 |
/images/archive/gallery/126/033.jpg יגאל אלטשטטר.
צילום: נעם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| יגאל אלטשטטר יצא לשייט פנויים פנויות וניסה להשאיר על החוף את תווית הפנוי הנואש |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שייט תענוגות לפנויים פנויות בחסות אתר ההיכרויות "קופידון" התכונן להפלגה השלישית. שייט של שלושה לילות בחברת רווקות דווקא נשמע מאוד מפתה, אבל אירועי פנויים פנויות למיניהם מעלים בי חשש כבד לקראת הבאות. יש משהו קצת מלחיץ ומחייב בללכת לאירוע כזה, כאילו מודבקת מדבקה עם שמי על החזה בתוספת כיתוב דמיוני שזועק "נואש, פנוי ומחפש".
אין לי בעיה להודות שהחיים בצילי שלי, לפעמים מהול בניחוח פּרְפיוּם צרפתי מזדמן על הכרית, נהיו לי כבר משעממים. ועל אף חיפושיי אחר בחורה, שתוכל ליהנות גם ממערכת המצעים החורפית שלי, אני עדיין לא מרגיש שום צורך לזעוק את זה החוצה, ועוד בחברתם של זועקים אחרים.
ביום ההפלגה, מפוחד מעט, כמו ילד שהכין עצמו לבדו ומתכונן ליומו הראשון בבית הספר, התקשרתי לאמא להיפרד, ולאבא גם (כדי לקבוע איתו בטרמינל). למרות שהצטרפותו של זה באה יותר על תקן של חבר מאשר תקן
של אבא, היה לי יותר קל, סמנטית, לראות בהפלגה "מסע לחיזוק הקשר בין אב לבנו".
האונייה יצאה ואורות חיפה התרחקו. דנה אינטרנשיונל נתנה הופעה מצוינת, שאני באופן אישי מאוד אהבתי. מאוד רציתי למחוא לה כפיים ועל הדרך לקרוץ לזו שישבה מלפניי, שבשקט יכולתי לדמיין את שנינו יושבים בסלון מחובקים וצופים בכל פרקי "אהבה מעבר לפינה". אבל הגל שהגיע חצי שנייה אחר כך ניפץ לי את האשליה והביא עליי את קופידון, שגם ככה היה מאוד עצבני באותו ערב, לשלוח בי חץ אחד מכוּון היטב לקיבה. את שאר ההופעה שמעתי מהשירותים הצמודים, תוך כדי הפגנת סולידאריות עם שאר המקיאים.
כל אירועי אותו לילה כבר הפכו מבחינתי ללא רלוונטיים. זאת למרות שקולות המוזיקה מרחבת הבריכה הדהדו עד 5 בבוקר, שולחות כמו תיבת נוח זוגות זוגות, שהצליחו להישאר חסינים לנדנדה האמפיבית, לתוך התאים כדי לתרום במעט לטלטול האונייה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אין פחד
|
|
|
 |
|
|
|
הבוקר שבא כבר היה הרבה יותר רגוע. הים היה שקט ונוף של בחורות בביקיני פיזז לצלילי "אה גא דו". אני חייב לציין, כי עמדת המשקיף שקבעתי לעצמי באותו רגע חשפה בפניי מראות גן עדן, שלא ציפיתי כלל לראות. לא חייזרים ולא חייזריות היו שם, כולם רקדו ושמחו.
בסדר לוגי הסתדרו קבוצות או זוגות לקראת הירידה לאלאניה שבטורקיה. דיווחים על עודד מרעננה שנצפה שוחה בעירום מלא עם שלומית הקיבוצניקית באיזה חוף, ורכילויות על עוד זוגות בהתהוות, החלו רצים בשיחות פנימיות. אפילו אבא שלי פגש אישה שהיה איתה לפני עשרים שנה (הפעם לא היה כלום).
בערב השני החומה קרסה (אין אמירה פוליטית) והדינמיקה בין המבלים הזכירה לי מסיבת קיץ של חבר'ה מגובשים, כאילו לפני רגע צלחו חזרה את הסואץ במבצע צבאי מעורב של חילות הנשים והגברים. אז נכון, לא כל הנשים היו הטעם שלי ולא כל הגברים היו הטעם של אינטרנשיונל, אבל ההפלגה הייתה בהחלט מוצלחת ולו מהסיבה שלא נראו באזור פרצופים נואשים שזועקים לזוגיות. ככה זה שעושים פרצוף שמייח ובאים ליהנות מבלי לפחד מהטייטל המסגיר - "פנויים פנויות".
אולי הפחד להשתייך למועדון הלא כל כך יוקרתי הוא שמונע מלנסות, לגשת ולראות מה קורה שם במסיבות. אולי נשמע יותר מאגניב להכיר מישהי ב-TLV או בקוקטייל צהרי יום שישי בכפר שמריהו. אבל ההפלגה הזו לא נפלה מכל אירוע אחר, ונהפוך הוא, שום פלצנות ופוזות לא נרשמה, אלא המון שמחה אמיתית.
אה, ותודה לאבא על הנכונות שבאקט אבהי אציל ומגונן ענה על שאלה היפותטית בזו הלשון - "יגאל, אם תצטרך את החדר אני אהיה מוכן לעבור אפילו לחדר של אינטרנשיונל"... שנה מצוינת וגמר חתימה טובה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
