ראשי » חדשות » משפט ופלילים

החוקרת שהרשיעה את הרוצח הסדרתי: "אני נועצת שיניים"

עבודת איסוף מאומצת, חקירת עדים מלפני 15 שנה ועקשנות עד למציאת "ראיית הזהב" אפשרו לרפ"ק טל בן-אבן לפענח את מקרי הרצח של שתי נשותיו של שמעון קופר. "אני טיפוס כזה, שנועץ שיניים", היא מספרת

המולה ומתח שררו בצהרי יום שלישי שעבר באולם בית המשפט המחוזי בלוד. עשרות עיתונאים, צלמים, בני משפחה וסקרנים גדשו את האולם, מחכים לשמוע את מוצא פיהם של שלושת השופטים באחד מתיקי הרצח המחוכמים והמחרידים ביותר שנידונו בשנים האחרונות. על ספסל אחורי באולם ישבה אישה נחבאת אל הכלים. היא נראתה כאילו אינה קשורה למה שמתרחש באולם. אבל כשהשופטים הכריזו פה אחד על אשמתו של הנאשם שמעון קופר, האישה הסתכלה על פניו כדי לראות כיצד יגיב. קופר לא הניד עפעף.

עוד כותרות ב-nrg:
- ממחזרים: פצצת מרגמה שניתן לשגר 40 פעם
- תלונה: בת 9 נאנסה בידי שלושה נערים בצפון
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

 

האישה הזו, שהגיעה לדיון בלבוש אזרחי, הייתה רב-פקד טל בן-אבן, חוקרת בכירה במשטרת ישראל. היא החוקרת שקיבלה לידיה, במקרה, את התיק של "האלמן הכפול" קופר, שרצח את אשתו הראשונה אורית דורון (קופרשמיד) ב-1994, וב-2009 את אשתו השלישית ג'ני מור-חיים (עד הרצח נקראה ג'ני מלמד-קופר. שמה שונה אחרי מותה).

ליד שתיהן פיזר כדורים, כדי שיחשבו שהתאבדו. את שתיהן רצח כשהיה במערכת יחסים עם מאהבת. אילו בשנת 2010 קצין החקירות המחוזי, לפני פרישתו לפנסיה, לא היה מתעקש להעביר את התיק לבחינתה של בן-אבן, סביר מאוד להניח שקופר היה היום אדם חופשי. אולי גם היה עסוק בתכנון רצח בת זוג נוספת, תוך השתלטות על רכושה ונכסיה.

"לא באתי לבית המשפט בתפקיד, באתי מתוקף המחויבות העמוקה שיש לי לתיק הזה", מספרת בן-אבן. "קיבלתי אישור מהמפקדים שלי, שמכירים את הסיפור. אין מי שנמצא סביבי ולא יודע כמה הסיפור הזה ליווה אותי בשנים האחרונות. הוא חלק בלתי נפרד ממני. המשפחה שלי יודעת מי זה שמעון קופר. כל מי שמכיר אותי יודע שהתיק הזה נגע בי. מרגע שפגשתי את ההורים של ג'ני, את הבנות שלה, את אח שלה, את הגיסה שלה, נוצר קשר שהכניס בי מחויבות עמוקה. עד היום קשה לי להסביר את זה.

"היה חשוב לי מאוד לשמוע ובעיקר להסתכל עליו כשהשופטים אומרים את מה שהם אומרים. עד הרגע האחרון היה לי חשש, למרות שאני עמוק בפנים ידעתי שהוא רצח את שתיהן, ושאם יש צדק בעולם הוא יורשע בשני המקרים. לגבי ג'ני לא היה לי ספק בכלל שהוא יורשע. לגבי אורית היה חשש, אבל מי שקורא את הכרעת הדין רואה שהאיסוף האינטנסיבי והאובססיבי של הראיות הקטנות יוצר פאזל שלא מאפשר לראות שום תמונה אחרת. אז היה לי חשוב להיות שם ולהסתכל עליו. זה היה קצר ומהיר. הוא לא הזיז שריר בפנים שלו".

כשפגשתי אותך בבית המשפט לא היית בטוחה שהוא יורשע.
"זה לא תיק רצח קלאסי. התסריטאי הכי מוכשר לא היה כותב תסריט מטורף כזה. זה אחד התיקים הסבוכים והמורכבים ביותר, בטח בארץ. אולי בחו"ל יש כאלה סיפורים. גם מול הפרקליטות זה לא היה פשוט. כשבאתי עם התזה שלי בפעם הראשונה זה נשמע מופרך, הזוי. אמרו לי: 'מעולה, עכשיו תוכיחי את זה'. זאת הייתה המלחמה. מבחינה ראייתית הרף היה גבוה מאוד".

וכששמעת שהשופטים מרשיעים אותו פה אחד בשני המקרים?
"סלע ירד מעליי. בשנייה הראשונה הייתי המומה, כי אב בית הדין שהקריא את ההחלטה התחיל מההרשעה ברצח של אורית, האישה הראשונה. היו כמה שניות של הלם ואז סיפוק אדיר. לראות את המשפחה של ג'ני, שאי אפשר לתאר את התלאות שהיא עברה.

"זה לא רק הרצח: הוא זרק את הבנות שלה מהבית ולקח להורים שלה את הבית שלהם. היו כל כך הרבה סיפורים מסביב, שאתה אומר: זה קפקאי, זה סיפור שלא נגמר, זו משפחה שלא מפסיקה לסבול. די, מספיק, צריך לשים סוף לסיפור הזה, ושהצדק ינצח. הכרעת הדין הביאה תחושת סיפוק אדירה. הרכב השופטים היה מדהים, ומי שקורא את ההחלטה ומכיר את החומר מבפנים מבין שאין אופציה אחרת".

במרץ 2010, שודר תחקיר "עובדה" של עמרי אסנהיים על "תעלומת האלמן הכפול". בתחקיר הוצגו כל החשדות, כולל עדות בגוף ראשון מאשתו השנייה של קופר, שרונה, ששרדה את הרוצח הסדרתי. בהכרעת הדין ביום שלישי שעבר קבעו השופטים שהתחקיר הניע את החקירה, מתחו ביקורת מסוימת על ההתמודדות הראשונית של המשטרה עם המקרה, אבל בעיקר נתנו קרדיט עצום לבן-אבן על הבאתו של קופר לדין.

"התחקיר והתוכנית היו אחד הנושאים הבלתי שגרתיים שניצבו לפנינו", כתבו השופטים. "התחקיר 'עלה' על נקודות שלא נבחנו כנראה, ובוודאי שלא לעומק, בחקירה הראשונה, הלא יסודית, של המשטרה. גילויי התחקיר שימשו פלטפורמה לחקירתה המחודשת של המשטרה, שהופקדה הפעם בידי קצינה יסודית בדמות טל בן-אבן".

בן-אבן, בת 44 כיום, עורכת דין נשואה ואם לשניים, גרה עם משפחתה במושב ליד עיר הולדתה נתניה. כבר 21 שנים היא משרתת במשטרה. בשלוש השנים האחרונות היא משרתת ביחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה), הנלחמת בשחיתות הציבורית.
 

לשירות במדים הכחולים הגיעה במקרה. "הייתי סטודנטית, והייתה לי חברה טובה שאבא שלה היה קצין משטרה לשעבר", היא מספרת. "למדתי אז קרימינולוגיה, והיא הציעה שנלך לחצי משרה במשמר האזרחי. זה נשמע לי תלוש, לא חלמתי בחיים שאגיע למשטרה, אבל חשבנו שיהיה נחמד לעבוד, בתור סטודנטיות. התחלתי כמפקדת משמר אזרחי באבן-יהודה במשך שנה, וככה נכנס לי הרעל. אמרתי: נעבור למשרה מלאה. סיימתי ללמוד קרימינולוגיה, אמרתי: 'אוקיי, חקירות', ואז קצונה, ודבר גורר דבר. בשלב מסוים את מבינה שזה הייעוד שלך".

לאחר קורס הקצינים שירתה בן-אבן כקצינה בתחנות נתניה וטייבה, ואז קודמה למפקדת יחידת הונאה במרחב שרון. היחידה כפופה לקצין החקירות באגף חקירות ומודיעין (אח"מ) של מחוז מרכז, העוסק בעיקר בתיקי מרמה ועבירות מין. בן-אבן לא עסקה בתיקי רצח. קצין האח"מ המחוזי, ניצב-משנה אבי מנצור, היה על סף פרישה לפנסיה. ואז הגיעה אליהם פרשת הרציחות של קופר.

הסיפור, בקצרה, הוא זה. קופר נישא לאורית, אשתו הראשונה, ב-1983. ב-1994, כשהיא בת 32, נמצאה גופתה בסלון ביתה ולצדה כדורי שינה. בני משפחתה היו משוכנעים שהתאבדה, ואפילו לא פנו למשטרה. גם נתיחת הגופה לא העלתה חשד לפלילים. לקופר הייתה אז מאהבת, שרונה. השניים התחתנו ואחר כך התגרשו. ב-1999 הכיר קופר את ג'ני, וב-2007 השניים התחתנו. ב-2009 נמצאה גופתה של ג'ני בזירה דומה לזו של אורית. היא הייתה אז בת 47. חוות הדעת הפתולוגית בנתיחת הגופה קבעה שהיא מתה כתוצאה מכשל לבבי. גם אז היה קופר בקשר עם מאהבת: מריה זקוטסקי, רופאה מרדימה.

ההאשמות נגד קופר נחקרו פעמיים במשטרה. בפעם הראשונה נפתחה חקירה מיד לאחר מותה של ג'ני, והתיק נסגר כי לא עלה חשד לפלילים. בפעם השנייה ערערו בני משפחתה של ג'ני על ההחלטה לסגור את התיק, ולאחר שהחקירה התחדשה התיק נסגר שוב, מחוסר אשמה - קביעה המנקה באופן ודאי את החשוד.  

אבל אז, חצי שנה לאחר שידור תחקיר "עובדה", החליט נצ"מ מנצור לנסות את מזלו עם בן-אבן. "בוקר אחד אני מקבלת טלפון, ומנצור אומר שהוא רוצה לדבר איתי על משהו", משחזרת בן-אבן. "אני מודה שבזמן אמת לא הכרתי את הסיפור. לא ראיתי את התחקיר ב'עובדה'. הוא סיפר לי את הסיפור בקליפת אגוז ונתן לי רקע. הוא אמר שהתיק ממש מציק לו, נתן לי שני ארגזים עם חומר ואמר: 'תגידי לי מה את חושבת'. בתגובה הראשונה שלי אמרתי לו: 'מה תיק רצח?' "הייתי עמוסה עם 300 תיקים, היחידה קרסה מעומס. למי אני אתן את זה עכשיו? הוא אמר: 'תקראי את זה, תגידי לי מה דעתך'.

"שרונה, האישה השנייה של קופר שדיברה בתחקיר 'עובדה', חיברה בעצם את שני המקרים – המקרה של אורית והמקרה של ג'ני. אבל במשטרה היא לא הסכימה לדבר. היא זומנה לתחנת טייבה, שחקרה בהתחלה את מותה של ג'ני, אבל פחדה. לא הצליחו להוציא ממנה כלום. מנצור אמר לי: 'תתחילי איתה. תזמיני אותה, תנסי לדובב אותה ותראי מה יקרה'.
 

בן-אבן הסכימה לצאת לדרך. "אני מודה שבאותו רגע לא הבנתי מה אני עושה, אבל אמרתי 'אוקיי'. לקחתי את החומר איתי הביתה כי לא היה לי זמן לקרוא אותו בעבודה. רציתי לקרוא את זה בשקט. ראיתי את התחקיר ב'עובדה' ואני זוכרת שנשארתי בלי מילים. זה היה הזוי. זה היה כמו סיפור של אגתה כריסטי. סיפור תלוש. אבל עם כל הכבוד לתחקיר 'עובדה', הוא לא מציג ראיות. הוא מציג סיפור פנטסטי, נותן פרספקטיבה רחבה מאוד ומציג גם דברים שלא ידעו. אבל צריך להבין שהאנשים שדיברו עם אסנהיים לא טרחו להגיע למשטרה ולמסור עדות.

"עד היום המשפחה של אורית, אשתו הראשונה של קופר, לא הגישה נגדו תלונה רשמית. למשטרה לא הייתה שום סיבה לקשר בין הדברים. גם הבנות של ג'ני אמרו שהכול בסדר. החשדות התחילו להתפתח הרבה אחרי שהיא מתה. אחרי הצפייה בתחקיר אתה אומר 'וואו', אבל השאלה היא מה עושים עם זה, איך מתרגמים את זה לראיות? יש לנו שתי חוות דעת פתולוגיות שקובעות שג'ני מתה מכשל לבבי ושסיבת המוות של אורית לא ברורה. כמעט בלתי אפשרי לתקוף חוות דעת פתולוגית. למשטרה אין ידע מקצועי בתחום הזה. יושב רופא וקובע שהיא מתה מכשל לבבי, איך מתמודדים עם זה?

"כשקראתי את הסיפור התחלתי לכתוב לעצמי מה אני בודקת. מאיפה אני מתחילה. היה לי ברור שאני לוקחת את זה. למחרת בבוקר התקשרתי למנצור ואמרתי לו: 'אני על זה, אני חייבת להבין מה קורה פה'. אבל לא ידעתי אפילו מאיפה אני מתחילה. היה לי ברור שזה רק הליך בדיקה, ושבשלב מסוים זה יעבור הלאה ממני. זה מצחיק, כי שנתיים עבדתי ככה: ממשיכה אבל יודעת שעוד מעט התיק הזה עובר ממני".

בן-אבן התחילה, כעצתו של מנצור, בשכנועה של שרונה למסור עדות נגד קופר. "היא חששה מאוד, כי אחרי התחקיר של 'עובדה' הוא תבע אותה, איים עליה והגיע לבית של ההורים שלה", היא מספרת. "היא הייתה בחרדה עצומה, ואפשר להבין אותה. היא לא הסכימה להגיע לתחנה. אמרתי לה: 'בואי ניפגש, לא נעשה שום דבר שאת לא רוצה'. בסוף היא השתכנעה ובאה. ישבנו לפני מסירת העדות ודיברנו. הייתה לי כימיה טובה מאוד איתה, והיא נתנה בי אמון. במשך כמה שעות טובות היא ישבה וגוללה את הסיפור הפנטסטי על הרצח הראשון.

"היה לנו כבר סיפור על הרצח של ג'ני, וכששרונה סיפרה על אורית התגבשה תמונה של משהו סדרתי. הסיטואציה שהיא תיארה התאימה מאוד גם למקרה של ג'ני: המאהבת במקביל, המכירה של הבית, מה שקרה במהלך השבעה. זה אותו סיפור, רק עם אנשים אחרים ובהפרש של 15 שנה. ואתה מבין: לא קורים דברים כאלה, זה לא משהו שקורה. אז אמרתי לעצמי: 'לכי תשכנעי עכשיו שהסיפור שקרה לפני 15 שנה וקרה לפני 3 שנים הוא אותו הדבר. זה נשמע הזוי'. ככה כל הזמן זגזגתי בין שני המקרים. הייתה לי טבלה, אורית מהצד האחד וג'ני מהצד האחר, וכל פעם שהיה לי נתון הייתי מוסיפה לטבלה.

"הבאתי גם את אמא של שרונה לתת עדות. היא סיפרה איך הוא אמר לה שבמסגרת העבודה שלו בשב"כ יש לו עצורים באבו-כביר, וביקש ממנה כדורי אסיוול וואליום כדי להרדים אותם. הוא אמר לה שככה העצורים מדברים טוב יותר. היא שאלה אותו איך הוא נותן להם את הכדורים, והוא ענה שהוא שם אותם בקפה. שרונה גם סיפרה שהיא גילתה בדיעבד שהוא פנה להורים שלה ושכנע אותם לשנות את הצוואה שלהם, בטענה שהיא דיכאונית ושהיא קונה בלי אבחנה ושאי אפשר לסמוך עליה. זה דפוס התנהגות: המניע הוא כלכלי, כסף. שרונה לא מתה, אבל רואים פה דפוס. סביר להניח ששרונה ניצלה. היא מצאה במגירות של הבית שלה כמות גדולה של כדורים כשלא הייתה לכך שום סיבה, וגם הייתה לו כבר מאהבת נוספת".
 

לאחר שהצליחה לגבות עדות משרונה הלכה בן-אבן אל הוריה של אורית, אשתו הראשונה של קופר. ההורים מעולם לא חשדו בחתן שלהם, ומעולם לא פנו למשטרה עם חשדות נגדו. "מבחינתם הבת שלהם התאבדה", היא משחזרת. "האבא אפילו שילם כסף לחברה קדישא כדי שיקברו אותה קבורה רגילה, ולא מחוץ לגדר כפי שקוברים מתאבדים. הם סיפרו לי על הזירה: היא ישנה בסלון, היו מפוזרים מסביב עשרות כדורים, וכשקופר בא ונגע בה היא עוד הייתה חמה. שאלתי את אבא של אורית: 'אז איפה היה האמבולנס? הוא התקשר אליך, אתה הגעת אליהם, ועוד לא הגיע אמבולנס'. שאלתי גם איפה היו הילדים.

"האבא לא היה מוכן לקבל את זה שהיא לא התאבדה. הוא סיפר שיומיים לפני שהיא מתה הוא הלך איתה לקנות מתנה לאמא, ושהם תכננו לה מסיבת הפתעה. שאלתי איך זה מסתדר עם התאבדות, והוא ענה שאורית חשדה בקופר שהוא בוגד בה, שהרבה זמן הוא לא היה בבית ושהמצב הכלכלי שלהם לא היה טוב. זה היה דווקא נהדר, כי זה חיזק לי את העדות של שרונה.

"האבא אמר לי שבמו עיניו ראה את דו"ח הנתיחה, ושהיה כתוב שם שנמצאו בקיבתה שיירי כדורים שלא עוכלו (ממצא שמצביע על התאבדות מבליעת כדורים – י"ד). שאלתי אותו איך הוא קיבל את הדו"ח, והוא אמר לי: בדואר. כל שוטר מתחיל יודע שהדו"ח מגיע למשטרה והמשטרה נותנת אותו לקרוב המשפחה. אין דבר כזה, דו"ח שמגיע בדואר. ואני מיד חושבת: קופר הוא דפס, עבד בבית דפוס. זה המקצוע האמיתי שלו. בתור בעלה של אורית הוא קיבל את הדו"ח מהמשטרה, זייף אותו ושלח בדואר להורים שלה.

"הראתי לו את הדו"ח האמיתי, שלפיו סיבת המוות לא ברורה. אמרתי לו: 'היא לא התאבדה, שום כדור לא נמצא בגוף שלה, אף אחד לא יודע ממה היא מתה'. הם היו המומים. נשארנו באיזה קשר, אבל עד היום לא הצלחתי לחלץ מהם איזושהי האשמה כלפיו".

הם גם לא הגיעו להכרעת הדין.
"לא. קשה להם, בגלל שני הבנים של קופר ואורית. הנכדים עומדים לנגד עיניהם. גם אם עמוק בפנים הם מבינים את זה ויודעים את זה, הנכדים שלהם נמצאים באמצע".

השלב הבא היה למצוא את הפגמים בדו"חות הנתיחה של המכון לרפואה משפטית. "אורית היתה בחורה בריאה", מספרת בן-אבן. "מעולם לא נתקלתי בדו"ח פתולוגי שקובע שסיבת המוות לא ברורה. בדו"ח של ג'ני, לעומת זאת, נמצאו שלושה סוגים שונים של כדורי שינה בדם שלה. זה לא נורמלי שאדם ייקח שלושה סוגים".

זה אומר שהוא סימם אותה לפני הרצח?
"התיאוריה התחילה להתבשל בשלבים האלה. החלטתי לבקש להיפגש עם פרופ' יהודה היס. זה לא פשוט להיפגש איתו, אבל הצלחתי לשכנע אותו. אמרתי לו שיש פה שתי זירות שנראות אותו הדבר, עם אותו בעל, ושאלתי מה הפירוש של סיבת מוות לא ברורה. הוא הסביר שב-2 אחוזים מהמקרים בפתולוגיה לא מצליחים לאתר את סיבת המוות. אמרתי לו שמדובר בבחורה בת 32, ללא שום רקורד רפואי שמעיד על בעיה. היס אמר לי שאם יש חנק בדרך מסוימת, הם לא יצליחו לעלות על זה. אם חונקים אדם בכרית, יש סימני התנגדות על הפנים - אבל אם אדם מקבל כדורי שינה לפני כן, והוא רדום וישן חזק, אין התנגדות ולא נראה סימנים.

"זו התיאוריה שהתפתחה לי בראש באותו זמן. שרונה סיפרה שלפני שאורית מתה, קופר רוב הזמן היה איתה ולא עם אורית. למשפחה שלו הוא סיפר שהוא במילואים. ביום שלפני הרצח הוא אמר לה שאורית לא מרגישה טוב, ושהיא ביקשה שהוא יישן איתה. שרונה נתקפה קנאה, כי כל הזמן הוא ישן אצלה ופתאום הוא הולך לישון אצל אורית. קופר הבטיח לה שהוא יישן בסלון.

שרונה מספרת שכשקופר התקשר אליה ואמר לה שאורית התאבדה, היא קפאה. וכשהיא שמעה שאורית ישנה בסלון, ולא הוא, זה לא הסתדר עם מה שהוא אמר לה. זה מתאים גם לסיפור של ג'ני: דווקא באותו לילה הוא החליט לישון בסלון, ולא איתה במיטה, כשמעולם לפני כן הוא לא עשה את זה".
 

איך את חושבת שהוא רצח את אורית?
"אני חושבת שהוא חנק אותה. הוא נתן לה כדורי שינה ואז חנק אותה בכרית. זו ההערכה. אם לא הייתה זירה מבוימת של התאבדות מכדורים, היה אפשר לחשוב שיש איזה גורם מוות שלא מצליחים לגלות. אבל יש פה זירה מלאה כדורים, אז למה לעזאזל הם לא מופיעים בדו"ח הפתולוגי? זה גם חוזר בדו"ח הפתולוגי של ג'ני".

בן-אבן ידעה על הקשר הרומנטי בין קופר לד"ר זקוטסקי, רופאה מרדימה בבית החולים מאיר. זקוטסקי הייתה המאהבת של קופר עוד לפני נישא לג'ני. מיד לאחר מותה עברה לגור עמו בביתה של ג'ני בקיבוץ. בן-אבן העריכה שזקוטסקי סיפקה לו חומר קטלני שאינו מותיר עקבות ולא מתגלה בנתיחה. את התזה הזו היה עליה לתרגם לראיות.

"בדו"ח הפתולוגי של ג'ני הייתה אבחנה של חבלה טרייה בבטן התחתונה, שהותירה סימן כחול. פרופ' היס קבע בנתיחה שזה קרה ב-24 שעות האחרונות לפני המוות, אבל לא קבע ממה היא נגרמה", מספרת בן-אבן. המזל האיר לה פנים בעת לימודיה לתואר השני בבר-אילן.

"ראיתי שיש קורס לרפואה משפטית של ד"ר חן קוגל, שעומד כיום בראש המכון לרפואה משפטית. נרשמתי לקורס, ובשלב מסוים אזרתי אומץ ופניתי אליו אחרי השיעור. אמרתי לו שאני קצינת משטרה, סיפרתי לו על התיק וניסיתי להיעזר בו. לא יכולתי להעביר לו חומרים, אבל הוא אמר שהמשפחה יכולה לפנות אליו מצדה.

"פניתי לעורכת הדין של הבנות של ג'ני. אמרתי לה שינסו לקבל מקוגל חוות דעת פרטית, ואולי נצליח להתקדם משם. הוא קיבל תמונות סטילס של הנתיחה, ואמר להם שהחבלה הכהה יכולה להיות גם זריקה. זאת הייתה נקודת הפריצה של התיק. ברגע שהוא אמר את זה, ידעתי שיש לי משהו לבוא איתו לפרקליטות". 

מכאן הייתה צריכה בן-אבן לברר באילו חומרים השתמש קופר. "שלושה ימים לפני הרצח הוא ביקש וקיבל מרשם לברוטיזולם, כדור שינה, שעדויות לו נמצאו אצלה בדם", היא מסבירה. "לבני המשפחה הוא סיפר שהוא נשאר ער בלילות כי ג'ני סובלת מדום נשימה. אם היא סובלת מדום נשימה, למה הוא מבקש כדורי שינה?

"אחר כך גיליתי שמריה רשמה לקופר משחת אלחוש. למה הוא צריך משחה כזו? המטרה שלה היא בדרך כלל לטיפולי לייזר, שהוא לא עבר. כאן התיאוריה מתחילה להתגבש: הוא שם לה שלושה כדורי שינה במשקה, היא נרדמת, הוא מורח את משחת האלחוש ואז מזריק לה חומר קטלני. החומר משתק את איברי הנשימה, עוברות 45 שניות עד המוות, ואז החומר מתנדף. הוא לא נשאר בגוף.

"ואז אתה מבין את רמת התחכום של האיש הזה. ג'ני הייתה משחקת כדורעף וכדורסל, והוא מעולם לא הגיע לצפות במשחקים שלה. חברה שלה פאני סיפרה שיום לפני הרצח הוא פתאום בא ודאג לצעוק מהיציע 'עכשיו אני מבין מאיפה כל הסימנים הכחולים שלך'. הוא רצה שיחשבו שהסימן הכחול נוצר מהספורט ולא מזריקה. זו רמת תחכום פסיכוטית. מי מגיע לרזולוציות האלה? האיש הזה הגדיר מבחינתי מחדש את המושג 'רצח בכוונה תחילה': כמה 'תחילה'?"
 

בן-אבן מעריכה שכמה שבועות לפני הרצח ניסה קופר לרצוח את ג'ני, אך נכשל. "הייתה אפיזודה חמישה שבועות לפני שהיא מתה", היא מספרת. "זה מתאים בדיוק לזמן שמריה עזבה את הבית שלה, והרהיטים הגיעו לבית של קופר וג'ני. היה ניסיון רצח, כנראה עם החומר שהוא קיבל ממריה. הבת שלה מספרת שקופר בא אליה ואמר שג'ני ניסתה להתאבד, אבל היא דיברה עם אמא שלה והיא נראתה בסדר גמור. הוא הזמין אמבולנס באותו היום, למרות שהנוהל בקיבוץ אומר שצריך לפנות לאחות. בתלונות שלה לצוות הרפואי היא טענה שהיא הרגישה נימול ברגליים, איבדה שליטה על הסוגרים ושהיה לה שיתוק בפה. זה מעיד על הרעלה או אירוע מוחי.

"ההערכה שלי היא שהוא הזריק לה כמות קטנה מדי של החומר. לרוע המזל לא עשו לה בדיקות דם בבית החולים. מה שכן, כמה ימים לפני כן היא עשתה בדיקת מאמץ קרדיולוגית – ארגומטריה - בבית החולים מאיר, והתוצאה הייתה תקינה לחלוטין. היא גם עברה בדיקת אק"ג שהייתה תקינה לחלוטין. הלב שלה היה בסדר".

באוקטובר 2012, כמעט שנתיים לאחר שבן-אבן קיבלה את התיק, החקירה עלתה שלב. בתחילה הוחלט על חיפוש בבית של קופר. "החלטנו לערוך אצלו חיפוש בלי לעצור אותו, כדי לאסוף מסמכים", מספרת בן-אבן. "זו הפעם הראשונה שהודעתי לו שהוא חשוד ברצח ג'ני ואורית. זה היה כתוב בצו. הוא היה המום.

"נכנסתי לחדר השינה, והיה ברור שהוא חי עם אישה - עם מריה. הוא ניסה להסתיר את זה. היה שם תיק עם כל החומרים המשפטיים שלו, ולקחתי אותו. מצאנו שם ראיות מדהימות. גילינו שהוא פנה לעורך הדין שלו שלושה חודשים לפני הרצח וביקש חוות דעת: מה יקרה לרכוש כשג'ני תמות. ממש ככה. היו שם הצוואה של ג'ני, 'מסמך חליף' שמכניס אותו בנעליה בכל מה שקשור למניות של הקיבוץ, כתב התחייבות ומסמכים הזויים שאין שום דרך להסביר למה הם קיימים אלא כהכנה לרצח.

"במסמכים גילינו שהוא פנה לעשרות עורכי דין. בכל פעם הוא פנה לעורך דין אחר כדי שלא יבינו שהוא זומם משהו. היו גם מסמכים ישנים, שמחזקים את החשדות לרצח של אורית. מצאנו שיחה שקופר תמלל בינו ובין אמה של שרונה: הוא אמר לה ששרונה דיכאונית, ושצריך לשנות את הצוואה. זה מראה על הסדרתיות שלו. המסמכים שנמצאו בחיפוש הזה הפכו לראיות שהוכיחו את התכנון של הרציחות".

כמה ימים לאחר החיפוש הוחלט לעבור למעצרים. "החלטנו שמריה היא החוליה החלשה בסיפור. קודם נעצור אותה, נגבה ממנה עדות, ואז נעצור אותו. עצרנו אותה בבית החולים באמצע משמרת. היא הייתה זחוחה ובטוחה בעצמה. אמרה שאין לנו כלום ושנמאס להם מהרדיפה שלנו. אמרתי לה: 'שבי, את חשודה ברצח ג'ני'. מפה התחלנו להתגלגל.
 

"במשך שלושה ימים היא הגנה עליו. היא סיפרה שהוא משרת ביפ"מ – יחידה פסיכולוגית מיוחדת, שהוא טען שהיא יחידה ביטחונית מעל השב"כ, בין השב"כ למוסד. הוא סיפר לה שזו יחידה סודית במיוחד, ולכן אין לו תלושי משכורת. הכיסוי שלו היה שהוא עובד כנהג מונית ויוצא מדי פעם למשימות. היא האמינה בזה לגמרי.

"היא הכירה את קופר ב-2006. שאלתי אותה: 'את יודעת שב-2007 הוא התחתן עם ג'ני? הוא התחתן איתה כשהיה איתך'. היא אמרה שהיא מעולם לא ידעה שהוא היה נשוי. אמרתי לה שעל הקבר של ג'ני כתוב 'ג'ני מלמד-קופר'. היא אמרה שהוא סיפר לה שהיא רצתה את השם הזה, שהיא הלכה למשרד הפנים והוסיפה את השם קופר. הוא סיפר למריה שג'ני היא סתם שותפה שלו לדירה, שאין ביניהם כלום".

מתי מריה נשברה?
"סיפרנו לה שאין דבר כזה יפ"מ. שאין לו שום רקע צבאי-ביטחוני. הראינו לה מסמכים מהצבא, שלפיהם הוא היה בסך הכול אפסנאי. אמרנו לה שהוא נהג מונית, וגם זה ללא רישיון. לאט-לאט היא התחילה לקלוט. היו לה התקפים שבמהלכם היא רצתה להקיא. פתאום היא הבינה שהיא חיה בשקר.

"ידענו שיש לו מאהבת, ריקי, ושמריה לא יודעת על זה. יום אחרי המעצר הבאנו אותה לבית המשפט, הוא בא לדיון, ועצרנו גם אותו. הכנסנו את שניהם לחדר. אמרתי לו: 'ריקי התקשרה ואמרנו לה שהכול בסדר, שאתה פה'. מריה שאלה אותו מי זו ריקי. אמרתי: 'את לא יודעת מי זו ריקי? תגיד לה מי זו ריקי'. ניסינו לתקוע ביניהם טריז. ואז היא התחילה לספר. 

"הייתה חקירה אינטנסיבית. אמרתי לה בבוקר שאנחנו יודעים שנמצא סימן של זריקה בבטן של ג'ני. ואז זה התחיל להתגלגל אצלה: יש מאהבת, אין יפ"מ, יש זריקה, ואם לא נתתי את החומר הקטלני ליפ"מ - אז למה נתתי לו את החומר? ככה התגלגל לה במוח. מצדנו ידענו שהיה איזה חומר, אבל לא ידענו מה הוא. ואז פתאום, ברגע של היבריס, היא סיפרה לנו את הסיפור המטורף הזה. אני זוכרת שרעדו לי הידיים על המקלדת, כי הבנתי שזהו. שבינגו".

בווידוי של מריה במשטרה נפרש סיפור השגת החומרים כולו. "היא סיפרה שקופר בא אליה ואמר לה שיש מחבל בן 47 ששוקל 100 קילו - בדיוק הנתונים של ג'ני - ושהוא צריך לנסוע להרוג אותו בארה"ב. הוא אמר שהוא צריך חומר שלא יזהו בגוף. היא שאלה אותו אם ביפ"מ אין טוקסיקולוג, והוא ענה שזה משהו אישי שלו, שהוא יצר קשר אינטימי עם המחבל, והוא נמצא בטירה עם המון שומרים, ושהוא צריך להרוג אותו בלי שידעו.
 

"למזלנו מריה הלכה להתייעץ עם עמיתה שלה. מיד שלחנו להביא את העמיתה, והיא אישרה לנו את הסיפור. התרגשנו מאוד, הבנו שיש לנו ראיית זהב. אז שמענו בפעם הראשונה את שם התרופה הזו: סקולין. מריה הסבירה לנו על התרופה, וסיפרה לנו שהיא לקחה אותה מחדר הניתוח, הביאה לו 3 אמפולות ומזרקים, והסבירה לו שאפשר להזריק או בבטן או מתחת ללשון. אין צורך בווריד – כלומר, לא צריך מומחיות גדולה.

"אני זוכרת שיצאתי ללוות אותו לתא המעצר וסיפרתי לו שמריה אומרת שהיא הביאה לו את חומר ההרדמה. הוא אמר: 'נכון, היא הביאה לי כי הייתי צריך לעשות ניתוח לקיצור קיבה, ובפעם הקודמת שעשיתי לא התעוררתי מההרדמה וחששתי מאוד ורציתי לראות איך זה נראה'. והוא אמר שזה היה באמפולות, בקבוקים חומים. כתבתי על זה מזכר. זו ראיה חשובה: הוא בעצם הודה שהוא קיבל ממנה את החומר.

"יומיים אחר כך ערכנו עימות ביניהם. היא הטיחה בו: 'אמרת לי על המחבל והבאתי לך את הסקולין'. והוא ענה לה: 'את נורמלית? המחבל היה בסרט טלוויזיה'. והיא המשיכה לתקוף: 'ומה זה היפ"מ? ומי זו ריקי?'. כולה זועמת. מריה גם אישרה לנו שהיא נתנה לו את משחת האלחוש, הלידוקאין. היא אמרה שהוא ביקש כי הייתה לו אקזמה. אמרתי לה: אבל זו לא תרופה לאקזמה".

איך היה לשבת מולו בחקירה הראשונה?
"אני זוכרת שהתהפכה לי הבטן. חיכיתי המון לרגע הזה. ככה הרגשתי גם בחיפוש בבית שלו. פתאום זה פנים אל מול פנים: הוא מעורר אנטגוניזם, הוא לא משתף פעולה, הוא מזלזל. הוא אמר לי: 'את עובדת עם עובדה'. אמרתי לו: 'אתה שקרן פתולוגי שפל, רצחת לא אחת, רצחת שתיים'. אמרתי לו כל מה שאני חושבת עליו, ואני שמחה מאוד שהייתה לי ההזדמנות. כעסתי עליו.

"אמרתי לו: 'נניח שהיא מתה, איך אתה מעז לזרוק את שתי הילדות מהבית היחידי שיש להן? איך אתה מעז לקחת מההורים שלה, המבוגרים והחולים, את הבית? איך אתה מעז לנהל נגדם משפט כאילו זה הבית שלך?' הם קנו בית, והוא שכנע אותם שבשביל מסוי כדאי שהם ירשמו אותו על שמה של ג'ני. בצוואה היא העבירה לו את כל רכושה, כולל הבית של ההורים. 'הרצחת וגם ירשת' מקבל משמעות. החקירה לא הייתה פשוטה: עומד מולך איש שמשקר כל הזמן. ניסיתי לפנות אל הרגש שלו, אבל רוב הזמן הוא היה נטול רגש לחלוטין". 

במהלך החקירה עלה החשד שקופר רצח גם את אמו: אחותו העידה במשטרה וסיפרה שהוא רצח את האם כשהייתה מאושפזת בבית החולים. "היא העידה שלפני שאמא שלהם מתה הוא העביר את הירושה על שמו, בלי ידיעתה", אומרת בן-אבן. "האמא רצתה לספר לה משהו עליו, אבל בדיוק כשהיא הגיעה לבית החולים קופר הגיע להיות עם האם בלילה, והיא לא יכלה לספר לה. באותו לילה היא מתה.

"קופר הזעיק את אחותו לבית החולים אבל לא נתן לה להיכנס לראות את הגופה. במקרה הזה כנראה לעולם לא נדע מה קרה. לא הצלחנו להתקדם עם זה לשום מקום כי האמא הייתה חולה, וכי לא נעשתה נתיחה. הוא נחקר על זה, אבל לא הייתה עדות נוספת או משהו שיתמוך בטענות של האחות – מלבד העובדה שמותה של האם העביר אליו כסף. זה הדפוס. רואים את התכנון לפני ואת הפעולות אחרי".
 

 
בנובמבר 2012 הגישה הפרקליטות נגד קופר כתב אישום על הרצח של ג'ני. אורית לא נכללה בו. "מההתחלה סברתי שיש פה שני מקרי רצח", אומרת בן-אבן. "התאכזבתי מאוד שהוגש כתב אישום רק ברצח אחד, כי חשבתי ששני התיקים הולכים יחד ומחזקים זה את זה. אי אפשר להסתכל על תיק אחד בלי לראות את האחר. בשלב מסוים הפרקליטה שטיפלה בתיק חלתה, ואת מקומה תפסה עו"ד נאווה טולדנו. בוקר אחד קיבלתי ממנה טלפון, ונוצר בינינו חיבור שאני לא יודעת להסביר. נפגשנו כמה פעמים, והיא ראתה את התיק כמוני".

ארבעה חודשים לאחר הגשת כתב האישום הראשוני הוגש לבית המשפט כתב אישום מתוקן, הכולל את רצח אורית. "נאווה הצליחה לתרגם לכתב האישום את כל המחשבות הכי פרועות שהיו לי בתיק, בכישרון עצום ובאומץ ענקי. היא עשתה את הלא ייאמן. להגיש כתב אישום מתוקן על רצח נוסף זה משהו שלא עושים. למזלנו זה נגמר כמו שזה נגמר, ואני אסירת תודה לפרקליטות שהסכימה לזה". 

גזר הדין יינתן בתום שלב הטיעונים לעונש. בן-אבן מקווה שהענישה תהיה מרבית. "שני מאסרי עולם", היא עונה לשאלה בנוגע לעונש הראוי, מבחינתה. "שלעולם-לעולם לא ישתחרר".

איך זה להצליח עם תיק שאף אחד לא האמין בו במשטרה?
"אני האמנתי בתיק מהשניה הראשונה, וככל שהעמקתי בחקירה הבנתי שאני חייבת להוציא את האמת החוצה. אני טיפוס כזה. אתמול דיברתי עם מנצור, קצין האח"מ שנתן לי את התיק. התקשרתי להגיד לו תודה על זה שהוא נתן לי את התיק. הוא אמר שהוא חיכה לשיחה ממני. 'לא סתם בחרתי בך', הוא אמר לי. אני טיפוס כזה, שנועץ שיניים".

אם התיק לא היה מגיע אלייך, שמעון קופר היה אדם חופשי היום.
"אני לא יודעת".

אם הוא לא היה רוצח את ג'ני, הוא לעולם לא היה משלם את המחיר על רצח אורית.
"סביר להניח. כנראה שלא".

בלילה שאחרי הכרעת הדין, אומרת בן-אבן, היא לא הצליחה לישון. "לא היה לי ספק שהשארתי חותם. זה תיק שילך איתי. מתישהו אשב לכתוב את הצד שלי בסיפור הזה. אחרי הכרעת הדין חיבקתי את בני המשפחה של ג'ני - יותר נכון, הם חיבקו אותי - והסיפוק היה עצום. הטיפול בתיק הזה היה זכות ענקית. למדתי ממנו המון, והיום הוא חלק ממי שאני. נתוני הפתיחה היו קשים עד בלתי אפשריים, ועשינו פה דבר מדהים".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg