רוצים לאחד את העם? תדגישו את המילה רצח
יש משהו מאוד נכון בכוונה של מארגני העצרת השנתית לציון רצח רבין להפוך אותה לאירוע מאחד שמיועד לרוב המתון. אבל "לאחד" זה לא לטאטא מתחת לשטיח. אי אפשר לאחד תחת כלום
כשרבין נרצח הייתי ילדה, והזדעזעתי עד עמקי נשמתי הרכה. עד היום, אני זוכרת בבירור את היום שאחרי הרצח, את ההלם והבלבול בבית הספר – בעיקר של המורות והמורים שהיו צריכים לתווך לנו את האירוע, כשהם עדיין בסערת רגשות. אני זוכרת היטב את הערב שלפני. צפינו בטלוויזיה בדיווחים על העצרת לשלום, ואני זוכרת את המחשבה שחלפה לי בראש על כך שההורים שלי לא הלכו אליה כי הם לא שמאלנים. זה היה אחד האירועים הכי משמעותיים ומעצבים שחוויתי עד אז. ההבנה שהכתובת הייתה על הקיר, שרבין נרצח כי דמו הותר על ידי מסיתים, הייתה ועודה מזעזעת בעיניי.כשבגרתי, הלכתי לעצרת פעם אחת, כנערה, ולא הרגשתי שייכת, כי לא באתי מבית שמאלני. מאז לא הלכתי יותר. הזעזוע נותר בי, אבל העדפתי לזכור ולהזדעזע לבד. הייתה בה אווירת התכנסות של מחנה שלא השתייכתי אליו - המחנה של אלו שהיו בכיכר באותו ערב ארור ב-4.11.95, המחנה שאמר "כן ל(שטחים תמורת) שלום ולא לאלימות". לא היה שם מקום לפלח משמעותי באוכלוסייה - אלו שלא תמכו באותה נוסחה לשלום, אבל הם "לא לאלימות" - בעד דמוקרטיה, מזועזעים מהרצח ומודאגים מההסתה שקדמה לו.
הדרה של חלקים ניכרים מהציבור.
צילום: יוסי זליגר
שנים שהעצרת השנתית שימשה להתבדלות של ה"שמאל", שראה עצמו מועדון סגור וצודק, בעיקר צודק, של נאורות וליברליות מצופות בעיוורון. שנים שהעצרת עסקה במסר החשוב של "כן לשלום", אבל הזניחה את החלק של "לא לאלימות", האינהרנטי לרצח. המסר "כן לשלום" הכיל בתוכו נוסחה ספציפית, "שטחים תמורת שלום". זו אולי הנוסחה הכי ריאלית, אבל היא הדירה חלקים ניכרים מהציבור, שלא תמכו בה, ולכן התקשו להזדהות עם המסר המקורי, "כן לשלום", והתרחקו מהעצרת.
במקביל, החלק השני של הסיסמה, "לא לאלימות" נדחק, נשכח ונרמס בשיח הציבורי הישראלי שהלך והקצין. בממלכתיות הישראלית המתפוררת כיום, בודדים המנהיגים שמבטאים את המסר הזה. הדה-לגיטימציה וההסתה הם הלחם והחמאה של צמרת ההנהגה. באמצעותן, משטיחים כל ביקורת או מחלוקת, מציגים אותה כשלילה של היסודות שעליהם מתבסס הבית המשותף שלנו כאן, ומסמנים את המבקר/ת כלא לגיטימי/ת - וזו בדיוק התפיסה שמובילה לאלימות. אולי מצבנו היה אחר, אם פעם בשנה היינו זוכרים גם את רבין וגם את הרצח וההסתה שקדמה לו - גם את "כן לשלום" וגם את "לא לאלימות".
יצחק רבין. רוצים לאחד את העם? תדגישו דווקא את המילה רצח.
צילום: סהר יעקב - לע''מ
ואחרי שנים של הזנחה, מארגני העצרת השנה הבינו שהעצרת צריכה לפנות לציבור הרחב. הם הבינו שתחושת הצדק הקדוש של השמאל הרחיקה חלקים ניכרים מהציבור מהעצרת, אז במקום זה הם להתמקד בלא לפגוע בתחושת הצדק הקדוש של הימין הקיצוני. אז המילה "רצח" הושמטה, וההסתה שקדמה ל"מוות" עברה גם היא ריכוך, שלא לומר עיקור, והוצגה כסימטריה. חילוקי הדעות נמחקו, חלילה שלא נתעמת. אפשר להבין למה – בישראל 2017 חילוקי דעות הופכים להאשמות, לעלבונות, להשתקה ולאלימות פיזית. אז כדי להימנע ממחלוקות, נמחק כל רמז לביקורת. כך, במקום להשתמש במסר הפשוט והנחוץ שנשכח, "לא לאלימות", נראה שהוחלט לוותר על מסר ולאחד את העם תחת אמירה אינפנטילית בסגנון "בואו לא נריב, כולנו צודקים". ובאופן מוצדק, הכוונה הטובה הובילה לגיהינום תקשורתי ואידאולוגי.
רוצים לאחד את העם? תדגישו דווקא את המילה רצח. זה הדבר הכי חשוב ומזעזע באירוע המכונן הזה. ההתנגדות לרצח ולאלימות היא זו שצריכה לאחד את הרוב המתון שאליו שאפתם להגיע. אם הרוב המתון לא יוכל להתאחד סביב המסר הפשוט "לא לאלימות", באמת שאין כבר שום סיכוי להמשך הקיום שלנו כאן.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם