 |
/images/archive/gallery/281/698.jpg עוגת דיסקים לצריבה של נאפסטר.
צילום: יחצנות Imation  |
|
|
| ראשית, הירגו את כל עורכי הדין |
|
| צביקה בשור לא מבין למה תעשיית המוזיקה רוצה שהוא ישלם לה, אם המוצר שהוא מקבל בחינם טוב פי כמה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
1.
|
|
|
 |
|
|
|
אם יום אחד, כשאהיה זקן, עשיר ונשכח, אכתוב לי ספר עצות עסיסיות על "כך תעשה את זה בעולם המדיה הדיגיטלית", נדמה לי שהספר ייפתח בשורה הבאה:
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
2.
|
|
|
|
|
|
|
אל תיתן לעורכי הדין שלך לנהל לך את העסק.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
3.
|
|
|
|
|
|
|
אין כאן כדי לטעון נגד עורכי הדין. מדובר בוודאי בחבורה איכותית להפליא. לא חסרה שם אינטליגנציה. יצירתיות, פרקטיות וחזון נמצאים שם בריכוז גבוה יותר מאשר ברוב הפרופסיות, בוודאי לא פחות מאשר אצל מנהלי חברות מדיה.
לא, עורכי הדין כשלעצמם הם בוודאי חבורה איכותית להפליא. ועדיין, הכלי שהם עובדים איתו, החוק, הוא יצור מקובע כל-כך, כזה שנשען על פוליטיקאים כדי להתעדכן, כזה שדורש משופטים להפגין אומץ כדי להתגמש כדי צורכו. מי שעוסק במדיה ונשען על החוק, סופו שימצא את עצמו רץ מיוזע אחרי הרכבת שפספס.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
4.
|
|
|
|
|
|
|
קניתי לפני כמה חודשים מכשיר כזה, שמעביר את תמונה וקול מהמחשב אל מקלט הטלוויזיה ומערכת הסטריאו, אלחוטית. הניסיון הראשון לצפות בפרקי "עמוק באדמה" שהורדתי בשביל יקירתי נחל כישלון. חודשים ישב המכשיר צמוד למחשב, כצעצוע שאין לו משחקין, עד שסדרת הורדות מוזיקה משובבות העלו את הרעיון לנצל אותו לחיבור המחשב למערכת הסטריאו בלבד. כמה דקות מאוחר יותר כבר שמעתי את אנטוניו קרלוס ג'ובים מוגבר כהלכה ובוקע מרמקולים ראויים. לבי הפולני שש על 400 ש"ח שלא בוזבזו לשווא.
מאז החיבור שורה שמחה גדולה במעוני. המוזיקה כמעט ואינה חדלה מלהתנגן, הישבנים בבית מוצאים להם תמיד על מה להתנועע.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צילום: רנה קרניי
|
|
|
|
|
|
|
5.
|
|
|
|
|
|
|
רק עכשיו, כשהמחשב מחדר העבודה התחבר אצלי למערכת מהסלון, הבנתי כמה מיושן ומחניק הוא ה-CD. המדובר, להזכירכם, באותו תקליטור המכיל מעט יותר משבעים דקות של מוזיקה. המדובר באותו נגן המסוגל לנגן את המוזיקה הזו בסדר שנקבע מראש, או באופן אקראי לחלוטין.
מדובר במוצר שאי אפשר לשלב את הנגינה בינו ובין מוצר אחר, זהה. הדיסק החדש של בק יכול להתנגן כולו, ורק אז אפשר לשמוע את הדיסק הקודם שלו. כדי לייצר לעצמך שילוב בין שני הדיסקים, יהיה עליך לגשת אל המחשב ולצרוב לעצמך דיסק חדש, משולב, מקובע שוב בבחירה של הרגע הקודם, מוגבל שוב בשבעים דקות של מוזיקה.
CD עליו צרובים MP3ים מצליח אמנם להתגבר מעט על מגבלת המקום, להתקרב ל-500 דקות של מוזיקה (בקצב דגימה מספק של 160 לפחות), אבל ברגע שתכניסו אותו לנגן שלכם, הוא הופך ל-CD לכל דבר. שוב מיעוט הבחירות, שוב חוסר הגמישות, חוסר ההקשבה לצרכן המוזיקה.
אבל CD של MP3ים אינו המוצר תמורתו דורשים 40 ש"ח, 50 ואפילו יותר בחנויות המוזיקה, מקוונות או קניוניות. המוצר עליו מבקשים ממני לשלם הוא הגרסה המוגבלת יותר, גרסת ה-CDA, על שבעים דקות המוזיקה שלה.
זהו מוצר נחות להפליא לעומת המחשב רב ה-MP3ים, לעומת ה-iPod הנייד. כדי להפוך את ה-CD הקנוי למוצר ראוי, כדי לשלבו בחוויית המוזיקה החדשה שלי, עלי להעביר את הדיסק לפורמט MP3 ולשמור את התוצר על הדיסק הקשיח במחשב שלי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
6.
|
|
|
|
|
|
|
כמובן שאנשי תעשיית התקליטים, הנאבקים בי ובשכמותי כרגע, יעשו הכל כדי להקשות עלי לשנות את המוצר העלוב שלהם לכדי משהו שאפשר להשתמש בו. הדיסקים מצופים בהגנות על הגנות, שהמשתמש הפשוט יתקשה לעקוף אותן. על הוספת גרסאות MP3 לדיסק אין על מה לדבר, שהרי מדובר יהיה בעזרה למחליפי הקבצים ברשת, ה"פיראטים" כפי שהם מכונים בהודעות לעיתונות של תעשיית המוזיקה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
7.
|
|
|
|
|
|
|
איך מצפה תעשיית המוזיקה, המתעלמת מרצונו של הצרכן, המתעלמת מהרגלי צריכה חדשים המתפתחים דרך הרשת, לשרוד שם בחוץ? איך תחזיר לעצמה את מאות השקלים שנהגתי להוציא על מוזיקה מדי חודש, כשהיא עסוקה בלהילחם איתי על הדרך בה אני משתמש במוזיקה הזו? מה יכולה להציע לי תעשייה כזו, המנוהלת על ידי עורכי דין, ובה התענוג הממלא את ביתי בימים אלה מוגדר כבלתי חוקי?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על המדור
|
|
|
|
|
|
|
"אמש באינטרנט" הוא מדור ביקורת תרבות אינטרנט ותרבות דיגיטלית. הוא מתפרסם מדי ראשון, שלישי וחמישי.
| | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
