 |
/images/archive/gallery/316/456.jpg קובי אריאלי.
נעם וינד  |
|
|
|
|
| אחרי שנה מוצלחת ביותר, בה הצליח להתקדם מדרגת טוקבקטיסט מתחיל לעמוד הראשון של מעריב, חושף קובי אריאלי את אלישע, הגולש מס' 1 של ערוץ NRG יהדות |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
קובי אריאלי
9/6/2005 11:33 |
|
|
|
|
|
|
|
שלום. קוראים לי אלישע, אני גר בירושלים. אתם מכירים אותי יותר בשם "פורש מהציבור 11" מקדומים ובעוד כמה שמות, כפי שיובהר להלן. אני בחור צעיר, יצירתי ואכפתי. לרגל מלאת שנה לערוץ יהדות באנרג'י, החלטתי לחשוף את סודי הפרטי. זו הפעם הראשונה שאני נחשף.
אני – כל היום על אנרג'י יהדות. קורא, כותב ומגיב. אני רואה בזה שליחות, פשוט. אני חושב שזה מה שצריך להיות. שתהיה תגובה. שדברים לא יעברו סתם כך.
כשהתחלתי, זה היה מאוד פשוט. כל פעם שראיתי ידיעה באנרג'י יהדות, הייתי מיד נכנס וכותב: רגע, מה זה קשור ליהדות? אחר כך התפתחתי. על כל ידיעה הייתי מכניס 2 תגובות. אחת – מה זה קשור ליהדות, ושנייה – טול קורה מבין עיניך לפני שאתה מטיף. בהמשך, כבר רכשתי את השפה, את הקצב, והתחלתי להפציץ בתגובות. בגל הראשון לכל ידיעה הייתי שולח את "מה זה קשור" ואת "טול קורה", בגל השני את "תמשיך לרקוד מה יפית לפני הפריץ" ואת "אתה לא מייצג אף אחד" ובגל השלישי את "מסכים עם כל מילה" ואת "מי שמך, אה?!" כך נהגתי כמה חודשים טובים.
יכולת הכתיבה שלי השתפרה פלאים בחודשים הללו. הגעתי למצב שהייתי שולח תוך שעה מאתיים ארבעים תגובות לכל ידיעה וכולן באורך מלא. התחלתי גם, מעבר לתחושת השליחות שפיעמה בי, ליהנות מהעניין הזה. ראיתי בו אתגר.
יום אחד, לפני חצי שנה בערך, הלכתי צעד אחד קדימה. ישבתי מול המחשב, בחרתי בשם העט "שרון מייבסקי" ושלחתי קטע בנושא בתי הדין הרבניים. אתם יודעים מה קרה אחרי יומיים? הוא נכנס! מיד הבנתי שעברתי מהפך.
ישבתי שוב, בחרתי בשם שאף אחד לא יזהה "רבקה יפה" ושלחתי טור ביקורת. נכנס! מובן שמיד אחר כך ישבתי והזרמתי תגובות למאמר, כרגיל, אלא שעכשיו כבר הייתי כל כך שקוע בעניין, עד שעזבתי את העבודה שלי והקדשתי את כל כולי לעניין. בחודש שלאחר מכן הפכתי לעוד יותר יצירתי. הייתי בוחר שני שמות, מנוגדים, למשל "עינת ברזילי" ו"שפרה ארליך" ומתעמת עם עצמי ומפציץ בתגובות.
יום אחד קראתי לעצמי בכינוי "מערכת אנרג'י יהדות", סיפרתי שהתחתנתי וכתבתי טור מצחיק על חתונות. אחר כך החלטתי להיות רב. כיניתי את עצמי "הרב יובל שרלו" ושלחתי דעות רדיקליות שעצבנו את כולם. לאט לאט השתלטתי על כל הערוץ ומילאתי אותו בתוכן.
אתם יודעים מה? בשלב מסויים כבר כמעט התבלבלתי מעצמי. הייתי שוכח איזו דעה כתבתי תחת איזה שם וכמעט עשיתי פאשלות. כתבתי דעה שמאלנית וחתמתי "הרב חיים נבון". שכחתי שרק שבוע קודם לכן כתבתי תחת אותו שם דעה ימנית. פאדיחה. התחלתי לנהל רישומים מסודרים של שמות ודעות.
המפנה חל לפני חודש, בערך. יום אחד קלטתי שערוץ היהדות באנרג'י, ובעצם האינטרנט בכלל, קצת קטן עלי. אני מסוגל להרבה יותר. התחלתי לבחור בשמות וכינויים, ולפרסם טורים וידיעות בעיתונות הכתובה. יום חמישי אחד קראתי לעצמי "בן כספית" ופרסמתי כתבה ארוכה על כפולת עמודים ב"מוסף שבת" של מעריב. שבוע אחר כך בחרתי בשם "יאיר לפיד", על שם ההוא מהטלוויזיה, ושלחתי טור לידיעות אחרונות. התפרסם, אלא מה.
השיא היה לפני כחודש. הייתי בקריזה על כל השחיתות שחוגגת כאן במדינה. השתגעתי. ישבתי וכתבתי מאמר נזעם, בראשו חתמתי בשם העט "אמנון דנקנר ודן מרגלית". איפה אתם חושבים פרסמו אותו? בעמוד הראשון, מתחת ללוגו של העיתון, מעל הכותרת. כמה תגובות היו לו, אתם חושבים, באנרג'י? למעלה מ-4000. אני כתבתי רק אחת, את 1187, "הגמד, נס ציונה" שאמר: "וואלה, גדולים אתם, כל הכבוד".
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
