 |
/images/archive/gallery/223/277.jpg דודו כהן. צילום:
ארכיון  |
|
|
|
|
|
|
| דודו כהן התמוגג מהטקסטים של אודי דוידי בדיסק "דבר אליו" אבל יודע שהם יהודיים מדי בשביל לחדור לפלייליסט |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דבר אחד ויחיד עומד בין אודי דוידי לבין הקהל שהיה יכול להיות לו לולא הנסיבות. כן, אני יודע שדוידי אינו שונה מרוב האומנים הדתיים שעושים מוסיקת מיינסטרים ומוחרם, ניתן לומר זאת כך, בקרב רוב כלי התקשורת.
והרי מה ההבדל בינו לבין כל אומן מיינסטרים אחר? לחני ועיבודי הרוק סטנדרטיים לגמרי - לא מצטיינים, אך גם לא נופלים ברמתם מהרוב, הנגינה מעולה - אבי סינגולדה אפילו נתן כאן בגיטרה לאורך הדיסק כולו - וההפקה נשמעת נעימה וקליטה.
אז מה הבעיה? טוב ששאלתם. הבעיה של אודי דוידי היא הטקסטים שלו. הם קצת, איך לומר, חדורי אמונה, ויש כאלה שזה לא מצלצל להם טוב. יש שיאמרו לגיטימי, אבל אני שואל: האם ראיתם פעם שירים או אומנים שנפסלים בגלל הטקסטים שלהם? האם מישהו שקל להגלות את רוני סופרסטאר מהפלייליסטים בגלל מילותיה
חסרות המשמעות? והאם היו כאלה שקטלגו את "הדג נחש" כלהקת שמאל חילונית קיצונית? ומה עם הטקסטים של, נניח, "הישראלים"?
כמובן ש"הישראלים", "הדג נחש" ורוני נחשבים היום למיינסטרים, למרות שאפשר תמיד למצוא בעייתיות בטקסטים שלהם. אבל אודי דוידי, כמו גם אומנים אחרים, מקוטלג מיד למחלקה הלא סקסית ההיא, אי שם בסוף חנות התקליטים. בפינות לשיפוטכם במצעדי הרדיו לא יציגו אותו לשיפוטכם, בערוץ 24 לא יקרינו את הקליפ שלו, וגם בעיתונות שאינה "בשבע", "מקור ראשון" וכל השאר, כמעט ולא תוכלו לקרוא עליו. למה? כי הוא, איך לומר, קצת יהודי מדי עבור רוב העוסקים במדיה. בארה"ב למשל, אגב, להקות בעלות אוריינטציה נוצרית ("אבנסנס", לדוגמה) מצליחות היטב. כאן, כנראה שכמה טקסטים יהודיים, חדורי אמונה, עושה לכמה אנשים פריחה באוזן.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
עטיפת הדיסק.
|
|
|
 |
|
 |
|
לחדד את השפיץ
|
|
|
 |
|
|
|
נחזור לדוידי. "דבר אליו", האלבום, נפתח מעולה עם שיר הנושא, שכולו הלל לשיחות האינדיבידואל עם בוראו. ללא ספק, זהו הקטע המצטיין מכל האלבום כולו, שממשיך עם "ותיקין" העולץ, "מה נאמר לפניך יושב מרום" הנוגה, וכן הלאה.
ועם זאת, ל"דבר אליו" יש בעיה שצצה פה ושם: הבנאליה. דוידי אמנם הולך עם האמת שלו ולא מנסה להתחנף לטעם הקהל, אבל לטעמי יש כאן הגזמה קלה. חסרים כאן קטעים נוספים דוגמת "דבר אליו", כאלה שיכולים להתחבב מהאזנה ראשונה, מהסוג הסוחף ובעל האנרגיה רבת המשקל. אבל דוידי, בכל אופן, כבר הציג את כישרונו.
מדובר באלבום איכותי, מוקפד ועשוי היטב, על פי כל הסטנדרטים. באלבומו הבא יהיה טוב אם הוא ינסה ללכת קצת יותר אל הקהל שאינו בהכרח חובש כיפה (כמו כותב שורות אלה), יגוון את הטקסטים גם בשירי חול, וכמובן - הכי חשוב - יחדד מעט את השפיץ.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | עיתונאי ב"רייטינג" ו"מעריב". מבקר מוזיקה ישראלית (כי זה מה שהוא הכי אוהב), מראיין תאב בשר (כי זה מה שהעורך אוהב), מתגורר בקריית שמונה (כי ככה ההורים אוהבים. וגם הוא) ואוהב לאללה את החיים. גיבורי התרבות שלו: הרב זמיר כהן, עו"ד ניסן שריפי, טל שגב, ההורים שלו ואסתר אשתו | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
