 |
/images/archive/gallery/316/948.jpg ילדה פוערת עיניים גדולות
אירית זילברמן  |
|
|
|
|
| למה ילדים קטנים לא מפסיקים ליילל? בחלק מהמקרים הם יודעים שזאת הדרך הכי קצרה להישגים |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
רותי קדוש (להיות הורים)
9/6/2005 16:41 |
|
|
|
|
|
|
|
ודאי תתקשו להיזכר במספר הפעמים שזמזמתם באוזני ילדיכם, בטון כזה או אחר, את מילות השיר "ילדי לא יבכה אף פעם, כפתי קטן", ולו רק כדי להרגיע את הגיבור שלכם מבכיו הבלתי פוסק. אבל אם הייתם יודעים עד כמה חשוב מנגנון הבכי כאמצעי להרגעה (עם הדמעות מופרשים גם חומרים מרגיעים) עצמית של הילד, ועד כמה הוא מסייע לבוכה להתמודד עם רגשות בלתי נעימים ועם רגשות אושר - קרוב לוודאי שלא הייתם ממהרים להשתיק אותו.
הפסיכולוג דני עמית, מנהל היחידה לטיפול בילד ובמשפחה במכון אדלר, מונה שלושה סוגי בכי של תינוקות שאמהות מזהות באופן אינטואיטיבי: רעב, כעס וכאב. הבכי הוא מנגנון מולד, רפלקסיבי, אמצעי התקשורת הקולי של התינוק עם העולם. בעזרתו הוא מגייס עזרה של מבוגר ומרתיע תוקפים (קול הבכי מזעיק את המבוגר ומבריח את התוקף).
עם הזמן, כשהתינוק הרך גדל והופך לילד,
נוספים לו אמצעי תקשורת אחרים חוץ מהבכי, ובעקבות כך אנשים הסובבים אותו, אבא ואמא, המטפלת הגננת, מצפים ממנו להשתמש בהם כדי לבטא את עצמו וצרכיו. "בחברת הילדים לא מתגמלים ילדים בכיינים. החברה מכוונת אותו אל האמצעים האחרים ומבהירה לו שעליו לבכות פחות", מסביר עמית.
ואולם לא בהכרח ולא אצל כל הפעוטות והילדים מתייבש ים הדמעות ברגע שהם לומדים לדבר. פעמים רבות נאלצים הורים וגננות (ואחרים) להתמודד עם בכיים הטורדני של ילדיהם, שנראה לפעמים ש"הם בוכים מכל דבר גדול כקטן".
בפורום הורים באינטרנט של מכון אדלר סיפרה אם מותשת, שכמעט כל דבר שקורה לו מביא את בנה בן הארבע וחצי לידי דמעות, ופירטה את הרשימה: כשהוא אינו מצליח במשימה, כשאינו מקבל מיד את מה שהוא מבקש/רוצה, כשאחותו הקטנה חוטפת מידיו צעצוע, כשלא בא לו לאכול מזון מסוים, ועוד ועוד.
למה הוא בוכה כל כך?
דני עמית: "ילד בן ארבע-חמש וגם בגילים בוגרים יותר בוכה משום שאינו סומך על הכוחות המילוליים והפיזיים שלו שהם פחות חזקים מכוחו של הבכי. לעתים הבכי מעיד על קושי רגשי ופנימי, וקיימת גם אפשרות שלמרות גילו הצעיר, הילד מכיר בהשפעתו של הבכי על הוריו, והוא עושה שימוש מוגזם בדמעות לאחר שלמד שהסביבה בה הוא חי מתגמלת על בכי - כלומר זו הדרך היותר משתלמת מבחינתו. הילד אינו פועל באופן מודע, אבל הוא פועל בהתאם למה שטוב לו לטווח הקצר והארוך".
אבל לפעמים הבכי מעורר כעס בהורה, אז מה הוא הרוויח?
"התגמול על בכי יכול להתבטא גם בכעס, שכן גם תשומת לב הניתנת מתוך כעס היא מתגמלת. לכאורה הילד חושב לעצמו 'קודם התנהגתי יפה אבל אף אחד לא שם עלי, ואילו עכשיו כשאני בוכה מתייחסים אלי; 'תפסתי מקום, סוף סוף שמים אלי לב ובלעדי הבכי לא הייתי משיג את תשומת הלב של אמא/אבא'".
האם ילד בן ארבע מתוחכם דיו לעשות שימוש בבכי באופן מניפולטיבי?
"לא הייתי מייחס זאת לילד, שכן המניפולציה מקורה בתכנון ובמודעות. זו גם אינה סחטנות שנעשית מתוך מודעות, אבל ילד בודק את כל רפרטואר ההתנהגויות שעשוי להשתלם לו, וכשהבכי נושא איתו רווחים לילד, הוא אינו מהסס לייבב".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
צילום הדמיה: קיי-אר-טי
|
|
|
 |
|
 |
|
אני לא יכול יותר
|
|
|
 |
|
|
|
"ילד שמרגיש טוב ובטוח בעצמו ויודע שהסביבה שלו תומכת בו, לא ישתמש בבכי כמניפולציה", מסכים פסיכולוג הילדים ד"ר יונתן שתיל, מרצה בכיר בחוג לחינוך במכללה האקדמית תל-חי. "פעמים רבות קורה שילדים בוכים עכשיו (או ברגע מסוים) על דבר שקרה להם במקום ובזמן אחר. ייתכן שהילד נכשל במשימה, לא הצליח במבחן, החברים העליבו אותו בעת משחק בחצר הגן או בית הספר. באותו מקום הוא החזיק מעמד והתאפק שלא לבכות, בעוד שבבית הוא חש מוגן ובנוח, ולכן כל דבר קטן וחסר משמעות משחרר ממנו את הבכי שהיה אצור בו כל היום.
"ילד שבוכה בבית בנוכחות הוריו, לאחר יום ארוך בפעוטון או בגן שם צבר מצוקה, מעמסה רגשית וגעגועים להוריו מהם נפרד לשעות ארוכות, מביע בבכיו תחושה של 'אני לא יכול יותר', או 'קשה לי להצליח במציאות הזאת'. הבכי מבטא גם תחושת הקלה ופורקן שהילד חש בקרבת הוריו וכמו אומר: 'עכשיו המועקה הזאת יורדת לי מהלב'. אבל גם אם סיבת הבכי של הילד אינה ברורה, מומלץ להורים לא לתחקר אותו בשאלות 'מה יש לך?', 'למה אתה בוכה?', כי הגישה הזאת דווקא גורמת לו לבכות עוד יותר ולו בגלל סיבה שהילד פשוט אינו יודע למה הוא בוכה.
"מה שחשוב זה העובדה שבאמצעות הבכי הילד מאותת, מעביר מסר תקשורתי ומשמעותי: 'רע לי, ואני מחפש חום ותשומת לב, ולכן על ההורה להיות קשוב אליו, ועדיף במצבים שכאלה להיות רך לבב ולא קשה כלפיו'".
דני עמית: "תפקיד ההורים הוא לאתר את הסיבה לבכי ולזהות את סוגו, על מנת לעזור לילד. לדוגמה אבא יכול לומר לבנו הבוכה 'אתה בוכה כי מרגיז אותך שלא קיבלת את הצעצוע', או 'את רעבה/עייפה ולכן את בוכה'".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
יואש פלדש אינו יכול עוד. צילום: ארכיון המשפחה
|
|
|
|
|
|
|
בין בכי לצרחות
|
|
|
|
|
|
|
אבל עם כל הסימפטיה, מטרת ההורה היא לצמצם את הבכי של הילד כאמצעי תקשורת. דני עמית: "מומלץ לא לתת תשומת לב ורווחים משניים לילד בעבור שימוש בבכי מטרתי. הורה צריך לדעת להבחין בין בכי לצרחות. ילד שנופל ובוכה כי כואב לו יבכה בדרך כלל בכי חרישי. אבל אם הילד צורח למרות שהפגיעה לא היתה קשה, וברור לעין שהוא 'מנצל' את האירוע על מנת להשיג דברים, ההורה יכול וחייב לעשות הפרדה ולומר לילד: 'אני מבין שזה כואב לך', אבל במקביל עליו להפעיל שיקול דעת, ואם הבכי/השתוללות מוגזמים עליו לומר 'אם תמשיך להתנהג כך אני לא אשאר פה'".
הורים רבים מוותרים לילדיהם, רק כי אין להם כוח לשמוע אותם צורחים.
עמית: "נכון. ישנם אבות ואמהות שאינם מסוגלים לשמוע קול בכי, והם מוכנים לעשות ויתורים רבים, העיקר שהילד יפסיק לבכות. לבכי יש אפקט בלתי נעים ולעתים בלתי נסבל, ויש לו גם קונוטציה של סבל. הורים אינם עומדים בפני בכי ילדם גם כי הם מתקשים לסבול רעש, גם כי הם עייפים ומותשים. יש מקרים בהם הקושי של אב/אם לשמוע את בכי ילדיו נעוץ בביוגרפיה האישית שלו/ה. ייתכן שבילדותו הוריו לא סבלו את בכיו, או אולי אף אחד לא התייחס אליו כשבכה".
ד"ר שתיל: "אסור לנו אף פעם לשכוח שהוותק של ילדים בני ארבע-חמש בעולם מסתכם בשנים ספורות בלבד. הניסיון שלהם הוא כה קצר והם חשים חסרי אונים. ילדים קטנים נזקקים למבוגרים כמעט בכל דבר, כדי לעבור ממקום למקום, הם מחויבים לקבל את העובדה שלהוריהם יש סדר יום משלהם, הם צריכים לשהות בגן מסוים עם גננת מסוימת כפי שהוריהם קבעו, ועוד ועוד. ילד בוכה במקום לבטא את תסכולו ולומר 'אני לא יודע מה לעשות'".
האם יש הבדלים בין הבכיין לבכיינית?
ד"ר שתיל: "השוני בין בנים לבנות אינו גדול, אבל בחינוך מקובל לחשוב שיש הבדל בטמפרמנט ובהתייחסות למצבים של בנים ובנות. לדוגמה, בן יבכה אם יקבל מכה או יפסיד במשחק, ואילו בת תהיה רגישה יותר למקרה שפגעו בה מילולית או בגלל חוסר תשומת לב. ככלל, ישנם ילדים וילדות שנוטים בילדותם לבכות יותר מאחרים, אבל תכונה זו אינה מנבאת ומקבעת את מעמדו של אותו ילד כבכיין, גם בבגרותו".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
5 עצות אופרטיביות
|
|
|
|
|
|
|
הפסיכולוגים דני עמית וד"ר יונתן שתיל מציעים דרכי התמודדות עם מפלס הבכי:
1. לא להיבהל ולא להילחץ כשהילד בוכה.
2. לתת לגיטימציה לבכי במצבי רגשיים חזקים.
3. לא להתייחס לבכי כאל דבר שלילי, להיות קשוב לילד הבוכה.
4. לאפשר לילד לבכות, אבל אין הכרח להתקפל ולהיענות לתביעותיו.
5. לעשות עם הילד הסכמים. לדוגמה, אם הילד אינו מסוגל להתאפק בסופרמרקט, בוכה וצורח ומגייס את אהדת הקהל, מיד מפסיקים את הקניות וחוזרים הביתה. במצב כזה הילד לומד שהבכי אינו משתלם וכדאי לו להשתלט עליו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
***
|
|
|
|
|
|
|
להיות הורים טובים יותר? למנוי במחיר מיוחד חייגו: 03-9638600, או 6333*
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
