 |
/images/archive/gallery/315/626.jpg מכללת לינדבאום
יחסי ציבור  |
|
|
|
|
| מדרשת לינדבאום מכינה בנות דתיות לשירות צבאי. החברה הדתית, שרובה דוגלת בשליחת הבנות לשירות לאומי, עדיין מנסה לעכל את התופעה |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
רותי קדוש
9/6/2005 12:38 |
|
|
|
|
|
|
|
בעידן שבו משתמטים ומשתמטות משירות צבאי אינם מתביישים להצהיר בראש חוצות ש"צבא זה לא בשבילם" וזוכים לטפיחת שכם מעודדות, נעים לדעת כי ישנן בנות, שלא רק שאינן מצהירות על דתיותן כדי להיחלץ משנתיים בחאקי, הן משלבות שירות צבאי מלא ולימוד תורה. את הגישה הממזגת "ספרא וסייפא" לבנות ישראל הכשרות, מקיימים
בשנים האחרונות במדרשת לינדבאום לבנות בירושלים, מטעמה של רשת 'אור תורה סטון' בראשות הרב שלמה ריסקין.
"מדובר בבוגרות יב' שמצד אחד מעוניינות ללמוד תורה ולהעמיק את ידיעותיהן בעולם הרוחני והדתי ומצד שני רוצות לשרת את עם ישראל בצורה רצינית כמו הבנים", אומר אוהד טהר-לב, רב המדרשה.
מה מאיים יותר על החברה האורתודוכסית, בנות לומדות תורה או לובשות מדים?
הרב טהר-לב: "העולם הגברי-הדתי חש מאויים כשלוקחים ממנו את נחלתו. הגבר הוא פוסק ההלכה בבית, הוא זה שמלמד את ילדיו תורה. כיום, מתחולל שינוי. בנות לומדות יותר, יוצאות מהבית ומפרנסות את משפחותיהן, וזה מעורר חשש. בכנסים שעסקו בסוגיה, יצאו רבנים נחרצות נגד גיוס הבנות הדתיות. הם טענו שאנחנו הורסים את הציונות הדתית, שעם הגיוס לצבא יפסיקו הבנות להיות דתיות. אמא של אחת הבנות הביעה את דאגתה שמא לא יימצא שידוך לבתה. "השם ירחם, הילדה גם לומדת גמרא וגם הולכת לצבא, מי ירצה אותה?" השבתי לה שמי שלא ירצה כנראה שאינו ראוי לבנות אלה, אבל ברוך השם, מחכים להן בתור".
מהו המסר שמנסה להעביר המדרשה?
"בשליחת הבנות לצבא אנחנו מעבירים מסר לוחמני. לא במובן הקרבי, אלא במובן של זהות ואמינות של בת דתית העושה מה שנכון. הבנות שלנו עשו מהפך אמיתי. אגב, בנות שמבקשות להצטרף לפרוייקט רק כדי לעשות להורים 'דווקא', אני לא בטוח שיתקבלו".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
סרבנות? בשום פנים ואופן
|
|
|
 |
|
|
|
המסלול התורני-צה"לי אורך שלוש שנים. השלב הראשון מתחיל בחודש אלול (ספטמבר), לאחר סיום יב', בהגיע הבנות למדרשת לינדבאום לשבעה חודשי לימוד תורה במתכונת המקבילה ללימודים בישיבה, "מצאת החמה ועד צאת הנשמה", כלשונו של הרב טהר-לב.
הבנות משרתות בעיקר כמש"קיות הוראה בחיל חינוך, במודיעין ובשב"כ, ומשובצות יחד בסגלים השונים. בתום השירות, הן שבות לחמישה חודשי לימוד נוספים במדרשה. "הן לא סתם פקידות, אלא עושות שירות משמעותי בתפקידים בעלי ערך חינוכי, חברתי ובטחוני. רצינו שירגישו שייכות, שיתערו בצבא ולא יישארו בחממה.
ביום העצמאות האחרון נמנו 108 בנות בתוכנית של מדרשת לינדבאום, כששני-שלישים מהן מצויות בעיצומו של השירות הצבאי, ושליש לומדות במדרשה.עד היום שירתו במסלול המיוחד כ-300 בנות, מתוכן 31 קצינות. בימים אלה עולות על מדים בנות המחזור השביעי מהמדרשה.
כיצד מכינים בנות דתיות לשירות צבאי?
הרב טהר לב: "במהלך הלימודים הבנות עוברות תהליך רוחני. עצם הלימוד הוא ההכנה החשובה ביותר להתמודדות הפיסית הרוחנית והנפשית שצפויה להן בצבא. אנחנו מקדישים שיעור אחד בשבוע בלבד להכנה לצבא. בשנה וחצי שהן על מדים, מתקיים 'פגש' פעם בשבועיים המוקדש ללימוד תורה וליבון סוגיות שונות. הפגש מהווה, בפקודה, חלק מהלו"ז שלהן. לפני הגיוס של כל מחזור אני שואל את עצמי האם נכון לשלוח את הבנות לצבא, והתשובה אומרת שבת שמתגייסת לצבא היא עובדת ה' שלמה יותר. במפגש הזה, של תורה וצבא, נוצר עומק רוחני ומורכבות פנימית המקשרים את האדם לאלוקיו".
יש גם כישלונות?
"הנפילות הן על רקע של קשיים רגשיים נפשיים וחוסר יכולת להתמודד עם השירות, ויש גם נפילות בתחום הדתי. אני לא נכנס ל"קישקע" שלהן, לכל אחת יש חשבון משלה עם הקב"ה. היו בנות שלא חזרו למדרשה להשלמת חמישה חודשי הלימוד האחרונים. לא היה להן כוח להמשיך ללמוד, אז הן השלימו שירות צבאי בן שנתיים. בת אחרת התחרדה, והשתחררה ממש באמצע השירות. אנחנו מדברים הרבה ועל עניינים חשובים, ומתמודדים עם סוגיות שונות. לדוגמא, קיימנו דיון על ההחלטה של אחת הבנות תושבת אחת ההתנחלויות שלא ללכת לקורס קצינות עם שבע חברותיה, בגלל השמועה האומרת שצוערי בה"ד 1 יפנו את גוש קטיף. אמרתי שלדעתי זו אינה סיבה לוותר על קצונה, והצעתי להתמודד עם הבעיה כשתופיע".
"אבל יש כאלה שקוראים לסרבנות" - קוטעת את דברי הרב נעמה גור, נערה חיננית ואסרטיבית בת 19 העומדת ערב גיוסה. "העמדה הרשמית של המדרשה היא חד משמעית נגד סרבנות. למי שקשה, שיקרע קריעה, שיבכה ויפנה, אבל בשום אופן אין לסרב פקודה" חותך הרב טהר-לב.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בבסיסים גדולים יש מודעות רבה יותר
|
|
|
|
|
|
|
סגן (מיל.) יסמין מגן, בת 23 מרעננה, אינה משוכנעת שכל בת דתית צריכה להתגייס לצבא: "אפשר לתרום גם בשירות לאומי", אומרת מגן, ששירתה בחיל החינוך. "היה לי ברור שאני רוצה ללמוד תורה, זה היה תחום שחסר לי מאד, וגם היה לי ברור שאתגייס לצבא" היא אומרת.
איך הגיבו בבית, בחברה?
"המשפחה שלי חששה יותר מהקטע של בנות לומדות תורה ותמכו בגיוס לצבא. לאחר ביקור במדרשה הם יצאו מוקסמים, ומאז הם מפרסמים את המסלול שלנו בבית כנסת ובכל מקום אפשרי. באופן טבעי, כל חריגה מנורמה חברתית יוצרת גלים ותגובות. יש כאלה שמסתכלים עלייך בעין לא טובה וחוששים שמא תשפיעי על הבנות האחרות, אבל יש חברות שנשארו כאלה גם לאחר הגיוס".
בשמונה החודשים הראשונים לשירותה, שימשה מגן כמדריכת טירונים, מרביתם משכונות מצוקה ובעלי פרופיל נפשי נמוך (בדומה לנערי רפול). בסיום קורס הקצינות, שבה מגן לפקד על טירונים עולים חדשים במחנה אלון. "זה באופי שלי לפקד. אני מתחברת למערכת הצבאית ואין לי בעיה לקבל או להטיל סמכות בגלל היותי דתית. בצבא התייחסו אלי כאל 'המפקדת הדתית' - נמנעו מלדבר לידי גסויות, ושאלו אותי שאלות הלכתיות. היו כאלה שנדהמו לגלות שאני דתית כי היו בטוחים שרק חרדים הם דתיים".
עם אילו קשיים התמודדת בתחום הדתי?
"זה לא סוד שבבסיסים קטנים מקפידים פחות על פקודות מטכ"ל בנוגע לשמירת שבת. לדוגמא, חיילים שעושים על-האש בבסיס בערב שבת. זו אחת הסיבות שאנו משרתות בבסיסים גדולים, שם קיימת מודעות רבה יותר, אבל גם אצלנו לא הקפידו תמיד. מפגשים של המחלקה שכללו מוסיקה ושירה התקיימו בערבי שבת. כששאלו אותי למה אני לא מצטרפת, הסברתי. באחד המקרים הסגל נסע לים והיינו אמורים לישון יחד בנים ובנות על החוף. בסופו של דבר הבנות ישנו בנפרד והובטח שזה לא יקרה יותר. כששירתתי נמנעתי מלעשות ספורט עם החיילים, בגלל הצניעות, אבל לרוב חשתי נוח מול הטירונים. אחרי הכל, אני באה מחברה מעורבת".
יסמין מגן, שהשתחררה מצה"ל, חזרה ללינדבאום, הפעם כדי ללמוד ולהדריך בתוכנית בוגרות של המדרשה, ובמקביל היא לומדת משפטים באוניברסיטה העברית.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הכנה רוחנית לשירות צבאי. חברותא בלינדבאום.
|
|
|
|
|
|
|
ללימוד תורה במדים יש טעם אחר
|
|
|
|
|
|
|
יערה אשרת, בת 22 מחיפה, חיילת משוחררת, שירתה כמש"קית הוראה בחיל חינוך, כמפקדת בקורס השלמת השכלה לנוער וכרכזת הדרכה בקורס גיור לחיילים עולים מחברת המדינות. שלא כמותה, אחותה התאומה עשתה שירות לאומי: "בצבא היה לי תפקיד טוב, קשה ומאתגר. פיקדתי על חיילים משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות, המפגש האנושי היה מאד קשה אבל היו הצלחות. בהתחלה החיילים התקשו לקבל את העובדה שבת צעירה מהם ובעלת דרגה נמוכה משלהם נותנת להם פקודות, אבל הצבא צייד אותי בכלים הנכונים להתמודד איתם. להיותי דתית לא היתה כל שייכות והיא לא הפריעה ולא השפיעה עליהם".
ועלייך?
"בת דתית שמתגייסת לצבא מתמודדת עם תפיסת עולם שונה מכל מה שהכירה עד כה. ההכנה הרוחנית במדרשה עוזרת להתמודד עם קשיים נפשיים ורגשים, ולהתמודד עם תפיסת העולם חדשה ושונה משלך. אישית, הייתי חיילת דתיה. למרות שהייתי צריכה לקום מוקדם יותר מאחרים כדי להתפלל, לא ויתרתי לעצמי. גם לימוד תורה במדים היה שונה. היה לו טעם אחר".
לבשת מכנסיים?
"במדי ב' אנחנו לובשות מכנסיים בגלל הצניעות, וחצאיות במדי א'. שלחנו מכתב ליועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, בכדי לברר האם אפשר לתפור לבנות דתיות מכנסיים וחצאית התפורים יחדיו. פעם אחת, בעיצומה של הדרכת חיילים בעיר, נתקלתי בצעירה שקראה לחברתה בהתרגשות: 'בואי תראי איזו תופעה יש פה, חיילת עם חצאית!'".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"אל תלכי עם חצאית צבאית ארוכה"
|
|
|
|
|
|
|
ימים אחדים לפני גיוסה, נעמה גור עדיין לא יודעת מה תעשה כשתהיה חיילת: "למרות חודשי הלימוד במדרשה, אף אחד לא יכול להכין אותך לצבא. הדבר שהכי מפחיד אותי הוא אובדן החירות האישית, שיקחו ממני את היכולת להחליט על חיי. אבל אני נחושה להתגייס", היא אומרת. גור, בוגרת בני עקיבא, גדלה בבית פייטרי, שקלה בעבר לשרת כמש"קית נפגעים במסלול נפרד אבל חזרה לתוכנית המסוככת של המדרשה.
אילו תגובות את מקבלת ערב הגיוס?
"בבית הספר בו למדתי, "אור-תורה", המנהלת ברכה אותי ואת הבנות שהחליטו להתגייס. בבני-עקיבא התגובות מעודדות, וגם של שאר החברים. חוץ מכמה בנים שאמרו לי לא ללכת עם חצאית צבאית ארוכה כי זה נורא מכוער...".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
