 |
דוגמנית חשופת חזה, המציגה לראווה איפור ייצרי ופטמות ורודות וזקורות, כש-29 זוגות כנפי פרפרים מעטרים את פלג גופה העליון, מיישירה מבט משער גליון הבכורה של המגזין הישראלי "360 מעלות". נכון להרגע, מדובר במגזין היחיד בישראל שמנפק 130 עמודי תוכן שלמים, מרתקים, מאתגרים ואופנתיים, בתחומי העיצוב, האופנה, התרבות, האמנות, האקטיביזם הפוליטי, הקולנוע, המוזיקה והפאן.
למי שלא היה כאן בחודשים האחרונים, כדאי לומר ש"360 מעלות", הוא גלגולו החדש של המגזין "42 מעלות", שנגנז אל מחסני הנמל של המו"לים יובל סיגלר וקרן ארנלדס. בראיון שקיימתי עם האחרונה ("סגנון" 8.9.2004), היא מעידה כי להתרחבות ולטרנספוזיציה ממגזין תל אביבי בועתי למגזין שיופץ ברחבי הארץ, קדמו חששות כלכליים ואישיים רבים. "הבעיה של '42 מעלות' זה שהיכולת שלו להתפתח מוגבלת", מסבירה ארנלדס. "הוא יקר לעשייה, ואני לא יכולה להגדיל משמעותית או להפיץ יותר את העיתון. מבחינתי הוא הגיע לידי מיצוי, כי לא רק שהוא סוגר אותך בתוך הבועה התל אביבית, אלא סוגר אותך בבועה פנימית בתוכה, עם סוג מסוים של אנשים, עם אורחות חיים, ראיית עולם שונה, וקו אופנתי אחר".
"'360 מעלות' היה רעיון שהסכמנו עליו מיד. זה מעגל, מה שמבטיח שאנחנו לא מתמסחרים, כי בסיבוב אתה חוזר לאותה נקודה. אנחו מגדילים אותו, נותנים יותר ספייס ובעיקר משדרגים. זה אולי קצת מפחיד אותי כלכלית כי אני שותפה פעילה, אבל אני עכשיו בתקופה של התאבדויות שיעיות, אז זה יביא לי רק טוב".
שני השינויים הבולטים שקופצים לעיניים במגזין החדש, הוא המחיר אותו תדרשו לשלם, ועמודי הנייר, שאינם עשויים עוד כרומו. אם בעבר חולק "42 מעלות" חינם ברחבי תל אביב, כיום הוא נמכר ב-36 שקלים (8 דולר, 6.5 יורו) בחנויות העיתונים ברחבי הארץ. השינוי הזה, במסגרתו אנשים נאלצים לשלם מכספם עבור המגזין, שיחרר מארנלדס הצהרה על שינוי והתגמשות בתכנים. "החופש שהיה לי ב'42 מעלות' הולך עכשיו קצת להשתנות", אמרה. "אדם שהוציא כסף מכיסו וקנה את המגזין, צריך לקבל מוצר הכי שלם שאפשר, ולא אם ברגע האחרון התחשק לנו, כמו שתמיד היה, לדחוף תמונה מגניבה של זין ענק שהגיעה. השתעשענו והיה מדהים וסבבה, אבל עכשיו צריך לעשות את זה הרבה יותר גדול ורחב. אני אופטימית, ויהיה עצוב לדעת שאין ל'360 מעלות' מקום בארץ ושזה לא מעניין אנשים".
בגליון הראשון בהחלט ניתן למצוא מעט התגמשות בתכנים, אם כי, לדעתי, גם כאחד מכותביו לשעבר, השינויים רק היטיבו עימו. נכון, עדיין ניתן לאתר פה ושם משפטים הזויים של אודי שרבני והפקות אופנה מרימות גבה, אבל האיזון ששקדה עליו ארנלדס, יחד עם עורך העיתון איתי מאוטנר, הצליחו ללקט מבחר כתבות ראויות, והפקות אופנה, שמעלפות הן "אנדרסטייטמנט" לגביהן.
אבל, והאבל הזה הוא די בועתי, דוגמנית עירומה על השער לצד הלוגו החדש - עיגול ובו הספרה 360 וסימן המעלות - די לא מאתגרים את העין לקורא הממוצע, בעיקר הישראלי, בעיקר בשביל גליון ראשון הפונה לארץ ישראל השלמה ולא ליושבי בית הקפה "שיין". גם העובדה שהמגזין נמכר עטוף בשקית ניילון עוכרת מן החוויה המגזינית, המאפשרת דפדוף בין עמודיו לפני ההחלטה, לקנות או לא.
עד אז, גם אם אתם לא חובבי מגזינים, הגיע הזמן שתתרמו קצת להאדרת העיתונות המקומית ולרוח הצעירה במרחב התרבותי של ישראל, ותרכשו, רק כדי להתרשם, מגזין ישראלי צעיר. אמנם נושאי הכתיבה שלו לא חדשניים בהרבה ממגזינים ערלים כ"דייזד&קונפיוסד", "איי. די" או "נומרו" הצרפתי, אבל לפחות הוא שלנו. 100 אחוז ישראלי.
|
|
 |
|
 |
|
|
