 |
/images/archive/gallery/302/034.jpg דני ססלר.
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| דני ססלר נחרד מהביצועים במטבח של קזנקי וממוכרי פלאפל שעובדים עלינו בכדורים |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
דני ססלר
24/5/2005 15:06 |
|
|
|
|
|
|
|
קזנקי הוא בר נחמד מאוד, קטון מאד, עמוס ומחירי האלכוהול והאוכל נמוכים. הכל בסדר בקנזקי פרט לבעיה אחת קטנה, איכות האוכל. נדמה כאילו מישהו ניסח את התפריט בחוכמה, כתב על הלוח את המתכונים וכשהוא הלך הביתה, מישהו אחר שמבצע את ההפקה בפועל מפספס בגדול או שפשוט לא יודע לבשל. טעמתי חמש מנות, אחת היתה בינונית וארבע האחרות היו (הרבה) למטה מבינוני, מי שיגיד שהן היו גרועות, לא אתווכח איתו.
פתחנו במנת קלמרי ופלפלים קלויים, הקלמרי היו פושרים והפלפלים היו מתובלים מדי ולא היה שום חיבור בין המרכיבים. זה היה פשוט עיגולי קאלמרי סתמיים מונחים על ערמה של רצועות פלפלים קלויים עם המון שום. די סתמי. השארנו חלק בצלחת. זאת היתה המנה הבינונית.
טעמנו מנה של חציל בלאדי עם גבינת עיזים. החציל היה כל כך עפיץ שקשה היה לנגוס בו, מה עוד שהוא הוטבע בחומץ בלסמי שהוסיף לו טעם חמוץ-מתוק
והפך אותו מחציל עפיץ ולא נעים למאכל, לחציל רע ובלתי ניתן לאכילה.
טעמנו מנת דג מוסר בקונפי שום עם קרמל תפוז ואורז. נשמע מפתה, אבל הבעיה היתה שהדג כוסה כולו במלח, או במילים אחרות, טעמו של הדג היה דומה לכף מלח בפה, דמיינו.
טעמנו סרדינים בגריל שלא ראו גריל, ואם ראו, מישהו הצליח להסוות את הגריליות שלהם ע"י הטבעתם ברוטב סמיך שטעמו העיקרי היה נאחס. דגתי איזו פרוסה, נערתי אותה מהנוזל ונגסתי. כאמור, נאחס.
טעמתי סביצ'ה סלמון ברוטב קוסברה. אולי היה קוסברה, אבל גם כל כך הרבה שמן שאי אפשר היה לאכול את המנה. היה צריך לשתות אותה ואני לא הייתי צמא.
מה אגיד, מזמן לא טעמתי כל כך הרבה מנות רעות. משהו קרה שם במטבח, לא יודע בדיוק מה. מחירן הממוצע של מנות גדולות הוא 35 ש"ח ומנות קטנות כ-20 ש"ח. לא הרבה, מעט. המרכיבים דווקא טובים, הביצוע על הפנים.
קזנקי. רח' הארבעה 16, ת"א. טל' 03-5610630.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
הבר של קזנקי. צילום: יחסי ציבור
|
|
|
 |
|
 |
|
יכול להיות שמוכרת הפלאפל צדקה
|
|
|
 |
|
|
|
לכל חובבי הפלאפל, שימו לב! שימו לב! בפלאפליה של פרישמן פינת דיזנגוף, הם מכניסים (רק) 4 קציצות פלפל במנה שלמה. חוזר שנית: ארבע קציצות במנה שלמה (במחיר של 12 ש"ח). זה קרה לידידתי שמיהרה להלשין לי וזה קרה גם לי.
הטכניקה של הגברת המוכרת היא המתבלבלת-הנאיבית. היא עושה הרבה תנועות ומכניסה 2 כדורי פלאפל בתחתית הפיתה ואז היא שואלת לגבי הסלטים, תוך כדי כך היא מוסיפה עוד כדור וממשיכה להוסיף סלטים ובסוף, בליווי חיוך של "קח מותק, תראה כמה אני נדיבה", מוסיפה בתנועת נצחון את קציצת הפלפל האחרונה. ספרתי אותם תוך כדי הרכבת המנה ושאלתי אותה כמה קציצות יש במנה והיא מיד הגיבה "אתה רוצה עוד? בבקשה בבקשה, אולי התבלבלתי".
יש סיכוי שרבים וטובים יחשבו כמה קטנוני זה לספור כדורי פלאפל, כולה פלאפל, כולה 12 ש"ח. וצרות אמיתיות לא חסרות לנו. ישאלו, ואף יוסיפו, נהרגים בכבישים, לא? מתפוצצים אנשים, לא? מפוצצים אנשים, לא? מנתקים אנשים, לא? ועוד לא הזכרנו את כל רוצחי חיות המאכל למיניהם, אז כדורי פלאפל?!
ואני? נבוך אני, ואינני יודע לאן לשאת את עיני החמדניות כנגד טיעונים כבדי משקל אלה. נכון, כולה שני כדורי פלאפל פחות במנה. יש סיכוי שברגע שהוספתי מעט טחינה למנת הפלאפל שלי, מישהו רצח את אימו בגלל שלא קנתה לו מחשב ואני נובר בקערת הניירוסטה ומחפש פרוסת מלפפון חמוץ לא יבשה ומתעלם לי מעוולות העולם. אולי היא צודקת, המוכרת ההיא מהפלאפל בפינת דיזנגוף-פרישמן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
צלחות גמורות
|
|
|
|
|
|
|
ארבע צלוחיות: חמאה, שמנת, פלפלים קלויים וריבת תות. חביתה משתי ביצים מנוקדת בעשבי תיבול וסלט ירקות דק-דק עם הרבה ירוקים קצוצים. ארוחת בוקר בשירל'ה. רח' ידידיה פרנקל 18. ת"א. ולחם. היו שם לפחות שני סוגים. ההוא עם האגוזים היה מצוין - השילוב של בצק רך מאוד וחמים מנוקד באגוזים קשים ופריכים, דומה לזמן שבין הנשיקות, בין נשיקה לנשיקה.
הרגע הקצר ההוא שבין הרמת השפתיים ומיקומם מחדש על העור הוא רגע ביניים, לכאורה. הוא לא העיקר, כביכול. העיקר הוא הבצק בלחם, נכון. העיקר היא הנשיקה, הנחת השפתיים, הטעימה והליחלוח. ואגב הטעימה, אנו לעולם טועמים את עצמנו, לא את הזולת המנושק(ת). לשונה של הזולת רק מוכיחה לנו את לשוננו, כך גם שפתיה, או שפתיו, מה שאוהבים.
עם החיבור זה טיפלה יותר מסובך, אבל מאוד דומה. בנישוק החיבור שבין הצוואר לכתף, לחי אחת שלנו טועמת ואף תואמת את הכתף ולחי שניה טועמת-תואמת את הצוואר. במקרה זה הנישוק מהווה רק תרוץ לכמיהה הקמאית ללבוש את נשוא המנושק ולהועידו לנו כמגן. כאן אנו כבר נעטפים ומאד מוגנים - וזה כמובן מקור הרטט שעובר בגוף המנושק בחיבור כתף-צוואר. גופם של המנושקים בחיבור רוטט רק מעוצמת האחריות המוטלת עליהם כמגינים חיים ברגע מגע השפתיים (התענוג הוא רק ביטוי להדחקת התפקיד הנעלה). זהו גם העיקרון בנישוק פתחי הגוף כמו הפה, האוזן וכו' אנו פשוט רוצים פנימה. אבל נחזור לאגוזים שבבצק הרך שתפקידם מקביל לקפיצים במזרון משובח ולזמן שבין הנשיקות, והוא ליישר אותנו. כדי שלא נשקע ברכות הענוגה של הבצק.
"שירל'ה" אמרה לי מישהי שמעולם לא נישקתי, "זה הכי אמסטרדם שיש".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
