 |
/images/archive/gallery/280/495.jpg אמנדה לאפור, לא אודטה.
צילום: דיוויד לה שאפל  |
|
|
|
|
| דיוויד לה שאפל צילם את כולם, אבל המוזה האמיתית שלו היתה ונשארה טרנסקסואלית שגרה במלון דירות מעופש |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
איתי יעקב
28/3/2005 10:57 |
|
|
|
|
|
|
|
למוזה של צלם האופנה דיוויד לה שאפל יש שפתיים ענקיות עמוסות סיליקון, גבות מגולחות, חזה כבד, ישבן נפוח שעוצב על ידי פלסטיקאי מומחה, שיער הרוס, שתי צלעות פחות מאדם רגיל, ומבט עצוב בעיניים. קוראים לה אמנדה לאפור, טרנסקסואלית ניו יורקית מפורסמת, שבמשך עשרים השנים האחרונות, פיארה עשרות צילומי אופנה סוריאליסטיים אותם צילם לה שאפל.
לפני כחודשיים הוצגה תערוכתו של צלם האופנה הישראלי יניב אדרי בלאונג' בר "למינה", שכללה סשן צילומים שלו עם לאפור, שהסכימה, מצידה, להצטלם בתנוחות פרובוקטיביות ולחשוף עבור המצלמה הכל. העדשה
החודרנית של אדרי הציגה לצופה תיעוד ריאליסטי של לאפור אומללה, שחיה חיים הפוכים לדימוי שיצרה לעצמה בקרב מעריציה. המציאות הקשה אליה נקלעה בימים אלו, הותירה אותה גלמודה במלון דירות מעופש בלב ניו יורק. אפילו מקלחת, מסתבר, אין לה בדירה.
באופן כמעט אירוני, על קירות גלריית "דייטש פרוג'קטס" בניו יורק שמציגה את הרטרוספקטיבה "Artists & Prostitutes" של לה שאפל מזה כשבועיים, לאפור היא שחקנית חיזוק בולטת ומכתיבת סדר יום, שליוותה אותו קרוב ל-20 שנה, בהן הפליא לצלם ולעצב באור יצירות סוריאליסטיות בלתי נשכחות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
עבודה של לה שאפל
|
|
|
 |
|
 |
|
טום ג'ונס על סמיטריילר
|
|
|
 |
|
|
|
דפדוף בספרו הראשון "Lachapelle Land" מ-1996 (הוצאת Callaway), מסביר היטב את תחושת ההתפעמות מהעושר הוויזואלי הניתז לכל עבר בצילומיו - הפקות אופנה אדיטוריאליות וצילום אובססיבי של ידוענים. צלם האופנה ריצ'ארד אבדון ז"ל, אף אמר עליו בראיון ל"ניו יורק טיימס": "מכל הצלמים שממציאים אימאג'ים סוריאליסטיים, רק למר לה שאפל יש את הפוטנציאל להפוך לרנה מגריט של דורו". שמועות מספרות כי התקציב בכל סט של צילומיו, מתחיל בחצי מיליון דולר. ספרו את זה לאדרי.
באותו ספר בכורה איגד לה שאפל כמה מעבודותיו המפורסמות ביותר, שהשאירו חותם על תרבות הפופ העולמית. אחת התמונות הידועות, הציגה פרודיה על מלכת הפופ מדונה ומלכת הגראנג' קורטני לאב במיני-קרב, כאשר זו של הפופ יושבת על כיסא גלגלים והשנייה מגישה לה על טס כסף עכברוש שחור. עוד מצולמים: ברוק שילדס משתעשעת מול המצלמה עם קצפת ועוגת שכבות; קיי.די. לאנג מפנימה בוצ'יות מהי; טום ג'ונס חוגג את הקאמבק שלו תלוי על סמיטריילר, מחותל בחליפת סאטן ורודה; ועוד איקונות קולנוע, טלוויזיה ופופ ששחררו עכבות ונתנו את כל כולם לעדשתו של לה שאפל.
סוד קסמו טמון ביכולת שלולהציג לעין של האדם הפשוט עולם עשיר, על מציאותי, בו הכול גדול מהחיים, נוצץ, סלבריטאי וראוותני. לעיתים הוא נוטה להציג את המצולמים באור ערפילי שלא מחמיא עימם, אך להם, מן הסתם, זה לא מפריע. דיוקן של לה שאפל הוא סמל סטאטוס בתעשיית הבידור.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ג'יזל על שער המגזין המנוח "דה פייס"
|
|
|
 |
|
ועוד עבודה אחת
|
|
|
|
|
|
|
עושה גם קליפים
|
|
|
|
|
|
|
לה שאפל, 36, נולד וגדל בקונטיקט, למד אמנות בבי"ס לאמנות בצפון קרולינה, וכשהיה בן 19 הגיע אל העיר הגדולה. הוא נרשם ללימודי ב-SVA (סקול אוף ויז'ואל ארטס) וחבר אל האיש והאגדה אנדי וורהול, שהזמין אותו לצלם עבור מגזין "אינטרוויו", שם הוא מצלם עד היום. הייתה זו יריית הפתיחה המקצועית שלו, ומאז כיכב על שעריהם של כל המגזינים הנחשבים: וניטי פייר, ווג איטליה, רולינג סטון, איי.די, וייב, דה פייס, GQ ומי לא. במקביל צילם קמפיינים למיטב חברות הקוסמטיקה והאופנה, בהם אייסברג, פטריק קוקס, לוריאל ועוד.
ב-1999 שיחרר לה שאפל ספר צילום נוסף בשם "Hotel Lachapelle" (הוצאת Callaway), שהמשיך את עיסוקו באופנה וסלבריטאיות. בין המשתתפים בספר ניתן היה למצוא את פמלה אנדרסון, מדונה, אומה תורמן, מרילין מנסון, אלכסנדר מקווין, דרו ברימור ואחרים.
שנים האחרונות התרחב לעיסוקים נוספים, והחל לביים קליפים. האחרון היה "Rich girls" של גוון סטאפני, וקדמו לו (רשימה חלקית ביותר) "Everytime" של בריטני ספירס, "I'm with you" של אבריל לוין ו"Natural Blues" של מובי. הוא נותן את ידו גם בעיצוב עטיפות דיסקים, ולאחרונה גם עיצב את הבמה למופע של אלטון ג'ון בלאס וגאס.
מי שלא יספיק להתייצב בניו יורק עד לנעילת התערוכה ב-16 לאפריל, מוזמן להסתפק בביקור באתר שלו, שכולל מאות עבודות, שערים, הפקות אופנה, פרסומות וסרטוני וידאו. דרך נוספת היא לרכוש את אחד משלושת ספריו או קטלוגים מתערוכותיו, שמדגישות את היותו אחד מצלמי האופנה המשפיעים ביותר בשנות התשעים. האם עדיין משפיע כיום? קשה לומר בוודאות. כרגע לה שאפל איננו מכתיב אבסולוטי של סגנון הצילום העכשווי במגזינים הבינלאומיים, אבל אין ספק כי בלעדיו העולם היה פחות זוהר.
כתובת: Deitch Projects, 18 Wooster Street, New York
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
