 |
/images/archive/gallery/212/798.jpg אמא כן ואבא גו.
איור: שרון גזית  |
|
|
|
|
| סדרת "אפצ'י וסיפור" מביאה לקוראים הצעירים את מיטב הספרות העשווית, מקורית ומתורגמת |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
הילה רמלר
30/11/2004 16:47 |
|
|
|
|
|
|
|
סדרת "אפצ'י וסיפור" בהוצאת "ציבלין" מביאה לקוראים צעירים ממיטב הספרות העכשווית, מקורית ומתורגמת. ההוצאה והעמותה לעידוד קריאה צעירה, יוצאים במבצע שמטרתו הפצת ספרות יפה ועידוד קריאת ספרים בקרב ילדים. מטרה נעלה ביותר. בפועל הם יצרו תוכנית טלוזיה בערוץ 1, שבמרכזה גורת מכשפות שעושה הכל כדי להקשיב לכמה שיותר סיפורים
מפיו של החבר שלה, לירון (לירון זייד).
ארבעה מהסיפורים יצאו לאחרונה על גבי קלטת שמע ייחודית. קלטות זה נחמד אבל אני בעד הספרים. שני ספרי מקור בסדרה, של כותבים ישראלים: "אמא כן ואבא גו", מאת אורן ציבלין ו"אמיר כאן אמיר שם", מאת שרון חסקל, מייצגים נאמנה את ספרות הילדים המקורית, בכלל ואת הסדרה בפרט.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
בהיר ומספק
|
|
|
 |
|
|
|
בספר של ציבלין, משפחת כיס היא משפחת קנגורים. "אבא קנגורו, אמא קנגורה ושני קנגורים-גורים, סיכ וסיכה שזה כיס וכיסה, אבל הפוך". חוץ ממשחק המילים המרענן הזה, ציבלין תופר סיפור חמוד עם רעיונות ודימויים משעשעים ומקוריים. הכיסים של ההורים הקנגורים, שכל ילד יודע שמכילים את הגורים מתוארים כמו חדרי ילדים. שני הגורים חיים בתוך הכיס של אמא שזהו כיס של ילדים קצת מפונקים, היינו, מאובזר היטב עם כמות מוגזמת של צעצועים".
בשיחה משפחתית שיזמו ההורים הם מספרים לילדיהם שהם עומדים להפרד, להתגרש. בעזרת השיחה המתנהלת במשפחה ה"מאונשת", חילופי הדברים, והשאלות של הגורים, מתאר צבלין את נושא הגרושים. הוא מצליח להסביר היטב את המהלך, ההחלטות שמאחוריו, ואת מקומם של הילדים בו. הוא משתמש בשפה קוהרנטית וברורה, וכך גם ההסברים שמספקים ההורים לילדיהם: בהירים ומספקים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כמו אנימציה
|
|
|
|
|
|
|
למרות שסיכ וסיכה קיוו שהעניין ישכח, הוא לא. צבלין לא מאפשר לילדים לפתח אשליות וציפיות, אבל הוא גם מראה שאפשר "להשאר בחיים" ואפילו להפיק מזה טוב: "כבר למחרת חזר אבא-גו מהעבודה עם מזוודה אדומה וכיס חדש". זהו כמובן החדר הנוסף שיש לילדים אצל אבא וזה לא כל כך נורא, בלשון המעטה: "סיכ ניתר לתוך הכיס החדש, התכרבל בו דקה או שתים והתחיל לשאוג: 'סיכה, בחיים שלך את לא מאמינה! אבא קנית לי קורקינט כיס! קלפים עם סופר-רו נדיר, אני מתעלף.'"
צבלין לא מייפה לגמרי את עניין הגרושים, הוא מתאר קשיים בדרך, אך גם פותר אותם, למשל: יום המשפחה בגן. הגורים חוששים שכולם יגלו שההורים שלהם לא ביחד, אך מגלים שיש עוד גורים עם "פעמים כיס" חוץ מהם. לסיכום מסביר צבלין, בעזרת שיחה בין הגורים, שאפילו אם אין סיכוי שההורים יחזרו להיות ביחד כמו שהם מקווים, ברור שהם אוהבים אותם הכי בעולם גם כשהם לחוד.
האיורים של שרון גזית צבעוניים, ומזכירים אנימציה בסרטים מצויירים, ואכן בביוגרפיה הקצרה שלו, בגב הכריכה, מצויין שגזית ארכיטקט בהשכלתו, אנימטור, חובב סרטים מצויירים שכיום עוסק באיור בסטודיו שפתח "פיל אנימציה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הפרדוקס של אמיר
|
|
|
|
|
|
|
הספר השני בסדרה קצת מזכיר לי סיפור אחר, "הציפור הכחולה". כמו אותה ילדה שנורא רוצה ציפור מיוחדת, יוצאת לחפש אותה במקומות רחוקים ולבסוף מבינה שהיא היתה כל הזמן לידה אצלה בבית, כך גם אמיר מהספר "אמיר כאן ואמיר שם" - רוצה תמיד מקום אחר. שוב, סיפור חביב, הפעם מאת שרון חסקל, במרכזו הילד אמיר, ש"עוד שהיה בבטן של אמא אמיר כאן רצה להיות שם". לכן הוא נולד הרבה לפני הזמן.
אמיר תמיד רוצה להיות במקום אחר, אבל הפרדוקס הוא, שכל פעם שהוא מגיע לשם זה כמובן הופך להיות כאן, ואז הוא שוב רוצה להיות שם, וחוזר חלילה. אם תשאלו אותי מדובר בשיגעון, ואמיר הוא ילד, שהופך להיות בחור, קצת אובססבי, היפר אקטיבי ואחוז תזזית. בהתחלה הוא משגע את אמא שלו שהיתה צריכה לרוץ איתו ממקום למקום, אחר כך שהיה בפעוטון הוא רצה ללכת לגן , וכשהיה בגן, הוא רצה לבית ספר. הוא חשב ששם יש דברים שאין כאן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מסביב לעולם
|
|
|
|
|
|
|
הבעיה מחריפה כשהוא מגלה את הגלובוס. (מי נתן לו גלובוס, למען השם?). אז משתנות הפרופורציות ואמיר מתחיל במרוץ מסביב לעולם. לא כמו מוצ'לר אחד, כמו הרבה מוצ'לרים בבת אחת. אבל מה, בסוף אמיר עולה על משהו "חדשני", "אמיר כאן הגיע למקום הכי רחוק וגילה שהוא בעצם הכי קרוב. הוא גילה שהעולם שלנו הוא כדור, ואם יוצאים להקיף אותו, מגיעים בסוף בחזרה לאותו מקום".
דה... תודו שאם בשעורי גאוגרפיה במקום לרצות להיות במקום אחר, (נגיד, שעור מתמטיקה) הוא היה מקשיב, זה היה חוסך לו הרבה זמן וכסף. מילא, לפחות הרוויח טיול מסביב לעולם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ריאליזם לילדים
|
|
|
|
|
|
|
אמיר עובר לקיצוניות אחרת: "אתם בוודאי מבינים שמאז אמיר כאן לא רצה להיות שם כל כך מהר. מה רע כל כך כאן?', הוא שאל את עצמו. 'זה הכי רחוק שאפשר וגם הכי קרוב'". ושוב דה.
את הספר אייר מיש, יליד לטביה שהתחיל לאייר בגיל שנתיים. האיורים ריאליסטים , אמיר מאויר בעקביות ראויה לציון כתינוק, ילד, נער, וצעיר עטור זיפים שמטייל עם תרמיל בעולם. ממש כאילו נעשתה עבודת מחשב על תווי פניו. גם תיאורי ה"מרוץ" שלו בעולם מועברים היטב באיורים המשלבים אתרים, מבנים, נופים ומפות.
|
|
|
|
|
|
| | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
