ראשי » יהדות » בית מדרש

למה אסור להדליק אור בשבת? זו פעולה פשוטה

שבת הפכה למושג שנוי במחלוקת בחברה הישראלית: תחבורה ציבורית, פתיחת מרכולים ושישי ישראלי הם רק חלק ממנה. מדוע נחשב יום המנוחה של עם ישראל נחשב לבסיס חשוב ביהדות ולמה אסור לעשות פעולות שלא מצריכות מאמץ רב - כמו נסיעה ברכב?

סערת השבת צפה ועולה מידי תקופה. פעם זו הצעה להפעיל תחבורה ציבורית בשבת, פעם אלו חרדים המפגינים מול עסק שהחליט לפתוח את שעריו בשבת, ואפילו חברת כנסת חילונית ממפלגה דתית המחללת שבת זו עילה למהומה. שלא לדבר כמובן על קמפיין המעודד, שומו שמים, חילונים להצטרף ל'שישי ישראלי'.

עוד כותרות ב-nrg:
- צפו: סרבן גט מסולק מבית כנסת בניו יורק
- הומור שחור: סרטון נוסח דאע"ש - הגרסה החרדית
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

ולא לחינם, השבת היא מאבני היסוד ביהדות. בפרשת השבוע קוראים את עשרת הדברות ושמירת השבת מקבלת מקום גבוה בחשיבותה. מיד אחרי ציווי האמונה בבורא עולם - האיסור לעבוד אל אחר והאיסור לשאת את שם ה' לשוא - מגיע הציווי 'זכור את יום השבת לקדשו'. קסם מיוחד נלווה לשבת בה נצטווינו: "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך". השבת נתפסת כסמל סוציאלי, בה גם העובד הזוטר ביותר זכאי למנוחה שווה, כמו מנהל העסק. מה עומד מאחורי ציווי סוציאלי זה, כך שהוא מופיע בשורה אחת עם יסודות האמונה?



בעת בריאת האדם, ניתן לו כח רב, האפשרות להמשיך את מעשה הבריאה, ובעצם להידמות לבורא עולם. במשך כל השבוע, כאשר אנו עוסקים ביצירה, אנו ממשיכים את מעשה הבריאה בכח שניתן לנו מאת הבורא. אנו לוקחים את החומר הקיים בעולם, ועושים בו שימוש לצרכינו ומשלימים את ייעודו.

עם בואה של השבת, כאשר אנו חדלים מיצירה, אנו מצהירים דה-פקטו על הכרתנו בכך שכל כוחנו אינו אלא מהבורא. ובדומה לבורא העולם ששבת ביום השביעי מבריאת העולם, כך גם אנו שובתים 

ביום השביעי. וכאשר אנו שובתים ביום השביעי, כל פעולותינו במשך השבוע מקבלות מימד אחר, מימד של עשייה מתוך הכרה בכך שיכולתנו לפעול ולהפיק את מחשבותינו אל הפועל, הינם בהשפעת הבורא. משום כך, אין הבדל בין העובד הזוטר למנכ"ל הבכיר - הכוח של שניהם מגיע מהבורא בלבד. בשבת, כמו בימות השבוע.

פעמים רבות אני מוצא עצמי מתמודד עם טענות כגון: "בעבר בישול היה כרוך במאמץ רב, ולכן נאסר. היום, זו אינה טרחה, אם התורה הייתה ניתנת היום, ברור שהייתה מתירה לבשל, זה עונג שבת." או "פעם היה צריך לעבוד קשה ולחכך אבנים זו בזו עד שהיה בוער ניצוץ, היום הדלקת גפרור ודאי אינה כרוכה במאמץ" וכד'.

טענות אלו הינן תולדה של חוסר הבנה של מהות השביתה בשבת. המנוחה בשבת כוללת היעדר עשיה, לא העדר מאמץ. בדומה לבורא עולם, ששבת מעשייה ביום השביעי, לא ממאמץ.

חריגה אחת ישנה במלאכות האסורות בשבת, מלאכת הוצאה מרשות לרשות - שאינה עומדת בקריטריון הנ"ל של יצירה. מהות האיסור הינו הכרה בשליטתו של בורא עולם במרחב החברתי. האיסור על הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים, מביאה להביא לידי ביטוי את ההכרה בכך שמעמדו החברתי של האדם ביחס לכלל, הנגזר מהמגיע מרשותו לרשות הרבים, תרומתו לחברה בשלל הדרכים - או המגיע מן הכלל אליו, הכל מכוח הבורא. בשמירת השבת נזכור כי הבדלי המעמדות, הן הכלכליים והן החברתיים, אינם אלא משחק ב'נדמה לי' כאשר כולנו רואים עצמינו עבדי הבורא.


מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...