 |
/images/archive/gallery/289/242.jpg מתוך הצב מצב.
איור: עמית טריינין  |
|
|
|
|
| כמה קול ומרגש הוא מסעו של הצב מצב, גיבור ספר הבכורה של דפנה בן-צבי |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
הילה רמלר
17/4/2005 11:06 |
|
|
|
|
|
|
|
"זה סיפור על צב ושמו מצב. זה סיפור גם על ידידו דרבן, יצור שקול ושקדן, ועל ארנבת, חברה זריזה ונלהבת. זה סיפור על החורשה שבה מצב גר ועל מסע שאליו יצא שבגר". אלו שני המשפטים הראשונים בספר "הצב מצב" (הוצאת הקיבוץ המאוחד). כל הסיפור של דפנה בן-צבי מסופר בחרוזים, מצאתי לנכון לציין זאת לפני הכל כי החרוזים מאוד מרשימים, במיוחד בהתחשב בכך שלא מדובר בסיפורון קצר אלא בסיפור יחסית ארוך, כזה שאי אפשר להקריא לפני השינה בלילה אחד אלא בכמה לילות, בהמשכים.
על אף אורכו נשמרת החריזה של בן-צבי מדוייקת והגיונית, והיא אינה מאלצת את הטקסט כדי להקל על החריזה. רוצים עוד דוגמה? קבלו: "ארנבת נערה את ראשה לודא שלא חלמה. מסע אל מחוץ לחורשה?? קראה, זה רעיון נפלא! ומרב התרגשות זינקה מעלה בתנועה סיבובית, וכעבור שניה חזרה לאדמה בסלטה אחורית, כמו לולינית".
גיבור
הסיפור הוא צב בשם מצב, שנורא רוצה לצאת לטיול אל מעבר לחורשה, ככה לטייל ולראות עולם. אבל כשכל הבית שלו מונח על גבו זה יהיה קצת קשה ומאוד איטי. לכן הוא רוצה לצאת מהשריון שלו. שני חבריו הטובים, ארנבת ודרבן, נחלצים לעזרתו. הארנבת קלילת דעת כמו שהיא קלילת תנועה אינה רואה שום בעיה בכך שמצב ישלף משריונו; הדרבן החכם, שלשמחתי הרבה מחפש פתרונות ועצות בספריו המרובים (ראיתם פעם ספרייה של דרבן?) סקפטי לגבי הרעיון: "‘זה רעיון מטומטם‘, אמר דרבן, ‘אולי אתם לא יודעים אבל צבים לא יכולים לשרוד הרבה זמן מחוץ לעצמם. אחרי כמה שעות או ימים הם פשוט מתים‘". אבל לבסוף הוא משתכנע וביחד עם ארנבת עוזר למצב להיחלץ מהשריון. הצב מצב יוצא למסע המיוחל. הוא אכן מגיע לבריכה, כמו שתכנן, ומבלה שם נהדר עם הקרפד, כולל צלילות ושיט אבובים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
בבריכה. איור: עמית טריינין
|
|
|
 |
|
 |
|
איך מנקים בית של צב?
|
|
|
 |
|
|
|
אבל כנראה שצבים באמת לא יכולים לחיות מחוץ לביתם כפי שהסביר דרבן, וגם מצב מבין זאת קצת לפני שהוא מאבד את ההכרה. למזלו, הוא שוב מקבל עזרה מחברים ומצליח לחזור לביתו. הוא נוכח לדעת שהשמים לא יותר כחולים, העצים לא יותר ירוקים והקולות לא יותר נעימים מחוץ לחורשה, כפי שחשב לפני המסע. וגם, שהכי טוב בבית. מצב גם מבין שהוא צב, "תמיד היה ויהיה צב, פשוט כך הוא עוצב", והכי חשוב, הוא מבטיח להפסיק לריב עם עצמו ולרצות מה שאי אפשר.
העלילה מזכירה סיפורי ילדים קלאסיים מהסוג שמתארים ומאנישים חיות, עם דמויות אנושיות (פו הדב, ספר הג'ונגל) או בלי (הרוח בערבי הנחל), ביער או מחוץ לו. בן-צבי מפליאה לתאר התרחשויות בחורשה, בבריכה ובתוך הבית של מצב. ושוב אני סומכת על דמיונם של הילדים ויותר מזה מאמצת אותו. זה לא כל כך הגיוני שהבית של הצב הוא ממש בית, עם מטבח, מקלחת ומראה? שצריך לנקות אותו ושאפשר לבשל במטבח? אז הנה מבזק חדשות: בספרים כמו בספרים הכל הגיוני והכל מותר, במיוחד בספרי ילדים (ראה ערך מכשפות, גמדים, פיות ושאר חברים).
בן-צבי גם אינה חוסכת בתיאורים קשים או בעובדות מפחידות, כמו למשל התמוטטותו של הצב. "לאט לאט הלך מוחו והתערפל: הוא ראה עיגולים, בגדלים משתנים, קרבים ומתרחקים; הוא ראה כוכבים נוצצים. הוא הלך ושקע בתוך ענן גדול ולבן ואז נזכר שבעצם הוא שוכב כאן חולה, במצב די מסוכן". או חששו של דרבן: "אם אחרי שתיים ועשרה הוא ימשיך לישון, נדע שקרה אסון".
האיורים של עמית טריינין, חלקם צבעוניים וחלקם שחור לבן, מלווים את העלילה ומעניקים תיאורים ויזואליים מקסימים, שלא מתחרים בה או מסרבלים אותה.
כאמור הספר מציג מסקנות דוגמת היה עצמך, הדשא של השכן, הכי טוב בבית וכמה חשוב שיש חברים, אבל כל הקלישאות הללו מיועדות למבוגרים, והם אלו שיפנו את תשומת לבם של הקוראים הצעירים אליהם. באשר לילדים, זה מאוד פשוט וטרוויאלי: צב, שריון, חורשה, בריכה. וכן, הם יודעים שיש יש חיים מעבר ליער, אבל אלה פשוט לא רלוונטים כרגע.
"הצב מצב" מאת דפנה בן-צבי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 111 עמודים
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
