השקר הגדול של פתרון באמצעות שיבת פליטים ליו"ש
למרות 70 שנות מדינה, 50 שנות יש"ע ו-10 שנות חמאסטן, מיטב המוחות בישראל חיים באשליה שמה שקורה מצידו האחד של הגבול לא ישפיע על צידו האחר. נכונות ישראלית עתידית להכנסת מיליוני פליטים פלסטינים ליו"ש, תהיה משגה היסטורי
הוויכוח העז שפרץ בין בנט לליברמן על עתיד "הפליטים" הפלסטינים, הוא עוד סימן שאנחנו בדרך לבחירות. הקטטות בתוך הקואליציה גוברות. כחלון מנהל כלכלת בחירות ומלחיץ את המערכת. ראש הממשלה נתניהו מקרין תחושה שהאדמה רועדת תחתיו. הממשלה באמצע שנתה השלישית, כלומר מתקרבת לתוחלת החיים הממוצעת של ממשלות בישראל. הח"כים והשרים מחזרים אחרי המצביעים כאילו הם יודעים משהו שאנחנו לא. כך שכל מה שנותר הוא להמתין להכרזה הרשמית, מן הסתם בתחילת 2018.ועדיין, גם אם הקטטה התורנית בין יו"ר הבית היהודי ליו"ר ישראל ביתנו, מושפעת משיקולים אלקטורליים, היא מעלה לסדר היום את הכתם העיוור של סוגיית ההסכם העתידי עם הפלסטינים, "הפליטים". אני שם את המילה בתוך מרכאות שכן אותם מיליונים היושבים ב"מחנות הפליטים" בלבנון ובירדן, אולי מוכי גורל אך פליטים הם לא. פליטות אינה תכונה גנטית שעוברת בתורשה, אלא גזירת גורל שאחרי דור או שניים משתקמים ממנה.
כלומר, אם הפלסטינים "פליטים" אזי חצי אירופה ורוב עם ישראל פליטים, שהרי אבות אבותינו כולנו גורשו מתישהוא ממקום מושבם. אלה רק הערבים והאו"ם שכדי לנגח את ישראל מנציחים את הבעיה במקום לפתור אותה.
אבל אפילו אם לצורך הדיון נקבל את הטענה שכן מדובר בפליטים וגם אם נסכים שעל ישראל להגיע להסכמה על הפלסטינים על גורלם, הרי שעמדת הקונצזנוס הישראלי כפי שביטא אותה ליברמן, משקפת שגיאה קטסטרופלית. הנה המילים של שר הביטחון, כפי שנאמרו בכנס הרצליה בשבוע שעבר:
"אנחנו לא נסכים לפליט אחד שיחזור לתוך גבולות 67', זאת לפחות עמדתי הברורה. אפילו לא פליט אחד. אם ירצו, יקבלו אותם בשכם, בחברון, בקלקיליה. לקלוט 700 אלף איש זה סיפור גדול. לכן, שלא יהיו אשליות, גם סוף הסכסוך עם הפלסטינים לא פותר את הבעיות, הוא מגדיל את הבעיות".
על הטקסט הזה חותמת מרבית המערכת המדינית-ביטחונית של ישראל. מאהוד ברק ועד ציפי לבני, מיאיר לפיד ועד בוז'י הרצוג, התפיסה הרווחת היא שהכנסת הפליטים לתוככי ישראל היא קו אדום אבל ישובם מחדש בשטחים הוא בעיה לא גדולה, חור בשן שבטיפול אחד נפתרים ממנו. לדעת הרוב המוחלט של המדינאים והביטחוניסטים, ישראל לא תושפע באופן ממשי מתוספת של מיליון נפשות או יותר לאוכלוסיה הערבית במדינה הפלסטינית בגדה. למרות 70 שנות מדינה, 50 שנות יש"ע ו-10 שנות חמאסטן, מיטב המוחות בישראל חיים באשליה שמה שקורה מצידו האחד של הגבול לא ישפיע על צידו האחר.
ובכן, כמו באוסלו, כמו בהתנתקות, צורת החשיבה הזו מבטאת אשליה מסוכנת. עוד לפני "האביב הערבי", אך על אחת כמה וכמה אחריו, כל מי שעיניו בראשו רואה שבעולמנו גבולות הם לא יותר מהמלצה. לנגד עינינו מתרחשת נדידת עמים אדירת מימדים. היא מנפצת גבולות ופורכת ריבונויות בקלות שאין שניה לה. רק לפני שבועות אחדים דיווח האו"ם כי מספר הפליטים בעולם שבר את השיא של כל הזמנים והגיע ל-65 מיליון איש. אך אפילו קודם לכן, האמריקאים לא הצליחו לחסום את הגבול עם מקסיקו והצפון קוריאנים את הקו עם שכנתם מדרום.
בהיסטוריה העולמית בכלל, ובארצנו הקטנה בפרט, אווילי לחשוב שאנחנו כאן הם שם ושלום על ישראל. הרי בעצם הימים האלה, עיין ערך הוויכוח על החשמל, אנחנו נאלצים לספק למיליון עזתים את הצרכים הכי בסיסיים של החיים, למרות שהתנתקנו. זה בדיוק מה שיקרה עם ערביי יו"ש, אפילו אם נגיע איתם אי פעם להסכם שלום. העמים מחוברים מדי, הכלכלות תלויות מדי והגיאוגרפיה מסובכת מדי. נרצה או לא נרצה, הלחצים שיהיו מצידו המזרחי של הגבול יתנקזו ויתפרצו אל צידו המערבי. שלא כמו במדבר סיני, במקרה יו"ש הגבול הוא רק אשליה.
כך כבר קרה לפני מלחמת ששת הימים, כאשר ירדן החזיקה בשטחים. אז, כשמספר ערביי יו"ש היה מצומצם בהרבה, דוחק כלכלי הוליד גניבות חקלאיות לתוככי ישראל ואלה שהתפתחו בהמשך לאירועי טרור. כך קורה כבר שנים גם במקומות שבהם הוצבה גדר ההפרדה ביו"ש. כשעשרות אלפי אנשים רוצים לחצות את הגבול, הם מוצאים דרך לעשות זאת. הגבול לא מעלים את הבעיות.
לכן, ולא משנה אם אתה ימני או שמאלנית ומה דעתך על שטחים ושלום, נכונות ישראלית עתידית להכנסת מיליוני פליטים פלסטינים ליו"ש, תהיה משגה היסטורי. שכן אפילו אם ההסכם עם הפלסטינים יהיה מושלם ויתן מענה לכל דאגותינו האחרות, הכפלת האוכלוסיה הערבית ביו"ש תהיה פצצת זמן שתתפוצץ לנו בפנים. במוקדם או במאוחר המיליונים האלה יתדפקו על דלתותינו המזרחיות, ואנחנו, ממש כמו מול עזה כיום, נאלץ לשאת אותם על שכמנו. לא תהיה ברירה אחרת. כל זה, עוד לפני שאמרנו מילה אחת על שלום וביטחון.
כך שבטרם יהיה מאוחר כדאי שבלשכת שר הביטחון, באגף התכנון בצה"ל, במל"ל, בשב"כ, במוסד, במשרד החוץ ובכל הגופים הפוליטיים והאזרחיים שעוסקים במתווה השלום העתידי, יפקחו עיניים. זרימתם של מאות אלפי פלסטינים לתוככי יהודה ושומרון, לא תעצר בגבולות המדינה הפלסטינית, אלא תתפרץ לתוככי ישראל. למרות שחלקנו נוטים לעיתים לשכוח זאת, יהודה ושומרון אינם מעבר להרי החושך אלא במרחק יריקה ממרכז ישראל. מה שיקרה בהם, ישפיע דרמטית עלינו ולא משנה מי יהיה הריבון. כך שעוד לא מאחר לתקן את הפרדיגמה וטוב שנפתלי בנט העלה את הנושא על סדר היום.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם