 |
/images/archive/gallery/230/276.jpg מסוע עמוס ביסלי במפעל בשדרות.
צילום: אדי ישראל  |
|
|
|
|
| רותי רוסו, מעריצה, נסעה למפעל אסם בשדרות, כדי ללוות את חבריה הזעירים אל השמן העמוק. ויש גם מתכון לייצור ביתי |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
רותי רוסו
28/12/2004 11:03 |
|
|
|
|
|
|
|
ג'ון (24) ויושי (21) מתגוררים בטוקיו שביפן. הם מוקפים בסשימי הכי מוקפד, בנגירי הכי מקצועי ובוואסבי הכי טרי, ועדיין, מדי חודש הם שולחים מכתב מתחנן לאחיהם הגדול שחי בארץ: "תשלח לנו מהר עוד ביסלי". בשקיות הביסלי הם סוחרים ממש כמו בזהב. חברים יפנים פחות מקושרים מגיעים לביקור לכבוד האירוע ומזדכים על כמות מוקצבת ומדודה של יחידות ביסלי מתובלות. עזבו אתכם מסושי.
אבל לא רק היפנים מכורים לחטיף. לא ברור מה יש בסלילים, בגלילים ובמקלות הפריכים האלה, שאין כמעט ילד או מבוגר בארץ שלא מסווג את עצמו מבחינה אישיותית גם על-פי הביסלי אותו הוא חובב. מאנשי הבצל הצעקניים, אנשי הברביקיו המתוחכמים, אנשי הגריל היציבים, הפיצה האירופאיים או הפלאפל התמהוניים (כי מי אוהב ביסלי פלאפל?). הסוגייה המטרידה ממה עשוי
הביסלי משמשת קוריוז בשיחות סלון. "נו, תסתכל על הצורה שלהם, ממה זה עשוי?", יקשה אחד וכשיענה במבט תוהה ומתחנן לתשובה, יספק את המענה כמנצח: "מפסטה!". אבל האם ניסיתם פעם להכניס פסטה יבשה לשמן רותח? זה לא ממש זה. התוצאה דומה באופן מחשיד לחצץ.
תעלומה זו שלחה אותי למפעל של ביסלי בשדרות כדי לגלות אחת ולתמיד ממה ואיך הוא עשוי. ובכן, אם אתם רוצים להכין בבית 36 טון ביסלי (הכמות המיוצרת מדי יום) כל מה שצריך הוא: כ-15 טון קמח חיטה לבן (רגיל, אפשר להשיג בכל מכולת); בערך אותה כמות של מים (אולי מהצינור בגינה); מכולות ענק של שמן רותח; 200 ק"ג תערובת תבלינים (לפי הטעם, זה הזמן להיות יצירתיים); המון מכונות גדולות, מסועים, מדרגות, משקלים מוזרים, סולמות וחבלים. כל שנשאר הוא לגשת לעבודה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
לא לשכוח קצת תבלין שווארמה מעל
|
|
|
 |
|
 |
|
פתאום לחיים יש טעם
|
|
|
 |
|
|
|
ביום ראשון האחרון הכינו במפעל ביסלי פיצה. המפעל נערך מדי יום לטעם אחר (על אף שלטעם הגריל המבוקש מקדישים יומיים), אבל תהליך ההכנה של כל הטעמים הוא ממש זהה. מפתיע לגלות כי טעמו של הביסלי פיצה לא נעוץ במבנהו המרובע וזה של הגריל בגזרתו המסולסלת. למעשה, כמתיחה, יכלו במפעל לתבל את הריבועים בטעם הגריל ולראות איך יגיב הציבור. הדבר בוודאי יצור כאוס נוראי ובהלה איומה.
המשמעות של מפעל ביסלי ביום הכנת ה"פיצה" היא עננת תבלינים מהבילה המכסה את השטח הענק. ברגע שפותחים את הדלת היא מכה בך, העננה, ג'ינג'ית חמימה וסמיכה, בתוך העיניים, האוזניים, בקפלי הבגדים ובין האצבעות. היא איננה פוסחת על כלום. האוויר מתובל בהבלי נשימות עמוקות בטעם ביסלי פיצה ואחריהם נשמעים "כיחכוחי פיצה" תכופים.
בשביל החובבים מדובר בהתגשמות של חלום. פתאום לחיים עצמם יש טעם, טעם של ביסלי. את מסע החיים של החטיף מתחילים בקצה המרוחק של המפעל. אנשי אסם מתייחסים בקנאות למותג שלהם ומתנפלים עלי ועל הצלם בכל עת שמא נחשוף סודות מדינה כאלה לחיזבאללה, או חלילה, ל"עלית". ולכן, ראשית, מחובתי לציבור, אחשוף באמת את כל הסודות, שהראשון שבהם הוא: ביסלי אכן עשוי מפסטה! אבל, לצערם של העצלנים, מדובר בפסטה טרייה ולא יבשה. תחילת התהליך של כל ה"ביסלים" זהה לחלוטין ודומה ביותר להכנת פסטה. בצק טרי נחטב לצורות באמצעות מסורה ענקית וואקום. בתוך מיקסר ענקי מתערבלים באיטיות כמויות עצומות של קמח ומים. הקמח זורם ממכולה אימתנית בגודל של בניין העומדת בחוץ, עובר שלושה ניפויים ונשפך לבסוף למערבל. משם יורד הבצק למסורה ונעלם בתוכה. הוא יוצא ממנה כמו ביסלי לבקן וחיוור. משם מתחילה אותה גרסה אשכנזית לחטיף במסע.
בכלל, די מדהים לגלות כי חלק מתהליך העשייה של הביסלי כרוך בנסיעה ממושכת ברחבי המפעל. לפעמים הוא עולה, לעיתים יורד, צונח או נערם, ולעיתים סתם משוטט על המסועים משם לכאן ובחזרה. אם אתם עדיין עוקבים אחרי המתכון על-מנת לממש אותו בבית, זכרו כי יש לשוטט עם הביסלי בין תחנה לתחנה. בשלב זה נכנסים הריבועים הקטנים לסלסלות ולטיגון עמוק. על-אף שאין במוצר המוגמר כולסטרול, ההתרשמות הכללית אומרת כי לא מדובר בדיוק בחטיף בריאות.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פרסומת ישנה לחטיף חסר הכולסטרול הזה
|
|
|
|
|
|
|
ביסלי לא מתובל - מוצר נפלא
|
|
|
|
|
|
|
כשהביסלי יוצא מהטיגון הוא כבר נראה בוגר ובשל לחייו המקצועיים בחוץ. הוא עודנו רותח, אבל במפעל נשבעים שזהו השלב הטעים ביותר שלו. קצת קשה לשלוח ידיים לתוך ערימות הביסלי השזופים מבלי לקבל כוויה, אבל הטענות של העובדים מוכיחות את עצמן. ביסלי לא מתובל הוא פשוט מוצר נפלא.
מפה הוא ממשיך למערבל התיבול. לכל טעם יש תערובת משלו הנשמרת בארגזים גדולים. את הארגזים שופכים למה שאפשר אולי לכנות כמלחיית ענק אלקטרונית מנירוסטה שמאבקת את העוללים הקטנים בעוד קצת מעננת הפיצה שמסביב. כשעומדים ליד המכונה או לצד ה"מלחייה" אפשר בקלות לפתח אסטמה או לפחות ברונכית ספסטית מקומית. התבלינים כבר משתלבים במחזור הדם ואף עולים למוח. אבל אז הם יוצאים מהמכונה הזו, ביסליים וטריים מאי פעם, לעבר החניטה בשקית. כמובן שלפני כן הם עוד משוטטים על מסועים, עולים ויורדים לכל מיני מקומות למול עיניהן הבוחנות של העובדים, ואז נשפכים וננעלים בשקיות.
כשיוצאים מהמפעל קשה לחשוב על ביסלי, יותר קל לחשוב על אוויר. אבל זה עובר והתשוקה חוזרת. בינתיים, במסגרת האובססיה שאחזה בי החלטתי לנסות בכל זאת ליישם את הממצאים בבית. נכון, זה לא יוצא אותו דבר, ובמפעל כבר נלחצו מהניסוי שלי, שמא ילדים יביאו לטיול השנתי ביסלי ש"אמא הכינה להם", אבל חוץ מריח הטיגון, התוצאה לא רעה בכלל. את הביסלי אפשר להכין מפסטה יבשה (מבושלת קלות כ-4 דקות במים רותחים) או מפסטה טריה, בתוך סיר עם שמן עמוק. פסטה יבשה שבושלה יש לייבש היטב לפני שזורקים לשמן הרותח, פן יטפס מהסיר גל ענק ומסוכן ישר עליכם.
לאחר שהזהיבו במידה, שילפו את הביסלי-הום-מייד שלכם והניחו בקערית עם נייר סופג. תבלו ביד נדיבה, בתערובות מגוונות, עד שתמצאו מה טוב לכם. לא יצא משהו? לכו למכולת ותקנו מוכן.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
