 |
/images/archive/gallery/126/033.jpg יגאל אלטשטטר.
צילום: נעם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| יגאל אלטשטטר מאמץ את הגישה הליברלית בסוגיית הבגידות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
היא ישבה בסלון, בוהה מול הטלוויזיה, כשנכנסתי הביתה מסריח כולי ממשחק כדורסל. היא לא הזיזה מילימטר מפרצופה לכיוון שלי אלא שיחקה בשיערה במבט קפוא. סקירת מלחמות העבר בינינו הולידה שתי אינדיקציות מצטברות כדי לזהות כוונות רציניות מצדה לפתוח במלחמה, וסלסול בשיער הוא אחד מהם.
התכוננתי לרע ביותר, הייתי בטוח שהשטן החודשי שלה הגיע בלבוש אדום והוא מאיים מתמיד. לא אוהב להתעסק איתו, במיוחד לא בימים הראשונים. הוא גם רשע, גם לא הגיוני במידה בלתי אנושית, ואפילו אלים לפעמים. כעסתי על עצמי. איך זה שלא קניתי לה את הכדורים שמפחיתים את המחזור החודשי ל-4 פעמים בשנה.
שאלתי "מה קרה", וקיוויתי שהיא תנטור לי על זה שלא שטפתי כלים לפני שיצאתי. אבל היא ענתה, "כלום". תשובה כזו משתמעת באופן די ברור וממש לא מקלה על המעמד הגברי שלי בבית. "כלום" (אינדיקציה שניה), זה שם קוד אצלה ל"אני מה זה עצבנית רצח עליך, אבל עוד לא מצאתי את המילים הנכונות כדי שהטענה שלי תשמע הגיונית". בקיצור, אני מצפה למלחמת הישרדות קשה בין העיראקים לפולנים, ונזכר במורשת הקרב העיראקית כדי למלא את חזי במעט גאוות יחידה. אבל כל מניפולציה סטטיסטית הביאה אותי לאותה תוצאה אחת ויחידה: העיראקי מעולם לא ניצח את הפולניה באף אחד מהקרבות.
נכנסתי למגננה היקפית מכיוון שלא ידעתי מאיזה חזית תבוא ההתקפה. ואז היא פתחה. "אתה באמת אוהב אותי?"
"מממה?", גמגמתי אחריה, כדי להיות בטוח שהשאלה לא יצאה מהטלוויזיה.
"אתה באמת אוהב אותי?", היא חזרה על עצמה בלי שום שינוי נוסח.
רציתי להפשיר חזרה את הלב כדי שיחזיר לי פרצוף עם טיפה חמצן, אבל ידעתי שגם שאלה כזו צריכה עדיין להשאיר אותי בכוננות. קיפול כוחותיי לשיגרה עלול להתפרש על ידה כזלזול במערכת הפולנית ונקיטת סנקציה מיידית.
"בטח שאני אוהב אותך", אימצתי פרצוף של פודל. "אפילו אמרתי לך כמה אני אוהב אותך לפני שנפרדנו".
היא עדיין סלסלה בשיערה, משאירה אותי בכוננות שיא. "איך זה שאני מבלה עם חברות ואתה לא מקנא? אתה הרי לא יודע באמת מה אני עושה".
"כי אני מאמין בך, קושקוש", רציתי לענות, אבל האגו הגברי שלי הקדים ושאל, "למה, את עושה משהו אחר שאני צריך לדאוג לגביו?".
"לא" היא ענתה, "אבל האפתיות שלך גורמת לי להרגיש שאתה מנותק ממערכת היחסים בינינו".
עזבו את זה ששיחה על מערכת היחסים בינינו זה משהו שבשגרה היומיומית, עדיין יותר קל לי להבין את מערכת השמש מאשר את המערכת המשונה הזו שמשנה את החוקיות שלה כל פעם מחדש לפי מצבי הרוח של שגרירת פולין בבית.
אז אני עדיין בחיפוש נואש אחר נקודת האיזון שבין קנאות לאפתיות, משהו שהיא תראה בו כ"אכפתיות".
באין דרך כזו אני מאמץ את הגישה הליברלית שמלווה אותי מאז ומתמיד. הרי אם היא תרצה להתעסק עם מישהו אחר, היא תעשה את זה בכל מקרה, בין אם אני אקנא ובין אם לא. אז כל זמן שאני לא יודע שום דבר שצריך להטריד אותי, עדיף לא לשאול שאלות מיותרות.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
