אני ערס? אני האשכנזי שאתם לא מכירים
ל"ערסים הפוליטיים" אין כבר צורך בהכרה של בעלי כוח לבנים ושל המרכז הגיאוגרפי-כלכלי, אבל יש תיקון שצריך להתבצע, ויתור על כוח, שאליו צריכים לחתור גם האשכנזים
המשפחות שלי הגיעו מלוב ומסוריה ובכל זאת, אני מתעקש, אני חצי אשכנזי. ההורים שלי גדלו בשכונת התקווה ובשיכונים באשקלון, ובכל זאת, אני חצי מערבי. כי אשכנזיות היא זהות ומערביות היא תרבות. ואני מעדיף לאסוף, להלחים, לחבר זהויות ותרבויות בתוכי, גם אם אין להן בסיס גנטי.גדלתי באשקלון, בעתיקות ובאפרידר, ובכל זאת, אני חצי קיבוצניק, שמעביר את השנים האחרונות בטריטוריות הנחשבות הפוכות מהזירות בהן גדלתי: ישיבות תיכוניות, בני עקיבא, בתי כנסת של שבת וחג. גדלתי למשפחות יוצאות מדינות ערב, בפריפריה חברתית וגיאוגרפית, ובכל זאת לקח זמן עד שהבנתי שאני "מזרחי", ועד שידעתי להשתמש במזרחיות שלי כמקור לגאווה והצלחה, ולא להיפך.
אני מרגיש מבורך בכל אלה, ועדיין, רבים ממי שרואים עצמם אשכנזים, מערביים, לעיתים קיבוצניקים, מפחדים ממני. יש בי פוטנציאל של "ערס פוליטי". מי שיחשוף את עצמו ברגע אחד כנציג של הזעם משנות החמישים, ידרוש צדק, ידרוש פיצוי. אדמות והכנסות. ידרוש רגשות אשמה והתנצלויות. יסמן אותם כלבנים.
מירי רגב חוגגת בבית משפחת סבח באשקלון. להלחים זהויות ותרבויות גם אם אין להן בסיס גנטי.
אז באתי להרגיע ובאתי להפחיד: אין לי עניין ברגשות אשם אשכנזיים. אפילו לא בהתנצלויות. אשמה, התנצלות וסליחה רלוונטיות למקרבן, הרבה יותר מלקורבן. והקורבן, במקרה זה, כבר חזק וזקוף קומה, ולא זקוק עוד להכרה הזו.
כפי שאני לא רואה את הפמיניזם כשלילת הגבריות שלי ושיתוק שלי, ולא רואה את הבנת כאב הנכבה ועוול הכיבוש, כחוסר לגיטימציה לקיומי היהודי-ישראלי, כך אני לא רואה את אימוץ וקידום הנרטיב המזרחי-פוליטי כשלילת האשכנזיות האישית והתרבותית.
לא משנה מאין הגיעו הסבתות שלנו, כולנו יכולים וצריכים לתת כתף ולב למאבק לצדק למזרחים בישראל - זכות שווה לבגרות והשכלה גבוהה, לייצוג תקשורתי ופוליטי, לתעסוקה מכובדת ומכניסה. עד כאן להרגיע.
ובאתי להפחיד מי שמפחד. כן, יש תיקון עמוק שצריך להתבצע. ויתור על כוח לטובת כולנו, בלי לטשטש. מדובר באתגר ובהזדמנות חשובים לחברה הישראלית. ברית חדשה. אמנה שתייצר חלוקת הכנסות מחודשת בין רשויות. הבנה עמוקה של התהליכים שדחקו במתכוון את יוצאי ערב לפריפריות הגיאוגרפיות והחברתיות. תיקון מערכת החינוך, הדוחקת אותנו ואת ילדינו לתחתית הפירמידה. חקירה, הכרה ופיצוי אמיתיים למשפחות חטופי תימן ונפגעי הקרנות הגזזת. בסיס לבית לכ-ו-ל-ם. למזרחים, אבל גם לנשים, יוצאי אתיופיה, ערבים, חרדים, דוברי רוסית, להט"בים, מבקשי מקלט, וגם לאשכנזים. זה הבסיס לקמפיין "הערסים באים" החדש, שאני שותף לו ומאמין בו כחלק מהמשימה של בניית שמאל עממי ואמיתי.
היכולת להכיר בפריבילגיות שיש לי, למשל, כיהודי-ישראלי, כגבר, כמי שיודע לשוחח את השפה "הלבנה" ההגמונית, לא מחלישה אותי. ההיפך הגמור. היא מאפשרת לי להבין ולשוחח עם הסיפור הפוליטי של נשים בישראל ובעולם, עם פלסטינים ישראלים ובשטחים, עם מי שמסומנים כ"ערסים", בגלל מראה ושפה. ולגבות את המאבק הצודק שלהם, בלי לוותר או להעלים את עצמי.
ל"ערסים הפוליטיים" אין כבר צורך בהכרה של בעלי כוח לבנים ושל המרכז הגיאוגרפי-כלכלי. אנחנו חזקים בזכות עצמנו. המגמה כבר ברורה. אבל, כאמור, אני חצי אשכנזי מבחירה. ואני רוצה את אחיותיי ואחיי האשכנזים בסיפור הזה, הסיפור של כולנו. עכשיו זה זמן טוב להכריע בעניין. מבחירה ולא מחוסר ברירה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם