניצבת על עגלה בחצר, מתרחש בכל רגע נתון מסע אלונקות מתוזמן ומהיר: עשרות נמלים כורעות תחת נטל פתית בודד של צ'יריוס שהושרה במזון חתולים, ומשנעות אותו.

חלקן צועדות כשגבן לכיוון התנועה, חלקן שועטות עם כיוון התנועה. הכיסאות המוזיקליים לא מפסיקים לרגע: פועלות סוחבות מתחלפות בפועלות חדשות, כשמחוץ למעגל עומדות כמה נמלים בודדות ומשמשות כשוטרי תנועה. בעזרת הפרומונים שלהן – מולקולות כימיות שמעוררות את חוש הריח – הן מכוונות את הסוחבות, ונהנות מ-15 שניות תהילה השמורות למנהיגות. אז פג הקסם, והן מפנות את הכיסא והופכות להיות סוחבות מן המניין.

התיאום, יש לציין, מופלא. ריקוד הצ'יריוס, שנוצר במאמץ המוני משותף, מזכיר בתחילה התנהלות של שואב אבק רובוטי בבית חדש. בהתחלה הוא מסתובב הלוך-חזור, עם הזמן הוא תופס אזימוט ונרגע. פוניו - זואולוג ומדען סגל במעבדתו של ד"ר עופר פיינרמן מהמחלקה לפיזיקה של מערכות מורכבות במכון ויצמן - לא ייתן לסוחבות להביא את האוכל אל הקן.

מפעם לפעם הוא משנה בעזרת פינצטה את מיקומו של חטיף הדגנים, ובאורח פלא הנמלים לא מתייאשות, מתאגדות סביב החישוק הקטן ומתחילות שוב לנוע בהתאמה - כאילו הוא לא עשה להן את זה דקה קודם, ועוד אחת לפניה. את אותו שיתוף פעולה, אגב, הן יפגינו גם תחת חפצים שמשקלם פי עשרת אלפים ממשקל גופה של נמלה בודדת. תוך כדי כך הן יגלו יכולת מרשימה להתאים את מספר הסוחבות למשאות בעלי משקלים, צורות וגדלים בטווח רחב.
 

"מלבד בני האדם ומספר קטן של מיני נמלים, שהנמלה המשוגעת היא אחת מהם, אף בעל חיים חברתי לא יודע לבצע סחיבה משותפת", אומר פוניו. "זו כנראה משימה קשה מאוד מבחינת קואורדינציה וביצוע החלטות ניווטיות. יתר הנמלים לא יודעות לבצע את המשימה. תני להן משהו קצת יותר כבד ממה שנמלה בודדת יכולה להתמודד איתו - והן ינסו ומהר מאוד יתייאשו. חלקן יפתרו את זה בדרך אחרת, ישתמשו בלסתות החזקות שלהן ויחתכו את החפץ".

הוא ניגש שוב לעגלת העבודה שאותה הוא סוחב אחריו כבר ארבע שנים ("חברים צוחקים עליי שזה הכלב שלי שאני מוציא כל יום לטיול"), ומוציא קופסת פלסטיק גדושה במזון חתולים. ממנה הוא שולף טבעת גדולה מסיליקון שמדיפה את הריח הנכון, ומניח אותה על הרצפה. חוש הריח עושה את שלו, ושוב, תוך שניות, מתארגנת סחיבה משותפת. פועלות סוחבות, מנהיגות מכוונות, וג'ימליה ג'ים.

"לא מדובר ברוח התנדבות, אלא באינסטינקט. הנמלים המשוגעות מתוכנתות לעשות את זה. הן מסתובבות בשטח, מריחות, וברגע שהן מזהות אוכל פוטנציאלי שכבד מדי עבור נמלה בודדת - הן מגייסות את האחרות. כשאלה מגיעות, הן מתחילות בסחיבה", אומר פוניו. והופ, החלפת משמרת. נמלה שחורה מורידה את הז'קט ומתחילה לסחוב. כמה אחרות מגיחות מהצד, נעמדות ונכנסות לנעלי יודעת-הכול שלה. יתר הנמלים לא מודעות כלל לחילופי השלטון.
 
המבנה החברתי המורכב והמסודר ושיטות הפעולה הקהילתיות הפכו את הנמלים למודל אידיאלי בתחומי מחקר רבים, כמו מדעי המחשב והרובוטיקה. בדרך להקמת מושבה אנושית במאדים יצטרכו רובוטים ללמוד לעבוד בתיאום, לפנות מכשולים ולהיכנס למקומות בלתי עבירים לאדם, ממש כמו נמלים, ואת הדרך הנכונה והיעילה לעשות זאת, מאמין פוניו, ניתן למצוא אם נפענח את דפוסי הפעולה של השיירה המתהלכת כאן.

"מה שמעניין הוא שאין כאן אף גורם שנמצא מעל כולן, מנהל עבודה שאומר 'עכשיו את תבואי לכאן ואת תלכי לכאן'. יש מערכת מבוזרת, ובכל זאת הן מצליחות לתאם את הפעולות שלהן. הנמלים הסוחבות הן כמו שריר והנמלה שבאה ומצטרפת היא הידע. ומה שמעניין ולא אינטואיטיבי הוא שככל שהחפץ גדול יותר, השריר נענה לאותה נמלה יודעת בצורה טובה יותר. אנחנו רואים הקשבה מדהימה מבחינת הקבוצה, העצמה רצינית של 'אלה שיודעות', שיכולות כל הזמן להתחלף. יש לנו כאן חברה שוויונית של ממש". 

מחקר הנמלים שעסק בסחיבה משותפת חולל לפני כשנה רעש גדול, ולא רק בקרב אנטומולוגים ומירמקולוגים – חוקרי החרקים והנמלים. מיד לאחר פרסומו בכתב-העת Nature Communications הוא זכה להתייחסות רבתי בבי-בי-סי, בנשיונל ג'יאוגרפיק ובתוכניות טלוויזיה ברחבי העולם שדיווחו על הפלא. גם בישראל המדיה על ענפיה התפעלה ופרגנה.

במאמר הראו פוניו ויתר שותפי המחקר כיצד פיתחו מודל תיאורטי שמסביר את התנהגותן המתואמת להפליא של המשוגעות הקטנות. הם מצאו שסוד ההרמוניה טמון בהתנהגות ביניים שהנמלים מפגינות: תנועה בין קונפורמיזם, כלומר הליכה בתלם והקשבה לקבוצה, לבין אינדיבידואליזם, לקיחת אחריות על הובלת הקבוצה. "ראינו שלנמלים האלה יש פרמטר פנימי שקובע את מידת האינדיבידואליות שלהן. ככל שהן בקבוצה גדולה יותר, הן נכנסות למוד של התנהגות משתפת פעולה ושל דחיקת האינדיבידואליות. וכך, למרות שהקבוצה הולכת ומתרחבת, גם היעילות שלה גדלה, מה שעל פניו נראה לא הגיוני. מי שניהל או פיקד על קבוצת אנשים יודע הרי שככל שיש בקבוצה יותר אנשים, כך קשה יותר להשליט סדר ומשמעת".

רעיון ה"מובילות לרגע" יצא את עולם הנמלים למחוזות רחוקים, והיו שהציעו לשאול את מודל המנהיגות קצרת-הטווח וליישם אותו על האדם בתוך ארגונים וקבוצות שונות. הם כנראה לא לקחו בחשבון שאם תיתן לאנשים לסחוב חפץ שכבד פי עשרת אלפים ממשקל גופם, תוך דקה הראשון נעמד בצד ומחליט שהוא המנהיג, השני עושה קולות של סחיבה מרחוק, והשלישי מוציא גימ"לים.

מה הסיכוי שנלמד משהו מקבוצה נטולת אגו, שבה פעם אתה בפרונט ופעם מאחור? ובכלל, איזה מנהיג הולך על שתיים יוותר על הכיסא שלו עשר שניות אחרי שהתיישב עליו?
"זה נכון", אומר פוניו, "אבל הנמלים נותנות לנו חומר למחשבה. קחי בחשבון שמבחינה חברתית יש להן פוֹר של כמה עשרות מיליוני שנים טובות מולנו, והן שומרות על מבנה חברתי יציב גם בתנאי סביבה משתנים. אנחנו לא נמלים, אנחנו לא מופעלים על ידי אינסטינקטים בלבד, אבל בכל זאת מעניין לשאול מה אפשר לאמץ מהמודל החברתי שלהן. אני מסכים איתך שהדבר החשוב ביותר הוא יישומים אפשריים פרקטיים, ופחות אנלוגיות לחברה האנושית".

כך או כך, פוניו וחבריו לא חדלים משרשרת הניסויים. במהלך הקיץ, תקופת הסחיבה של הנמלים האצניות, מקפיד פוניו להגיע לחצר ברחובות כשהוא חמוש בכובע ובעגלה, ולתעד אותן במשך כמה שעות כדי שיוכל לפענח עד תום את האלגוריתם שלפיו הן עובדות. ואם באלגוריתם עסקינן, אני תוהה בקול - מה לזואולוג חובב נמלים ולמחלקה לפיזיקה של מערכות מורכבות?

"מערכת מורכבת היא כל מערכת שמכילה המוני חלקים פשוטים יחסית, שיוצרים אינטראקציה זה עם זה. במהלך האינטראקציה של החלקיקים תגלי פתאום דברים מעניינים, תופעות חדשות שלא יכולת לצפות את הופעתן על סמך התנהגויות של החלקים הבודדים. מערכות מורכבות יש בכל תחום, לאן שלא תסתכלי את תיתקלי בכאלו. קחי למשל חלקיקי חומר שהודות לגרביטציה מתחילים להתלכד וליצור כוכבים וגלקסיות, או מערכות במוח שבנויות מהרבה מאוד תאים שמתקשרים ביניהם ומייצרים מחשבות ורגשות. הרי בנוירונים הבודדים לא תמצאי רגש או מחשבה, אבל איכשהו הקישוריוּת של המערכת מולידה משהו מרתק.
 

"מערכות מורכבות יכולות להיות גם בתחום המטאורולוגיה, כאשר חלקיקים רבים נתונים במשטר הפרשי לחצים, יוצרים מערכות מזג אוויר סוערות כמו טורנדו והוריקן. מה שיפה הוא שבעזרת כלים מתמטיים וסטטיסטיים מתחום הפיזיקה, אפשר לנסות להבין ולנסח מה קורה במערכת מורכבת מכל תחום, גם שאינו פיזיקלי: למה תופעה מתרחשת, באילו תנאים, ומה העקרונות שעומדים בבסיסה. כך גם אפשר לנבא תופעות שעדיין לא נצפו".

אחת הדוגמאות המוכרות למערכות מורכבות היא מערכת מושבות החיידקים שחקר פרופ' אשל בן-יעקב ז"ל מאוניברסיטת תל-אביב. בתחילת שנות השמונים פתר בן-יעקב את אחת החידות המאתגרות של הפיזיקה – כיצד מתהווה צורתם של פתיתי שלג. על בסיס הגילוי בנה את מחקריו בפיזיקה של מערכות מורכבות חיות, וחשף את עקרונות התקשורת והארגון של מושבות חיידקים, רשתות עצביות ואפילו גידולים סרטניים. מחקריו משמשים בסיס לחיפוש אחר טיפולים תרופתיים שיפעלו באמצעות מה שהוא קרא "לוחמת סייבר ביולוגית“ - שיבוש התקשורת המאורגנת הבין-חיידקית.

נשוב לנמלים. לפני כשלוש שנים סיים פוניו (43) את עבודת פוסט-הדוקטורט שלו, שעסקה בתנועות שפם של עכברים (!) וחיפש אנה ילך. ד"ר עופר פיינרמן הקים שנה קודם את המעבדה שלו, והחליט להתמקד בנמלים כמערכת מורכבת. פוניו, שכבר הרהר במחשבה לעזוב את האקדמיה, עשה אחורה פנה, התדפק על דלתות המחלקה לפיזיקה, והצטרף כחוקר. בינתיים, בבית השכור שבו גר בנווה-שלום, הוא הבחין במזון חתולים הנוסע לאטו על הרצפה. פוניו התחיל לצלם, שיתף את פיינרמן שגילה התלהבות, וכך הגענו עד הלום, אנחנו והצ'יריוס החבול.

"אני מגיע למחקר עם ידע זואולוגי ואתולוגי (חקר התנהגות בעלי חיים), ומטבע הדברים הרבה מהתופעות שרואים בנמלים אני אזהה ראשון, כי יש לי טביעת עין לדברים האלה", אומר פוניו. "אבל בדרך לחלץ תובנות מהנתונים שאספנו פה, כביולוג אני מוגבל יחסית. לעופר ולשאר החבר'ה בעלי הרקע הפיזיקלי יש ידע תיאורטי וכלים מתמטיים כדי לנתח את מה שאנחנו רואים. יחד אנחנו מנתחים איך המידע עובר בין הנמלים, מי יודעת מה ומתי, ואילו ניואנסים יש לתופעה. לכן השילוב שלנו מוצלח כל כך".
 

עד שזה יקרה, כמה יישומים שנלמדו מבעלי החיים הזעירים כבר יצאו לדרך ומסתובבים בשוק. כך למשל תוכנה מסחרית שהתמודדה עם אחת הבעיות הקשות והוותיקות מתחום המתמטיקה ומדעי המחשב: בעיית הסוכן הנוסע (Travelling Salesman Problem). עקרונות האתגר, על רגל אחת: סוכן או שליח צריך לבקר בכמה ערים, הנסיעה דורשת כסף וזמן, ולכן הוא רוצה למצוא את המסלול הקצר ביותר שיעבור בין כל הנקודות.

כשמדובר במספר קטן של ערים, המחשב יניב בדרך כלל תשובה מהירה באמצעות כלים חישוביים פשוטים. כשהמסלול כולל חמישים ערים, הבעיה כבר מורכבת מדי עבורו, ולסוכן אין זמן לחכות לפתרון אולטימטיבי שיתקבל בעוד 300 שנה. מה שחסר למחשב - או למנהל קו השליחים - הוא אלגוריתם, סט של כללים קבועים שמתמודד עם החידה באופן הטוב ביותר.
 
דורות של מתמטיקאים ואנשי מחשב עמלו על הבעיה מבלי לדעת שהנמלים כבר מצאו לה פתרון אלגנטי. "נמלים מחפשות מעבר, וכשהן מוצאות אותו הן משאירות אחריהן שביל המסומן בפרומון, כלומר חומרי ריח שהן מפרישות מבלוטות בגופן, שיש להם זמן נידוף מסוים", מסביר פוניו. "אם נמלה מצאה שביל מעבר ארוך, הסיכוי שאחריה תגיע נמלה נוספת שתצליח לעבור לאורכו של המסלול קטֵן, כי בגלל הנידוף הריח מתאייד. כאשר השביל קצר יותר, הסיכוי שנמלה נוספת תגיע ותחזק את הסימון, כלומר תשאיר ריח משלה, גדל.

"בתוכנה שפותחה יצרו נמלים וירטואליות שמפרישות פרומון וירטואלי בעל קצב אידוי מסוים. כך, בדומה למציאות, במסלולים הארוכים יחסית לא מספיקה להגיע עוד 'נמלה', ובמסלולים הקצרים נשאר מספיק 'פרומון' שנמלה וירטואלית אחרת מריחה, ומחזקת בריח משלה. רק השבילים הקצרים שורדים. זה הפטנט, וכמה מדהים שלא חשבו עליו לפני כן. בעזרת התוכנה הזו מכניסים בקווי אספקה סידור יומי, באילו ערים צריך לעבור, וזה מעצב את המסלול - לאו דווקא את המסלול הכי קצר אבסולוטית, אבל מאוד קרוב לזה. הכול על בסיס תובנות מעולם הנמלים".
 
אחד היישומים הפרקטיים שפוניו והחוקרים מכוונים אליהם, עשוי להיות רלוונטי כבר עכשיו: סיוע באזורים מוכי אסונות כמו רעידות אדמה, נפילות טילים, מפולות בוץ, מלחמות - כל אחד מפגעי הטבע והאדם שמצריך פינוי הריסות ותובע יחידת חילוץ.

"את לא תמיד יודעת מהם תנאי השטח, אם אפשר להביא למקום שופל, אם יש מדרגות ובורות, ושוב אנחנו פוזלים אל הרובוטיקה. השאיפה היא לשלוח רובוטים שיכולים לשאת דברים, החל מאבן חצץ קטנה או אבנים גדולות וסלעים, שייסחבו במשותף. הם יוכלו לשתף פעולה ולבנות סולמות, גשרים ואפילו רפסודות כדי לעבור מכשולים - הכול בהתבסס על יכולות קיימות אצל נמלים. אלה משימות מורכבות מאוד: הם צריכים לדעת לתקשר זה עם זה, לעבוד בצוות ובסנכרון, להתחבר לחפצים שונים בצורות ובגדלים שונים, ולהתאים את מספר הרובוטים למשא שהם סוחבים.

"בטבע יש לנו פתרון מוכן. לאט-לאט אנחנו משלימים את פענוח האלגוריתם שקיים אבולוציונית אצל הנמלים. היתרון הגדול הוא שהעקרונות פשוטים, וברגע שרובוטים יצליחו לחקות את ההתנהגות של הנמלים, יש לנו פתרון אמיתי לאזורים מוכי אסון ולעבודות כרייה על פני כדור הארץ או על כוכבי לכת אחרים כמו מאדים".

ואם במכשולים עסקינן, פוניו מעמיד את הנמלים באתגר חדש בדמות מחסום שרוחבו 60 ס"מ - פי מאתיים מאורכה של נמלה בודדת ממין זה. איך הן יתמודדו עם משא כבד על הגב וחומה שלא מאפשרת להביא אותו אל היעד? יעקפו את המכשול, גם אם הדרך ארוכה ומפותלת. איך אמר ניטשה? מי שיש לו למה, יוכל לשאת כל איך.

בקיץ הנוכחי ימשיך פוניו ברצף משימות שנבנו במהלך השנה, כמו הצבת מכשולים ברוחב שונה בכל פעם. הזמן קצר והמלאכה מרובה. האצניות ארוכות המחוש מבצעות סחיבה משותפת של מזון רק בקיץ, ולשכן אותן בחדר סגור וממוזג זה בלתי אפשרי, כיוון שהן סרבניות מעבדה עיקשות. משוגעות, כבר אמרנו?

"פעם הזמינו אותנו לתוכנית טלוויזיה בספרד וביקשו שנדגים בלייב את הסחיבה", מספר פוניו. "אמרנו להם שאנחנו מצטערים, אבל אנחנו פשוט לא יכולים. הם הציעו לשכן את הנמלים ולעזור במשלוח, אבל הסברנו שהן לא ישתפו פעולה". למעשה, עצם פעולת האיסוף של הנמלים מהקן ההומה היא כמעט בלתי אפשרית. אך מתקרבים החוקרים אל הקן, נושאים עליהם את הפרומונים האנושיים של יולי-אוגוסט, ומיד נכנסות המשוגעות לפאניקה ומתחילות לרוץ לכל הכיוונים, מבלי לבחול גם במעבר דירה (נו, לפחות לא צריך לשלם על הובלה).
 

לקושי מוסיפה העובדה שהנמלים הללו מוותרות על חפירת קן באדמה ומעדיפות פלישה לחללים קיימים שהנגישות אליהם לפעמים אפסית. אחד הקנים שניסה פוניו לאסוף בעבר הצריך שבירת קיר לבנים בסיועו של פטיש במשקל חמישה ק"ג, אבל גם אז רוב המשוגעות הצליחו לחמוק.

תצפיות נוספות שנערכו לאחר פרסום המאמר ההוא, העלו ממצא מרשים שכרגע פוניו מנוע מלהרחיב על אודותיו, עד לחשיפה הרשמית. "מדובר באלגוריתם יעיל מאוד לניהול מידע ברשתות תקשורת", הוא מגלה טפח. "בנושא הזה אנחנו נתקלים בבעיות על בסיס יומי, כשכמויות אדירות של מידע עוברות דרך מחשבים ושרתים ונוצר עומס. הפתרון הקיים נכון להיום הוא ניטור: מוניטורים בודקים כל הזמן את מצב הרשת, מזהים האם יש עומס במקום מסוים, ואז מנווטים את תעבורת המידע למקומות אחרים.

"הניטור הזה גוזל המון משאבים. אנחנו מצאנו אלגוריתם שנותן תובנות מצוינות ללא הצורך בניטור. ראינו שבאלגוריתם הפנימי של הנמלים יש מרכיב שמאפשר לעקוף מכשולים. נמלים יכולות לעבור כמעט בכל מקום, אבל החפץ שהן נושאות לא. המנהיגות אומרות לנמלים שסוחבות מאיפה לעבור, אבל אם הן נאמנות במאה אחוז למה שאומרות המנהיגות, החפץ עלול להיתקע. הנמלים מתגברות על זה בעזרת פטנט פשוט כל כך, שאני אומר לך - בחיים לא הייתי חושב עליו". ולא יסף.

אנחנו מתיישבים במשרדו של פוניו במכון. קמפונית פולחת, גחונית מבהיקה ואסמית חיוורת שולחות בי מבט. אין מה להגיד, באמת חיוורת הקטנה. נו, לפחות את הקנים של שלושת מיני הנמלים האלה הצליח פוניו להכניס לחדר ובהצלחה. אגב, במהלך אחד הניסיונות העגומים לשדל נמלים משוגעות להגיע למעבדה, הן הושמו בכלוב, ופוניו העמיד בחוץ גליל קרטון, סתם כדי שיהיה להן עוד קצת איפה להסתובב. אלא שאם שוטים, לא נוהגים – הנמלים הלכו על צדו הפנימי של הגליל ונקלעו ללופ. במשך שבוע ויומיים היה פוניו מגיע ביום ובלילה ורואה אותן במסלול סיבובי, כפי שהן מדגימות על צג המחשב ברגעים אלה, על רקע מוזיקת סקסופון רומנטית שהודבקה לסרטון.

"באיזשהו שלב ניסיתי להבין את הלך הרוח שלהן, ונתתי לנמלה אחת בחוץ משהו טעים. היא לקחה את האוכל, נכנסה לגליל והתחילה בלופ. התחלתי לספור כמה הקפות היא עושה ואחרי 500 התייאשתי, אבל היא מבחינתה הולכת הביתה, זה ממש באג במערכת". הדוגמה הכי מפורסמת שממחישה את זה בעולם הטבע היא טוואי התהלוכה. הזחלים הללו הולכים צמודים זה מאחורי זה, אבל לעתים נדירות עלול הראשון להיכנס לתוך השרשרת, וכך מתחילים הזחלים להסתובב בתוך עצמם וממשיכים עד יום מותם.
 

הנמלים יפסיקו מתישהו להסתובב בגליל?
"לא. הן יכולות להמשיך כך שעות, ממש ראש בקיר. בתנאים מסוימים הנטייה לשתף פעולה כל כך חזקה, שאפילו אם באה מנהיגה ואומרת 'אתן טועות', הן לא יכולות לעצור. הן בשוונג. נמלים הן יצורים מאוד פשוטים, מתוכנתים, אין להן כמעט למידה. ובכל זאת, ביחד הן מצליחות לבצע משימות מורכבות ומסובכות. ברגע שתעלי על החוקים שלהן, את יכולה לנצל אותן כדי לפתור המון בעיות. הטבע כבר מצא בשבילך את התשובות".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg