 |
/images/archive/gallery/223/277.jpg דודו כהן
ארכיון  |
|
|
|
|
|
|
| רגע לפני שאתם יוצאים למסיבת הסילבסטר הקרובה למקום מגוריכם, דודו כהן מתעקש לקלקל לכם את החגיגה. אכן, קשה להיות יהודי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הנכד שלכם: "טוב, סבא, אני צריך לזוז.
אנחנו יוצאים היום".
אתם: "לאן? כבר מאוחר, לא?".
הנכד שלכם: "מה פתאום, היום כל העולם חוגג את ההיטלרסטר. זו מסיבת יום ההולדת של היטלר, שהיה פעם שליט של אימפריה גדולה".
אתם: "אתה רציני? אתה יודע מה היטלר עשה בשואה, לפני כמעט מאה שנה? אתם לא נורמליים, איך אפשר לחגוג דבר כזה?".
הנכד שלכם: "עזוב, סבא, אתה לא מעודכן. את מי מעניין מה היה בשנת תרפפ"ו? חוץ מזה, מלא אומרים שהשואה הזו בכלל לא הייתה. אז יאללה, תן לחגוג. זה גם יוצא בתאריך עגול. סוף סוף יש סיבה למסיבה".
(דו-שיח שבקצב הזה, יוכל להתקיים ביניכם לבין הנכדים שלכם. נשמע דמיוני? גם לפני 100 שנים היה נשמע דמיוני שיהודים במדינת ישראל יציינו במסיבות המוניות את זכרו של האפיפיור סילבסטר).
תקלידו את השם "סילבסטר" במנוע החיפוש גוגל, וב-10 התוצאות הראשונות תמצאו שמונה עמודי אינטרנט העוסקים במסיבות סילבסטר למיניהן, בנופשי סילבסטר וכן הלאה. ומה עם קצת על האיש ופועלו? יש, אבל בקושי. זהו, פיניטו, העבר נמחק, סילבסטר הפך מילה נרדפת לחג, לכיף, לנהנתנות, לתרבות החדשה, ובסאב-טקסט גם לרמיסת העבר, תוך כדי. הכל טוב ויפה, תיהנו, תחגגו, אבל אל תשכחו אי שם, בנשיקת החצות, שעם שאין לו עבר - אין לו עתיד. והעתיד שלנו, איפה הוא?
חשוב להדגיש שהח"מ אינו אדם דתי מן השורה. אני אמנם שומר שבת ומניח תפילין, אבל מצד שני, לא מניח כיפה ולא הולך בשבתות לבתי כנסת. גם זה יגיע. אבל מה, אני לפחות מבדיל בין אמת לשקר, מבין את תרבות ההבל והריק שאנחנו שוחים בה. אין לי בעיה עם התרבות בכללותה, יודגש, והרי אני גם מתפרנס ממנה, אבל יש לי בעיה כשהתרבות הזו גולשת למחוזותיהם ה"מתקדמים" וה"נאורים" של עומר ברנע, עפר שכטר, נגה שחר או להבדיל, האפיפיור סילבסטר.
אותו אפיפיור, שאת היום המציין את זכרו יחגוג חלקכם במסיבות, אלכוהול ונשיקה בחצות, היה אחראי למעשי רצח וזוועה שבוצעו בהמוני יהודים. הוא כיהן בין השנים 314-335, והיה אחראי לחוקים שטניים, מפלים ומרושעים כנגד היהודים. הוא גרס שיש להשמיד ולרדוף בכל אופן את כל מי שאינו נוצרי, וזו היתה הגישה שהמשיכה גם בדורות שאחריו.
כלומר, גם אחרי מותו, בהשפעתו, נטבחו אינספור יהודים במרוצת ההיסטוריה, נשרפו מאות בתי כנסת וכן הלאה. זו היתה מורשתו. הוא הניח את היסוד, את ההיתר, את ההכשר, לכל אלה. אם העבר של העם שלכם מעניין אתכם, תחפשו באינטרנט חומר נוסף. בין שלל ההזמנות למסיבות על שמו, אני בטוח שתמצאו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
סנטה קלאוס אין, יהודה המכבי אאוט
|
|
|
 |
|
|
|
אבל מה, הכי קל זה להניף יד בביטול: עזוב אותך הדתיים האלה. מי חוגג בכלל את סילבסטיבל או איך שקראו לו? אנחנו בסך הכל חוגגים את השנה האזרחית החדשה! זו התרבות העולמית החדשה! אם כך, שאלה קצרה: נניח שיום פטירתו של קרוב שלכם תחול בתאריך המדובר, גם אז תצאו לחגוג? ברור שלא. זה יהיה יום אבל וזיכרון עבורכם.
ובכן, עבור יהודים רבים גם זהו יום אבל וזיכרון לכל אותם חללים שנטבחו בגלל אותו סילבסטר שטני. יהודים רבים קוראים ביום זה פרקי תהילים לעילוי נשמות אותם אלו שנטבחו. אין שום סיבה לחגוג. תרצו או לא תרצו - אנחנו יהודים. אי אפשר להתכחש לכך שחלקנו הגדול חוגג, למעשה, זוועת שבוצעו בדורות שקדמו לנו. צריכים להתעצב, לא לדפוק טקילות.
ובסך הכל, נראה שמדובר בקהות חושים, בקלות דעת איומה. אם עכשיו לא נזכור את מה שהיה בזמנו של סילבסטר, הדורות שאחרינו לא יזכרו את השואה.
דווקא עמים אחרים משמרים בקנאות את מורשתם, ואילו אנחנו רומסים ברגל גסה את המסורת היפה שלנו. התחרפנו. אנחנו משמידים בשמחה את התרבות שלנו. משתכרים, מתהוללים, משיקים כוסות קוניאק בצהלות רמות, רומסים כל דבר בעל סממן דתי, סוגדים לתרבות המועתקת, מתייוונים בחשק אינסופי, מוחקים בעקביות זכר לזהות ולתרבות היהודית או לכל דבר שמריח יהודי, סוגדים לכוכבי הרייטינג שמחר כבר לא יהיו כאן, ומטאטאים מתחת לשטיח את מה שנשם העם שלנו אלפי שנים. עושים Delete לתרבות שלנו, לא פחות.
וכן, אני מודע לכך שהמאמר הזה לא אופנתי, קולי או עדכני. אני מודע לכך שאולי מאוחר מדי - התרבות החדשה היא תרבות הרייטינג, החו"ל, הנוצצים. סנטה קלאוס אין, יהודה המכבי אאוט. אני מודע לזה שהכי קל לפטור את החומר למחשבה שהובא כאן ב"יאללה, בסך הכל חוגגים את השנה האזרחי, את ה-1.1", מבלי לחשוב על ההשלכות.
אבל אני גם מודע לכך שאנחנו הולכים ושוכחים, הולכים ומכחידים את עצמנו במו ידינו, שבדיוק עסוקות בלהשיק כוסות טקילה על מנת לחגוג תאריך יבש בלוח השנה, ותוך כדי לציין - במודע או שלא במודע - את זכרו של אותו "קדוש".
אני גם מודע לכך שאם האפיפיור סילבסטר היה יכול, ב-31.12, בראותו את כל היהודים שיוצאים לחגוג בחג שנקרא על שמו בתירוץ של "חגיגות השנה האזרחית", הוא היה פשוט מחייך בהנאה בקברו. | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | עיתונאי ב"רייטינג" ו"מעריב". מבקר מוזיקה ישראלית (כי זה מה שהוא הכי אוהב), מראיין תאב בשר (כי זה מה שהעורך אוהב), מתגורר בקריית שמונה (כי ככה ההורים אוהבים. וגם הוא) ואוהב לאללה את החיים. גיבורי התרבות שלו: הרב זמיר כהן, עו"ד ניסן שריפי, טל שגב, ההורים שלו ואסתר אשתו | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
