יחידת משטרה מיוחדת - אנשי החוק היבש
לוחמי יחידת המשטרה המיוחדת ללכידת מבריחי הסמים בגבולות חושפים את שיטות הפעולה שמנקות את המדינה מהסמים
קרא עוד בנושא ב-nrg מעריב:
- סיכול ממוקד: 55 ק"ג חשיש נתפסו בדרום
- חשד: הגששים הבריחו סמים
- מולדובה: אסירים הפכו חתול לבלדר סמים
בשנה החולפת אחראית יחידת מג"ן (מודיעין גבולות נגב) של משטרת ישראל על כ-80 אחוז מתפיסות החשיש במדינה. 75 אחוז מתפיסות ההרואין בשנה האחרונה רשומות גם הן על שם לוחמי היחידה. שש רשתות הברחה נעצרו. היחידה אחראית לתפיסת מאות קילוגרמים של חשיש, הרואין וקוקאין בגבולות ירדן ומצרים.
קילוגרם הרואין עולה בין 40 ל-60 אלף שקל לפני שהוא חוצה את גבול ישראל. כשהוא נמכר לצרכן בתוך הארץ, אחרי שמערבבים ומכפילים אותו, כך אומרים במג"ן, מחירו עולה ועומד על כמיליון ורבע שקל לקילו. גם מחיר הקוקאין והחשיש שילש את עצמו בשנתיים האחרונות. לשם המחשה, כשהיחידה רק הוקמה, עלות העברה של קילו הרואין מירדן לישראל (בלדרות בלבד) הייתה 1,000 דולר . היום משלמים לבלדרים, על אותה עבודה, 6,000 דולר.
"המייבשים הלאומיים", ככה מכנים את לוחמי מג"ן. "השוטרים המייבשים". הם האחראים לירידה המשמעותית בכמויות הסמים בארץ, ליובש בשוק, ומנגד, לעלייה במחיר. "בכל פעם שהמבריחים חוטפים מכה בגבול, מישהו צריך לשלם על זה", מסביר מפקד יחידת מג"ן, רב פקד נ' "הסיכון בגבולות היום גבוה הרבה יותר מאשר לפני שנה או שנתיים, והצרכן בסוף משלם על הכל".
המסע בעקבות לוחמי מג"ן הוא מסע מרתק בארץ המרדפים החדשה. זהו הצד האפל של אוכלוסיית הפזורה הבדואית בנגב, שממנה יוצאים האנשים השולטים בשוק ההברחות. הם מנהלים רשתות הברחה עם קודים פנימיים נוקשים, עם מסורות ומשתתפים קבועים, בלדרים, קמב"צים, נהגים מבצעיים ותצפיתנים, לצד תחכום, תעוזה ואמצעים מתקדמים. כל רשת כזאת יכולה לשמש גם פלטפורמה לביצוע פיגועים.
"יש להם אלוהים אחד: אלוהי הכסף", תמצת השבוע רפ"ק נ'. נ' הגיע לפקד על היחידה לפני ארבע שנים, אחרי עשר שנות שירות בימ"מ. "כשמבריח מגיע לגבול, הוא מגיע כמו יחידה מיוחדת", הוא מספר. "הם באים עם תצפיתנים, עם אמצעי ראיית לילה, עם רכב חפ"ק, עם רכב שפותח ציר. הם מבצעים הונאות, הם מחפשים כוחות, הם יודעים איפה הכוחות צריכים להיות. כמעט בכל רשת הברחה כזאת יש ניסיון מבצעי של מישהו שהיה בצה"ל ומכיר את כוחות הביטחון, מכיר את הגבול. יש להם היכרות שטח מדהימה, יכולות שדאות ברמה גבוהה. בכל פעילות אני מוריד בפניהם את הכובע", הוא מודה. "הם מקצוענים אמיתיים. אלופים. יש להם יכולות שליטה ברכב, אופנועים, טרקטורונים, ג'יפים - כמו בקרקס. מדובר פה במיליונים, הרבה מאוד מיליונים. הם לא מוכנים לסכן את זה".
מה לגבי הכמויות?
"אלה כמויות עצומות. כשאני מראה את הנתונים לאנשי משטרה שעוסקים בסמים כל החיים, זה נראה להם לא הגיוני בכלל. מטורף. בתל אביב, כשתופסים חצי קילוגרם חשיש יש חגיגות. פה זאת ארץ אחרת. שנים דיברו על הברחות סמים מלבנון. שם, כשעושים הברחה, זורקים ארבעה, חמישה, שבעה קילוגרמים. אני לא אומר שארבעה קילוגרמים של סמים הם לא הרבה, אבל פה זה נחשב חימום. זה רק בשביל "לפתוח ציר"
מג"ן מתמחה בהברחות גבול בנושאים שונים, בעיקר סמים ואמל"ח. מדובר ביחידה מודיעינית -מבצעית. כל פעילות של היחידה מתחילה באיסוף מודיעין, והעבודה המבצעית ממוקדת בהתאם לאובייקטים ולפרשיות המודיעין. המודיעין נאסף בתוך היחידה, בין השאר באמצעות הפעלה של סייענים. סיפורם של הסייענים לא נחשף מטעמים של רגישות וסכנת חיים. "חיי אדם אמיתיים", אומר נ' " זה נושא רגיש כל כך, שלא מדברים עליו בכלל".
בעגה של היחידות המיוחדות משווים את מג"ן ליחידה הצה"לית הנחשבת דובדבן, הרבה בזכות יכולת ההיטמעות הגבוהה שלה והלוחמה הזעירה. "רואים ואינם נראים", מעידים על עצמם לוחמי היחידה (הם נקראים לוחמים וגם בלשים). הלוחמים מסתובבים בבגדים אזרחיים. "זאת יחידת משטרה, אבל יצור כלאיים", אומר נ' בחיוך. "אנחנו נהנים מהיתרונות - וגם מהחסרונות - של שני העולמות: המשטרה והצבא".
לוחמי מג"ן פועלים תחת מעטה חשאיות, בעיקר בשל היותם נתונים למעקב מצד עברייני הסמים. בעבר כבר נאלצו להעתיק את בסיס היחידה בגלל תצפיות שעשו עליהם. את שמותיהם ופניהם של לוחמי היחידה וקציניה אסור לחשוף. לוחמי מג"ן עורכים מעקבים, תצפיות ומארבים, ומנהלים מרדפים רגליים ורכובים. מסוקים עולים לאוויר, מבריחים נשלפים ממכוניותיהם. כשהם מתבקשים לתאר את ההרגשה בזמן מרדפים מהסוג הזה הם משתמשים בביטויים כמו "אדרנלין מטורף", "הלב מתפוצץ".
"מבריח זיהה מחסום באזור ירדן", מספר ד' "ביצע סיבוב פרסה, חזר אלינו, ניגח את הרכב. ממש בשניות האחרונות ברחנו מהרכב. אתה נשאר ברכב - אתה מת. אין מצב שהוא עוצר. אתה רואה את האורות מתקרבים, אתה שומע את המנוע. ה"טורים" עפים לשמים. הכוונה שלו הייתה לנגח אותנו חיים. הוא עבר דרך שני שני כלי רכב. לא היסס פעמיים. כמו בסרטים. אין להם אלוהים. זה או שהוא מת או שאתה עוצר אותו. הוא בעצמו לא עוצר. כל עוד יש לו אוויר, גם אם הגלגלים שלו כבר על הג'נטים, הוא ממשיך לנסוע. בסוף הוא נעצר ותפסנו אותו".
מה מרגישים בשניות האלה?
"אתה מרגיש את הדופק בקצות האצבעות. הכל דינמי מאוד, ואתה צריך לשנות את המחשבה בהתאם. זאת החלטה של שניות: עכשיו תפעל; עכשיו תצא מהרכב. זה מנגנון של להילחם, לברוח או לקפוא. בהתחלה זה לברוח, לצאת מהרכב. אחרי שנייה זה כבר להילחם - ללכת לתפוס אותו".
פקד א' מפקד צוות ירדן ביחידה: "אם אני עליו, הוא שלי. אני לא מוותר לו".
המעגל הראשון של רשת ההברחה כולל בין חמישה לעשרה משתתפים: חלקם נמצאים בצד הישראלי, וחלקם בצד המצרי או הירדני. ציר הסמים הוא גם ציר הכסף. היבואן הישראלי - תמיד סוחר סמים בכיר מהמגזר הבדואי - עובד מול היצואן המצרי או הירדני. בדרך כלל יש קשרי משפחה בין היבואן ליצואן. אם אין קשרי משפחה, יש קשרים שבטיים. "כדי להיות מבריח סמים בגבולות, אתה חייב להיות בדואי", טוען רפ"ק נ' " יהודי לא יכול לבצע הברחה, כי הוא צריך קשרים בצד השני. מדובר פה במיליונים. אף אחד לא יסמוך על יהודי שיבוא בלי ש"חתמו" עליו. גם יכולות השדאות של העבריינים היהודים הן לא ברמה כזאת שתאפשר להם דברים כאלה. היד הראשונה, פה בדרום, תהיה תמיד של הבדואים. היו פה ושם יהודים, אבל זה רק כשהבדואים ידעו שהולך להיות משהו בעייתי, אז הם "זרקו" איזה יהודי לאש".
מה הפרופיל של מבריח סמים כזה?
"משפחה, 18 אחים מגיל שנתיים ומעלה. הגענו לבית באחת הפזורות. היה לנו לגביו מידע מודיעיני שיש שם הרואין - בתוך הבית, לפני הפצה. מגיעים לשם, עושים סגירה של הבית, ואז האמא יוצאת אלינו. צעקות, רעש, בלגן. במקביל היא שולחת את הילד מאחור. זה ילד בן שבע, עם שקית של ארבעה קילוגרם הרואין. שאלת מה הפרופיל? זה הפרופיל. נכון, זה מקרה קיצוני, אבל הם חיים את זה. זה חלק מהשגרה, חלק מהחיים, חלק מההתנהלות שלהם".
משני עברי הגבול יש קמב"צים (קציני מבצעים). אלה האנשים שמפקדים על הפעילות בפועל. המוציאים והמביאים. צירי ההברחה קבועים: הם נקראים "קווי אוטובוס" בעגה של לוחמי מג"ן. תחת הקמב"ץ יכולים להיות כמה בלדרים. בנוסף יש נהג מבצעים שנבחר בקפידה, תצפיתנים ומפעילי כלי רכב לצרכים שונים. היבואן מעביר את סכום העסקה ליצואן. הכסף עובר דרך ה"אמין" - איש האמון שנותן את הביטוח לעסקה. העברת הכסף נעשית בדרך כלל בהעברה בנקאית מהשטחים לירדן או למצרים. האמין שומר את הכסף בנאמנות, עד השלמת העסקה והעברת הסמים. "הקמב"צים קובעים את שיטת ההפעלה", מסביר ר' סגן מפקד היחידה וקצין המודיעין של מג"ן. "הם קובעים מי יהיה מעורב. הם מחליטים על האופרציה המבצעית".
הקמב"ץ הוא מי שהיה בעברו תצפיתן, בלדר, נהג. הוא עלה בסולם הדרגות, צבר הון, ותק ומוניטין והגיע להיות קמב"ץ. מישהו אמין, אמיץ וכריזמטי, שאפשר לסמוך עליו ושכבר ביצע בעבר הברחות. "פעם עבדנו על רשת שלושה חודשים", סיפר רפ"ק נ' "ממש לפני ההברחה הקמב"ץ קיבל התקף לב ואני כמעט קיבלתי התקף לב יחד איתו. שלושה חודשי עבודה ירדו לטמיון".
חיכו לו?
"בטח. אי אפשר לקחת כל אחד שיעשה את זה. מדובר במיליונים. בעולם ומלואו. הוא התאושש וחזר לעבוד".
איך מחולק הכסף בין החברים ברשת?
"בעבר היו תצפיתנים שהיו זורקים אותם עם מאתיים שקל ליום. ילדים בני 17-16, שלא יודעים בכלל איפה ההברחה. נותנים להם טלפון חדש, מבצעי. אומרים לתצפיתן: "אם אתה רואה משהו מיוחד, תרים טלפון". היום , בגבול המצרי לפחות, הגישה היא "כולם שווה בשווה" - בגלל הסיכון הגבוה".
איך אפשר להסביר את הפער בין אורח החיים של הבדואים בפזורה ובין הכסף שמגלגלים בעסקאות הסמים?
"זה בעיניים של יהודייה מתל אביב. כשמסתכלים על הדברים מקניון רמת אביב לביר הדאג' זה נראה זוועה, אבל הם אוהבים את אורח החיים שלהם. זו אחת הסיבות שהם עושים את זה. מבחינתם זאת פרנסה נטו. הם עצמם לא משתמשים. זאת מסורת. הם אוהבים את האדרנלין, הם אוהבים את הריגוש. זה חלק משמעותי בחיים שלהם. גם אם יש דרך לגיטימית, הם לא יחפשו אותה. הם יחפשו תמיד את הקומבינה".
מה הכוונה?
"אני אתן לך דוגמה. עבדנו על רשת הברחה. הם היו צריכים להבריח אישה ירדנית מגבול מצרים. יש פה יבואן סמים שעובד בגבול ירדן. הוא התאהב במישהי כשהוא היה בירדן והתחתן איתה. קשה לבצע הברחות של בני אדם דרך גבול ירדן, ולכן הבריחו אותה למצרים ומשם הכניסו אותה לישראל. הרשת שאנחנו עבדנו עליה התעסקה רק עם סמים. בגלל הסיכון שמדובר באישה, והיא חשובה מאוד, ויבואן הסמים הוא איש גדול ורציני - הם לא רצו להסתבך. הם הביאו את המבריח מספר אחת שיעשה את העבודה - רק על האישה. כי הוא מומחה, הוא מספר אחת בגבול. הסיכון שיהיו תקלות כשהוא מבריח הרבה יותר נמוך. זה עולם מטורף".
יחידת מג"ן הוקמה לפני חמש שנים וחצי, בשנת 2008. עד לפני שנה היחידה הייתה חלק מימ"ר נגב. לפני כשנה, כחלק מהשינויים בגבול מצרים בעקבות המהפכה, התנתקה היחידה מהימ"ר והפכה ליחידה עצמאית. נוסף על העבודה בגבול ירדן החלו לוחמי מג"ן לעבוד גם בגבול המצרי. אז גם עלתה רמת הכשירות של הלוחמים, ונעשו התאמות לגבול מצרים. יש מספר צוותים ביחידה, וכולם מכירים את כל הגזרות, משתפים פעולה ביניהם בהתאם לגודל וסוג האירוע ופועלים בשני הגבולות. ליחידה יש שיתוף פעולה עם הצבא, וכן עם שירות הביטחון הכללי וכמובן עם כוחות אחרים במשטרה, ביניהם ימ"ס דרום.
אפשר להתגייס למשטרה וכך להגיע למג"ן, אבל יש גם גיוס ישיר ליחידה. כל המועמדים הם לוחמים לשעבר בצה"ל. רובם בעלי הכשרה ייחודית, רלוונטית למג"ן. בהמשך עוברים הלוחמים הכשרות ואימונים נוספים ביחידה ומחוצה לה. מהלוחמים נדרש כושר גופני גבוה. נשים לוחמות אין במג"ן. ביחידה משרתים גם מומחי תוכן שאחראים על המודיעין, חלקם עוסקים כבר עשרות שנים בתחום.
"יריב קשה", משיב נ' המפקד , כשהוא מתבקש לתאר את מי שעומד מולם. "המבריחים הם חבר'ה קשים לעבודה. חיות שטח. הם גרים בשטח, הם חיים בשטח. ביצענו מעצר בגבול ירדן בתחילת חודש מרץ. חורף, גשם, קור מדברי, אמצע הלילה. אנחנו עם גורטקס (חליפות סערה, חק"ב), נעליים , ביגוד חם, כל מה שצריך. אנחנו מזהים מבריחים מגבול ירדן כשהם חוצים לישראל, ומבצעים מעצר. העצורים מגיעים לחפ"ק. אני רואה אותם יחפים. אני שואל את הסגן שלי: "איפה הנעליים שלהם? תחזיר להם את הנעליים". קור כלבים, מדבר. הוא אומר לי: ?"הבן אדם הלך יחף"".
יש להם גם אמצעים טכנולוגיים?
"לא מפותחים. שמעתי כל מיני פנטזיות. הם רצו להביא מזל"ט, אבל צריך גם להפעיל אותו. זה קצת יותר מורכב, אבל הם מתקדמים מהר. בסך הכל הם לומדים כל הזמן. כשיש עצורים אחרי הברחה, כל ה"קולגות" מגיעים לבית המשפט. אחר כך הם יושבים ב"שיק", הסלון הבדואי, שבו מתכנסת מועצת חכמי המבריחים, והם עושים הפקת לקחים".
כל פעילות של היחידה מתחילה באיסוף מודיעין. שלב האיסוף מורכב ויכול להימשך כמה חודשים, לפעמים אפילו שנה. "האתגר הוא קודם כל לדעת שהדברים קורים", מסביר ר' קצין המודיעין של מג"ן. זאת הפעם הראשונה שהיחידה מאפשרת ראיון איתו. "יש סל שלם של פעולות שאנחנו מבצעים, כשחלק גדול מהאיסוף נעשה גם בידי הכוח המבצעי", הוא מפרט. "מדובר בלוחמים בעלי אוריינטציה מודיעינית. אנחנו מבצעים, בין השאר, האזנות, עיקובים ותצפיות. צריך לדעת מי האנשים שמבצעים, מה השיטות ודרכי פעולה, ואז לגבש תמונת מצב, כדי שהכוח המבצעי ידע איך לפעול".
תהליך איסוף המודיעין מושפע מהעובדה שמדובר בפזורה הבדואית?
"מדובר באוכלוסייה שהיא לא פשוטה לנושא של איסוף מודיעין. זאת אוכלוסייה שבטית, עם קהילה סגורה, מגובשת מאוד. להיכנס לקהילה סגורה כזאת, שגם המאפיינים התרבותיים, השבטיים והסו ציו-אקונומיים שלה שונים לגמרי ממה שאנחנו מכירים, זה אתגר לא פשוט. אלה אנשים שעולם הערכים שלהם שונה לגמרי משלי ושלך. הם מסתכלים על החיים אחרת. צריך להסתכל על החיים דרך העיניים שלהם".
רפ"ק נ' "לי לקח הרבה זמן להבין את עולם התוכן. למשל, אם עכשיו אחמד אומר למוחמד, "ניפגש בארוחת ערב" - מה זה אומר? פעם "ארוחת ערב" זה ארוחת ערב, ופעם "ארוחת ערב" זה הברחה. צריך להבין את הניואנסים. אם נרוץ מהר מדי, יכול להיות שנפספס".
ההערכה היא שקיימות היום עשרות רשתות הברחה בגבול המצרי, ופחות מזה בגבול הירדני. "חוסר המשילות בסיני מביא לכך שבעצם במצרים כל אחד הוא מבריח פוטנציאלי", מסביר ר' "בירדן יש שלטון חזק, ולא כל אחד מסוגל להרים אופרציה של הברחה. ההברחות בגבול ירדן הן בסכומי כסף גדולים הרבה יותר, והיבואנים בדרך כלל רוצים מישהו מוכח שיבצע את ההברחה עבורם, ולא כל אחד שמוכן ואמיץ מספיק כדי להבריח. הם רוצים אנשים עם קבלות. המטרה שלנו היא לתפוס את המבריח על חם, ולהגיע בסופו של דבר לראש הפירמידה - ליבואן".
לעתים המבריחים מגיעים רגלית, ולעתים ברכב. בעבר חלקם היו מגיעים עם מכשירי קשר צבאיים, עולים על התדר הפלוגתי ושומעים את כל ההתנהלות בגזרה. היום, הודות להשתכללות של צה"ל, זה פחות אפשרי. רק לפני שבוע נתפס רכב ממוגן ירי ששימש מבריחים. עלות רכב כזה מוערכת ב-600 אלף שקל. "מבחינתם זה משתלם", אומר ש' "הם מבינים שהוראות הפתיחה באש משתנות, אז גם הם מצדם משתכללים. ההפתעה של אתמול היא כבר לא ההפתעה של מחר. זה משחק של חתול ועכבר. אנחנו משדרגים משהו - הם משדרגים משהו".
אנחנו יודעים מתי מתחילה הפעילות שלנו, אומרים לוחמי מג"ן, אבל לעולם לא מתי היא מסתיימת. מארב על הגבול, בדרך למעצר, יכול להימשך לפעמים גם שלשה ימים. יש מעצרים שנערכים אליהם עשרות פעמים. יורדים אל הגבול פעם אחר פעם, בדיוק כמו אנשי רשת ההברחה. הם יודעים אמנם, מתוך המידע המודיעיני, שעומדת להתקיים הברחה, אבל הם לעולם לא יודעים מתי בדיוק. סביב כל פרשיית מודיעין יש כוננות. "לוחם מג"ן צריך להיות מוכן לכל", אומרים ביחידה. "אנחנו נכנסים עם כל המשאבים, כל הכוחות, עשרות פעמים", אומר ש'. ש' הוא מפקד צוות מצרים ביחידה, בוגר יחידה קרבית בצבא שהגיע למג"ן לפני שנה. "הברחה לא מתרחשת בתוך יום. כמו שהמבריח לומד את השטח, ככה אנחנו לומדים אותו. זה הרבה זמן, הרבה כוח, הרבה סבלנות והרבה אנרגיה - עד שזה מגיע.
נ': "פעם אחד הקצינים שלנו יצא לאכול באגט לילה לפני הברחה. הוא פגש את חוליית המבריחים. גם הם באו לאכול. הסתכלו עליו - כמעט נחנקו. את חלקנו הם מכירים (הייתה תקופה שבה לוחמי היחידה כן נחשפו, חק"ב). אמר להם: "שלום, מה נשמע?" הסתכלו עליו בלחץ. למחרת עצרנו אותם".
לכל ירידה לאזור הגבול יש סיפור כיסוי. בשל המידור הנדרש, העבודה נערכת מול הדרגים הגבוהים בצבא - מפקדי חטיבות, לפעמים גם מפקדי אוגדות. בשנה שעברה נתפסו חיילים אחרי שהעבירו למבריחים מידע על מה שקורה בשטח, תמורת אלף דולר. "כל גורם שנמצא בשטח עשוי להוות איום, מבחינתנו, של שיתוף פעולה עם המבריחים", מגלה ר' קצין המודיעין. "לא רק חיילים. זה יכול להיות גם חקלאי שעובד בסמוך לגדר הגבול. לשכנע אזרח ישראלי למכור מידע ביטחוני לסוריה קשה הרבה יותר מלשכנע אותו לעזור למבריח. לכן הפוטנציאל של דליפת המידע כאן גדול הרבה יותר".
הלוחמים בשטח פועלים תחת הסוואה. בעזרת בגדים ייחודיים, איפור ואמצעים נוספים הם משתלבים לגמרי בנוף המדברי. כמעט בלתי אפשרי להבחין בהם. ד' תושב ערד ששימש מדריך הסוואה בסיירת גבעתי ובהמשך גם בחו"ל, הוא האחראי על נושא ההסוואה במג"ן. לפני כל יציאה למבצע יש סדרת נהלים שכוללת ירידה עד לפרטים הקטנים ביותר. בין השאר כוללים הנהלים הסתרת טבעות נישואין, מחשש שינצצו בשמש. גם החזר אור הירח מהשעון של אחד הלוחמים עלול לחשוף את הכוח ולהרוס מבצע שלם.
"אנחנו מתמודדים ברמת החיילית, כולל נושא ההסוואה, מול אנשים שחלקם היו גששים בצה"ל", אומר ד' "אלה אנשים שנולדו בשטח, חיים את השטח. השטח זורם בדם שלהם. זה יכול להיות רועה צאן שמסתובב שם ורואה אבן שלא נמצאת במקום הרגיל שלה. הוא כל החיים שלו על הציר הזה. הוא יודע בדיוק מה השתנה".
איך באות לידי ביטוי היכולות האלה?
"יש למבריחים יכולות טשטוש. הם יודעים לטשטש את העקבות שלהם. הייתה הברחה ופרצו לנו את המחסום. שניים ברחו. בסופו של דבר תפסנו את שניהם. אחד מהם היה 15 מטר מהרכב - וכלום. אנחנו סורקים וסורקים את השטח, ולא רואים אותו. הוא היה בתוך מקום שהוא אפילו לא תלולית, לא חריץ, לא קפל קרקע. זה היה שקע מינורי לחלוטין. הבחור הזה היה גשש במשך שנים. הם באים לשטח קרביים כמונו. זה היריב שלנו. עברו כמה דקות טובות עד שתפסנו אותו".
פקד א' תושב באר שבע בן 28, מפקד צוות ירדן: "ההסוואה פה היא ברמה כזאת, שמבריח לפעמים דורך עלינו, מגיע עד אלינו עם הסם. 82 קילוגרם נתפסו כשהגיעו עד לרגליים של הזוג שהיה במארב. או למשל, אם גשש של צה"ל מתקרב, אנחנו מעבירים דיווח לפיקוד. אומרים לו לצאת משם. הכל מתנהל שגרתי בגזרה - חיילים, צירים של צה"ל, ניידות, אזרחים עוברים. אתה רואה הכל ולא יודעים שאתה שם".
לפעמים מטמינים את הסם בחול ומגיעים לקחת אותו רק למחרת. לפעמים הסם מוחבא בתוך צמיג, בתוך שקי אורז. בצד המצרי זורקים את הסמים מעבר לגדר, או מעבירים דרך "חלונים" (כך נאמר המושג, בסיומת "ים") חלונות שחותכים בגדר. "הגדר היא מכשול שמצמצם את ההברחות, אבל לא מונע אותן", טוען א' מפקד הצוות. "הם לוקחים בחשבון את קיום הגדר, ועכשיו הם צריכים להגיע עם סולם, לטפס או לחתוך".
מרגע שניתן דיווח מודיעיני על כך שההברחה בוצעה ונשמע הקוד "הפעל", המרדף מתחיל. "הקפיץ משתחרר" מתאר ד' " פיצוץ של אדרנלין". מבחינת דיני הראיות, החומר חייב להיות על המבריח. אחרת כל מבריח כזה יכול לספר שהוא הגיע לחפש את הגמלים שלו או סתם לטייל בגבול. "אנחנו מנסים להפתיע אותו", אומר פקד א' "אם הוא מסתכל עליי ואני מסתכל עליו, הוא כבר בורח. אני חייב להגיע אליו לפני שהוא שם לב. גם אם הרכב עצר, עדיין, אף אחד לא מבטיח לי שהוא לא ינוע לי קדימה ואחורה, יירה בי או ידקור אותי".
מה אתה מרגיש בשניות האלה?
"כלום. רק אחרי זה אני יכול להרגיש. לפני זה אתה לא חושב על כלום. רק עליו אתה חושב. עליו. עליו. היה מקרה ששלפנו בן אדם שהבריח עשרים קילו הרואין. הוא שפך בנזין באוטו וניסה להצית את זה עם נייר טואלט. להשמיד ראיות. תוך כדי שהוא מנסה להדליק את הנייר שלפו אותו מהרכב. זה לא מובן מאליו. הם כבר השפריצו בנזין על אחד הקצינים שלנו שבא איתם במגע. מבחינתנו זה לא משנה. אין היסוס. האנשים פה מקצוענים, בעלי ניסיון. בן אדם שיחטוף שיתוק או לא יעשה את מה שצריך לעשות - לא יהיה ביחידה".
"קיבלנו מידע שבוצעה הברחה. נערכנו לפני זה. אנחנו סוגרים על הרכב אבל הוא בורח. על בן אדם אחד יש שישים אנשים בממוצע. לפחות עשרה כלי רכב במרדף, וגם מסוק. אני לא יודע איך הוא עומד בלחץ הזה כשהוא נוהג. המרדף מתנהל בערך עשרים דקות, חצי שעה. זה שטח פתוח, עצום. גבול מצרים, לילה. ההתמצאות קשה. מספיקה התאונה הכי קטנה, ואני יוצא מהמשחק. הפסדנו הכל. הנהיגה קשה, מסוכנת. זאת מהירות גבוהה בשטח, בתנאים קשים, מאובקים, בראות מינורית מאוד. צריך גם לקבל דיווחים ולשלוט במצב. המבריח מולך נוסע והוא יודע לאן הוא נוסע. הוא מביא את עצמו לנקודה שהוא רוצה, ושם הוא נעלם".
איך הוא נעלם?
"ברח. אנחנו לא תופסים אותו. אנחנו רצים אחריו שלוש או ארבע שעות, ולא תופסים. זאת עבודה שהתחילה יומיים קודם, ואתה עדיין עליו. הוא ברמת שדאות גבוהה, גשש בכיר. אתה יודע שאתה צריך לתפוס אותו ולא עשית את זה. זאת הרגשה נוראית. למרות שהבאת סמים - לא הבאת את הבן אדם. אחר כך אתה יכול ללכת לידו - בפזורה, בכביש, במסעדה, בקניון, בעיר, בכל מקום - ולהגיד לו אפילו "בוקר טוב". הוא יודע שאתה יודע, ואתה יודע שהוא יודע, ואתה לא יכול לעשות לו כלום".
מה איתו היום?
"הוא בכלא. תפסנו אותו אחרי חודש, בהברחה הבאה".
כל כך מהר הוא חזר להבריח?
"אני מקבל משכורת כל חודש? גם הוא צריך פרנסה. חוץ מזה שבן אדם שהבריח סמים והסמים שלו נתפסו חייב לאנשים כסף. אין ביטוח בעבודה הזאת".
יש הרבה תסכול במרדף אחרי רשתות הברחה, ומעט מאוד תהילה. יש גם לכידות של לוחמים ששוכבים יחד, כתף ליד כתף במארבים, והופכים להיות כמעט משפחה עם בדיחות פנימיות והווי שזר לא יבין. "כמה שנספר, לא יבינו מה עובר עלינו בזמן פעילות", אומר פ' הוא מירוחם, נשוי, ארבע שנים וחצי ביחידה ומורעל על המקצוע שלו. "זה משהו שאי אפשר להסביר. אתה עובד על חולייה שנה, בסוף אתה תופס 15 קילוגרם הרואין ועוד 17 קילוגרם קוקאין. ארבעה אנשים. זאת שמחה מטורפת. צעקנו בקשר: "יש אלוהים"".
לצד המוניטין שרכשה היחידה בקרב גורמי אכיפת החוק, יש גם הרבה כעס והתמרמרות מצד ה"צרכנים" - בעיקר צרכני הסמים הקלים. כל ידיעה על תפיסת סמים של מג"ן מלווה בטוקבקים זועמים: "תנו לעשן, הרגתם אותנו", " הרסתם אותנו", " מאחלים לכם רע", " עוכרי ישראל", "העם שונא אתכם", "פשיסטים".
"מקללים אותנו, כותבים לנו "תתביישו לכם", אומר פ'. "אתה מסכן את החיים שלך, אתה לא רואה את המשפחה שלך. אני רואה את הלוחמים ביחידה יותר מאשר את אשתי, ובסוף אתה מקבל כזאת ביקורת מהאזרח. זה פוגע. זה קשה. זה גם מוריד מההרגשה הטובה".
"המחירים של החשיש שילשו את עצמם בשנתיים האחרונות", מסביר ר' את כעסם של הצרכנים. "מחיר קילוגרם חשיש מעבר לגבול, בצד המצרי, הוא בערך 3,000 דולר לקילוגרם. מוכרים אותו פה - מה שנקרא "לסוחר הבא", עדיין לא למשתמש - בסדר גודל של 45 אלף שקל לקילוגרם".
כמה זה עולה לצרכן?
"כשזה מגיע לצרכן זה כבר מכפיל את עצמו פי כמה. כך למשל, עלות עשרה גרם חשיש ("אצבע") יכולה להגיע היום במרכז הארץ גם ל-700 שקל. בשנה שעברה תפסה היחידה 1,216 קילוגרם חשיש. השנה, נכון לחודש אוקטובר, מדובר כבר ב-998 קילוגרם. כל הסמים שנתפסים מושמדים. בנוסף נתפסים גם מוצרים אחרים, למשל מאות קרטונים של סיגריות ושאר טובין. רק בשנה שעברה חילטה יחידת מג"ן סחורות בשווי יותר משניים וחצי מיליון שקל. מדובר בנזק ישיר למבריחים, לא כולל רווח פוטנציאלי. "יש אמירה כזאת: "מג"ן בשטח, עצרו הכל, מתקפלים"", מגלה א' מפקד הצוות. "גם אם לא תפסנו את הסם, אנחנו עדיין מונעים מאנשים לבצע הברחות ותורמים לכך שיהיה יובש בשוק, המחירים יעלו והחומר יהיה קשה להשגה. קשה מאוד להשגה. זה גם סיפוק. מי שלא היה מרגיש שליחות לא היה עושה את זה".
מה העבריינים חושבים עליכם?
"העבריינים הכבדים מחזיקים מאיתנו. הם אומרים לנו "כל הכבוד"" רבים מחברי הרשתות שנתפסים נשפטים, מורשעים, יושבים בכלא, אבל חוזרים מהר מאוד לשטח. "זה עצוב", אומר נ' " עצרנו מישהו עם שני קילוגרם קוקאין עליו", הוא מספר. "מה לעשות שלא היה לו עבר מוכח? עורכי הדין דיברו על "מעידה חד פעמית", והוא קיבל רק שלוש שנות מאסר. אני לא הרבה זמן במקצוע, אבל כבר יצא לי להכניס אנשים פעמיים לכלא".
הסמים עושים דרך ארוכה עד לרגע ששוטרי מג"ן מניחים עליהם את היד. נתיב הסם נקבע בהתאם לסוג הסם. ההרואין מגיע ברובו מהמזרח - מאפגניסטן לטורקיה. זה השלב, מסביר ר' קצין המודיעין, שבו היבואן הישראלי נכנס בדרך כלל לתמונה. מטורקיה מגיע ההרואין לישראל דרך לבנון, סוריה או ירדן. הקוקאין מגיע ברובו מדרום אמריקה. הוא עושה את דרכו למדינת ישראל בים, באוויר וביבשה. בין השאר הוא מגיע למצרים או ירדן, שם מתחברים אליו סוחרי הסמים והמבריחים הבדואים שמביאים אותו לארץ. החשיש מגיע ברובו מאזור מרוקו למצרים ומשם לישראל.
במג"ן מדגישים שמעבר למשמעות השלילית של שימוש בסמים, יש קשר ישיר בין רשתות ההברחה לטרור. בגבול המצרי, למשל, הם ערוכים היום להברחות סמים אבל גם לפח"ע - פעילות חבלנית עוינת. "יש קשר כלכלי בין מימון טרור למימון הסמים", מסביר ר' " זה הקשר העקיף. הקשר הישיר יותר הוא העובדה שאותם צירים שמשמשים להברחות פליליות משמשים גם לפח"ע. הפיגוע המפורסם בכביש 12 (ירי על כלי רכב ישראליים בסמוך לגבול, שבו נהרגו שישה אזרחים ונפצעו 40, חק"ב) בוצע בציר הברחה. כדי להשתמש באותו ציר לצורכי פח"ע היה צריך לשלם למבריח המצרי, וגם לשלם למורה הדרך המצרי, שיראה למפגע איך להיכנס לתוך שטח ישראל בלי שהצבא יעלה עליו. בסופו של דבר אלה אותם אנשים ואותה פלטפורמה. כשאתה נלחם במבריחי הסמים אתה גם נלחם בטרור. חד-משמעית: זה לא רק חשיש".
הפעילות של לוחמי מג"ן לא מסתכמת בלכידת רשתות הברחה. בגלל היכולות הגבוהות של הלוחמים בעבודה במדבר ובאוכלוסיית הפזורה, נעזרים בהם גם לצרכים אחרים. הם היו אלה שלכדו לפני כמה חודשים את רוצח בנותיו, בנות השלוש והחמש, ביישוב אל פורעה. במקרה אחר הם תפסו בכפר חורה אדם שרצח שלושה אנשים על רקע חיסול חשבונות, אחרי שיחידות אחרות לא הצליחו ללכוד אותו.
"אנשי מג"ן פיתחו יכולות ומיומנות אדירה בכל הקשור לאיתור ומעקב אחר מבריחי גבול הפועלים בתחכום ובתעוזה בתנאי שטח קשים", אומר מפקד מחוז הדרום במשטרה, ניצב יורם הלוי. "ליחידת מג"ן של מחוז דרום יכולות מושלמות בתחומי ההסוואה וההטמעות בשטח, ולכן החלטתי לעשות שימוש באנשי מג"ן בפעילות מבצעית מורכבת וייחודית, בכל הקשור לטיפול בפשיעה חמורה".
"זה מדבר. צריך להביא משם בן אדם, להציב תצפיות, להגיע בשקט, בחשאיות, עם כוחות רכובים ורגליים", אומר נ' "לא משנה לי אם זה חשוד ברצח או מבריח סמים. בסופו של דבר זה אותו דבר".
ד': "כל העניין הוא סגירת המעגל - בין אם זה משהו שיחידות אחרות מנסות לעשות ולא מצליחות, ובין אם אלה מעגלים שאנחנו מנסים לסגור בעצמנו. אני פוגש לפעמים מבריח שברח לנו. אני אומר לו: "נכון, לא הצלחנו לתפוס אותך הפעם. ננסה אפילו עשר פעמים. בסוף נתפוס"".
ללוחמי מג"ן יש אמונת טפלות. אסור להגיד "היום יהיה יום קצר", שכן יום כזה מתפתח בדרך כלל למארב ארוך. יש להם גם מעין תפילה לפני היציאה לשטח. אחרי כל תפיסה יש צילומים של הצוות התופס עם הסמים. התמונות פרטיות ונשמרות בתוך היחידה. אין תחרות על מי תפס יותר. "לכמויות אין משמעות", אומר פ' " המוטיבציה לא באה משם".
לאשתו, מספר ד', הוא אומר תמיד: "אנחנו חיים בעולם מקביל". "יש פה שני עולמות" הוא מסביר. "יש עולם כללי, שכל האנשים חיים בו, וישנו העולם שאנחנו נחשפים אליו. זה עולם הפשע וההברחות. יש שם קצב אחר וחיים אחרים. אזרח רגיל לא יכול לראות מה שאנחנו רואים. בעיניו אלה דברים חסרי משמעות. למשל, כשאני נוסע בכביש, אני רואה שפת גוף, נהיגה, התנהגות של נהגים אחרים. אני מזהה בשנייה מבריח, רכב "מלוכלך", עסקה מתפתחת. אני רואה מבט של אדם שמסתכל הצדה בצורה קצת מוזרה - אני קולט אותו. אבל אולי עדיף שהאזרח הרגיל לא ידע את זה. שיחיה בשקט שלו, בעולם שלו, שבו הכל בסדר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם